חיי אדם/ב/סט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב סט

כלל סט
דין חולה שאין בו סכנה ורפואה בשבת (סי' שכ"ח)

א חכמים גזרו מלעשות רפואה בשבת אפילו דבר שאין בו משום מלאכה או שמוכנת מע"ש דאם נתיר לו לעשו' רפואה המוכנת מע"ש יטעו לומ' שמותר לשחוק הסממנים בשבת וחייב משום טוחן ואם ימרח רטיה חייב משום ממחק ואמנם לא השוו גזרותיהם בזה אלא שחלקו לפי הענין יש שאסרו לגמרי ויש שהתירו ע"י נכרי דוקא ויש שהתירו אפילו ע"י ישראל הכל לפי הענין:

ב מי שיש לו מיחוש בעלמא רק שיש לו איזה כאב והוא מתחזק והולך כבריא אע"פ שיש לו קצת צער אסור לעשות שום רפואה אפי' ע"י נכרי [א]

ג לפיכך מי שחושש בשיניו ומ"מ הולך כבריא שדרך רפואתו ליקח חומץ בפיו כיון דמוכח מלתא שעושה לרפואה שאין דרך לשתות חומץ לכן אסור ליקח חומץ בפיו ולפלוט וה"ה יין שרף לא ישהנו בפיו ויפלוט ואפי' לשהות ואח"כ יבלעו אסור ובמקום צער גדול אפשר לסמוך ביי"ש דמותר לשהותו ולבלוע אח"כ או אפי' להפליטו כיון דיי"ש הוא משקה גמור לכל לא מחזי כ"כ לרפואה (כ"כ א"ר בשם הגמיי' פרק כ"א וש"ג סוף ח' שרצים) וכ"ש דאסור ליתן על השן נעגליך או שפירוטוס וסובין חמין דכ"ז מוכח שהוא לרפואה אם לא דכאיב ליה טובא שמצטער כל גופו כדלקמן סימן י"א (שכ"ח):

ד וכן החושש בגרון שאין לו אלא מיחוש בעלמא שיודעין שבודאי אין בו סכנה כלל ודרך לערערו במיני משקין אסור להפליט ואם הוא משקה שדרך לשתותו דינו כמו חולי שן בסי' ג' (שם). ומי שיש לו חטטין בראשו אסור לסוך בשמן וכן משום צער אחר כיון שבמדינתינו אין סכין בשמן מוכח שהיא לרפואה (שכ"ז):

ה ומ"מ דברים שלא נעשה לעולם ע"י סממנים מותר כגון החושש במעיו מותר ליתן עליהם כוס שעירו ממנו חמין אע"פ שעדיין יש בו הבל וכן מותר להחם בגדים וכלים לתת על בטנו ואם מחמם כלי בדיל ועופרת מותר להניחו אפילו סמוך למדורה במקום שיש לחוש שמא יהיה ניתך דאף אם ניתך הוי דבר שאינו מתכוין ומקלקל (שכ"א) ויזהר שלא יתן על בטנו כלי עם מים חמים רותחים ודבר זה אף בחול אסור מפני הסכנה (שכ"ו) וכן מי שנשתכר מותר לסוך כפות ידיו ורגליו שמן ומלח כיון דדבר זה אינו רפואה כלל ומותר לכפוץ כוס מים על הטבור ולהעלותו שעושין לחולי שקורין (הייב מוטר) ומותר להקיף בטבעת או בכלי כדי שלא תתפשט הנפוח וכן מותר לדחוק חבורה בסכין שלא תתפשט וכן מותר להגביה ערלת הפה שקורין צינגל שנפל לגרון ורוקח אוסר בזה ומותר ליטול הקוץ במחט ובלבד שיזהר שלא יוציא דם דאז עושה חבורה (שכ"ח):

ו מי שנגף ידו או רגלו אסור לצומתה בחומץ ויין שרף ואם הוא מעונג אף ביין אסור אבל בסתם אדם מותר ביין ואם נעשה ע"י ברזל או ע"ג יד ורגל מותר הכל כדלעיל כלל הקודם (שם):

ז מי שנשמטה פרק ידו ופרק רגלו ממקומו אף על פי שיש לו קצת צער לא ישפשפנו הרבה בצונן אבל מותר לחבירו למשוך אותו כדרך שעושין בחול (א"ר בשם רוקח) אבל עצם שנשבר מחזירין השבר לכ"ע כדלקמן:

ח בזמ"הז שאין דרך לרחוץ העין ביין אסור לרחוץ בשבת ביין ורוק תפל ואפי' אם שרה חתי' בגד מע"ש אסור ליתנו ע"ג העין בשבת ואם משים מים בתוך פיו ורוחץ בכל צדדים אף שמעורב בו רוק תפל מותר לרחוץ בו עיניו וכן אם לא יוכל לפתוח עיניו יכול ללחלחן ברוק תפל דאינו רפואה אלא לפתוח עיניו (א"ר) ובכל ענין מותר להניח רטיה וכיוצא בו על העין או על מכה מערב שבת אף על פי שיהא מונח כל השבת (שם):

ט רטיה שנפלה ע"ג קרקע או שהסירה במזיד לא יחזירנה נפלה על גבי כלי או שהוחלקה ממקומה יחזירנה דכיון דמילתא דל"ש הוא ל"ג ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה קצה השני ומקנחה ובלבד שלא יקנח הרטיה שהוא ממרח ומכה שנתרפא נותנין עליה רטיה שאינה רפואה אלא שמשמרה שלא יסרוט בבגדיו וכן מותר להניח חתיכת בגד יבש חדש שאינו מרפא או אפילו ישנים כשכבר היה על המכה אבל בגד ישן שלא היה על מכה מעולם אסור שהוא מרפא וכן מותר להניח עלים על העין או מכה לקרר אבל עלים שמרפאים אסור ומעבירין גלדי מכה וסכין אותם בשמן אבל לא בחלב מפני שנימוח (שם):

י אשה שמצטערת מרוב חלב שבדדיה מותר לקלח החלב מדדיה לארץ דכיון דהולך לאיבוד אינו דומה לדש אבל לקבל החלב בכלי ליתן לתינוק או לקלח על אדם שאינו חולה אלא שנשף בו רוח רעה ואין לו צער כל כך אסור אבל מותר לקלח בפי התינוק כדי שיאחז התינוק הדד ויניק (כן כתב בש"ל) וכל זה הוא בבריא שיש לו מיחוש:

יא חולה שחלה כל גופו או שיש לו כאב גדול ומצטער על ידי זה כל גופו אע"ג שהולך כנפל למשכב דמי ומותר לעשות כל רפואות על ידי נכרי ואפילו דברים שיש בהם מלאכה דאורייתא ולכן אם כואב לו השנים מותר להוציאן ע"י נכרי אבל ע"י ישראל אסור דהוי מלאכה דאורייתא דהחובל לרפואה חייב ומותר שיצוה לנכרי שיעשה לו רטיה וכל שכן דמותר להניח עליו לכתחלה (מה שהאריך הט"ז בענין הוצאת השן כבר תירץ הש"ך בי"ד בנקה"כ סימן קצ"ח דבאיסורי שבת קי"ל מסייע אין בו ממש) ומותר לעשות על ידי נכרי כל מלאכות דאורייתא ופשיטא שמותר לו לשתות כל מיני רפואות ובלבד שיעשה הנכרי. ופראשקעס (שקורין פולווער) כגון (ראברברע) וכיוצא בו שמערבין במים נראה לי דאסור ע"י ישראל לעשותו בלילתו עבה דהא י"א דבדבר שאינו בר גיבול משנתן מים חייב כמו שביארנו במלאכת לש ולכך יעשנה נכרי:

יב ולעשות ישראל דבר שאינו אלא מדרבנן יש מתירין אבל לדעת רוב הפוסקים דאסור אלא יעשנה על ידי שינוי וכן נ"ל. ואם א"א על ידי שינוי ולא על ידי נכרי מותר לעשות כדרכו כן נ"ל:

יג ואם יש בו סכנת אבר לכ"ע מותר אפי' ע"י ישראל כדרכו בדבר שאין בו אלא מלאכה דרבנן ואפילו אינו חולה כלל אבל מלאכה דאורייתא אפי' יש בו סכנת אבר אסור חוץ מסכנת עין שמחללין עליו שבת דסכנת עין הוא סכנת נפשות וכל דבר שמותר לעשות ע"י ישראל בחולי שאב"ס נ"ל דאפי' יכול לעשות ע"י נכרי מותר (ועי' בכלל הקודם לזה על איזה מכה מחללין שבת):

יד עין ששותת ממנו דמעות או דם מתחלת החולי יש בו סכנה וכל דבר שמסתפק בחולי שמא יש בו סכנה מחללין שבת דהוי סכנת נפשות (או"ה):

טו כל דבר שמותר לישראל מותר אף לישראל אחר לעשות לחולה וכל דבר שאסור אסור אפילו ע"י החולה:

טז חולה שאב"ס מותר לומר לנכרי לבשל לו אפילו דברים שאסורים משום בישולי נכרים ומ"מ מה שנשאר למ"ש אסו' אפי' לחולה עצמו [ב] ובשבת אסו' לבריא והכלים צריכים הכשר ואפילו כלי חרס כיון דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן דיו אם מגעילו ג"פ ובדיעבד אם בישל בו ויש רוב בתבשיל מותר והמיקל שלא להגעיל כלל לא הפסיד ונ"ל דהישראל לא יתן המאכל בקדרה דאחד נותן את המים וא' שופת הקדרה הראשון פטור אבל אסור (ועיין ביצה ד' ל"ד) ודוקא בישולי נכרים התירו ודוקא בשבת דהוי היכר אבל אסור להאכילו שום דבר איסור אפילו איסור דרבנן או מוקצה בין בחול בין בשבת ועיין בנ"א. ולעשות זויף מן יין ע' בחיבורי חכמת אדם כלל ע"ו סי' י"א דיש למצוא היתר אם צרי' החולה לכך הרבה. ומותר לומר לנכרי לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול דסתם צרכי קטן כחולה שאב"ס דמי ומותר להאכילו מוקצה בידים אם א"א בענין אחר (שם) ועיין בהל' ברכות כלל ס"ו בדין חינוך קטן:

יז אסור לשום פתילה (שקורין צעפל) בפי הטבעת כדרך שנוהגין למי שהוא עצור אלא בשינוי שיאחזנה בב' אצבעות וכ"ש דאסו' לעשות הפתילה מחלב או זייף או מנייר ומכל דבר אא"כ יש בו סכנה כמבואר בדין מכה בפטיש סי' ט"ו וכן אסור לעשית קריסטיר ואפילו הוכנה מאתמול ולא יערב מים ושמן כדרך שעושין אלא הנכרי ישפוך הכל לתוך הכלי וטוב לעשות הכל ע"י הנכרי או שיעשה הישראל בשינוי (ססי' שכ"ח במגן אברהם):

יח אדם בריא מותר לשתות משקין אע"פ שאין דרך בריאים לשתותן ודוקא כששותן לצמאו אבל אם כוונתו לרפואה אסור אבל דברים שדרך בריאים לאכול ולשתות אע"פ שמתכוין לרפואה מותר:

יט מי שיש לו מורסא שיש בו ליחה ודם או מכה אפי' הוא בריא מותר לפתוח חור כדי שיצא הליחה והדם אם יש לו צער מזה ודוקא כשאינו חושש אם יסתם תיכף אבל אם כוונתו שיהיה פתוח חייב כדלעיל במלאכת בונה אבל אסור לחוך שחין שע"י החיכוך מוצי' דם שנבלע בבשר [ג] דאינו דומה לליחה ודם שהוא כנוס במורסא משא"כ דם איברים שהוא נבלע וא"כ עושה חבורה ואם היה כבר נקב במכה ונסתם קצת אפ"ה אסור לפותחה וכ"ש להרחיבה ואותן שיש פוטינעלא ובלשון לאטיין איפעראטור מסתפק במגן אברהם אם מותר ליתן לתוכו קטניות כדי שישאר פתוח ומותר להחליף הבגד שעליו דאם לא מחליף יסריח אבל אסור ליתן עליו רטיה ואם יודע שמוציא דם כשמקנחם לא יקנחנה דהוי פסיק רישיה (ועיין במגן אברהם ס"ק נ"ג):

כ צפורן שפרשה וכן קליפת עור שפרשה באצבעו ומצער אותו מותר ליטלן ביד אם פרשו רובן דהוי כתלושין ולא גזרו רבנן (עיין לעיל במלאכת גוזז סימן ג' ד' באיזה ענין מותר לדידן):

כא דין העושה חבורה ושאסור למצוץ דם בפיו מן החבורה ודם שבין שיניו ושאסור לדבק עלוקה שתמצוץ דם ושאסור להניח צוק זאלב וכיוצא בו דברים המושכים דם ופשיטא לדחוק בידיו על המכה להוציא דם והעושה כן חייב (עיין במלאכת השוחט סי' ד' ה' ו'):

כב אם מצטער מרוב מאכל ורפואתו להקיא מותר לתחוב ידו לגרונו להקיא אבל על ידי סמים אסור וכל שכן דאסור לשתות דברים לשלשל מעיו ובחולי שאב"ס הכל מותר:

כג אסור להניח בגד על המכה שיוצא דם ממנו מפני שהדם צובע הבגד וכ"ש בבגד אדום (עיין לעיל במלאכת צובע) אבל מותר ליתן עליו קורי עכביש (א"ר בשם תוי"ט דלא כמ"א):

כד מותר לאכול שרפים ולגמוע ביצה חיה להנעים הקול:

כה דין מילה בשבת מבואר בחבורי חכמת אדם כלל קמ"ט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.