חידושי הרי"מ/גיטין/יג/א

חידושי הרי"מ גיטין יג א

דף י"ג ע"א

תוס' ד"ה האומר תנו גט כו' ואשמעינן במאי דנקט זה דאע"ג שהגט בעין כו' והותחל אפ"ה לא יגמר כו' אבל אור"ת דלא גרסינן כלל זה דאם הוא רבותא מאי פריך דאי בשכיב מרע מ"א תנו אפילו כתבו נמי והא איצטריך תנו לאשמעינן כנ"ל לרבות' וע"כ דל"ג לי' ע"ש:

ונראה לישב קושית תוס' הנ"ל דשפיר גרסינן זה דהנה לכאורה יש להקשות אמאי לא יתנו לאחר וכו' ופירש"י ז"ל משום דפקע לי' רשותי' וחייל רשות יורשין ולכך לא מהני אף ששלוחו כמותו והשליח חי כו' ע"ש והנה קי"ל דלמ"ד זכות הוא לעבד שיוצא לחירות כו' אמרינן לאביי דעידיו בחתומיו זכין לו ומשוחרר מיד משעת החתימה רק דצ"ל מטי לידי' אח"כ ומשוחרר למפרע משעת החתימ' ע"ש וזה הוא רק כמו קיום התנאי בע"מ שכשמקיים התנאי חל למפרע ע"ש. והנה קי"ל בכל תנאי דעל מנת דהוא מעכשיו דאף שמת הבעל אעפ"כ מגורש' למפרע אף שנתקיי' התנאי לא"מ לא הוי גט לא"מ ע"ש במשנ' מהיום אם מתי כו' וא"כ אמאי הכא בשחרור לא יתנו לאחר מיתה הא באמת נשתחרר מחיים משעת החתימה רק דצריך להיות מטי לידי' כמו תנאי כו' א"כ זה מהני שפיר אף לאחר מיתה כמו כל קיום התנאי כנ"ל וכיון שהשליח חי והוא כמותו רק משום דפקע רשותי' ולא גרע מאם מכרו לאחר אחר החתימה דמהני ג"כ אם מסרו לידו אח"כ משום דמשוחרר למפרע קודם דפקע רשות' ע"ש ב"מ וגם הכא אף דפקע מהני כשמוסרו אח"כ כנ"ל ומשוחרר למפרע מחיים כנ"ל ואמאי לא יתנו לאחר מיתה כנ"ל כיון דקאי אף לרבנן דזכות הוא כמ"ש תוס' כו' ע"ש:

אך י"ל למאי שכתב בשיטה מקובצת דכיון דעבז"ל הוא רק תקנת חכמים י"ל דלא תיקנו רק מחיים ולא כשמת ולא תיקנו במטי לידי' אחר מיתה ע"ש וא"כ לכך הכא בשיחרור ג"כ לא מהני אף דהוא זכות כנ"ל. אך לפ"ז א"ש דתני זה לרבותא אף שנתנו ליד השליח מחיים דבאמת סברת התוס' לכאורה דחוק דמאי בכך שהותחל מחיים הא לא הותחל כלל במאי שמסרו ליד השליח ולמ"ש א"ש דקמ"ל כנ"ל דאף שהגט כבר נכתב מחיים ושייך עידיו בחתומיו ז"ל אעפ"כ לא מהני לאחר מיתה כנ"ל:

אמנם י"ל למ"ש המשנה למלך היכא שצוה לשליח לקדש אשה סתם והוא קדש קדושי דרבנן או ס' קדושין לא הוי קדושין כלל אף מדרבנן דהוי שינוי בשליחות וכן בגט ג"כ היכא שגירש גרושין דרבנן הוי ג"כ שינוי כיון שרצונו לגרשה לגמרי מדאורייתא והנה א"כ כיון דעידיו בחתומיו זכין לו הוא רק מדרבנן ואסור בב"ח ע"ש בתוס' א"כ לא מהני הכא כלל מדרבנן כיון שצוה לשליח ליתן סתם וכונתו על שיחרור דאורייתא היינו שיתן מחיים ויהי' משוחרר מדאורייתא א"כ ממילא אם נותן אחר מיתה שאינו משוחרר רק מדרבנן מטעם עבז"ל א"כ הוי שינוי בשליחות ולא מהני אף מדרבנן כיון דלא מטי לידי' בשליחותי' שבאופן זה אינו רוצה ולא מהני כלל א"כ אף אי נימא דאמרינן עבז"ל אף אחר מיתה אעפ"כ לא מהני הכא וממילא לא אצטרך זה לרבותא כנ"ל דאין מוכח כלל דלא תיקנו אחר מיתה די"ל כנ"ל:

אך הנה התוס' כתבו דאיירי הכא שאינו נותנו לשליח מיד ליד דאז הוי תן כזכי רק שמראהו ומצוהו ליקח אותו והוא לא לקחו עד אחר מיתה ולכך אף דתן כזכי לא מהני כיון שלא לקחו עד אחר מיתה ואם הי' לוקחו מחיים הי' באמת מהני ע"ש. וקשה לכאורה למאי דקי"ל דטלי גיטך מע"ג קרקע אינה מגורשת ואף בשיחרור כן כמ"ש רש"י ז"ל לעיל י"א דבכל פסולי דאורייתא ילפינן לה לה מאשה וא"כ כיון דזכיה מטעם שליחות והוי כאלו העבד עצמו לקחו מע"ג קרקע דג"כ לא מהני ומאי מהני אלו הי' השליח לוקחו מחיים מטעם תן כזכי כיון שאינו נותנו לו רק מראהו ומצוה ליקח אותו [וראיתי בס' תורת גיטין שהקשה זה והוכיח מכאן דכשר בשיחרור טלי גיטך מע"ג קרקע ובאמת משמע מרש"י הנ"ל להיפך]. ונראה לישב ג"כ כנ"ל כיון דבאמת עידיו בחתומיו זכין לו רק דצריך להיות מטי לידי' והנה באמת טלי גיטך מע"ג קרקע בכל מקום הוי נתינה לענין ממון דהוי משיכה ושאר דברים רק לענין גט ושיחרור אינו משוחרר בנתינה זו דבעינן מיד ליד וא"כ בשיחרור הכא כיון דהוי נתינה והוה ממילא מטי לידי' אינו צריך כלל להשתחרר בנתינה זו דמשוחרר למפרע מטעם עידיו בחתומיו זכין לו כיון דמטי לידי' ולענין מטי לידי' הוי שפיר נתינה טלי גיטך מע"ג קרקע והכא שפיר הוי מטי לידי' מחיים ולכך א"ש דאם הי' השליח לוקחו מחיים הי' שפיר מהני מטעם תן כזכי דהוי מטי לידי' ומשוחרר מטעם עבז"ל למפרע כנ"ל:

אך לפ"ז א"כ קשה כנ"ל דגם אחר מיתה מהני מטעם עבז"ל וא"ל כמ"ש דהוי שינוי בשליחות שנותנו לא"מ ומשוחרר רק מדרבנן והוא צוה סתם ומחיים הוא מדאורייתא כנ"ל דז"א דגם אם הי' לוקחו מחיים כיון שלא נתן לו מיד ליד רק שצוהו ליקח והוי גיטך כו' וממילא גם אם הי' לוקחו מחיים לא הי' משוחרר רק מדרבנן מטעם עבז"ל דמדאורייתא לא מהני דהוי טלי גיטך וא"כ צוה לשחרר רק מדרבנן וממילא אף אם נותנו לאחר מיתה ג"כ מהני מדרבנן דלא הוי שינוי כיון שגם מחיים לא הי' אלא מדרבנן וקשה כנ"ל וע"כ דלא תיקנו חכמים במטי לידי' לאחר מיתה כמ"ש וא"כ תני שפיר זה לרבותא דלא אמרינן עבז"ל אחר מיתה כנ"ל וא"ש כמ"ש דמוכח כנ"ל כיון דלא הוי שינוי בשליחות כנ"ל:

אמנם י"ל למאי דאמר לקמן פ' השולח דהמפקיר עבדו ומת אינו צריך גט שיחרור כיון דילפי' לה לה מאשה ומיתת האדון מתיר כמו מיתת הבעל באשה רק היכא דאיכא קנין ממון עדיין כתוב והתנחלתם אבל מפקיר שאין כאן רק קנין איסור שפיר מתיר מיתת האדון ע"ש ופסק הרא"ש ז"ל והרבה פוסקים כן ע"ש. וא"כ לכאורה הכא למ"ש דבאמת עבז"ל ומשוחרר למפרע מחיים רק שהוא מדרבנן וא"כ כיון דלענין ממון שפיר הפקר ב"ד הפקר ומהני מדאורייתא קנין שהוא דרבנן כמ"ש הפוסקים וא"כ לענין השיעבוד כבר נפקע מחיים מטעם עידיו בחתומיו זכין לו ומהני מדאורייתא ורק לענין איסור ב"ח לא מהני מדאורייתא כמ"ש תוס' שם וא"כ ממילא כשמת ג"כ מותר מדאורייתא בב"ח כיון שאין כאן רק קנין איסור לחוד ומיתת האדון מתיר כנ"ל וא"כ אחר מיתה שפיר מותר בב"ח ג"כ מדאורייתא כנ"ל וממילא לא שייך מ"ש דהוי שינוי בשליחות שמשחררו אחר מיתה ומשוחרר רק מדרבנן ולמ"ש ז"א דכיון שמשוחרר מדרבנן ומהני לענין ממון למפרע מדאורייתא מטעם הפקר ב"ד כו' וממילא מהני אחר מיתה גם לענין ב"ח מדאורייתא ולא הוי כלל שינוי בשליחות במה שנותנו אחר מיתה דמהני שפיר מדאורייתא כנ"ל:

אך באמת ז"א לרבי דאין כופין את היורשים לשחררו וגם לרבנן כו' ג"כ כיון שלא לקח השליח השיחרור מחיים א"כ עדיין ביד היורשים שלא ליתן השטר שיחרור ולא יהיה מטי לידי' וממילא לא יהי' עבז"ל ולא יהי' נפקע הקנין ממון למפרע כלל וא"כ שייך שפיר והתנחלתם ואין מיתת האדון מתיר כיון שבשעת מיתה עדיין מנחיל קנין ממון שבידם שלא ליתן כו' ויהי' שלהם גם הקנין ממון א"כ ממילא אף עכשיו שלוקח השליח השיחרור אחר מית' ומהני למפרע לענין ממון משום עבז"ל מ"מ אינו מותר בב"ח מדאורייתא דאין מיתת האדון מתיר כנ"ל ואינו משוחרר רק מדרבנן ולא מהני אף מדרבנן דהוי שינוי בשליחות כנ"ל. רק דנימא כמ"ש דגם מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן דהוי טלי גיטך כו' ולכך לא הוי שינוי כנ"ל. אמנם למ"ש י"ל בהיפך דבאמת הדין הוא בשכיב מרע דמתנתו וגיטו הוא חל שעה סמוך למיתה דמסתמא דעת השכ"מ לאחר כל מה שיוכל ולכך אם עמד חוזר כו' משום אומדנא שלא רצה ליתן רק ימות וכן בשחרור כן רק אם משום יצא עליו שם ב"ח אבל מדינא ג"כ חוזר ע"ש:

וא"כ הכא אם הי' השליח לוקחו מחיים הי' שפיר משוחרר אחר מיתה מדאורייתא דכיון שלוקחו מחיים ואף שלא נתן לו מיד ליד והוי טלי גיטך כו' מ"מ כיון דהי' שפיר נתינה מחיים הי' משוחרר למפרע מדרבנן מטעם עבז"ל כיון דמטי לידי' כנ"ל וכיון שבא ליד השליח מחיים א"כ ממילא כשמת האדון אח"כ משוחרר מדאוריית' כמ"ש כיון דכבר פקע קנין הממון מחיים מטעם עבז"ל דהפקר ב"ד כו' והוי מפקיר עבדו ומת כו' וא"ל כמ"ש דכיון שביד היורשים שלא ליתן הוי קנין ממון כו' דז"א כיון שכבר לקחו השליח מחיים והי' מטי לידי' מחיים ושפיר מיד מחיים פקע קנין הממון מטעם עבז"ל ואין שוב שום כח ביד היורשים וליכא רק קנין איסור ושפיר מתיר מיתת האדון ומשוחרר אחר מיתה כנ"ל. וא"כ לפ"ז כשלוקחו השליח אחר מיתה שפיר לא מהני מטעם עבז"ל כמ"ש דהוי שינוי בשליחות וא"ל כנ"ל דגם מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן דהוי טלי גיטך כו' דז"א כיון דהוא בשכיב מרע ורוצה שאף שנותן הגט מיד לא יחול רק אם ימות וא"כ כיון שהוא צוה ליקח מחיים ואם הי' לוקחו מחיים הי' שפיר מהני אח"מ מדאורייתא דהי' כמפקיר עבדו ומת כיון שהי' מהני מחיים מדרבנן שכבר לקחו ואין כח ביד היתומים כו'. וממילא עכשיו כשלוקחו השליח אחר מיתה דגם אחר מיתה לא מהני רק מדרבנן דלא שייך כנ"ל דהוא מפקיר עבדו דפקע למפרע מחיים מחמת עבז"ל דז"א כיון שלא לקחו מחיים והי' כח ביד יתומים כנ"ל ולא מהני רק מדרבנן מטעם עבז"ל וממילא אף מדרבנן לא מהני דהוי שינוי כנ"ל:

וא"כ לפ"ז לא צריך למיתני זה לרבותא דלא תיקנו א"מ הא בלא זה לא מהני דהוי שינוי וקשה כנ"ל. אך באמת איירי בבריא ורוצה שיחול מיד בשעת נתינה א"כ גם אם השליח לוקחו מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן כיון שהוא טלי גיטך כו' כנ"ל וממילא גם אחר מיתה לא הוי שינוי ותני שפיר זה כנ"ל:

ולפ"ז מיושב קושית תוס' הנ"ל דמאי פריך אי בש"מ מאי אריא תנו כו' הא איצטרך משום זה כו' ולמ"ש א"ש דפריך שפיר דאי איירי בש"מ לא איצטריך כלל זה לרבותא דבל"ז הוי שינוי כנ"ל ורק עכשיו דאיירי בבריא תני שפיר זה לרבותא כנ"ל משא"כ אי איירי בש"מ ור"פ דמוקי בש"מ סובר באמת דמפקיר עבדו ומת צריך גט שיחרור ושפיר גם בש"מ לא הוי שינוי דגם אי לוקחו מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן ותני שפיר זה לרבותא אף אי איירי בש"מ משא"כ ר' זביד דסובר כנ"ל פריך שפיר אי בש"מ מאי איריא תנו כו' וא"ש:

עוד י"ל דבאמת למ"ש לעיל ג"כ לא קשה דיתנו לאחר מיתה ויהיה מהני מטעם עבז"ל דבאמת למ"ש תוס' דהוא רק דרבנן ולא מהני רק לענין ממון ולא לענין ב"ח ע"ש וקשה דא"כ לא הוי זכות כלל כיון שאסור בב"ח וע"כ צ"ל דמ"מ אח"כ כשמטי לידיה דמשוחרר מדאורייתא ומותר בב"ח הוי זכות ממילא כמ"ש לעיל וא"כ הכא דנותן לאחר מיתה א"כ מדאורייתא לא מהני כלל אף אחר דמטי לידיה דאין גט לאחר מיתה כיון דמדאורייתא לא היה משוחרר כלל מחיים א"כ גם אח"כ אינו משוחרר רק מדרבנן מטעם עבז"ל ועדיין אסור בב"ח כיון שהוא רק דרבנן וממילא לא הוי זכות כלל ולא שייך כלל עבז"ל ואינו משוחרר אף מדרבנן כנ"ל. וממילא לא איצטרך זה לרבותא כיון דלא הוי זכות כנ"ל. אך י"ל כנ"ל כיון דמפקיר עבדו ומת אינו צריך גט שיחרור א"כ כיון דמהני מדרבנן למפרע מחיים לענין הקנין ממון ממילא מהני עכשיו אחר מיתה מדאורייתא דמיתה מתיר ומותר בב"ח וממילא הוי שפיר זכות ושייך עבז"ל כנ"ל ואיצטריך שפיר זה כנ"ל לרבותא. אך ז"א כמ"ש כיון דיש כח ביד היתומים שלא ליתן שייך שפיר והתנחלתם כנ"ל וממילא אסור בב"ח ולא הוי זכות כנ"ל. אך י"ל כיון דהטעם דסבר רבי דתנו לא הוי כשחררו ואין כופין ולא שייך מצוה לקיים דברי המת כתבו הטעם משום דהוא לא אמר רק תנו גט זה ולא צוה כלל ליתן שטר שיחרור אחר ולכך לא שייך מצוה לקיים כו' לכוף אותם ליתן שיחרור אחר כו' ע"ש ושיחרור זה לא מהני ולכך אין כופין ע"ש וא"כ הכא שפיר לענין ליתן גט זה עצמו שפיר שייך מצוה לקיים דברי המת וכופין ליתן גט זה דזה ציוה ליתן והכא אם הדין דכופין ליתן גט זה שפיר מהני גט זה עצמו כיון דפקע קנין הממון מטעם עבז"ל דאין בידם שלא ליתן כיון שכופין כנ"ל וממילא מהני מטעם מפקיר עבדו ומת כו' ומותר בב"ח עכשיו והוי זכות ושייך שפיר עבז"ל כנ"ל ותני שפיר זה לרבותא כנ"ל. אך ר' זביד דמוקי בבריא וכתבו תוס' ד"ה לא משך כו' דמוקי מתניתין כרבנן דלא סברי מצוה לקיים כו' דלא כר"מ א"כ ממילא אין כופין גם על גט זה ולא שייך עבז"ל דיש עדיין קנין ממון כנ"ל. רק באמת לר"ז בלא זה ניחא דתני זה שהגט בעין ולא שייך מעמד שלשתן בגט כמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש. ולפ"ז מיושב ממילא דפריך שפיר דאי איירי בש"מ ולא מוקי לה כר"מ דמצוה לקיים ע"ש דמוקי כרבנן וממילא איצטרך כלל זה אי איירי בש"מ דאליביה לא שייך עבז"ל דאינו זכות כלל כיון שיש קנין ממון ואסור בב"ח ולא איצטרך זה לרבותא כנ"ל ופריך שפיר מאי איריא כתבו כו' אבל ר"פ עצמו מוקי שפיר כר"מ דמצוה לקיים והוי שפיר זכות ושייך עבז"ל ואיצטרך זה לרבותא כנ"ל. אבל ר"ז פריך שפיר אליביה דע"כ איירי בבריא דאל"ה מאי איריא תנו כו' וא"ש:

עוד יש לישב קושית תוס' הנ"ל וגם קושית תוס' עב ד"ה כי אמר רב ל"ש מלוה כו' והקשו רב גופיה אמאי לא מוקי בבריא ומשום מעמד שלשתן ובאמת לא בעינן ציבורין כיון דל"ש מלוה כו' ותירוצם דחוק ע"ש ונראה דהנה הר"ן ז"ל הקשה כיון דמשמע ברישא דהגט בעין דקתני זה א"כ אמאי לא מהני ברישא בגט שיחרור ג"כ מעמד ג' כשמצוה ליתן הגט במעמד ג' דבשלמא בגט אשה חוב הוא ולא תיקנו מעמד ג' רק בזכות אבל בשיחרור דזכות הוא אמאי לא מהני ויהיה משוחרר מיד ע"ש שתירץ דבגט לא שייך מעמד ג' דדוקא היכא דשייך מיגו דזכי לנפשיה כו' ע"ש שסברתו דחוקה קצת. ויש לישב כיון דמעמד ג' הוא רק מדרבנן דקני ותוס' ב"מ כתבו דבשיחרור שהוא דרבנן לא מהני רק לענין שיעבוד ממון ולא להתירו בבת חורין דאין כח ביד חכמים לעקור דבר כו' ולקמן אמרינן דהטעם דזכות הוא לעבד החירות אף שאוסרו בשפחה הוא משום שמתירו בבת חורין וא"כ כיון שבדבר דלאו זכות לא תיקנו מעמד ג' א"כ איך נימא דליהני בשיחרור מטעם מעמד ג' שהוא זכות דז"א כיון דמעמד ג' הוא רק דרבנן ואף אם משוחרר אינו רק דרבנן אסור עדיין בב"ח כנ"ל וממילא לא הו' זכות כלל כיון שאסור בב"ח כנ"ל וכיון שאינו זכות לא שייך כלל מעמד ג' כמו בגט אשה וממילא לא מהני כלל מעמד ג' בשיחרור אף לענין ממון כיון דלא מהני לענין ב"ח ואינו זכות כנ"ל:

אך י"ל למ"ש התוס' הטעם דלא מהני במתני' מטעם תן כזכי הוא דאיירי שאינו נותנו מיד ליד רק שכבר הוא בידו או שמראהו ובכה"ג לא הוי תן כזכי כו' וכ' הרמב"ן והרשב"א הטעם דדוקא היכא שמוציא הדבר מרשותו ודאי נותן בעין יפה וכונתו תן כזכי אבל היכא שאינו מוציא מרשותו ונשאר עדיין ברשותו לא היה כוונתו תן כזכי ע"ש שרוצה שיהיה עדיין שלו עד שיתן לו ע"ש וא"כ לפ"ז ממילא א"ש קושית הר"ן ז"ל דכיון דמהני מעמד ג' מדרבנן ומהני שפיר לענין השיעבוד ולקנין הממון א"כ ממילא מותר גם בב"ח מטעם תן כזכי דמהני מדאורייתא דא"ל כנ"ל כיון שלא יצא מרשותו רוצה שיהיה עדיין שלו כו' דז"א כיון דיצא מרשותו שפיר מדרבנן משום מעמד ג' ואינו שוב שלו ממילא הוי תן כזכי דנותן בעין יפה כיון שעושה דבר שיצא מרשותו בזה ודאי נותן בעין יפה כנ"ל והוי תן כזכי ומותר שפיר בב"ח דהוא דאורייתא וא"כ הוי שפיר זכות כנ"ל:

אך ז"א דאיך נימא דודאי היה כונתו זכי כיון שנותן בעין יפה דאף אי אין כונתו זכי ג"כ יצא מרשותו משום מעמד ג' דז"א דהא אם באמת לא היה כוונתו זכי רק תן ממילא לא יצא כלל מרשותו דלא מהני אף מדרבנן משום מעמד ג' כיון שאינו זכות כנ"ל דגם אם יהי' מהני יהי' אסור בב"ח כיון שבאמת לא הי' כונתו זכי ומדאו' באמת אינו משוחרר וממילא לא מהני אף מדרבנן ולא יצא כלל מרשותו אף לענין ממון וא"כ איך נימא זה לראיה שהי' כוונתו זכי משום כיון שיצא מרשותו אף אי לא כיון זכי ממילא נותן בעין יפה והי' כונתו זכי כו' דהא אם לא כיון זכי לא יצא מרשותו ואינו נותן כלל בעין יפה ולא כיון כלל זכי רק' תן כנ"ל וממילא לא מהני מעמד ג' שאינו זכות כנ"ל כיון שהוא דרבנן. אך י"ל כיון דהדין הוא היכא שאסור בשפחה ובב"ח שכופין את רבו ונותן לו שיחרור כו' א"כ ממילא הכא אם משוחרר מדרבנן ואסור בב"ח וגם בשפחה אסור וממילא כופין את רבו כו' וצריך ליתן לו שיחרור גמור א"כ שפיר הוי זכות אף אם יהי' רק משוחרר דרבנן ויהי' אסור בב"ח מ"מ ע"י זה כופין אותו וישחררו שיחרור גמור ויהי' מותר בב"ת וא"כ מהני שפיר המעמד ג' לענין ממון דהוי זכות אף שאסור בב"ח כיון שכופין כו' וכיון שמהני לענין ממון וממילא יצא מרשותו אף אם הי' כוונתו תן ולא זכי כו' וממילא תן כזכי כיון דיצא מרשותו כנ"ל ושפיר מותר בב"ח ג"כ דמשוחרר מדאורייתא מטעם תן כזכי כנ"ל:

אמנם אי מוקמינן בשכיב מרע לא מוקמינן כלל רישא במעמד ג' אף דקתני זה דלא הוי דומיא דסיפא כו' ואף אי נוקי לרישא דקתני זה במעמד ג' מ"מ לא הוי זכות כלל כנ"ל שהוא דרבנן דא"ל כנ"ל שהוא זכות משום דכופין כו' ז"א למ"ד לקמן פ' השולח דמפקיר עבדו ומת אין לו תקנה דקנין ממון כבר פקע ואיסורא לברי' לא מורית ולכך אין בידם לשחררו ואסור בב"ח ע"ש. וא"כ כיון דבש"מ דעתו על אחר מיתה כו' ואיך נימא דהוי זכות שיכוף את היורשים לשחררו ז"א כיון דהוי זכות ושייך מעמד ג' ומהני לענין ממון וכבר פקע הקנין ממון מחיים א"כ כשמת אינו כלל ביד היורשים לשחררו כמו מפקיר עבדו ומת כו' ואסור עדיין בב"ח א"כ ממילא לא הוי זכות כלל ולא שייך מעמד ג' אף לענין ממון וממילא לא הוי תן כזכי שלא יצא מרשותו אי נימא דלאו כזכי דלא הוי זכות כנ"ל ולא שייך מעמד ג' כנ"ל:

והנה המפ' כתבו די"ל למאי דאמרינן דסבר רב דמעמד ג' שייך אף במלוה לא שייך סברת הר"ן הנ"ל דלא אמרינן מעמד ג' רק היכא דשייך מיגו דזכי לנפשיה כו' כיון דבמלוה אין הטעם כלל משום זכי' דאינו יכול לזכות שאינו בעין וממילא לא שייך משום מיגו דזכי כו' רק אי אמרינן דוקא בפקדון שייך מעמד ג' שייך שפיר סברת הר"ן ז"ל כיון דהטעם הוא משום זכי' כנ"ל ע"ש. וא"כ מיושב קושית תוס' הנ"ל רב גופיה אמאי לא מוקי בבריא ובלא ציבורין כו'. ולמ"ש א"ש דמשני דר"פ סבר דמעמד ג' ל"ש מלוה כו' א"כ ממילא ליכא לאוקמי כלל בבריא כו' דקשה קושית הר"ן ז"ל דגם ברישא בגט שיחרור אמאי לא מהני מעמד ג' דלא שייך תירוץ הר"ן ז"ל משום מיגו כיון דשייך מעמד ג' אף במלוה כנ"ל ולא שייך מ"ש דבבריא הוי שפיר זכות משום דכופין כנ"ל וממילא תן כזכי כנ"ל ולכך מוקי ע"כ בשכ"מ וא"ש כנ"ל אבל ר"ז דסובר כי אמר בפקדון א"ש תירוץ הר"ן ז"ל משום מיגו כנ"ל דלא מהני מעמד ג' ברישא דלא שייך מיגו דאי בעי זכי לנפשיה כנ"ל:

ובזה מיושב ג"כ קושית תוס' דאי גרסינן זה מאי פריך אי בשכ"מ מאי איריא תנו אפי' כתבו כו' הא תני זה לרבותא כנ"ל. ולמ"ש מיושב דהנה לר"ז תני שפיר זה לרבותא דלא מהני בגט שיחרור מעמד ג' אף שהוא זכות וקמ"ל כסברת הר"ן ז"ל הנ"ל משום דלא שייך מיגו ופריך שפיר אי בש"מ מאי איריא תנו כו' דאי בש"מ לא איצטריך כלל זה כיון דלא איירי במעמד ג' ואף אי איירי ברישא במעמד ג' דקתני זה מ"מ הא לא הוי זכות כלל בש"מ דאין כופין דמפקיר עבדו ומת אין לו תקנה ואין צריכין לסברת הר"ן הנ"ל ופריך שפיר ולר"פ דסבר ל"ש מלוה כו' וסבר שפיר דזה גופיה לרבותא דלא הוי זכות כנ"ל או דלא סבר מפקיר ומת אין לו תקנה כו' וג"כ כסברת הר"ן ע"ש שיש לומר גם אליבי' סברת הר"ן הנ"ל ע"ש:

ובזה יש לישב ג"כ דברי רש"י ז"ל הסותרין זה את זה דלעיל פירש דגרסינן שפיר תן ואעפ"י דאינו יכול לחזור מ"מ נהי דזכה בי' דלא מצי למיהדר כו' מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידיה ואין גט לאחר מיתה והכא כתב דתנו גרסינן ולא תן כו' ע"ש בתוס'. ולמ"ש י"ל דבאמת למאי דמוקי בבריא שייך מעמד ג' אף בגט שיחרור רק כיון דהוא דרבנן א"כ אסור בב"ח ולכך לא יתנו לאחר מיתה כנ"ל. ולכך י"ל לעיל שהקשו תוס' אר"י דאמר הכא כל האומר תן כזכי כו' ובב"מ אמר להיפך תן לאו כזכי כו'. ולמ"ש י"ל למ"ש המפ' די"ל דגם רישא דמתני' דתן גט כו' איירי ג"כ במעמד ג' ואעפ"כ לא מהני כמ"ש הר"ן ז"ל וגם כתבו דלכאורה אי אמרינן דתן לאו כזכי א"כ אינו רוצה שיזכה מיד ואיך מהני משום מעמד ג' כיון שאינו רוצה וכתבו דלענין זה הוי שפיר כזכי כיון שרוצ' שיתן מיד רק שאינו רוצה שיזכה בתורת זכיה ע"ש. וא"כ י"ל גם לעיל דמשני ר"י תן כזכי כו' אף דסבר תן לאו כזכי מ"מ הכא מהני משום מעמד ג' דלענין זה הוי שפיר כזכי כנ"ל ולכך אינו יכול לחזור בשחרור דזכה משום מעמד ג' כנ"ל. אך לכאו' לענין ב"ח אמאי אינו יכול לחזור כלל הא כשחוזר אסור בב"ח כיון דמעמד ג' הוא דרבנן כנ"ל. אך י"ל למאי דפליגי ר"י ור"ל דר"ל סבר לא אתי דבור ומבטל דבור ור"י סבר אתי דבור כו' ופריך אר"ל מהשולח גט דיכול לבטל השליחות ולחזור בו כו' ומשני דדבור ודבור הוא כו' וכתבו שם דאף דר"י סבר גם כן לא אתי דבור ומבטל מעשה מ"מ התם דלא נגמר כלל המעשה רק שמתחיל אחר ל' כו' וכן בשליח כשיתחיל כשבא לידה לא הוי מעשה ויכול לחזור כו' ע"ש וכתבו הפ' דלכך במעכשיו דשיורא אינו יכול לחזור כו' משום דכבר התחיל המעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה כו' ע"ש. וא"כ הכא כיון דבמה שאמר תן ועשה אותו שליח כבר נגמר מדרבנן משום מעמד ג' והוא משוחרר מדרבנן ומהני לענין ממון מדאורייתא משום הפקר ב"ד וכיון שנגמר המעשה לענין זה ממילא אינו יכול לחזור כלל אח"כ משום לא אתי דבור ומבטל מעשה ואינו יכול לבטל השליחות ויכול השליח ליתן לו אף שחוזר וממילא כשנותן לו מותר גם בב"ח דמשוחרר שפיר מדאו' כשנותן לו כיון דלא הוי מהני ביטול השליחות כו' ולכך אינו יכול לחזור כלל ומותר אף בב"ח כשנותן לו כו':

ומיושב שפיר דברי רש"י ז"ל לעיל דאע"פ דזכה בו לענין דלא מצי למיהדר ואף לענין ב"ח מ"מ לא אתי דבור כו' כיון דמהני משום מעמד ג' כו' מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' דלענין ב"ח לא מהני עד שנותנו לו דהוא מטעם דלא מהני הביטול ונשאר השליחות ואינו משוחרר מדאו' עד שנותנו לו ולכך ממילא אין גט לאחר מיתה ואסור בב"ח כנ"ל ופירש"י ז"ל שפיר. והכא פירש שפיר למאי דמוקי לה בשכ"מ ואין הטעם משום מעמד ג' וע"כ לעיל דאינו יכול לחזור הוא משום דתן כזכי לגמרי וממילא ע"כ הכא גרסינן תנו ולא תן דאל"ה הי' מהני אף לענין אין גט לאח"מ אבל לעיל למאן דמוקי בבריא פירש שפיר כנ"ל וא"ש:

עוד יש לישב קושית תוס' הנ"ל דהנה י"ל קושית הר"ן דגם בגט שיחרור שייך מעמד ג' דהוא זכות כו' וי"ל למ"ש תוס' יבמות פ"ט ע"ב ד"ה שהפקיר כו' דלא שייך בתקנת חכמים הפקר ב"ד הפקר כו' רק היכא דאחר שתקנו חכמים אין לו כלל דין דרבנן אבל אם גם אחר התקנה יש לו איזה קולא או חומרא מחמת שהוא מדרבנן לא שייך הפקר ב"ד כו' ע"ש. וא"כ י"ל גם במעמד ג' לא תקנו רק מחמת שיהי' מהני מטעם הפקר ב"ד כו' ויהי' מהני מדאורייתא כו' וא"כ בשיחרור כיון שאסור עדיין בב"ח מחמת שאינו משוחרר רק מדרבנן וממילא לא שייך הפקר ב"ד כו' כיון שגם אחר התקנה יש לו דין דרבנן דאם הי' מהני הי' מותר בב"ח ולא שייך הפקר ב"ד ולכך אינו כלל אף לענין ממון כו'. אך למ"ש דאחר שתקנו מעמד ג' ומהני לענין ממון וממילא יצא מרשותו ומהני מטעם תן כזכי מדאורייתא א"כ שפיר שייך עדיין הפקר ב"ד כו' דאחר התקנה אין לו כלל דין דרבנן דמותר שפיר גם בב"ח מטעם תן כזכי ושייך הפקר ב"ד ושייך מעמד ג' וקשה קושית הר"ן ז"ל הנ"ל:

והנה המפ' כתבו דדוקא למאן דסובר דלא תקנו מעמד ג' אלא בפקדון כו' והקשו תוס' הא מהני בל"ז מטעם תן כזכי כו' וסובר ע"כ דלא שייך תן כזכי באינו נותן מיד ליד כו' אבל למאן דסובר שתקנו אף במלוה אינו סובר כלל סברא זו די"ל שפיר דאף באינו נותן מיד ליד שייך תן כזכי רק דהוצרכו לתקן במלוה ע"ש וע"כ למאן דסובר דתקנו אף במלוה ואף בלא מיד ליד שייך תן כזכי ע"כ איירי מתניתין בלא נטלו עד אחר מיתה או ביד אחרים דלא שייך תן כזכי כו':

וממילא מיושב דלר"ז דסובר דוקא בפקדון תני שפיר זה דקמ"ל כתירוץ הר"ן ז"ל דלא שייך מעמד ג' בשטרות כנ"ל דא"ל כנ"ל דבל"ז לא שייך הפקר ב"ד כו' דז"א דיהי' מהני מטעם תן כזכי כיון שיצא מרשותו דלדידי' איירי באינו נותן מיד ליד כו' אבל אי נימא בשכ"מ לא איצטרך כלל זה כיון דלא איירי במעמד ג' ולא שייך רבותא הנ"ל ופריך מאי איריא תנו כו' אבל ר"פ דסובר דאף במלוה תיקנו ואין חילוק בין נותן מיד ליד כנ"ל א"כ הוא בהיפך דבבריא קשה דלא איצטרך זה דלא קשה דלא שייך הפקר ב"ד כנ"ל דליכא למימר דיהי' מהני מטעם תן כזכי כיון שלא לקחו עד אחר מיתה כנ"ל וע"כ בשכ"מ וקמ"ל בזה כמ"ש תוס' דכה"ג אין כופין דלא הוי כשחררו משום שאמר גט זה ולא צוה ליתן גט אחר כמ"ש המפ' וממילא ליכא לאוקמי בבריא דקשה כנ"ל וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף