חיי אדם/ב/קכ

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

חיי אדם TriangleArrow-Left.svg ב TriangleArrow-Left.svg קכ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

כלל קכ
דין חמץ של נכרי בבית ישראל ודין ישראל שמשכן חמץ לנכרי או לישראל (סי' ת"מ תמ"ח)

א כתיב לא יראה לך חמץ וקבלו חז"ל דלכן כתיב לך להורות דדוקא שלך אי אתה רואה אבל חמץ שאינו שלו אינו עובר עליו. ואמנם מדכתיב קרא אחרינא שבעת ימים שאור לא ימצא כו' ולא כתיב לך משמע אפילו מה שאינו שלו עובר וקבלו חז"ל דודאי אינו עובר אלא על חמץ שלו ומיהו אם קיבל עליו אחריות אף על גב דקיימא לן בכל התורה דבר הגורם לממון לאו כממון דמי מ"מ רבי רחמנא הכא גבי חמץ אם קיבל עליו אחריות עובר עליו דזה עכ"פ מצוי אצלו ברשותו ולכן נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קיבל עליו אחריות מגניבה ואבדה דהיינו שהתנה עמו בפירוש שמקבל אחריות דאף על גב דבישראל אף בסתם הוי כקיבל אחריות דכיון דאמר הכנס לרשותי הוי כאלו קיבל בפירוש אם לא שאמר הנח לפני כמבואר בח"מ סימן רצ"א אבל בנכרי שהפקיד דקי"ל שם סימן ש"א דאין דין שומרים לנכרי ולכן בעינן דוקא התנה אף על פי דלא קנו מידו ומדינא אינו חייב מ"מ כיון שמחוק המלך כיון דהתנה חייב לשלם (ח"י ס"ק א') ולכן בין שהוא בביתו או בכל מקום שהוא רשות של הישראל חייב לבער ואפילו ייחד לו מקום בפני עצמו בשכירות לא מהני לכתחלה דקיי"ל שכירות לא קניא לקולא (עיין מגן אברהם סימן רמ"ו) ומ"מ בדיעבד סמכינן על רבינו תם דס"ל דמהני יחד לו מקום והוי כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי דמותר לכ"ע (והיה נראה דאם ישראל שכר הבית מנכרי והשכיר מקום לנכרי מותר ממ"נ אפילו לכתחילה דאם שכירות קניא אם כן הוי ביתו של זה הנכרי השוכר ואם שכירות לא קניא אם כן אינו ביתו של ישראל כלל וכמ"ש המגן אברהם בסימן רמ"ו אך י"ל כיון שהוא על כל פנים ברשות הישראל ונקרא מצוי לו י"ל דגם בזה חייב לבער) ולא מהני מה שיפקיד הישראל החמץ ביד נכרי אחר שאינו בעליו שכיון שהוא כשלו הרי זה כאלו מפקיד חמצו ביד נכרי שחייב לבער כמו שנבאר בסימן ה' אבל אם חזר והפקידו ביד בעליו הראשונים אינו חייב לבער דה"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי ברשות הנכרי ומותר שהרי אינו שלו וגם אינו מצוי לו ומיהו אם הנכרי השני מקבל עליו כל אחריות מגניבה ואבידה צ"ע (ועיין כ"ז במגן אברהם וח"י סימן ת"מ):

ב י"א דאפילו אם אין הישראל מקבל עליו אחריות גניבה ואבידה אלא שהוא עליו כשומר חנם כיון שעכ"פ יש מציאות שיהיה חייב לשלם כגון ע"י פשיעה הוי כחמצו של ישראל וחייב לבער וי"א דאפילו אינו מקבל עליו שום אחריות אלא שהנכרי אלם כגון אנשי חיילות וכיוצא בו שאם יאבד יעליל עליו ויכפהו לשלם חייב לבער ויש חולקים (ע"פ בט"ז ובח"י) ואם הוא חייב מדינא דמלכותא לכ"ע חייב לבער ולכתחלה אם הוא שומר חנם יבערנו ובדיעבד ששכח לבער יש לסמוך אסברא ראשונה דכל שאין חייב בגניבה ואבידה מותר (ח"י שם). ובפסח אינו רשאי לקבל כלל פקדון חמץ אפילו בלא אחריות כלל:

ג ואם אינו חייב באחריות כלל אינו חייב לבערו ועכ"פ צריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י"ט כדי שלא יבוא לידי מכשול ולאכלו כיון שחמץ לא בדילי מיניה אבל לא מהני לכפות עליו כלי כיון שיהיה מונח שם איזה ימים חיישינן שמא תנטל הכלי וכן מחיצה ע"י סדין ג"כ לא מהני שהולכין ובאין מתחתיו וכן נכרי שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו אם הוא ביום טוב כופה עליו כלי ובחו"המ או שהניח בחו"המ וכ"ש קודם פסח צריך לעשות מחיצה דכפיית כלי לא מהני רק בי"ט או על איזו שעות אפילו בחו"המ ואם יכול לזרוק אותו לחוץ או לבערו בענין שלא יצטרך לשלם לנכרי לא יטריח בחו"המ לעשות מחיצה אלא יזרקנו או יבערנו (ח"י שם):

ד ודוקא שהנכרי הניחו בבית ישראל והלך לו דאיכא למיחש שמא יאכלנו לכן צריך כפיית כלי אבל נכרי שנכנס בבית ישראל וחמצו בידו א"צ להוציאו ולא לכפיית כלי שהרי נכרי משמרו וגם אינו מסור בידו כלל אבל אסור לישראל לאכול על שלחן א' עם נכרי אע"פ שיעשה היכר בהפסק מפה אע"ג דמהני כשזה אוכל בשר וזה חלב אבל חמץ שהוא במשהו חיישינן שמא יתערב פירור ואפילו השלחן הוא גדול אסור דלא פלוג רבנן אבל אם אין הישראל אוכל על השלחן מותר להניח לנכרי שיאכל על שלחנו ואח"כ ירחצנו וידיחנו יפה (שם):

ה ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל נכרי אף על פי שקיבל עליו הנפקד אחריות מ"מ עובר עליו אף המפקיד דהא דמקבל עליו אחריות נעש' כשלו היינו דוקא לחומרא שגם הנפקד עובר אבל לענין זה שנאמר שיצא מרשות המפקיד לגמרי דהיינו לקולא ל"א דאדרבה בכל התורה קיי"ל דעומד ברשות המפקיד ולכן ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון יעכבנו עד שעה ה' ואם לא בא בעליו ימכרנו לנכרי בענין שיוכל נחזור לקנות ממנו אחר הפסח (כדלקמן בכלל קכ"ג) ואסור למכרו לחלוטין אם לא שאי אפשר למכרו בענין זה דאז מותר למכרו לנכרי לחלוטין ואם יודע הנפקד שאם ימתין עד שעה ה' לא יוכל למכרו ימכרנו קודם לזה (עיין א"ר וח"ד) ואם לא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו ואפילו אינו חייב באחריותו כלל ונמצא שאינו עובר עליו מכל מקום יעבור עליו המפקיד ומכל מקום גם המפקיד לא יסמוך על זה וצריך גם היא למכרו במקום שהוא אבל גם הנפקד אינו רשאי לסמוך על זה דשמא ישכח המפקיד ולכן הנפקד חייב לשלם להמפקיד שהרי פשע ולא מכרו (והח"י חולק בזה וגם בא"ר הניח דין זה בצ"ע ואם לא ביער ולא מכר ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואם נאנס החמץ אחר כך דשוב א"י לומר הרי שלך לפניך חייב לשלם (תמ"ג במגן אברהם ועיין א"ר ח"ד) וישראל שמשכן חמץ ביד חבירו המלוה עובר עליו דישראל מישראל קונה משכון (תמגן אברהם מגן אברהם) ואם עבר ולא ביער צריך עיון אם יכול לומר לו הרי שלך לפניך וחייב הלוה לפרוע לו מעותיו או דילמא כיון שפשע המלוה ולא מכרו הפסיד מעותיו ואפשר די"ל דהמלוה על המשכון דין שומר יש לו ובשומר יכול לומר הרי שלך לפניך ה"נ במשכון וצ"ע (תמ"ג במגן אברהם):

ו בכל מקום דישראל חייב לבער חמצו של נכרי ועבר ולא ביערו ובא הנכרי אחר פסח רשאי ליתן לו החמץ דכיון שלאחר פסח אינו אסור אלא משום קנס בכי האי גוונא לא גזרו אך מכל מקום אסור שמא ימכרנו לישראל והח"י וא"ר מתירין בהנאה (ת"מ):

ז נכרי שהלוה לישראל על חמצו והמשכון ברשות הנכרי או אפי' שמונח ברשות ישראל אלא שהקנהו לנכרי בקנין גמור אג"ק כמבואר לקמן בדין מכירת חמץ ואמר לו אם לא אפרע לך לזמן פלוני יהיה שלך מעכשיו והגיע הזמן ולא פרעו מותר אפילו לא הגיע הזמן פרעון עד אחר פסח דכיון דאמר לו מעכשיו נמצא כשהגיע הזמן ולא פרעו היה החמץ למפרע של נכרי והוי חמצו של נכרי ודוקא באלו ג' תנאים דהיינו א' שאמר מעכשיו ב' שיהיה ברשותו של נכרי ג' שיגיע הזמן ולא פרעו אבל אם חסר א' מן התנאים דינו כחמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ואסו' לכל ישראל להנות ממנו דאם לא אמר לו מעכשיו אע"פ שהוא ברשותו של נכרי מ"מ כיון שכל ימי הפסח היה של ישראל דקי"ל דבעל חוב אינו גוב' אלא מזמן הפרעון ואילך וכיון שהזמ"פ היה אחר הפסח ה"ז כחמץ של ישראל ברשות נכרי דעובר עליו המפקיד כדלעיל סי' ה' ואפי' אם הגיע הזמן קודם פסח ולא פרעו כיון שלא אמר לו מעכשיו וכיון דקי"ל דכל דאי הוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא אע"ג די"א דאין דין אסמכתא לנכרי מ"מ רוב אחרונים פוסקים לאיסור ואפי' אמר מעכשיו רק שלא היה ברשות הנכרי אלא שהיה מונח ברשות ישראל אע"ג דהוי חמצו של נכרי כיון דאמר לו מעכשיו מ"מ ה"ל כחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל שהרי אם יאבד המשכון יצטרך הישראל לשלם לו דבשלמא אם הוא מונח ברשות הנכרי ה"ל מקבל אחריות חמצו של נכרי בביתו של נכרי דמותר כדלעיל סי' א' משא"כ כשהוא ברשות ישראל ואפי' אמר מעכשיו' וגם מונח ברשות הנכרי אם הגיע זמ"פ ופרעו א"כ לא קנאו הנכרי מעולם וה"ל חמצו של ישראל ברשות נכרי דאסור. ומ"מ לכתחלה נסתפקו הפוסקים אם מותר לישראל להלוות בענין זה שכיון שבידו לפדותו בפסח א"כ אפשר דאעפ"כ עובר עליו (תמ"א וע' מ"א וט"ז ס"ק ב' ועיין בפסחים מ"ו תוס' ד"ה הואיל) ולכן ראוי להחמיר ולפדותו קודם פסח:

ח וכן ישראל שהלוה לנכרי על חמצו והמשכון ברשות הישראל ואמר לו מעכשיו והגיע הזמן אפי' לאחר פסח ולא פרעו אפי' אין אחריות החמץ על הישראל אסור שהרי כיון שהגיע הזמן ולא פרעו נמצא היה למפרע של ישראל ומ"מ אין הישראל מחוייב לבער בפסח שהרי עדיין לא הגיע הזמ"פ דשמ' יפדנו ואפילו בא הנכרי בפסח ונתן דמיו מותר להניח לנכרי ליטול חמצו אבל אם לא אמר לו מעכשיו ואין אחריותו עלייו מותר אע"פ שהיה בבית ישראל (וע' בח"י מה שהקשה ראש יוסף):

ט אם עבר ישראל ומכר החמץ לאחר זמן איסורו ואפילו בפסח גופה (פ"ח) י"א דהמעות מותר אפילו לבעל החמץ שהחמץ אינו תופס את דמיו וי"א דדוקא אם שפחתו עשתה זאת שלא בידיעת ישראל מותר אבל אם עשה הנכרי בידיעתו של ישראל אסור עכ"פ לבעל החמץ מטעם קנס (ע' מגן אברהם סימן תמ"ג ס"ק ו'):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.