חיי אדם/ב/קכב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קכב

כלל קכב
דין תערובות חמץ ע"י בישול או מליחה בפסח (סי' תס"ז)

א תבשיל שנמצא בו גרעין מה' מיני דגן אע"ג דמדינא אינו אוסר אא"כ נתבקעה ממש וכ"כ הב"י בש"ע ולי"א דוקא בראוי להתבקעות אבל אנו במדינתינו מחמירים דאפי' רק נתרככה הכל אסור בהנאה אבל בלא נתרככה אפי' נמצא בחמין אין לחוש (מגן אברהם ס"ק כ"ה) ואם נמצא בח' של פסח אפי' נעשה התערובות בפסח רק שלא נודע לו עד יום שמיני או אפי' עבר ושהה (ח"י) כיון דאינו אלא משהו מותר להשהותו עד אחר פסח ובהפ"מ יש לסמוך על חכם צבי סי' פ"ו וכ"כ א"ר בשם פסקי תוס' דאפי' מצא בשביעי של פסח כופה עליו כלי וישהה התרנגולת או התבשיל עד אחר פסח ואז מותר באכילה רק יבער החטה במוצאי יו"ט. ודוקא במשהו אבל דבר שהוא חמץ גמור דאסור מה"ת אפי' מצא ביו"ט אחרון אסור לאחר פסח עכ"פ מדרבנן (ח"י סי' תס"ז):

ב שבולת מקש שנמצא ואין בו גרעין (שקורין שפרייער) אינו מחמיץ דרגיל הדבר שבשעת דישה נופלין כולו (ולא דמי לעצם חלול שכתבתי בח"א שער רוב וחזקה סי' מ"ג) אבל אם נמצא קליפה מחטה גופה זה אפשר דמחמיץ וגם א"א שלא יהיה נדבק בו קצת ממשות חטה ועוד דזה דמי לעצם חלול שכתבתי שם לאיסור. ומורסן הוא הנשאר בנפה וזה בא ודאי לידי חימוץ (כדאי' במתני' אין שורין מורסן לתרנגולת) ובסובין שהיא הקליפה הגסה מסתפק המגן אברהם שהרי להרי"ף דמפרש פת הדראה היונו פת סובין וא"כ מדנפיק ידי מצה שמע מינה דבא לידי חימוץ (ובזה סרה תמיהת ח"י בסי' תנ"ד דהמגן אברהם מסתפק בסובין ובמתני' איתא אין שורין מורסן):

ג תבשיל שנמצא בו שלשה גרעינים שלא נתרככו לא אמרינן חזקה שיש בתבשיל זה יותר גרעינין ושמא הם נתרככו דלא חיישי' לזה אלא דוקא בתולעים דמיניה קא רבו משא"כ בדבר דאתי מעלמא לא חיישינן לזה (והח"י ס"ק כ"ה השיג ע"ז והביא ראיה מהא דאמרינן שלשה ה"ז שכונת קברות אע"ג דהוי דבר דאתי מעלמא ולדעתי משם ראיה שהרי דוקא במושכב כדרכו דאז הוא הוכחה שהוא קברות ועכ"פ אין ראיה משם לדבריו):

ד חטה מרוכך שנמצא בעיסה או במצה אפויה וא"כ יש לספק כיון דמנהג ישראל לשמור המים שלשין בהם ואם כן יותר מסתבר שהיה בקמח וכיון שאנו רואין שהעיסה לא נתחמצה א"כ כ"ש שהחטה לא נתחמצה וא"כ ראוי להתיר הכל וי"ל דכל העיסה אסורה דחיישי' שהחטה כבר נתחמצה במים קודם לכן ועכשיו ע"י הלישה והעריכה נתמצה מן החטה ומוליך בכל העיסה מה שנפלט מהחטה דרך גלגולה (ואם נמצא ג"כ חטה ביתר המים שלשין בהם הכל מודים שכל העיסה אסורה (פ"ח). ומנהגינו אם הוא קודם הפסח אין אוסרין רק כדי נטילה ואפילו נמצא במצה אפויה. אבל אם לשו ואפו בתוך הפסח אזי אם נמצא בעיסה אוסרין כל העיסה. ואם נמצא במצה או בחתיכת עיסה בין שהיא עדיין חיה או אפויה אוסרין אותה עיסה או מצה כולה אבל שאר העיסות מותרים דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ר"ל שנפלה במצה זו ומוקמינן המאכל על חזקתו שהוא בחזקת היתר ואפילו אם החטה מלאה מים ומלוחלחת מעבר לעבר י"ל שמא היתה בלועה ממקום אחר ונפלה עתה לתוך עיסה או מצה זו (בשולחן ערוך סעיף י"א):

ה אבל אם חילק העיסה להעוזרים ונשאר חתיכ' עיסה בידו ונמצא בו גרעין מרוכך כל המצות שביד אחרים נמי אסורין דדוקא ממקום למקום לא מחזקינן איסורא ואמרינן כאן נמצא כו' שהרי באותו מקום לא נולד שום ריעותא כלל בעיסות האחרות אבל בכה"ג דאנו מסופקים על שאר מצות מחמת שאנו אולי היה הגרעין בעיסה זו בשעת לישה או עכשיו נפל קיי"ל דמחזקינן מזמן לזמן ואמרינן דמתחלה היה בעיסה וכלן אסורות ומ"מ בהפ"מ בלא נתבקעו ממש יש להתיר בהנאה (ח"י וכ"כ בא"ר) ואפשר דבכה"ג גם לכ"ע מותר ולכן עכ"פ מותר בהנאה (שם):

ו ונ"ל דכ"ז דוקא בגרעין אפילו נתבקעה אבל אם נמצא פירור לחם אפילו קודם פסח אסור כל העיסה או המצה שנמצא בו הפירור דשמא נשאר איזה פירור והוי כיבש דחוזר וניעור (עיין תשובת הרשב"א סי' קע"ו):

ז וכן הדין באחד שלקח מהחבית כרוב בקערה והוליכו לבית אחר ושם נמצא חטה הכרוב שבחבית מותר דאין מחזיקין ממקום למקום ואמרי' כאן נמצא כאן היה ר"ל השתא נפל. ונ"ל דל"ד לבית אחר אלא אפילו באותה בית כיון שהוא מקום אחר וכמ"ש המגן אברהם סוף ס"ק כ"ה אבל אם נמצא החטה בחבית אז אף מה שבקערה בבית אחר אסור דזה הוא מזמן לזמן ומחזקינן למפרע (מגן אברהם ס"ק ט"ז) ובמקום שנוכל לומר השתא נפל אם נמצא הגרעין באמצע החבית של כרוב וא"כ יש הוכחה קצת שמקודם היה בו דאם נפל עכשיו על הכרוב היה לו להמצא מכל מקום מותר דאפשר כשהיה מהפך וממשמש בכרוב ובקערה נהפכו עליונים למטה ותחתונים למעלה אע"ג שאינו יודע שהפכה ומשמשה הוי כמילתא דלא רמיא אאינשי וידים עסקניות הן (א"ר סוף סי' תס"ז). וכתב עוד דאפילו נמצא בחבית מכל מקום אותן הבעלי בתים שלקחו ממנו מקודם לזה אם יש הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט יש להקל מטעם ס"ס שמא עכשיו נפל בחבית ואת"ל מקודם שמא לא נתרככה עד עכשיו אם לא תיכף כשלקחו נמצא בחביות שלא היה שהות להתרכך בזה הזמן. ואם אין הציר עולה ע"ג הכרוב בלא"ה יש להתיר הכרוב שבחבית ע"ש ואפילו אם המגופה היתה סתומה מ"מ י"ל עכשיו נפל וכבר היתה החטה מלאה מים ממקום אחר והכל לפי הענין. וביאגדע קוואס שנוהגין במדינתנו יש להחמיר דמצוי הדבר למצוא גרעינין ביאגדעס אם לא שבררו היאגדעס קודם נתינת המים:

ח אע"ג דמחזקינן מזמן לזמן. מ"מ במקום ס"ס שמא עכשיו נפל. ואת"ל מקודם שמא לא נתרככה עד עכשיו. או שמא לא נתחמצה. אע"ג דספק זה שמא לא נתחמצה הוי ספק מחסרון ידיעה (כמ"ש המגן אברהם סוף ס"ק ט"ז) מ"מ בהפסד גדול יש מקום להקל. (ע' נ"א סי' כ"ג):

ט הא דקיי"ל אין מחזיקין ממקום למקום. היינו בענין זה שנטל מכלי זה והניח בכלי אחרת ומצא בו חטה. וכן המערה מכלי לכלי ומצא בתחתון. דלכ"ע לא מחזקינן אפי' באיסור דאורייתא דאמרי' כאן נמצא כו'. אבל אם טלטל הקדרה ממקום למקום ומצא בו חטה. אע"ג דגם בזה אמרי' כאן נמצא. מ"מ נ"ל דזה דוקא באיסור משהו דרבנן. אבל אם מצא חמץ גמור שאין ס' כנגדו צ"ע להתיר דמאי חזית שתדין על החמץ והוי ממקום למקום דאמרי' כאן נמצא כשהוא צונן וכאן היה. נדון על הקדרה כאן נמצא בקדרה זו כאן היתה בשעה שהיתה רותח. דהוי מזמן לזמן. כמו שהארכתי שם (בשער רו"ח וסי' כ"ט):

י הא דקיי"ל מחזקינן מזמן לזמן. דוקא בסתם שלא היו בודקים לא המים ולא התבשיל. אבל אם בדק המים והתרנגולת והיו בחזקת כשרות בודאי והניחן בתיבה או שכיסה אותן. אע"פ שכבר עברו איזה ימים מזמן הבדיקה לעולם הן בחזקתן ולכ"ע אמרינן השתא נפל. כמו שהארכתי בזה שם סי' ל"א ל"ב. וכמ"ש המגן אברהם בשם מ"ב ס"ק י"ח:

יא הא דאמרינן עתה נפל דוקא כשיש לתלות בזה כמו בזה. אבל בדבר שאינו מצוי לא מקרי ספק כלל (מגן אברהם ס"ק ט"ז) ולפ"ז כמעט נפל האי התירא בבירא. דקשה הדבר למצוא שיפול גרעין בתבשיל בפסח שכל הבתים. בדוקים ממיני תבואות. אם לא שלפעמים מאכילים העופות גרעינים. ולפעמים נדבק במשרתת איזה גרעין והכל לפי הענין. (אך לפי מה שכתבתי בשער הקבוע סי' נ"ה בשם מהרי"ק. דאפילו באפשר רחוק הוי ס' ע"ש. הגם שהנחתי דבריו בצ"ע. מ"מ באיסור משהו ובשאינו ראוי להתבקע יש לסמוך ולעשות ממנו ספק במקום ס"ס. כגון שהוליך המאכל מגולה דרך הקצר או רחוב. או ע"י המשרתת המאכילה לעופות וכיוצא בו ולומר שמא עכשיו נפל. ואת"ל מקודם שמא לא נתרככה עד עכשיו. וכן מצאתי מבואר בתשובת מ"ב סי' ס"ט. דאפי' במקום דמצוי חיטין כגון בתרנגולת. אם יש עוד ספק אחד מצטרף לס"ס ע"ש). ואם לא רקדו הקמח ונמצא גרעינים בשעת אפיית המצות ואח"כ נמצא גרעינים בתבשיל. תלינן במצוי שהיו בשעת אפייה. וא"כ יש לעשות מזה ספק שמא נאפה יפה וא"כ אינו בא לידי חימוץ (ועיין בנ"א סי' כ"ז):

יב אם מלגו תרנגולת ברותחין ואחר כך לאחר שנטלו התרנגולת או בעוד שהתרנגולת בתוכו אלא שנצטננו המים נמצא במחבת גרעין שנתרככה וכן בשר שנתנו למים רותחים ולאחר שנטלוהו או שנצטנן נמצא במים גרעין רבו המחלוקת י"א אע"פ שעכשיו המים צוננין מ"מ מחזקינן איסור מזמן לזמן ואמרינן מסתמא היה במחבת כשעוד המים היו מרותחין וכן אפי' לאחר שנטלו התרנגולת נמצא בכלי לא הוי ממקום למקום כיון שהתרנגולת היה בתוכו הוי מזמן לזמן ולא הוי ממקום למקום אא"כ שהכלי או התרנגולת לא היה כלל בתוך כלי זה וה"ה לעיל בכרוב סימן ז' מיירי שלקח הכרוב בידים ונתן לקערה אבל הכניס הקערה לחבית ושאב עמה הכרוב זה הוא מזמן לזמן וע' בב"א מסי' ל"ח עד סי' מ"ג ולפיכך אסור הכל וי"א דאין מחזיקין כלל מזמן לזמן אלא בקדשים ואמרינן עכשיו נפל (עיין בחיבורי בינת אדם בשער רוב וחזקה סימן ל"ה ל"ו שכן דעת רשב"א דלא כמגן אברהם) וי"א דאע"פ דמחזקינן מזמן לזמן ובבשר אסור אבל בתרנגולת יש חילוק דאם היתה הגרעין שלימה דאז אין לומר שנתעכל אסור אבל בגרעינים שבורים מותר מטעם ס"ס שמא עכשיו נפל ואת"ל מקודם שמא כבר נתעכל והוי רק פרשא בעלמא ומנהגינו ע"פ רמגן אברהם דבבשר או בעופות והגרעין שלימה אסור הכל ובתרנגולת וגרעינים שבורים דהוי ס"ס הכל מותר. וכן אם שרו בשר בצוננין ואח"כ לאחר שנטלו הבשר מן הכלי נמצא במים גרעין הכל מותר אפי' להאוסרים בצוננין דבכה"ג סמכינן על הפוסקים דלא מחזקינן מזמן לזמן ואם נתערבו התערובות ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט יש להקל בכל זה בספיקות. איסור דרבנן שהוא משהו ויש להתיר שאר תבשילין שיש בהם תערובות מאותו תבשיל של בשר אע"פ שנמצאת החטה בתוכו בעוד שהבשר היו שרוי בתוכו אע"ג דהתבשיל עצמו אסור כדלקמן בסימן הסמוך להאוסרין בצונן מ"מ התערובות מותר דהא יש מתירין בצונן וכן אם נמלג ונמצא לאחר שנטלו התרנגולת או שנצטנן והגרעין שלימה וא"כ התבשיל אסור מ"מ התערובות מותר דסמכינן לומר עכשיו נפל (מגן אברהם). והב"ח מחמיר כיון דספק זה שמא נתעכל יש חולקין דלא מהני נגד איסור ולכן מחמיר דבספק א' אפי' להשהותה אסור ובס"ס מותר להשהותה או למכור לנכרי:

יג מי שנטל עוף ותחבה בקדרה רותחת למלגה ואחר זמן מצא חטה בעוף גם הקדרה אסורה דזה הוי מזמן לזמן ואמרינן שמא היה בעוף בשעה שהכניסה לקדרה ודוקא שלא פתח העוף בטוב בענין שיש לספק שהיה בו מקודם אבל אם הוא בענין שאילו היה בתוכו היה רואה אותו או שהיה נופל אמרי עתה נפל וע"ש בבינת אדם מסימן ל"ח עד סי' י"ג:

יד מי שנטל תוך פיו חתי' מצה וחתי' תרנגול והרגיש בפיו שיש שם חטה ונטל המאכל מפיו וראה חטה אם ניכר שהחטה נאפה א"כ מסתמא הוא מן המצה ואסור כדי נטילה ואם ניכרת שהיא מבושל מסתמא הוא מן התרנגול דרוב פעמים ניכר אך אם אינו ניכר והחטה מרוסק וא"כ יש להתיר שניהם התרנגול מותר מטעם ס"ס שמא נפל כשהוא צונן ואת"ל שמא היה מקודם בשעת בישול שמא נתעכל והמצה ג"כ מותר כיון דאיסור משהו רק מדרבנן תלינן שהי' בתרנגולת כדקי"ל בי"ד בסי' קי"א ובחבורי ח"א כלל ס"ג גבי ב' קדרות בא' יש בו ס' ובא' אין בו ס' ונפל לתוך אחד איסור דרבנן תלינן לקולא שאני אומר שנפל לזה שיש בו ששים דאפי' באיסורי הנאה אמרי' שאני אומר ותלינן לקולא (ח"י ס"ק מגן אברהם) ואפילו היה חתיכת בשר או תרנגול והחטה שלימה אע"ג שאין כאן אלא ס' א' שמא עכשיו נפל מ"מ מותר דלא מחזקינן איסור ממקום למקום ומכירה על השלחן הוי ממקום למקום אבל אם נמצא החטה בקערה שהוא אוכל מתוכו כיון דקיי"ל דמחזקינן מזמן לזמן א"כ חיישינן שמא היה החטה בתוך הקערה כשעירו לתוכו רותח וא"ל דהוי ס"ס ס' שמא היה במצה את"ל בבשר או בקדרה שמא עכשיו נפל ז"א דא"כ צריך אתה לאסור המצה שהרי אם תאמר במצה ר"ל שנאפה עם המצה וא"כ המצה אסורה וכל מקום שאתה צריך לאסור אחד מהם א"כ שניהם אסורות דמאי חזית לאסור זו ולהתיר זו שמא איפכא שהיה בבשר והמצה מותרת ובמקום שא' אסור קיי"ל דשניהם אסורות אפילו באיסור דרבנן כדאי' שם בי"ד ובחבורי שם (שם במגן אברהם ס"ק כ"ה):

טו אם נמצא חטה בקועה בכלי של מים בפסח ואח"כ בשל באותן מים או לש בו עיסה י"א אע"ג דהוא צונן ואין צונן מפליט ומבליע מ"מ משהו מיהא איכא ואסור וי"א דלעולם לא מפליט ולא מבליע בצונן אפילו משהו דאף על גב דהחטה ודאי בולע מן המים ומחמיצה אבל אינו מפליט כלום (ומש"כ המגן אברהם ס"ק ט"ו ומוכיח מרשב"א דס"ל דצונן אוסר עיין בב"א בשער רוב וחזקה סי' ל"ה דנ"ל דלא מוכח כלום) והמגן אברהם כ' דבמקום שיש לחוש שנשתהה מעל"ע וכן בבשר דאית ביה פילי יש לאסו' (נ"ל כוונתו דבשאר בשר יש תקנה בהדחה משא"כ באית ביה פילי דא"א בהדחה) ובמקום הפסד מרובה אם לא נתבקעה החטה ממש יש להתיר למכור והמיקל אף באכילה לא הפסיד (ח"י). ודוקא שידוע שהיה החיטה במים קודם שבישל באלו המים אבל אם נמצא לאחר שכבר בישל בהם הכל מותר מטעם ס"ס שמא עכשיו נפל ואת"ל מקודם שמא לא נתרככה עד עכשיו (מגן אברהם) ואע"ג דהא ספק שלא נתרככה עד עכשיו אינו ספק גמור כיון דמחזקינן מזמן לזמן מ"מ י"ל דהוי ס"ס שמא עכשיו נפל ואת"ל מקודם שמא הלכה כדעת המתירין בצונן וגם יש פוסקים דלא מחזקינן מזמן לזמן אבל בחמץ גמור ליכא אלא ספק א' שמא עתה נפל ואסור (שם במגן אברהם):

טז והא דאוסר בצונן דוקא ע"י שריה קצת או ע"י התעסקות אבל אם נמצאת חטה מבוקעת אפי' בתרנגולת אע"ג שהיא לחה די בשטיפה בעלמא (ח"י ס"ק מ"ו) ואם שפשפו מורסן באווז לח או שהיא יבשה רק שהמורסן נשרו במים אפי' להמתירין בצונן כיון דאית ביה פילי וגם בכל צד יש בו בקעים לכן כולו אסור אפי' לא הדיח האווז אח"כ ובע"פ עד הלילה סגי בקליפה (ח"י סי' תס"ה) ואם שפשפו במורסן יבש וגם האווז היה יבש סגי בקליפת העור (עיין א"ר):

יז ואם נמצא גרעיני תבואה בבאר מים בפסח ראוי ליזהר בכל מה דאפשר שלא להשתמש באותן מים דשמא נכבש בתוכו מעת לעת ומ"מ אם אין להם מים אחרים כיון שחייו תלוים בו יש להתיר שהרי חטים ושעורים במים נטל"פ ואע"ג דקיי"ל לדידן דגם נטל"פ אסור בפסח מ"מ הרי י"א דבצונן אינו אוסר אבל אם נמצא חתי' פת וכיוצא בו שזה נימס בתוך המים יש לאסור אפי' בשעת הדחק ואפי' ע"י סינון שהרי י"א דאפי' קודם פסח לא מהני סינון כדלעיל כלל קכ"א סי' ט"ו ומכ"ש בפסח דלכ"ע לא מהני סינון (ח"י ס"ק ל"ח ופר"ח):

יח ונ"ל דכ"ש דאם שפכו שכר על בשר דאסור שהרי אפי' בשאר איסורין יש אוסרין אפילו בהפ"מ. אפילו בבשר תו ויש בו בקעים. וא"כ אע"ג דביו"ד בסי' צ"א (וע' בח"א כלל מ"ב סי' ו') מתיר מ"מ בחמץ בפסח יש להחמיר וצריך עכ"פ קליפה. ואפי' במעשה דצמח צדק שנשאר מעט שכר בכלי ונטלו בו מים להדיח הבשר אחר מליחה דפסק דצריך קליפה. והח"י ס"ק מ"ו כתב דאינו אלא חומרא שהמים מבטלים רתיחת המלח. ול"נ דדינא הוא מטעם שכתבתי כיון דאית ביה פילי. ולכן אפי' לא נמלח הבשר מ"מ צריך קליפה:

יט אם הגעילו יורה מחומצת בת יומא קודם זמן איסורו וירדו המים המחומצים לבור בתוך הפסח. אסור לשתות המים אפי' להמתירין בצונן הכא אסור שהרי נתערב הכל. אבל אם היה אב"י אע"ג דנטל"פ אסור לדידן. מ"מ כיון שהגעיל קודם שעת איסורו מותר דאפי' שומן מהותך בכלי אב"י קודם פסח מותר. כדלעיל כלל קכ"א סי' כ"ו אבל בב"י אם נתערב קודם פסח אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט וגם כבר נתבטל בס'. מ"מ לכתחלה אין להשתמש בהם כיון דמים יש בקל למצוא. ואם אחר שירד לבור לא שאבו מן המים יש לאסור אפי' דיעבד דקוו וקיימו וכאלו הן בעין. אא"כ ששאבו כבר כמה פעמים. דאז הוי כעירוי וכעיסה (ט"ז) והת"י מיקל בזה כיון שנעש' קודם פסח הוי עכ"פ ב"ט בר נ"ט ונ"ל מדברי הט"ז שאם נשתבר כד של חלב לתוך הבור ובשלו בו בשר קודם ששאבו מן הבור והיה הרוטב מלבין מן החלב אסור (ודמות ראיה לדבר עירה דם הפר לדם השעיר וחזר ונתן את המלא בריקן כדי שיתערבו יפה וכן נראה לעינים. ועיין מכות דף כ"א דחיישינן במקום דקוו וקיימו וכן מוכח במקואות פ"ו משנה ד') ובזבחים פי' רש"י ד"ה בשלמא יש ס' שאין לך טפח מזה שלא בא מחבירו קצת ע"כ דוקא קצת:

כ אם נמצא גרעין מרוכך על בשר מלוח. אע"ג שחמץ הוא איסור כחוש מחמרינן לאסור אותה חתיכה שנמצא החטה עליו כולה. וחתיכות האחרות הנוגעות בחתי' זו אם מסופק שמא נגע החטה בשאר חתי' כולן אסורין (נ"ל דר"ל כדי קליפה דמ"ש מדין שאח"ז) ואף שידעינן בודאי שלא נגע אלא באחת מהן ולא ידעינן באיזו נגע כולן טעונין קליפה מדינא דחמץ בפסח לא בטיל ברוב וא"כ אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת תערובתה (עיין בא"ח סי' תס"ז ובמגן אברהם ס"ק ל"ב) ואם ירצה יכול למכור הכל לנכרי או להשהות חתיכה האחת המונחת עמה עד אחר פסח ושאר החתי' שודאי לא נגעו בחטה לכתחילה יקלוף אותם ובדיעבד שנתבשלו בלא קליפה מותרין דכיון דאין איסורו רק מחמת בלוע כחוש אינו הולך מחתי' לחתי' בלא רוטב (מ"ב סי' ס"ט וב"ח בתשו' סי' נ"ד) וע' בט"ז מש"כ הלכה למעשה ודוקא שמצא החטה בעודה מונחת במלח קודם שהדיחו אבל אם מצא לאחר שהדיח הבשר או על עוף מבחוץ ע"כ נפל עליו לאחר המליחה דאל"כ היה נופל ע"י הדחה אבל אם מצא בתוך עוף שהוא חלול אפי' לאחר הדחה אסור דאמרי' מה שלא נפל הוא מחמת שמונח בתוכו ומ"מ אם יש לתלות שעכשיו נפל אפילו בעוף מותר (שם במגן אברהם ס"ק ל'):

כא אם נמצא החטה בכלי שמלחו בו בשר לאחר מליחה והדחה אם לא נמלח כ"כ כדרך שמולחין לקדרה אע"ג שאנו מחמירין ואומרים שאין אנו בקיאין בזה מ"מ הכל יודעין היאך מולחין לקדרה ולכן אם לא נמלח כ"כ מותר (כמ"ש רמ"א בסימן צ"א) אך אם נמצא ציר למטה בשולי' הכלי והחטה למעלה חיישינן דמתמצית החטה שנתרככה יצאה טפת חמץ ונוטפת על החתי' דרך הילוכו מלמעלה למטה וכולן נאסרות דאע"ג דנאכל מחמת מלחו מ"מ הציר הוא לעולם רותח וא"כ נאסר מן הציר (ב"ח בתשו' סי' נ"ד) ואם נמלח כדרך שמולחין לקדרה והציר עולה על גביהן הכל אסור ואם לאו מה שבציר אסור (ט"ז תס"ז):

כב אפי' נתרככה החטה אם חזינן דאין החטה נתלחלח מן המלח כגון שהיא נגובה אינה אוסרת דאינו פולטת כל עיקר דהוי טהור מליח וטמא תפל וכן אם נפל חמץ על בשר מלוח אף בפסח יש להקל במקום הפ"מ כמו בשאר איסורין (ח"י סי' תמ"ז ס"ק ו'):

כג ספק אם נתרככה החטה וגם ספק אם היה אז ציר בשולי הכלי מותר דהוי ס"ס (שם ב"ח בתשו') וצ"ע:

כד תרנגולת צלויה שנמצא בה חטה בפסח חותך מקום פעפועו דהיינו כדי נטילה בכחוש ואם הוא שמן אסור כולו וזהו לדעת הב"י דמחלק בין כחוש לשמן וי"א דאפילו בכחוש אע"ג דבשאר איסורין לדעת הב"י אינו אסור אלא כדי נטילה מ"מ בחמץ דאיסורו במשהו ע"י היפוך השפוד מתפשט הטעם בכולו. וי"א כל התרנגולת הצלויות עמה באותו שפוד ונוגעות זו בזו כולן אסורים שע"י היפוך השפוד מתפשט מזו לזו וא"ל היפך השפוד דינו כדין מליחה ואם התרנגולת שמינה אפי' אינו נוגעת אוסרת הכל דכיון שהיא שמינה זב השומן ע"י היפוך השפוד והוי כבישול דמפעפע בכל הכלי (תס"ז) ואמנם כ"ז שנמצא בתוך תרנגולת די"ל שנתחמצה במים שהודחה בו אבל אם נמצא על התרנגולת אם כן אי איתא דהוי בשעת הדחה היה נופל וע"כ עכשיו נפל ושומן הוי כמי פירות ואינו מחמיץ (תס"ב):

כה חטה שנמצאת בזפק העוף לאחר שהבהבו אותה החטה שורף דלא נחשב כמעוכל והעוף מותר דאין צלי אוסר יותר מקליפה והזפק במקום קליפה ואפי' לדידן דאוסרין בצלי כולו מ"מ בהבהוב דגרע מצלי לכ"ע מותר (שם תס"ז):

כו נוהגין שלא להבהב העופות בקש עם השבלין שמא יש בו דגן מחומץ ולכן מהבהבין בעשבים או מחתכין השבלין מן הקש ובדיעבד מותר (ט"ז) ואפילו היה בו דגן מחומץ בודאי מותר (א"ר תס"א):

כז יין לבן שהוכהה מראיתו ותקנו בחלב חטה אע"פ שכבר נתבטל בס' קודם פסח אם ידוע אותו יין לא ישתה ממנו בפסח שמא נשאר קצת חלב חטה בעין וחוזר וניעור (תמ"ז ס"ק מ"ה) ונראה לי דיש לשאול להאומנים המתקנים דאם יש לחוש לזה אפילו נתערב בחבית אחרת יש לאסור דה"ל ס' א' בגופו וס' א' בתערובות. ולענין אם מותר לתקנו שמא ישתה בפסח מבואר בחבורי חכמת אדם כלל נ"ב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.