חיי אדם/ב/סה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב סה

כלל סה
מוקצה (סי' ש"ח ש"ט ש"י)

א ד' מיני מוקצה הם (א) מוקצה מחמת מיאוס (ב) מוקצה מדעת (ג) מוקצה מחמת איסור (ד) מוקצה מחמת מצוה:

ב מחמת מיאוס כגון נר חרס ישן שהדליקו בחול ושפוד של עץ שתולין בו דגים וכלים הצואים אע"ג דיש אומרים דבי"ט אסור (פ"ח סימן תצ"ה) דוקא בי"ט משום דקיל והתשמיש מצוי ואתי לזלזולי להוציא אף אבנים וכיוצא בו שלא לצורך כלל לכך החמירו חכמים אבל בשבת מותר לטלטל כל זה דאין אדם מקצה מדעתו דבר הראוי לו להשתמש בו כיון שיש עליו תורת כלי:

ג מוקצה מדעת נחלק לט' אופנים וגם בזה התירו לטלטל בשבת קצת מהם אע"ג דאסרו בי"ט והם ד' אופנים שהתירו בשבת:

(פן א) דבר שראוי למאכל אדם ובהמה אע"פ שהקצה אותו מדעתו מלאכול בשבת מחמת שאינו מאכל אדם אלא ע"י הדחק כגון דגים שמלחן בע"ש וכן בשר חי רך ואוכלין אותו ע"י הדחק אפי' לא נמלח כלל (ש"ח סעיף ל"א ל"ב):

(פן ב) שראוי לאכילה אפי' בלא דחק אבל הקצה מדעתו לאכלן מטעם שהקצה אותן לסחורה אע"פ שנתנן לאוצר וכן ביצים שנותנן תחת תרנגולת לגדל אפרוחים אבל עדיין הם ראוין לאכילה ואפי' חטים שזרען בקרקע דאע"פ שדחאן בידים ונתכוין לזריעה כיון שעדיין לא נשרשו וראוין לאכילה אין הקצאתו כלום דדעתו של אדם לחזור ולימלך לאכילה (ש"י):

(פן ג) דבר שראוי למאכל בהמה אך מע"ש לא היה מוכן לכך כגון בהמה ועוף שמתו בשבת אע"פ שבהש"מ עדיין היו בריאים (סי' שכ"ד) (דבמסוכנת בהש"מ אפי' בי"ט מותר) ובשר חי שנסרח בשבת דאע"ג דמאתמול לא היה עומד לכלבים דמה דחזי לאדם אינו נותן לבהמה מ"מ מותר בשבת לטלטל (ש"ח שם):

(פן ד) דבר שראוי להשתמש בו אלא שנשתנה בשבת ממה שהיה והוי כעין נולד שנבאר לקמן מ"מ כיון שאינו מעשה חדש גם זה מותר בשבת כגון כלים שנשברו בשבת ואינן ראוין למלאכתן שהיה קודם השבירה ומ"מ ראוים לכסות בהם (ש"ח סעיף ו') וכן נכרי שעשה כלים מעצים (שם במגן אברהם ס"ק ט"ז ועיין במגן אברהם סי' תקפ"ו). ועצמות רכים שנתפרקו מן הבשר ואתמול היו מחוברין לבשר והיה דינן כבשר ועכ"פ עכשיו ראוין לכלבים (ש"ח סעיף כ"ט) אך י"א דכלי שנשבר הוי נולד גמור ודינו כדלקמן פן ח' אא"כ ראוי לקבל בתוכו איזה מאכל או משקה מעין מלאכתו הראשונה כגון שברי עריבה לצוק לתוכו מקפה ושברי זכוכית לצוק לתוכו שמן (סי' ש"ח סעיף ו') ולדבריהם גם בנכרי שעשה כלי אסור גם בשבת:

אלו ד' אופנים מותרים בשבת ואסורים בי"ט:

(פן ה) למעלה מזה דברים שעומדים לאכילת אדם או לתשמיש ואמנם כיון שבשבת אינן ראוין אפי' ע"י הדחק ולכן קי"ל דאפי' בשבת אסורים לטלטל כגון דגים שלא נמלחו כלל (ובשבת אסור למולחן) ושומן של בהמה אע"פ שכבר הוא מהותך ובשר קשה שאינו ראוי לאכול חי (ואע"ג דכזה עכ"פ ראוי לכלבים כיון שהם ראוים למאכל אדם לאחר זמן אין דעתו ליתנו לכלבים וא"כ הקצה דעתו ממנו מע"ש) (שם במגן אברהם ס"ק נ"ו):

(פן ו) למעלה מזה דברים שאינם מוכנים כלל לתשמיש אדם ולא לאכילת אדם ובהמה אף ע"ג דלפעמים משתמש בהם דרך ארעי מכל מקום כיון שלאחר התשמיש תיכף זורקה וזה נקרא מוקצה מגופו כגון אבנים ולבנים העומדים לבנין אפילו לאחר שגמר הבנין אם סדרם זה ע"ג זה גלי דעתיה דעדיין דעתו עליהם לבנין (אבל אם כבר נגמר הבנין ולא סדרן אזי יש תורת כלי עליהם שדרך בני אדם להשתמש בהם לסמוך או לכסות דבר בלבנים (שם סעיף י"ז) וחתיכות ברזל וחתיכות זכוכית וחתיכת עץ אף ע"ג שראוים לכסות בהם לא מהני כיון שאין עליהם תורת כלי (סעיף ז') ומעות ואפילו דינר זהב (אא"כ נקב אותם ויחדן לתכשיט וסי' ש"ג וש"א במגן אברהם ס"ק מ"ה) ועצים וקנים וקורות ונוצות של עופות ועורות של בהמה בין לחין ובין יבשין בין מבהמה גסה או דקה במדינתינו שאין יושבים על הקרקע (משא"כ בא"י מקום הש"ע דעורות גסה חזי לישב עליו עיין שבת מ"ז ע"א בגלילא שנו) וצמר ופשתן מנופץ שאינו ראוי לשום תשמיש ונסרים של אומן שעומדום למלאכה (משא"כ של בעל הבית דמותרים) ועפר וחול אפילו אם אינו מחובר לקרקע ושברי כלים שאינן ראוים עוד לשום תשמיש או שדרך ב"א שלא להשתמש בו עוד כגון מחט שניטל עוקצה או חורה דאע"פ דעדיין ראוי ליטול בו קוץ מ"מ אינו חשוב ואדם זורקו לאשפה. ומת וכל בעלי חיים אפילו בהמות ועופות שיש לו בתוך ביתו וקליפי אגוזים וקליפי ביצים ועצמות הקשות שאינן ראוים אפילו לכלבים אע"פ שנתפרקו כבר מהדבר מע"ש (סימן ש"ח) ותבן מוסרח שאינו ראוי עוד אפילו לאכילה ותשמיש בהמה ואפילו ביו"ט אם הוא ג"כ לח שאינו ראוי אפילו להסקה (סימן תקי"ח) ודלתות הבית והחלונות או אפי' של כלים המוקצים אעפ"י שהם כלים כוון שאינן מוכנין כלל לתשמיש ולכן בין נתפרקו מע"ש או בשבת לעולם הם מוקצים וכן סולם של עליות הגדולות שהן דומין לדלתות הבית (ש"ח סעיף ח' וסעי' י"ט):

(פן ז') למעלה מזה ג' מיני מוקצה חמורות מזה דאפילו ר' שמעון דלית ליה מוקצה כלל מודה באלו דאסורים: (מין א') מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו שמקצה אדם מדעתו מלהשתמש בהם מפני שמקפיד עליהם שלא יתקלקלו או שלא יתלכלכו או כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם כגון כל דברים היקרים או אפילו אין דמיו יקרים כגון גיזי צמר אם נתנם לאוצר לסחורה ומקפיד עליהם (ש"ח וסי' רל"ט וע"ש במגן אברהם) (אבל אינו מקפיד אפילו נתנו לאוצר ועומד לסחורה מותר חוץ מדבר מאכל ומשקה דאע"פ דנתנן לאוצר מותר כמו שבארנו בסי' א') ואפילו כלי סעודה כגון קערות וכלי זכוכית וסכינים ונ"ל דדוקא בחנוני שאין דרכו להשאיל כלים אבל מי שדרכו להשאיל כלים חדשים אין בהם מוקצה אעפ"י שנתנן לאוצר שהרי אינו מקפיד עליהם וכן צמר גפן ופשתן וצמר סרוק העומד לסחורה או למלאכה ונתנן לאוצר ומקפיד שלא יטנפו וכן כלי אומנות שמקפיד עליה שלא יפגמו וכלי בעלי בתים המקפיד עליהן כגון סכין של סופרים ושל מילה ושחיטה ונייר העומד לכתיבה ואגרת שמקפיד עליו לשמרו (סימן ש"ח) וכלים היקרים שאינו משתמש בהם כלל (רמב"ם פרק כ"ה) וכן כל דבר שמחמת שמקפיד עליו מיחד לו מקום ואינו משתמש בו כל זה הוי מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לכ"ע. וי"א דגם כלי המיוחד למעות לבד וכבר הניח בו מעות בחול אעפ"י שנטלו הוי מוקצה מחמת חסרון כיס אא"כ עשה בו נקב שאינו ראוי עוד למעות (סימן ש"י):

(פן ח') מין ב' וגם בזה לכ"ע הוי מוקצה והוא נולד גמור שנעשה מעשה חדש כגון אפר שבכירה שהוסק בשבת על ידי נכרי (סימן תצ"ח) דמעיקרא עצים והשתא אפר ואפילו הוא חם עדיין וביו"ט אע"ג שכל זמן שהוא חם אינו מוקצה דעדיין ראוי לצלות בו ביצה אבל אם נצטנן כבר הוי נולד וביצה הנולדה בשבת וי"ט (מלבד איסור הכנה). וחלב שנחלב בשבת ויו"ט לקערה ריקנית (מלבד איסור דש). ונ"ל דמים הנוטפין מאילנות בימי ניסן אסור לשתותן בשבת משום נולד (ועיין ריש ביצה בתוס' שם מיא בעיבי מבלע בליעי) ונ"ל דאפילו יש כבר כלי עם מים מע"ש שנוטף לתוכו אפ"ה אסור ולא אמרי' דבטל כיון שהוא דשיל"מ (ואינו דומה לסימן ש"ך דהתם הענבים מונח בגיגית ותיכף כשיוצא מתערב משא"כ כאן תיכף כשנופל מן האילן ניכר וא"כ כבר אסור):

(פן ט) מין ג' דבר שמקצה אותן מדעתו ומדחה אותן בידים לזמן עד שיהיו ראוים ונאותים לאותו דבר ובהש"מ עדיין אינו ראוי וגם נדח' ממה שהי' ראוי וזהו נקרא מוקצה דגרוגרת וצמוקי' שמניחין ליבשן וטבע פירות אלו שמשעה שמתחילין להתיבש עד שיתיבשו לגמרי הם מסריחין ואינן ראויין לכלום לכן אם בין השמשו' לא היו עדיין יבשין אע"ג שבשבת כבר נתיבשו לגמרי אסור וכן ביצים שהניחן תחת תרנגולת וכבר נסרחו (שבת מ"ה בתו' שם) וי"א דגם מוקצה דבעלי חיים הוא דומה לזה וגם בזה לכ"ע הוי מוקצה ואין בו מחלוקת כלל (סי' ש"י):

ד מוקצה מחמת איסור נחלק לשני אופנים. (א) מחמת איסור בעצמו. (ב) מחמת איסור מלאכתו' (הפן הא') מחמת עצמו כגון פירות הנושרין או שתלשן נכרי או קטן ודגים שנצודו אפי' היו המצודות פרושות מע"ש ועי"ט ובשבת ניצודו מאליהן ואפי' אם ספק אם נתלשו וניצוד בשבת ויו"ט ודג שהיה בספל של מים שכבר הוא ניצוד ונטלה הנכרי מן הספל ובהמה ועוף ששחטו לחולה שיש בו סכנה ומותר השמן שבנר שהיה דולק בהש"מ ונכבה ובנין שנפל בשבת אפי' היתה רעוע ועומדת ליפול בהש"מ דאז אין בו איסור דאורייתא בסתירתו מ"מ איסור דרבנן יש בו (סי' תקי"ח). וחלב שנחלב בשבת אפי' לתוך קדירה שיש בו אוכלין דאסור לחלוב בשבת משום דש (עיין במלאכת דש) וביצה שנולדה בשבת ויו"ט גזרו בו חכמים משום ביצה שנולדה ביו"ט אחר שבת או שבת אחר יו"ט דזה אסור מדאורייתא משום הכנה וכן כל כיוצא בזה שהיה אסור בין השמשות מחמת איסור אפי' דרבנן אע"ג שעכשיו נסתלק האיסור. וכלי זכוכית שיש בו חול ויוצא החול דרך נקב קטן בשעה או ב'. וכלי שרואין בצל כמה שעות על היום דדומה למדידה ונ"ל דאין בכלל זה מה שקורין (זייגר) דבזה ל"ש כלל שום מדידה ואפי' הוא צריך לידע כמה שעות על היום לענין ק"ש או לימוד לא הוי מדידה של מצוה שהרי המדידה עצמה אינו מצוה (מגן אברהם ס"ק ע"ח) וי"א גם בגד שעטנז (סי' שנ"ח ס"ק ע"ד): (פן ב') מחמת מלאכתו כגון כלים המיוחדים למלאכה שאסור בשבת כגון מכתשת ורחים וקורנס שקורן (האמר) וקרדום שמבקעין בו עצים ומרא שחופרין בו ומכבדות שמכבדין בו הבית ושופר ומנורה אע"פ שלא הדליקו עליו אותו שבת. אבל נר שהדליקו בו באותו שבת אסור לטלטל כדין בסיס לקמן (וע' סימן רמ"ט סעי' ו' במגן אברהם) ונרות בין של חלב או של שעוה ופתילות מצמר גפן וכן כל כיוצא בזה (ש"ח ס"ק ל'):

ה מוקצה מחמת מצוה כגון נויי סוכה אע"פ שיכול ליטלן בלא שום איסור מלאכה כגון שתלאן בלולאות ושמן המטפטף מן הנר בשבת ויו"ט (רס"ה) כיון שהקצה למצותן בהש"מ אע"ג שכבר נפל הנויי וכבה הנר איתקצאי לכולא יומא ומוקצה זה נוהג אפי' בחול לענין ליהנות מהן אלא דבשבת ויום טוב אסור בטלטול ובחול המועד מותר בטלטול דאיסור טילטול אינו אסור אלא בשבת ויו"ט תרל"ח):

ו כלל אמרו במוקצה שכל דבר שהיה מוקצה בהש"מ והיה אסור בטלטול בהש"מ אמרי מיגו דאיתקצאי לבהש"מ איתקצאי לכולי יומא ואם היה ראוי בין השמשות ואירע דבר שנתקלקל בו ביום וחזר ונתקן ב"ב חזר להתירו דאין מוקצה לחצי שבת (סימן ש"י):

ז ועוד כלל אמרו שכל דבר שהיה מונח עליו המוקצה בין השמשות אע"ג שהוא כלי שמלאכתו להיתר נעשה בסיס לדבר האיסור ודינו כאלו היה הוא המוקצה ולא נקרא בסיס אלא ע"פ אופנים שנבאר לקמן אי"ה כלל ס"ז:

ח ועוד כלל אמרו כשם שאסור לטלטל המוקצה כך אסור ליתן. כלי שיפול בו המוקצה וזה נקרא ביטול מהיכנו (סי' רס"ה) שהרי ע"י שנותן הכלי תחת המוקצה אסור לטלטל הכלי ודומה כאלו חיבר שם בסיד (דף מ"ג ברש"י):

ט ועוד כלל אמרו כ"ד שהקצוהו הבעלים שלהם מחמת שאינו חשוב אצלם מחמת שהוא עשיר הוי מוקצה אף לעניים דמוקצה לעשיר הוי מוקצה אף לעניים לפיכך חתיכת חרס שנשברה אם לא זרקה לאשפה מותר לטלטל אם ראוי לכסות בו אפי' מונחת ברשות הרבים במקום שאין כלים מצוים אבל אם זרקה לאשפה אע"פ דאצל עני חשוב הוא כיון שהבעלים בטלוה מתורת כלי אסור לכל אדם. ודוקא חתיכת חרס שהיה עליו תורת כלי אבל אבנים ועצים כיון שלא היה עליהם תורת כלי אע"פ שראוי לכסות בהם אסור לטלטל אא"כ עשה בו תיקון קצת. ואין חילוק בין כלי שנשברה בשבת או בחול כל זמן שלא זרקה לאשפה דלעולם מותר לטלטל כדלעיל אלא בזרקה לאשפה יש חילוק דאם נשברה בחול וזרקה בשבת מותר לטלטל כיון שבהש"מ היה תורת כלי עלין (ש"ח סעיף ז' במגן אברהם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.