חיי אדם/א/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם א כא

כלל כא
דין ק"ש וברכותיה

א מ"ע מה"ת לקרות ק"ש בכל יום שחרית וערבית כדכתיב ודברת בם כו' בשכבך ובקומך ותקנו לפניה ב' ברכות ולאחריה ברכה א' ברכה ראשונה היא ברכת יוצר אור והיא ברכה ארוכה (סי' נ"ט) ומוסיפין בה בשבת הכל יודוך כו' ואם דילג א"צ לחזור מלבד אם דילג לאל אשר שבת ויחזור לאומרה אחר התפלה. ומ"מ נ"ל שלא ידלג לכתחלה אפילו כדי' להתפלל בצבור שהרי כ"ז נזכר בזוהר ש"מ שנוסח ברכה כך הוא בשבת (עיין סי' רפ"א) וברכה ב' היא אהבה רבה וגם היא ברכה ארוכה ומ"מ הסדר אינו מעכב (סי' ס') ומצות ק"ש להרבה פוסקים הוא שיקרא פרשת שמע ופ' והיה אם שמוע שבהם נאמר ודברת בם ופ' ציצית היא לכ"ע מה"ת כדי להזכיר יציאת מצרים ותקנו להזכיר בזמן ק"ש:

ב הטרוד בהצלת ממונו או שמתיירא שיעבור זמן ק"ש מותר לקרות ק"ש ואח"כ יברך הברכות ויחזור לקרות ק"ש ויכוין כקורא בתורה וכן מותר לקרוא ק"ש בלא ברכה כדי שיוכל להתפלל בעמידה ולסמוך גאולה לתפלה כגון שהוא בדרך ומתיירא שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש וכשיבוא לאושפיזא יאמר הברכות וק"ש כקורא בתורה ויתפלל (ססי' ס"ו) והעוסק בצרכי צבור אפילו בהצלת ממונם ואין שם מי שישתדל אלא הוא לא יפסיק אלא יגמור עסקיהם ויקרא אח"כ אם נשאר עת לקרות. ומ"מ יאמר אח"כ יציאת מצרים דזמנו כל היום וגם בקל יכול לומר אף בשעת העסק שמע ישראל כו' ובשכמל"ו דלהרבה פוסקים יוצא בזה (ע'):

ג זמן ק"ש של שחרית מתחיל משיכיר חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א ואם קרא משעלה ע"ה אע"פ שלא היה אנוס יצא ואם הוא אנוס או שיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמים וצריך להקדים את עצמו מותר לכתחלה לקרות משעלה ע"ה ונמשך זמנה עד ג' שעות על היום דהיינו רביע היום לפי מה שהוא בין ארוך בין קצר לעולם מחלקין היום לי"ב שעות וחלק רביע ממנו הוא זמן ק"ש וצריך לדקדק וליזהר מאד שלא יאחר הזמן כי הוא דאורייתא דכתיב ובקומך ולאח"ז לא נקרא זמן קימה ואעפ"כ אם בדיעבד עבר זמנה מותר לומר הברכות עד שליש היום שהוא שעה א' יותר עבר שליש היום ולא בירך לא יברך עוד הברכות ומחשבין שעות הללו מעמוד השחר עד צאת הכוכבים (סי' נ"ח):

ד ק"ש צריך לקרות באימה וביראה ברתת (סי' ס"א) וצריך להוציא מפיו כדלעיל כלל ה' סי' ט"ז. וקודם שיקרא צריך לכוין שרוצה לקרות ק"ש כדי לקיים מ"ע דקי"ל דמצוה דאורייתא צריך כוונה לצאת (סי' ס'):

ה אסור לרמוז בעיניו ולהראות באצבעותיו ופשיטא לעסוק במלאכה ופשיטא לשאוף טובאק בשעת קריאת פרשה ראשונה וגם בפרשה שניה אסור ואפילו לדבר מצוה. והנושא משא קורא ק"ש אבל לא יתחיל בשעה שטוען או פורק. והאומנין וכן בעל הבית שהיה עושה מלאכה בראש שורת הבנין או בראש האילן קוראים ק"ש במקומם ואינן צריכין לירד (סי' ס"ג):

ו מותר לקרות ק"ש בין יושב בין עומד ואם היה יושב אסור להחמיר ולעמוד דהא דכתיב ובקומך אינו ר"ל בעמידה אלא בזמן שדרך בני אדם לעמוד ממטתם אבל אסור לקרות כשהוא שוכב דאין זה דרך יראה ואם שכב כבר מוטה על צדו ממש ואם היה חולה קצת וטורח לו לשכב על צדו ממש מ"מ מחוייב לנטות קצת על צדו. ואסור לקרות פסוק ראשון ובשכמל"ו כשהוא מהלך אבל רוכב או יושב בעגלה מותר (שם):

ז כשהצבור קוראים ק"ש חייב לקרות עמה' פסוק ראשון אע"פ שכבר קרא (ואם עומד באמצע פסוקי דזמרה או ברכת ק"ש נתבאר בכלל הקודם) וטוב שיקרא עמהם כל ק"ש ויקבל שכר כקורא בתורה וה"ה בכל דבר שהצבור עוסקין בו אפי' פיוטים יקרא עמהם אע"פ שכבר אמר ואל יפרוש מן הצבור (שם):

ח ק"ש צריך לקרות כסדר ולכן אם קרא ודילג אפי' תיבה א' צריך לחזור לאותו פסוק ויקרא כסדר ולא מהני מה שיאמר הפסוק אח"כ ואם קרא הפרשיות שלא כסדר שהקדים והיה לשמע א"צ לחזור ולקרות כסדר אבל אסור לעשות כן (סימן ס"ד):

ט טעה וא"י באיזה מקום עומד צריך לחזור ולקרות כסדר מאותו מקום שיודע שבודאי אמר. היה עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בפ' ראשונה או ב' חוזר לוכתבתם שבפ' ראשונה ואם כבר התחיל למען ירבו א"צ לחזור דסירכיה נקט ואזל (סי' ס"ד) וכ"ש אם מסופק אם קרא ק"ש דחוזר וקורא דהוי ס' דאורייתא ואז ג"כ מברך הברכות אע"ג דלגבי ברכות אינו אלא ס' דרבנן דכיון דתיקנו הברכות בשביל ק"ש תקנו לקרות עם הברכות אבל אם יודע שקרא ק"ש אלא שמסופק אם אמר הברכות א"צ לחזור ולברך כדרך כל ס' ברכות (סי' ס"ז):

י מלבד מה שצריך לכוין לצאת ידי ק"ש צריך עוד לכוין בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל וגם בשכמל"ו פירוש המלות ואם לא כיון צריך לחזור לראש ולקרות ק"ש לכ"ע אפילו למ"ד מצות א"צ כוונה דעכ"פ צריך כוונת הלב לקבל מלכות שמים (סי' ס"ג):

יא יכוין שמע ישראל ר"ל קבלו עליכם ה' שהוא אלהינו שאנחנו מאמינים בו הוא ה' אחד בכל העולמות בשמים ובארץ וד' רוחות העולם ולכן יאריך באחד ולא יאמר כמו שאומרים ההמון אֶחָדֶע שדוחקין הדלית כאלו היא בסגול אלא יאמר התיבה כתיקונה רק יאריך בנשימה ואז יכוין ויפסיק מעט ויאמר בשכמל"ו בלחש דוקא ואסור לאומרה בקול רם וטוב שיכוין גם כן שהוא מוסר עצמו להריגה בשביל אמונה זו. וידמה בדעתו כאלו הוא נשרף עכשיו על קדושת שמו לקיים כי עליך הורגנו כל היום ויחשב לו כאילו עשה בפועל ממש. וזאת למודעי שאף שמלשון זה"ק בכמה מקומות משמע שחיוב של מסירת נפש בפסוק זה דוקא בתיבת אחד דז"ל בפ' משפטים ומיחד להקב"ה בכל יומא למיהוי מיתתיה באחד כגונא דשחיטת בהמה בתריסר בדיקות דסכין ובסכין דאינון אחד כו' עכ"ל גם בפ' צו ז"ל בכל יום ויום צריך ב"נ לאזדהרא בתיובתא ולממסר רוחיה לגביה דיפוק באחד כו' עכ"ל ובהקדמת תיקונים ז"ל בקיצור והאי איהו רחימוי דמרא מאן דמסר נפשיה באחד ברחימו דמאריה כו' עכ"ל מכל זה משמע שמסירת נפש יהיה בתיבת אחר דוקא אך בלתי אפשר שיאריך באות ח' דאחד כל כך עד שיכוין פי' המלה של אחד ולצייר במחשבתו איזה מיתה של מ"נ אך בודאי שכונת הזוהר למימסר נפשו באחד ר"ל אחר שיכוין פי' המלה דאחד וכנ"ל ואחר שישלים תיבת אחד ויגמור מחשבתו הנ"ל אז יקבל על עצמו מ"נ ולא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף ויטעום יפה לומר ד' של אחד שלא יהיה נראה כרי"ש (סי' ס"א):

יב אח"כ יפסיק מעט כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לקבלת שאר מצות ואז יקרא ואהבת כו' וצריך לקרות בדקדוק המלות ובקריאת הטעמים ובדגש וברפה ולדקדק להפסיק בין היום על לבבך ובין היום לאהבה שלא יהיה נראה היום ולא למחר ויטעים יפה העיי"ן של נשבע ה' שלא יהיה נראה כה"א ויתיז זיי"ן של תזכרו שלא יהיה נראה כשי"ן תשכרו וכן זיי"ן של וזכרתם וידגיש היו"ד של ישראל שלא יהיה נראה אישראל וכן יו"ד דוהיו דלא לשתמע והאו ויפריד בין וחרה לאף ובין תיבה שהתחלתה כסוף תיבה שלפניה כגון בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ והם ששים הפסקות שבק"ש שנזכר בכמה מקומות כי הסופי תיבות של אלו עולה במספר קטן ס' והוא עפ"י סוד למה דוקא במ"ק (עשרה מאמרות לרמ"ע) וצריך להפסיק בין תיבה שסופה מ"ם ותיבה שלאחריה מתחיל באל"ף כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וראיתם אותו וזכרתם את ועשיתם את שלא יהיה נראה כקורא מותם מת ואפי' במקום שאין שייך טעם זה כגון ועבדתם אלהים אחרים. עיניכם אשר. זונים אחריהם. לאלקיכם אני. אלקיכם אשר. לאלקים אני. אלקיכם אמת. וכל אלו הדברים ל"ד בק"ש אלא אפילו בקריאתו בתנ"ך ובכל הברכות צריך לדקדק בזה שיהיה ניכר כל אות ואות כי קרוב שיבלע האל"ף (של"ה):

יג בפסוק ואהבת יכוין לקיים מ"ע ואהבת ה' כמו שנתבאר לעיל כלל א' סימן ד'. וצריך לאהוב אותו. בכל לבבך ר"ל בשני יצריך ר"ל כשיתגבר עליו היצה"ר לפתות אותו לעבירה אז מחוייב להתגבר עליו' עבור אהבת ה' וינצחנו ויחשוב בלבו איך אעשה דבר זה נגד רצון הקב"ה שאני אוהב אותו ואבגוד בו. ובכל נפשך אפילו נוטל נפשך ובפרשה ב' כתיב ב' פעמים בכל נפשכם הרי ג"פ נגד ג' מיני מסירות נפש שחייב כל א' מישראל כמש"כ ונקדשתי בתוך ב"י וח"ו העובר ולא מסר נפשו ביטל עשה זו וגם עבר על לאו ולא תחללו את שם קדשי ועונשו גדול מאוד. וג' מסירת נפש הוא (א) עבודת כוכבים ג"ע ש"ד אפי' בצינעה ואפי' אם מכוין להנאת עצמו ולא להעבירו על דת מחוייב למסור עצמו למיתה ולא על הבעילה לבד אלא אפילו על חיבוק ונישוק של כל העריות או נדה שאין בה אלא לאו אפ"ה הדין דיהרג ואל יעבור. ומזה ימלאו רתת ופחד הפושעים בנפשותם ומזנים עם נדות ועריות ועוברים בשאט נפשם על עבירה חמורה כזה שהדין יהרג ואל יעבור. (ב) על שאר מצות שבתורה אם הוא בצינעה א"צ ליהרג ומותר לו לעבור אבל אם הכוונה להעבירו על דתו ולא להנאתו וגם הוא בפהרסיא שיודעין בו י' ישראלים חייב ג"כ ליהרג ואל יעבור ומ"מ אפילו בצינעה ואפילו להנאת עצמו חייב אדם ליתן כל אשר לו ולא לעבור על לאו דאורייתא וזהו ובכל מאודך בכל ממונך אבל לקיים מ"ע אינו מחוייב לפזר רק חומש נכסיו: (ג) וחייב כל אחד להיות בקי בדינים אלו בי"ד סימן קנ"ז לעת מצוא ח"ו וכל זה יכוין באומרו פסוק ואהבת כו' ובודאי יחשב לו כאילו קיים בפועל:

יד כשאומר וקשרתם ימשמש בתפילין דכל אימת שנזכר בתפילין צריך למשמש בהם (סימן ס"א):

טו בין פרשה ראשונה לשניה יפסיק מעט ויכוין לקבל עליו עול מצות שהם העונשים וכן בין והיה לויאמר יפסיק מעט ויכוין לקיים מ"ע זכירת יציאת מצרים ולא יפסיק בין אלהיכם לאמת ואחר כך מתחיל ויציב ואסור לחזור לומר עוד הפעם אמת (שם):

טז צריך לכוין שישמע מן הש"ץ כשחוזר ה' אלהיכם אמת כי בק"ש יש רמ"ח תיבות וג' תיבות אלו משלימין לרמ"ח ואם מתפלל ביחיד יכוין לט"ו ווי"ן מן ויציב ונכון כו' שעולים עם הכולל צ"א כמו השם בכתיבתו וקריאתו (שם):

יז אף שהזכיר כבר י"מ בפרשת ציצית תיקנו אנשי כנה"ג ברכה על הגאולה והיא אמת ויציב שהוא על הגאולה שעברה ובשחרית צריך לומר הנוסח של אמת ויציב ובערבית הנוסח של אמת ואמונה. ואם טעה והחליף אם עדיין לא אמר הברכה בא"י גאל ישראל חוזר ואומר כראוי ואם כבר אמר בא"י יסיים גאל ישראל (סימן ס"ו) וכ"כ בהדיא בר' מנוח:

יח צריך להסמיך גאולה לתפלה ואשור להפסיק ביניהן כלל אפילו בעניית קדיש וקדושה ונכון שיסיים עם הש"ץ דאז פטור מעניית אמן וסמיכת גאולה לתפלה עדיף מתפילה בצבור (שם):

יט אסור לומר פסוק שמע ישראל ב' פעמים ואם לא כוון בפעם ראשון אע"ג דעושה איסור מ"מ כיון שלא יצא צריך לחזור ולקרות בלחש (וקו' הט"ז י"ל בקל) ונכון שיסיים כל הפרשה ואז יחזור לקרות בלחש (די"א דאם קורא כל הפרשה מותר עיין בב"י) ואפילו כשקורא על מטתו ק"ש כמה פעמים כדי שישתקע בשינה לא יכפול פסוק שמע ישראל והעומדים בשעת יציאת נשמה ואומרים וכופלים פסוק שמע ישראל אפשר שיש למחות בידם. ואפשר כיון שידוע שכוונתם כדי שיצא הנשמה באחד הכל יודעין שאין כוונתם לב' רשויות (וכעין זה כתב הב"י) ופסוק ה' הוא האלהים נוהגין לומר ז"פ שהוא שבח למי שדר בז' רקיעים (ובפזמון די"ג מדות שמנהגינו לומר ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה צ"ע שהרי בהדיא פריך על זה בסוכה דהוי כשמע שמע ומשני ה"ק ליה עינינו מיחלות וע"ש בפירוש המשנה להרמב"ם דאין הכוונה שיכוונו כך אלא שבאמת אמרו כך וצ"ע אם לא כמש"כ הב"י כיון שכבר נהגו כך לא מחזי כב' רשויות (ס"א ובמגן אברהם סי' ת"ג)).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.