חיי אדם/ב/סד
|
< הקודם · הבא > |
דין על איזה עבד מצוה על שביתתו (סי' ש"ד)
א כתיב למען ינוח וכו' ועבדך הרי שאדם מצווה על שביתת עבדו. ודוקא שקנוי לו קנין עולם ומל וטבל או על כל פנים שקבל עליו ז' מצות בני נח. ואם לא קבל עליו שום מצוה ועדיין הוא נכרי גמור, יש אומרים דמצווה עליו מדאורייתא ואסור לכל ישראל אפילו מי שאינו רבו לצוות לעשות לו מלאכה אפילו מלאכה דרבנן. ואפילו צרכי חולה שאין בו סכנה אסור לעשות על ידו ודינו כדין בהמת ישראל. ואפילו עשה מלאכה מדעתו אסור ליהנות מאותה מלאכה בשבת. ויש אומרים דדינו כעובד גלולים כיון שלא מל ולא טבל ולא קבל עליו ז' מצות (וישראל מומר דינו כישראל ואסור לומר לו לעשות מלאכה ואפילו בענין שמותר לנכרי. ואסור לומר לצדוקי לעשות מלאכה ביום טוב. מגן אברהם סי' ש"ד ס"ק ח'):
ב נכרי [זה קאי על הימים הקודמים כי בימינו לא נוכל לשכור עבדים נכרים] גמור שלא קנוי לו רק שהוא שכיר אצלו אפילו לזמן ארוך אין אדם מצווה על שביתתו ואפי' רבו ומ"מ אם עושה מלאכתו בבית ישראל דבר שאין שייך לישראל כתיקון מלבושיו וכיוצא בו נ"ל דמותר לכ"ע להניחו אבל אם מבשל לעצמו בעצים של ישראל י"א דצריך למחות בידו דאל"כ מחזי כאלו הוא שלוחו [א]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |