חידושי הרי"מ/גיטין/פו/ב

חידושי הרי"מ גיטין פו ב

דף פ"ו ע"ב

מתני' ב' ששלחו ב' גיטין שוין כו' נותן שניהם לזו כו' אם אבד א' השני בטל. וקשה דלשון בטל משמע מדאורייתא בודאי ובאמת היא ספק מגורשת ע"ש בר"ן. וי"ל דהוי שינוי בשליחות כיון דבסתם כונתו על ודאי גט דאז הי' ניכר ועתה רק ספק ושוב גם ספק לא הוי כמ"ש המשנה למלך [פ"ז מה' אישות הלכה ב'] ומדברי הר"ן מוכיח דלא הוי שינוי בכה"ג. או י"ל דמוקמינן לה אחזקת א"א והוי מה"ת ודאי בטל כמ"ש הר"ן ריש קדושין גבי ס"ק דלא חיישינן רק מדרבנן ע"ש כמו כן לענין גט. אך היכא דנתן לשתיהן הגט הנשאר דאז עכ"פ אחת מהן מגורשת בודאי י"ל דאיתרע החזקת אשת איש דהא ממ"נ אחת ודאי מגורשת ושוב שניהם בספק מה"ת. אך י"ל דדמי לשני שבילין ויש ג"כ חילוק בין באו לשאול בב"א או זא"ז כנ"ל דהוי ספק קדושין דדוקא בתרי ותרי אבל כשהעדים עצמם מסופקים הוי מקדש בלא עדים כיון שאין יודעים דבר ברור ע"ש. כיון שהספק אם בא לידה כלל. וכן הכא כיון שהספק אם בא לידה כלל גט שלה י"ל דהוי מגרש בלא עדים ובטל כנ"ל:

או י"ל למאי דמבואר בש"ס ריש ב"מ גבי מסותא האי אמר דידי כו' קם חד אקדשה כו' דלא הוי הקדש אפילו מספק משום דכל שאינו יכול להוציאו בדיינים אם הקדישה אינה מקודשת דהוי דבר שאינו ברשותו ואף אם באמת שלו לא מהני הקדש. והתוס' במשנה ריש ב"מ כ' דבב' שהפקידו הנפקד תופס בחזקת שניהם והוי כאלו שניהם מוחזקין בו ע"ש. וא"כ כיון דקי"ל בגט שצריך שיהי' הנייר של הבעל ולהקנות להאשה, וא"כ אותן שניהם שנתנו להשליח ב' הגיטין ואבד א' וא"י איזהו אזי הנשאר בחזקת שניהם והוי כאלו שניהם מוחזקין והדין [דיהי'] מונח (על) הנייר וכה"ג. ושוב אין א' יכול להקנות אפילו מספק כמו גבי מסותא דכל שא"י להוציא בדיינים אינו יכול להקנות. וא"כ שוב לא הוי אפילו ספק גט דאף שנותן לה השליח והוא כמותו הא אינו יכול להקנות לה הגט אף שהוא של בעלה באמת מ"מ הוי אינו ברשותו. ויש לחלק בין מטלטלין לקרקע או דילמא אלו הוי קמן הוי מודה. אך מ"מ עתה כל זמן שאינו כאן הוי אינו ברשותו כמו בהקדש דלא חיישינן אולי יודה אח"כ. ויש לחלק. או י"ל כיון דלא בעי קנין בגט רק בנתינה שנותן לה ממילא קנתה הגט דהא היא קונה אף בע"כ. וי"ל דאף שאינו ברשותו מ"מ כיון דהוי נתינה שוב ממילא הוי קנין וקנתה כנ"ל ואינו מוכרח דמ"מ בעינן שיהי' עכ"פ בידו להקנות לה כנ"ל:

גמ' דלא כר"א דבעי נתינה לשמה כו'. ואינו מובן דלמה אין כאן נתינה לשמה הלא כיון שנותן שניהם בב"א ברור הוא שמתגרשת בנתינה זו ומה בכך שאינו ידוע בהי' משניהם. וי"ל דפריך מדנקיט סתמא נותן שניהם משמע אף בזא"ז ופריך שפיר הא בשעת נתינת כל א' אין כאן לשמה מבורר כנ"ל. ודוחק:

או י"ל למ"ש תוס' [סוטה י"ח ע"א] בנותן שני גיטין כשרים דיש לפסול מטעם ספר אחד ולא שנים ושלשה ספרים ע"ש. וע"כ הא דכשר הכא בנותן שניהם לזו ולא הוי ב' ספרים היינו משום דלא מתגרשת כ"א בספר שלה והשני לא מהני כלום דפסול. אמנם לר"א דבעי נתינה מבוררת לשמה וא"כ כיון שאינו ידוע לא היתה מתגרשת אף אותו שהוא שלה לבדו רק ע"י שנותן גם גט השני הוי כריתות ברור ותיתגרש ע"י זה ושוב הוי שני ספרים כיון שיש צורך לגוף הכריתות לגט השני משא"כ אי לא בעי נתינה לשמה מתגרשת רק בגט שהוא שלה אף שאינו ידוע איזהו ופריך שפיר כנ"ל:

או י"ל כמו להרמב"ם שפ' באין העדין יודעין אם בסייף או בארירין הרגו הוי א"י החקירות דעדותן בטלה כיון שהוא הגוף העדות במה הרגו ע"ש וכן הכא כיון שאין יודעין במה מתגרשת א"י החקירות אי בעי בעידי נשים דו"ח. אף שברור באחת משניהם מ"מ אין יודעין באיזה מהם. ויש לדחות. או י"ל כמו דבעינן בכתיבה ודין די יהוי כו' שיהי' מבורר שבגט זה מתגרשת דאל"ה הוי ידים שאינם מוכיחות כמו כן אי בעי נתינה לשמה צריך שיהי' מבורר באיזה גט מגרשה כנ"ל:

יש להקשות להרמב"ם ז"ל דפסק תנאי קודם התורף פוסל אפילו בע"פ משום דלא הוי כתיבה לשמה בבירור. וע"כ הא דמהני כל התנאים בגט היינו משום שלא התנה בכתיבה התנאי רק בהנתינה ומהני וא"כ לר"י אליבא דר"א דבעינן נתינה לשמה א"כ לא משכחת שום תנאי בגט דאף כשמתנה תנאי בנתינה הוי כתנאי קודם התורף כיון דבעי לשמה לא הוי נתינה לשמה בבירור ונפסל כל התנאי הגט ומבואר בכמה משניות דמהני. וי"ל דר"י פליג ארבא וסובר דתנאי בע"פ אינו פוסל אף קודם התורף. עוד יש לחלק:

עוד במשנה חמשה שכתבו כלל כו'. לכאורה קשה הא בעינן ונתן שיהי' כל הנייר של הבעל ואל"ה מחוסר קציצה היכא דשייר או בכה"ג ע"ש לעיל פ"ב. וא"כ כאן הם שותפים ואין כל הנייר של א'. וי"ל כמו באתרוג השותפין דיוצאין בו משום דכיון שכל א' רוצה לצאת בו מקנה לחבירו על אותו שעה שיוצא בו במתנה על מנת להחזיר כדי שיצא בו הוא ג"כ ויקנה לו ע"ש. וכן הכא כיון שכל אחד רוצה לגרש והם שותפים אמרינן דמקנה לחבירו בשעת נתינה שיהא שלו לבדו במתנה עמ"ל כדי שיוכל לגרש גם הוא ויקנה לו חבירו כמו התם ממש והוי שפיר שלו כנ"ל. וא"כ י"ל דהא דתני במשנה וינתן לכל א' וא' הוא בדוקא שאם אינו נותן לכולן גם אותן שנתנו להם אינה מגורשת שלא הקנה לו רק שיגרש הוא ג"כ. ויש לדחות:

גמ' פריך והא וכ' לה ולא לה ולחברתה ומשני דהדר פריט להו. ותמוה מאוד הא גם לר"י ולמאי דמשני מ"מ לר"מ דעידי חתימה כרתי וקאי וכתב אחתימה וגם לה קאי אחתימה דמינה יליף דבעי לשמה בחתימה וא"כ כיון שהעדים חתומים על כל הגיטין הוי וכ' לה ולחברתה. וברייתא אח"כ תני ר"מ בהדיא. ואפשר לומר למ"ש הר"ן ז"ל לר"א דמ"מ מהני עידי חתימה שהם כורתין בשעת מסירה כיון שרואין בידה והע"ח מעידין שנכתב בציווי הבעל ולנפילה ופקדון לא חיישינן הם עדים בשעת המסירה ע"ש. וכן לר"מ הא כ' תוס' דבעי עידי מסירה משום אין דבר שבערוה פחות מב' וע"כ מהני ע"ח ג"כ מטעם הנ"ל שהם עדים בשעת מסירה כנ"ל:

ובאמת הטעם לר"מ דוכתב קאי אחתימה היינו משום דכ' וכ' ספר כריתות והם הכתיבה של הכריתות. ובאמת הא אין מעידים כלל על הכריתות רק שנכתב בציוי הבעל וא"י אם מסר לה וגירשה כלל רק דבשעת מסירה נעשה עדותן של הע"ח עדות של כריתות שאז כשרואין בידה כורתין בשעתו כמ"ש הר"ן. וא"כ אז בשעת מסירה כשמוסר לכל אחת הוי לבדה דבשעת החתימה לא הי' כתיבה של כריתות כלל רק דבעי לשמה דאל"כ גם בשעת מסירה דאז נעשה כתיבה של כריתות לא הי' נחתם לשמה משא"כ לענין וכ' לה מהני כנ"ל:

או י"ל למ"ש הרי"ף יבמות דהוי מפי כתבם רק כשמוסרו לבע"ד נעשה כנחקרה כו'. וי"ל ג"כ כנ"ל ויש לדחות:

או י"ל למ"ש הח"מ [סי' ק"כ ס"ק ט"ז] דשנים אין רשאין לכתוב הגט דכ' וכ' לשון יחיד ע"ש. ולכך י"ל דדריש לה ג"כ ולא ולחבירתה כיון דכל הקרא לשון יחיד דוקא כנ"ל. אבל לר"מ דע"ח כרתי וא"כ ממילא ע"כ וכ' דקרא אף דכ' לשון יחיד לאו דוקא דבעינן ב' עדים ממילא גם לה אינו דוקא ומהני אף שהוא גם לחברתה כנ"ל:

עוד קשה דמבואר במשנה ובש"ע דהזמן הוא מכלל תורף הגט ואף שהוא מדרבנן עיין בב"י דתיקנו שיהי' כדאורייתא ממש. וא"כ מאי מהני אף דפריט להו אח"כ מ"מ כיון שהוא זמן א' לכולן. א"כ הוי כתיבת הזמן וכתב לה ולחבירתה וכל הדברים הפוסלין בתורף פוסלין בזמן כנ"ל. וי"ל ג"כ כנ"ל כיון דעיקר הזמן נתקן רק לידע יום המסירה ואז הוי וכתב לה כנ"ל ודוחק. וגם קשה אף לר"א דע"מ כרתי מ"מ למ"ש הרשב"א ריש גיטין דלכך פסול גם לר"א חתימה שלא לשמה ונקרא מזויף מתוכו משום דלאחר שתיקנו חכמים עידי חתימה מפני תה"ע שוב גם הם מכלל הספר כריתות דבעי לשמה ע"ש. וקשה כאן גם לר"א יופסל החתימה משום לה ולחבירתה. דבשלמא לפי' תוס' שם דגזרינן חתימה אטו כתיבה. י"ל דלענין לה ולחבירתה לא גזרינן משא"כ להנ"ל. גם לכאורה לס"ד דכ' רק אנו גרשנו נשותינו כו' הא הוי ידים שאינם מוכיחות דאינו כ' מי המגרש לזו ומי לזו כמו אם לא כתב מנאי דהוי ידים שא"מ אף שכ' דהוית אשתי ע"ש. וי"ל גם להפ' דבעי שליחות בכתיבה. וא"כ כאן נעשה שליח של כל החמשה א"כ לא כ' הבעל לבדו. וי"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף