חידושי רבנו חיים הלוי/כלים/יט

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ כלים יט

פי"ט הי"ב

חבית שנתרעעה וטפלה בגללים אעפ"י שהוא נוטל את הגללים והחרסין נופלים ה"ז מקבלת טומאה מפני שלא בטל שם כלי מעלי', נשברה ודבק חרסי' אחר שפרשו וכו' ה"ז טהורה מפני שבטל מעלי' שם כלי וכו', חבית שניקבה וסתם הנקב בזפת ואח"כ נשברה אם יש בחרס הסתום בזפת כדי להחזיק רביעית ה"ז מקבל טומאה מפני וכו' ולא בטל שם כלי מעלי', אבל חרס שניקב אחר שפירש מן הכלי וסתם הנקב בזפת אעפ"י שהוא מחזיק רביעית טהור שהחרס שניקב בטל שם כלי מעליו וטהר וכל שטהר בכ"ח שעה אחת אין לו טומאה לעולם. עכ"ל. והוא מבואר במשנה פ"ג דכלים, אלא דבמשנה תנן סתמא בשניהם טעמא דבטל שם כלי מעליו, והרמב"ם חלקן בתרתי, דבדין סתימת זפת הוסיף הרמב"ם הטעם דכ"ח שטהר אין לו טומאה לעולם, ובחבית שטפלה בגללים לא הזכיר הך דכ"ח שטהר, וצ"ע דמ"ש חבית שניקבה מחבית שנתרועעה, הלא תרווייהו חד דינא הוא, וגם דהרי בטעמא דבטל שם כלי לחוד הרי סגי לטהר, משום דאין מועיל סתימת זפת וטפילת גללים לאשוויי כלי, ולמה הוסיף הרמב"ם הך טעמא דכ"ח שטהר שוב אין לו טומאה וצ"ע.

ונראה לומר, עפי"מ שכתב הרמב"ם בפי"ח שם הל"י וז"ל כל הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אין שבריהן מקבלין טומאה אעפ"י שאותן השברים ראויין לתשמיש חוץ משברי כ"ח וכו' שנאמר וכל כלי חרס מפי השמועה למדו שזה לא בא לרבות אלא שברי כלי חרס. עכ"ל. והוא גזה"כ דאע"ג דלכתחלה בעשיית כלי כ"ח שוה לשאר כלים דבעינן צורת כלי, ובלא"ה לא הוי כלי כלל, ואינו מקבל טומאה, כיון דבלא צורת כלי אינו חשוב כלי שתחול עליו טומאת כלים, אבל בשברים הבאין מכלי שהי' כבר, בזה אתרבו כ"ח דגם שבריהן שאין בהן צורת כלי מ"מ דין כליין עליהן ומקבלין טומאה. ולפי"ז הרי צ"ע המשנה שמחלקת דבחבית שניקבה אף שנטהרה חוזרת לטומאתה בסתימת זפת מפני שלא בטל שם כלי מעלי' ובחרס שניקב לא מהניא לי' סתימת זפת מפני שבטל שם כלי מעליו, והרי לא מצינו כלל בכ"ח דין הפקעת כלי, כיון דאין בהן דין צורת כלי, ובכל אופן שיהי' דין כלי עליו, אם אך בא מכלי שהי' כבר, ואיזה ביטול כלי מצינו בו. ואשר יראה לומר בזה, דביטול כלי של שברי כלי חרס הוא רק ע"י טהרתן, וחלוק בזה כלי שלם משברי כלים, דבכלי שלם הרי תנן דחבית שניקבה לא בטל שם כלי מעלי', ואף בעת שהיא נקובה שהיא טהורה מ"מ הרי דין כלי עלי', אכן שברי כ"ח, שאין להם צורת כלי, ורק מריבויא דוכל כלי הוא דאיתרבו, דבהריבוי נאמר שחשובין כלי לקבל טומאה, על כן לא אתרבי דין כליין רק בצירוף דין קבלת טומאה, אבל אם אך טהורין מלקבל טומאה אז ליכא בהו הך ריבויא ופקע מינייהו גם דין כלי שעליהן, וגם דכיון דהך דינא דשברים אינו נוהג בכל הכלים רק בכלי חרס בלבד, א"כ הרי י"ל, דאין עליהן שם כ"ח אלא בזמן שיש בהן דין טומאת כ"ח, אבל כי פקע מינייהו דין טומאה של כ"ח, הרי הן בכלל כל הכלים, דלא אתרבו בהו שברים, וממילא דפקע מינייהו דין כלי בטהרתן. אשר לפי"ז הרי ניחא היטב הא דהוסיף הרמב"ם טעמא דכ"ח שטהר שוב אין לו טומאה לעולם, ומשום דכיון דאין בכ"ח דין ביטול כלי ע"י שבירתן, ורק ע"י טהרתן כשניקבו ונעשו אינן ראויין לתשמיש, משום זה הוא דבטלה מינייהו גם דין כלי שלהן, א"כ הרי נמצא דאע"ג דתיקון הזפת אינו מועיל לאשוויי' כלי מ"מ כיון דמועיל מיהא זה להחשיבו ראוי לתשמיש ולהיותו ראוי לקבל טומאה סגי בזה, דממילא הרי חוזר בו הך דינא של וכל כלי דאית בי', שהוא חשוב כלי גם כמו שהוא עתה בנקיבתו, דנהי דבלא סתימת הזפת הרי אית בי' גם החסרון של צורת כלי, אבל כיון דכ"ז הוא משום דין טהרתו, א"כ ממילא דכל שחוזר בו דין טומאתו הדר בדיני', ואית בי' גם הדין של וכל כלי, שחשוב כלי בכל גווני גם כשהוא שבור, בלעדי התיקון, ולהכי הוא שהוסיף הרמב"ם טעמא דכל כ"ח שטהר שוב אין לו טומאה לעולם, דיסוד הך דינא הוא דכל שהופקע ממנו תורת כלי שלו פעם אחת שוב אינו חוזר לו, וע"כ גם הכא כיון דבעת טהרתו מיהא בטל מיני' גם שם כלי, ע"כ אינו חוזר עוד לדין כ"ח וטהור מלקבל טומאה עוד. וניחא נמי מה דמחלק הרמב"ם בין חבית שטפלה בגללים ובין חרס שניקב וסתמו בזפת, דהך דטפלה בגללים הא איירי באין בכל חרס בפ"ע כדי תשמיש, ורק דע"י חיבורן יחד הוא דנעשו כלי וראויין לתשמיש, וא"כ אין זה שירים מכלי שהי' מקודם, ורק פנים חדשות של כלי חדש הוא דהוי כאן, וא"כ הרי סגי בטעמא דבטל מיני' תורת כלי לחוד, דדינא דוכל כלי לא שייך הכא, דזה נאמר על תורת כלי שמקודם ולא בפנים חדשות, וכיון דטפילת גללים לא משויא כלי חדש, ע"כ ה"ה בטהרתה, ורק בחרס שניקב וסתמו, דחוזר לתורת כלי שמקודם, ואית בי' דינא דוכל כלי, בזה הוא שהוצרך הרמב"ם בדין טהרתו לטעמא דכ"ח שטהר שוב אין לו טומאה לעולם, וכמש"נ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף