חיי אדם/א/לו
|
< הקודם · הבא > |
הלכות נט"י לסעודה ודין איזה דבר חייב בנט"י (סי' קנ"ח)
א כיון דידים עסקניות הן ונוגעים בכל דבר ובזמן שהיה נוהג טומאה וטהרה והכהנים אכלו תרומה היו צריכין ליטול ידיהם קודם אכילת תרומה לפי שמוזהרים מלטמא אותה ולכן גזרו נטילת ידים אפילו בסתם ידים לתרומה: [א] וכדי שיהיו רגילין הכהנים בזה גזרו ג"כ על כל האוכל פת שאסור לאכול עד שיטול ידיו ברביעית מים וכל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם ומצוה זו מסייע שמי שזהיר בו אין שאר מעשיו מעכבים היא מסוגלת שיהיה עשיר ושלמה המלך ע"ה וב"ד תקנו נט"י לסעודה:
ב ה' כללים נאמרו בדין נט"י (א) איזה דבר חייב בנטילה (ב) שיהיה הכלי כשר לנטילה (ג) שיבאו המים מכח גברא (ד) שיהיו המים ראוים לנטילה (ה) כיצד דין הנטילה. ונבאר פרטיהם. דבר שחייב בנטילה כיצד לא הצריכו נטילה אלא לפת שמברכין עליו המוציא שהוא חיי נפש שא"א לחיות בלעדו אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא כגון אלו שמברכין עליו בורא מיני מזונות אם אינו קובע סעודתו עליו א"צ נט"י אבל כשקובע סעודתו עליו ואם כן הוא דומה לפת וצריך לברך המוציא צריך ג"כ נט"י:
ג ומטעם זה האוכל פת פחות מכביצה כיון די"א דאינו מקבל טומאה יטול ידיו ולא יברך משום ספק ופחות מכזית י"א דא"צ נט"י (ט"ז והגר"א) וי"א דדינן כפחות מכביצה (ל"ח מ"א א"ר) ואם הפת הוא טפל לד"א מבוא' בכלל נ"ו סי' ג':
ד דבר שטיבולו במשקה והוא עדיין לא ואפילו אם אינו נוגע במקום המשקה כשהיה נוהג טומאה וטהרה היה צריך נט"י מדינא אך עכשיו העולם נהגו להקל בזה אבל כל ירא שמים יזהר בזה ויטול ידיו ומכח ספק לא יברך. ואין קרוי משקה אלא ז' אלו והם סימנם י"ד שח"ט ד"ם דהיינו יין דם בהמ' ועוף אבל לא של דגים (ומיירי שצריך לאכול משום רפואה בחולי שיש בו סכנה) שמן חלב טל דבש מים ואפילו אינו מטבל אלא קצה אחד צריך נט"י:
ה מיני מרקחת שמטגנים בדבש נ"ל דיש חלוק דאם קנה הדבש ועדיין הוא מעורב בשעוה והתיכו על מנת כן כדי לטגן בו א"כ מעולם לא היה עליו שם משקה א"צ נט"י אבל הקונה דבש שכבר מהותך מן העושים משקה (מעד) וידוע שהם מהתכים כדי לעשות משקה צריך נט"י אע"ג שמטגן בו אוכל כך נ"ל (דהמ"א כתב דא"צ נט"י והט"ז כתב דצריך נט"י [ב] ובס' בה"ז מנחות ל"א כתב כיון דקרוש לא הוי משקה ע"ש ועיין בתשובת מהרי"ט סימן ט"ו):
ו מיני טיגון שמטגנים בחמאה לא מבעיא כשהחמאה קרושה דאז אין שם משקה על החמאה דחלב שנקפה הוי אוכל ולא משקה אלא אפילו כשעדיין התמאה חם והיא צלולה דמקרי משקה אפילו הכי א"צ נט"י כיון דחמאה הוי אוכל רק כשחוזר ונימוח חוזר להיות משקה וכיון דעכשיו בא לתקן אוכל קיימא לן דמשקה הבא לתקן אוכל הוי אוכל [ג] ודוקא שלא נימוח החמאה עד שהניח לתוכו האוכל דתיכף בא לתקן האוכל קודם שנעשה משק' אבל אם נמוח מקודם נ"ל דצריך נט"י ועיין בנשמת אדם:
ז יין שרף שנתערב במים לפי מה שכתבתי לקמן בהלכות פסח סימן י' דאפילו נכבשו בתוכו פירות כמו (קארשין) וכיוצא בו מכל מקום הוא ספק אם הוא מי פירות ע"ש ואפי' יש בו מים הרבה (עיין במגן אברהם סימן תס"ב) ואם כן פירות שנכבשים בתוכו ספק אם צריך נט"י. ועל פירות מבושלים כיון שמברכין על הרוטב בורא פרי העץ אין עליו דין משקה (א"ר):
ח דברים שאין דרך ליגע בו אלא לאכול בכף כגון מיני תבשיל א"צ נט"י אבל מה שדרך ליגע בו אף על פי שאוכל בכלי לא מהני וכן אפילו אם אחר נותן המאכל לתוך פיו לא מהני וצריך האוכל ליטול ידיו אבל המאכיל א"צ נט"י (קס"ג) ואסור להושיט פרוסה למי שיודע בו שלא נטל ידיו ואפילו אם הפרוסה של האוכל וכן אסור להושיט למי שיודע שלא יברך ברכת הנהנין וכן לאפיקורסים כל שכן דאסור להושיט להם דבר איסור או לסייען לשום דבר שאסור לעשות (מגן אברהם סימן קס"ג ושמ"ז):
ט בשר צלי אם צלו אותו בלא מים רק לחלוחית של עצמו א"צ נט"י אבל אם יש רוטב גמור צריך נט"י דהוי כדבר שטיבולו במשקה (ומש"כ תוספת חולין ד"ה ונאכלין כ' א"צ לקדירה והודחו במי פירות צ"ע דמשמע להדיא דרוטב לא מקרי משקה. ולולי דמסתפינא נ"ל דכצ"ל בתוס' א"נ שהודחו במי פירות ור"ל די"ל לצלי וגם לצלי בעי הדחה ועיין בר"ן ובפי' רשב"א. או י"ל דמש"כ תוספות א"צ לקדרה ר"ל כמו צלי קדר ונתבשל בלא מים רק רוטב של עצמו (עיין מגן אברהם סימן קנ"ח ס"ק י'):
י לא גזרו רק על האוכל אבל השותה אפי' נוגע במשקין נוהגין שלא ליטול ידיו
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |