חידושי הרי"מ/גיטין/ט/ב

חידושי הרי"מ גיטין ט ב

דף ט' ע"ב

תוס' ד"ה לא יתנו כו' פירש"י ואפילו רבנן דאמרי זכות מ"מ גיטא לא הוי כו' ודבר תימה פירושו ורש"י בעצמו חזר בו לקמן כו' תני גרסינן ולא תן כו':

ונראה לישב שלא יהי' דברי רש"י ז"ל סותרין זא"ז דהנה לקמן י"ב כתבו תוס' ד"ה כל דהטעם דבשיחרור הוי תן כזכי משא"כ במתנה משום דשיחרור הוי כמו חוב משום דאי לאו דעבד לי' נייח נפשי' לא הוי משחרר לי' משא"כ במתנה ע"ש. ותמה בס' פ"י הא גם במתנה אמרינן בכמה דוכתי דעבד נייח נפשי' ומאי חילוק יש בין מתנה לשיחרור ע"ש. והוא קושית הרא"ש ס"פ ע"ש. ונראה דהנה הפ' כתבו דזה אינו ברור דאי לא דעבד נייח נפשי' כו' דפעמים שנותן בלא נייח כו' וא"כ לכאורה הי' לנו לאוקמי בחזקת מרא קמא דלא הוי תן כזכי:

והנה בס' נודע ביהודא הקשה הגאון מהר"י איך אמרינן תן כזכי הא זכי' מטעם שליחות וקי"ל דמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ אין שליח לדבר עבירה והשליחות בטל ודחה שם דבריו בס' הנ"ל דכיון דזכי' מטעם שליחות א"כ הוא שליח של הזוכה דהיינו העבד והעבד אינו עושה עבירה דנימא בי' אין שליח לד"ע ע"ש:

והנה הרשב"א ז"ל כתב לקמן פרק השולח דהיכא דמשחררו בשביל דעביד לי' נייח נפשי' אינו עובר בעשה דעיקר האיסור הוא משום לא תחנם שלא יתן מתנת חנם משא"כ היכא דעביד לי' נייח כו'. וא"כ לפ"ז מיושב ממילא קושית פ"י הנ"ל דבאמת י"ל דבשיחרור אף דאינו ברור דמשחררו בשביל נייח נפשי' מ"מ הוי תן כזכי ממ"נ דאי משחררו בשביל דעביד לי' נייח נפשי' א"כ ודאי תן כזכי דהוי כחוב כנ"ל ואי לא עביד לי' נייח ג"כ הוי תן כזכי דכיון דלא עביד נייח א"כ אם לא הי' כוונתו זכי רק תן והוי שליח להולכה של המשחרר א"כ לא יהי' מהני אף אם יבא ליד העבד כיון דלא עביד לי' נייח ועובר בעשה וממילא אין שליח לדבר עביר' דאי תן לאו כזכי והוי שליח הרב ושפיר אין שליח כנ"ל וע"כ הי' כוונתו זכי ואז הוא שליח העבד ומהני כנ"ל ואי עביד לי' נייח נפשי' דליכא עביר' ויכול להיות כוונתו תן ולא זכי מ"מ הוי ממילא תן כזכי דהוא כמו חוב כיון דעביד לי' נייח כנ"ל. ולכך בשיחרור כתבו תוס' שפיר דתן כזכי ממ"נ כנ"ל משא"כ במתנה שפיר י"ל שמא נתן לו בלא נייח וממילא תן לאו כזכי ומוקמינן בחזקת מרא קמא כנ"ל וא"ש:

אמנם לתוספ' ושאר פוסקים דפסקו כאביי דעידיו בחתומיו זכין לו מיד בשעת החתימ' רק דצריך להיות מטי לידי' אח"כ ובעבד דזכות הוא לו משוחרר ג"כ מיד רק צריך מטי לידי' ע"ש ש"ס ב"מ וא"כ באמת אף דאין שליח לדבר עביר' מ"מ לענין כל הדברים דליהוי נתינה לא בעינן שליחות לענין משיכ' או שאר דברים כשמצוה ליקח מיקרי מטי לידי' רק דבשיחרור אין משוחרר בנתינה כזו רק צריך נתינ' מיד ליד או על ידי שליח דגמרינן מאשה וא"כ לענין מטי לידי' דאינו אלא קיום התנאי הוי מטי לידי' אף בלא שליחות וממילא אף אי תן לאו כזכי משוחרר כשנותן לו השליח דאף דהוא השליח המשחרר ואין שליח לד"ע מ"מ כיון דהוי מטי לידי' דלענין זה לא בעינן שליחות וממילא משוחרר למפרע מטעם עידיו בחתומיו זכין לו. וא"כ לכאורה גם גבי שיחרור תן לאו כזכי דיכול להיות שמשחררו בלא נייח ואעפ"כ הי' כוונתו תן ולא זכי ומ"מ יהי' משוחרר כשיתן לו מטעם עידיו בחתומיו זכין לו וממילא יכול לחזור מקודם שנותן לו השליח:

אך י"ל למ"ש תוס' שם ב"מ דף כ' דעבז"ל הוא רק מדרבנן ולא מהני רק לענין ממון דהיינו לענין השעבוד אבל להתירו בבת חורין לא מהני דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ע"ש. ולכאורה קשה לפ"ז איך אמרינן אף לענין הממון בעבד עידיו בחתומיו זכין לו משום דזכות הוא לו כו' הא כל הטעם דסברי רבנן זכות הוא לו אף דנאסר בשפחה אמרינן לקמן בש"ס משום דאדרב' הא מתירו בבת חורין ועדיף לי' ע"ש. וא"כ כיון דעידיו בחתומיו כו' לא מהני לענין להתירו בב"ח ואסור בשפח' ובב"ח א"כ ממילא לא הוי זכות כלל וממילא אף לענין השעבוד לא שייך עבז"ל כיון דלא הוי זכות כלל וקשה כנ"ל איך אמרינן בעבד עבז"ל. אך זה לא קשה כיון דאח"כ כשנותנו לו הוא באמת מותר בב"ח דמשוחרר אח"כ מדאורייתא רק לענין למפרע דלא ליהוי מוקדם לענין הממון וא"כ הוי שפיר זכות דבלא עבז"ל הוי מוקדם ואסור גם אח"כ בב"ח ושפיר מתירו בב"ח והוי זכות לענין השעבוד שיהי' משוחרר לענין הממון משעת החתימ' ומותר אח"כ בב"ח כנ"ל וא"ש:

וא"כ לפ"ז א"ש ממילא דהכא אי לא הי' כוונתו זכי רק תן א"כ ממילא אף כשנותנו לו השליח אח"כ אינו משוחרר מדאורייתא דאין שליח לדבר עביר' וגם אחר הנתינה אינו משוחרר רק מחמת עידיו בחתומיו זכין לו ואסור בב"ח כנ"ל כיון דאינו אלא דרבנן וממילא לא הוי זכות כלל כיון דגם אח"כ אסור בב"ח כנ"ל וממילא אינו משוחרר כלל אף לענין הממון ולכך אמרינן שפיר תן כזכי דאי לאו זכי לא יהי' משוחרר כלל כנ"ל. וא"ל דכיון דלא יתבטל האיסור אף אי אין שליח לד"ע כיון דלענין השעבוד מהני מחמת עבז"ל וכל האיסור הוא על הפקעת השעבוד וממילא לא שייך אין שליח לד"ע ומהני השליחות מדאורייתא לענין ב"ח דזה אינו אסור דז"א דכיון דבנתינה זו היא הפקעת השעבוד ג"כ כיון דצריך מטי לידי' והוי הנתינה עביר' ממילא אינו יכול ליעשות שליח על נתינ' זו הוי הנתינה בלא שליחות ומאי בכך שלענין ב"ח אין עבירה כיון שלא נעשה שליח על הנתינ' ואף דאיסור העבירה לא יתבטל אף אי אין שליח מ"מ הא גם בצא הרוג את הנפש ג"כ לא יתבטל כיון שהרגו ואעפ"כ אין שליח ע"ש ואף דיש לחלק דהתם לענין המשלח יתבטל העבירה אי בטל השליחות משא"כ הכא דגם ז"א דגם הכא אי בטל השליחות ואסור בב"ח ממילא לא הוי זכות כנ"ל ואין כאן עבירה ולכך א"ש דהוי תן כזכי בשיחרור ממ"נ כנ"ל אמנם בשכיב מרע כתבו תוס' לקמן דרוצה שיחול הגט שנותן בשעת מיתה ולכך אם עמד חוזר מדינא ע"ש:

והנה לקמן פ' השולח פסקו תוס' והרא"ש דמפקיר עבדו ומת אין צריך גט שיחרור כלל דמיתת האדון מפקיע כמו מיתת הבעל באשה רק כשיש קנין הממון היינו השיעבוד אינו יכול להפקיע מחמת והתנחלתם אבל מפקיר דאין כאן קנין הממון רק קנין איסור שפיר מפקיע אח"כ מיתת האדון ע"ש. וא"כ למ"ש תוס' שם ב"מ דלענין הממון מהני עידיו בחתומיו זכין לו מדאור' דהפקר ב"ד הפקר כמו כל קניני דרבנן ע"ש וא"כ הכא ממילא כשנותן לו השליח מחיים ואף דאין שליח לד"ע מ"מ משוחרר מטעם עידיו בז"ל כנ"ל וא"כ כיון דלענין השיעבוד מהני זה מדאורייתא א"כ משוחרר אחר מיתה אף לענין האיסור מדאורייתא כיון דקנין השיעבוד נפקע מחיים מדאורייתא מטעם הפקר ב"ד ממילא כשמת אח"כ הוי מפקיר עבדו ומת דקנין האיסור שפיר מפקיע המיתה מדאורייתא וממילא מותר אח"כ בב"ח מדאורייתא וא"כ בש"מ דרוצה שהגט יחול בשעת מיתה א"כ שפיר י"ל דתן לאו כזכי ולא הי' כוונתו זכי רק תן ואעפ"כ יהי' משוחרר כשיתן לו דאף דאין שליח לד"ע מ"מ כיון דהוי מטי לידי' ומשוחרר מחמת עבז"ל ומשוחרר אחר מיתה מדאורייתא מחמת מפקיר עבדו כנ"ל וא"כ הוי שפיר זכות כיון דאי נימא עבז"ל יהי' מותר בב"ח מדאורייתא כנ"ל והוי גט כנ"ל וממילא תן לאו כזבי ושפיר אין גט לאחר מיתה כשנותן לו השליח אחר מיתה דלענין זה לא שייך עבז"ל היכא דהמטי לידי' הוא אחר מיתה כמ"ש הש"ס ב"מ דלא תיקנו רק כשהמטי לידי' הוא מחיים ע"ש:

וא"כ ממילא מיושבים דברי רש"י ז"ל דהכא דפירש רש"י ז"ל מתניתין למאן דמוקי לה בש"מ כמ"ש רש"י ז"ל להדיא על תנו מנה כו' משום דדברי ש"מ ככתובין כו' ולא משום מעמ"ש. וא"כ למאן דמוקי בש"מ שפיר יכולין לומר דגרסינן תן ואעפ"כ לא מהני דבשכ"מ לא הוי תן כזכי כלל אבל לקמן במתני' למאן דמוקי לה בבריא כ' שפיר דתנו גרסי' דבבריא שרוצה שיהי' משוחרר מחיים ודאי תן כזכי דאי לא לא יהי' משוחרר גם כשיתן רק דלא יהי' מדרבנן ולא יהי' זכות כלל כנ"ל וודאי תן כזכי ולא הוי גט לאחר מיתה כלל וע"כ דגרסינן תנו כנ"ל:

אך עדיין קשה לכאורה מ"ש רש"י ז"ל נהי דלהכי זכה בי' דלא מצי למיהדר בי' מ"מ אינו משוחרר עד דמטי לידי' ואין גט לא"מ ע"ש ולמ"ש א"כ בשכ"מ גם לחזור בו יכול כיון דתן לאו כזכי:

אך זה לא קשה דלעיל ע"א אמרינן שכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו עמד חוזר בנכסים ולא בעבד שהרי יצא עליו שם ב"ח וכתבו תוס' הטעם אף דבסתם הי' כוונתו אי לא יעמוד שיחול בשעת מיתה ואמאי אינו חוזר וכתבו משום דאמר סתם וסוברין העולם שמשוחרר מיד ויצא עליו שם ב"ח ואף שבאמת הי' כוונתו שיחול בשעת מיתה כיון שאין יודעין זה תיקנו שלא יוכל לחזור ע"ש. וא"כ הכא כיון דבברי תן כזכי ומשוחרר מיד רק בשכ"מ דכוונתו לאחר מיתה לאו כזכי וא"כ כיון שאין יודעין בסתם דרוצה לאחר מיתה א"כ ממילא סוברים שמשוחרר מיד דתן כזכי כמו בבריא ואף דבאמת לא הי' כוונתו כן מ"מ ממילא אינו יכול לחזור משום שיצא עליו שם ב"ח אבל באמת כיון דתן לאו כזכי ממילא אין גט לאחר מיתה וא"ש דברי רש"י דאף דלא מצי למיהדר בי' בשכ"מ דלענין זה הוי כזכי מ"מ באמת לא הוי משוחרר עד דמטי לי' דבאמת לאו כזכי וממילא אין גט לאחר מיתה כנ"ל. משא"כ לקמן בבריא ע"כ דגרסינן תנו כנ"ל וא"ש. וסברת הרשב"א ז"ל לעיל אינו מוכרח לשטת רש"י ז"ל ע"ש וא"ש דאין דבריו סותרים כלל:

וגם יש לישב בפשיטות דברי רש"י ז"ל הנ"ל דכל הטעם דתן כזכי כ' תוס' ור"נ ז"ל משום דמסתמא נותן לו בעין יפה ורוצה שיזכה מיד ע"ש. וא"כ בשכ"מ דרוצה לאחר הגט עד לאחר מיתה ע"ש ובין כך ובין כך לא יזכה מיד וממילא שפיר תן לאו כזכי כנ"ל רק אעפ"כ אינו יכול לחזור מטעם שיצא עליו שם ב"ח דכיון שאינם יודעין דרוצה לאחר כנ"ל ממילא סוברים דתן כזכי כמו בבריא ויצא עליו שם ב"ח ולכך אינו יכול לחזור בו משא"כ לענין אחר מיתה הוי שפיר אין גט לאחר מיתה דבאמת לאו כזכי ולכך פירש רש"י ז"ל כאן נהי דלהכי זכה בו כו' משא"כ לקמן למאן דמוקי בבריא צ"ל שפיר דתנו גרסינן ולא תן וא"ש. ולסברת רשב"א ז"ל דלעיל גם ז"א ע"ש:

או י"ל בהיפך ממ"ש לעיל די"ל הטע' דאמרינן בשיחרור דעביד לי' נייח ולא במתנה דלקמן פ' השולח אמרינן ברבו השיאו אשה דאמרינן אי לאו דשיחררי' לא הוי עביד איסורא וסמכינן על זה ע"ש ולכך הכא ג"כ כיון דכשמשחררו בלא נייח עובר בעשה אמרינן אי לאו דעביד לי' נייח לא הוי עביד איסורא ולכך תן כזכי משא"כ במתנה י"ל דנותן לו בלא נייח ואח"כ מצאתי בס' קצוה"ח שכתב טעם זה מסברא דנפשי' ולא הביא ש"ס הנ"ל. אמנם י"ל לרבנן דפליגי אר"מ ולא סברי האי חזקה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ע"ש ערכין ה' ותמורה ע"ש וסברי דיכול להיות שכונתו באמת שלא יהי' מועיל ויהי' לבטלה ע"ש וא"כ הכא כיון דבלא נייח איכא עבירה ואם הי' כונתו תן ולא זכי והוא שליח המשחרר בטל השליחות לגמרי דאין שליח לד"ע כמ"ש לעיל א"כ י"ל בהיפך דבאמת לא עביד לי' נייח והי' כונתו תן דאין לומר דעביד איסורא דעובר בעשה ז"א כיון דבטל השליחות ואינו משוחרר אף כשבא לידו א"כ ממילא אינו עושה איסור כלל כיון דלא הוי שיחרור והי' כונתו באמת שלא יועיל ויהי' לבטלה כיון דלא ס"ל חזקה הנ"ל ויש כתבו דאף להכריע אינו מועיל החזקה הנ"ל וא"כ י"ל שפיר גם בשיחרור דתן לאו כזכי ולא עביד לי' נייח ובאמת אינו משוחרר כלל אף כשבא לידו:

אך למ"ש שם המפ' בעירכין דאף דדיבורו מורה שאינו לבטלה מ"מ מהני מה שהי' כונתו שידע שיהי' לבטלה וכיון להשטות ומהני אף שסותר הדיבור ע"ש וא"כ הכא כיון שמצד הדיבור מורה שכונתו זכי ועביד לי' נייח דאל"ה אינו מועיל הדיבור כלל דאין שלד"ע רק מחמת שיכול להיות שכונתו הי' שיהי' באמת לבטלה כנ"ל א"כ ממילא אינו יכול לחזור שיצא עליו שם בן חורין כיון שהדיבור מורה שאמר זכי והוא משוחרר רק מחמת הכונה והוא כמו באומדנא דלעיל ע"ש וא"כ א"ש דאינו יכול לחזור ואעפ"כ אם מת שפיר אין גט לאחר מיתה כיון שבאמת לא הי' כונתו זכי ויכול להיות דלא עביד ליה נייח והי' כונתו שיהי' לבטלה כנ"ל ופירש"י ז"ל שפיר דזכה בי' דלא מצי למיהדר ואעפ"כ אין גט לאחר מיתה כנ"ל. אך למאי דמשני מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דבתן שטר מתנה ג"כ אין גט לאח"מ והקשה הרשב"א ז"ל הא חזרה איתא ג"כ בשטרות דבמתנה תן לאו כזכי והוכיחו מכאן דתן כזכי אף במתנה כדעת הרמב"ם ז"ל והנה במתנה דלא שייך הטעם דעביד לי' נייח ואעפ"כ תן כזכי ואינו יכול לחזור ואעפ"כ אין גט לאחר מיתה וע"כ הטעם כמ"ש הלח"מ דהוי תנאי דשיורא שיתחיל מיד ויוגמר כשיבא לידו ומהני לענין חזרה ולא לענין אח"מ ע"ש. ואף בחזרת חוב תן כזכי לגמרי מיד רק במתנה הוא רק לענין זה כזכי שיתחיל מיד ע"ש ופ' וא"כ א"ש דלפי המסקנא סובר רש"י ז"ל שפיר דבשיחרור תן כזכי לגמרי אף לענין גט לאח"מ דאי לאו דעביד לי' נייח והוי כחזרת חוב ולגמרי תן כזכי דא"ל כנ"ל דבאמת לא עביד לי' נייח והי' כונתו תן ולא יהי' עבירה דבטל השליחות דז"א כיון דגם בלא עביד לי' נייח ג"כ משוחרר מיד רק שיורא כנ"ל א"כ אף אי לא עביד לי' נייח עושה האיסור דלא בעי שליחות א"כ ממילא ודאי עביד לי' נייח דאל"ה לא הוי איסורא כנ"ל וודאי עביד לי' נייח וממילא תן כזכי לגמרי אף לענין לאח"מ דרק לפי הס"ד דבמתנה תן לאו כזכי לגמרי י"ל דלא עביד לי' נייח ומהני לענין חזרה ולא לענין אח"מ כנ"ל משא"כ למסקנא דגם במתנה הוי שיור ממילא בשיחרור הוא לגמרי וע"כ פירש"י ז"ל לקמן למסקנא דתנו גרסינן ולא תן דאל"ה הי' כזכי לגמרי כנ"ל וא"ש:

והנה קושיא הנ"ל מאי חילוק בין מתנה לשיחרור דגם במתנה שייך עביד לי' נייח הקשה הפ"י והניח בצ"ע ותימה עליו איך נעלם ממנו דברי הרא"ש סוף פרקין שהקשה זה וע"ש תירוצו דחוק:

עוד י"ל דברי רש"י ז"ל שלא יהי' סותרין דהנה הלח"מ כתב הטעם דמהני לענין חזרה ולא לענין אח"מ משום דאף דתן כזכי מ"מ כיון דאפקיע בלשון תן הי' כוונתו על תנאי שיבא לידו והיינו מעכשיו דשיורא שיתחיל השיחרור מיד ולא יוגמר עד שיבא לידו כמו מעכשיו ולאחר ל' דמהני לענין חזרה ולא לענין לאח"מ כיון שהגמר הוא לאח"מ ע"ש. והנה קדושין דף ס' כתבו תוס' ד"ה כל גיטא דאף דקי"ל דשיור בגט לא הוי גט כלל דלא הוי כרות גיטא כמו חוץ לפלוני מ"מ הכא הוי שפיר כריתות אף דהוי שיורא עד לאחר ל' וכתבו מפ' הטעם משום דהכא כשנגמר הגט לא הוי שיור כלל כיון שמתחיל מעכשיו ונגמר לאחר ל' כל הל' יום נעשה הכריתות ואחר הגמר ליכא שיור כלל משא"כ בחוץ לפלוני דאחר גמר הגט איכא שיור ולא הוי כריתות כלל כנ"ל ולא מהני ע"ש. והנה לכאורה קשה למאי דקי"ל דטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני וגבי יכול לנתקה ולהביא אצלו כתבו תוס' שם דאף שאח"כ קפצה ידה שאינו יכול לנתקה לא מהני כיון שבשעת הנתינה כו' ועכשיו אינו נותן לה ע"ש א"כ לכאורה הוי הכא ג"כ טלי גיטך מע"ג קרקע שבשעת חלות הגט אחר ל' אינו נותן כלום ובשעת הנתינה לא גירשה:

אך הב"ש אה"ע בכמה מקומות כתב הטעם משום דבנתינ' בא לידה לא הוי טלי גיטך כו' דדוקא היכא שלא הי' נתינ' מעולם כמו התם שהי' יכול לנתק' כו' משא"כ היכא דבא לידה בנתינ', אף שלא גירשה באותה נתינ' מהני אח"כ ע"ש:

אמנם למאי דאמר בש"ס ב"מ דף ז' ע"א הכא נתינ' בעינן ואיכא התם כריתות בעינן כו' ואמר התם דאף יכול לנתק' הוי נתינ' רק דלא הוי כריתות ע"ש ואעפ"כ הוי טלי גיטך מע"ג קרקע בקפצה ידה אח"כ משום דבנתינ' הראשונ' לא הי' כריתות ואף דהוי נתינ' לא מהני ע"ש:

וא"כ עדיין קשה לכאורה במעכשיו דשיורא דלא הוי כריתות עד לאחר ל' א"כ כיון שנתינ' לא הי' כריתות ואח"כ ליכא נתינ' והוי טלי גיטך כנ"ל. אך זה טעות דהתם אמרינן דצריך להיות נתינ' שיש בה כריתות שלא יהי' נייר הגט עצמו אגיד בי' ואל"ה לא הוי נתינ' כיון שלא נגמר הנתינ' דבגט צריך להיות נתינ' הכורתת ולכך הוי אח"כ טלי גיטך מע"ג קרקע כיון שלא בא לידה מעולם בנתינ' הראויה בגט משא"כ במעכשיו ולאחר ל' דהנתינ' הי' שפיר נתינ' הראוי' שיש בה כריתות רק שהגירושין לא נגמרו והכריתות של הגירושין הוא אחר ל' ומהני שפיר אח"כ כיון שבנתינ' בא לידה דהנתינ' הי' מיד דלא הי' שום שיור בנתינ' רק בהגירושין ומהני אח"כ כנ"ל ולא הוי טלי גיטך כנ"ל:

אמנם לפ"ז נראה דאם מתנה תנאי זה בנתינת הגט עצמו שנתינת הגט היינו ההקנא' יתחיל מהיום ולא יוגמר נתינת הגט עד לאחר ל' ממילא דלא מהני דהוי שפיר טלי גיטך מע"ג קרקע דבשעת הנתינ' לא הי' כריתות כיון שלא נגמר הנתינ' והוי אגיד בי' ואחר ל' כשנגמר אז אינו נותן לה והוי טלי גיטך מע"ג קרקע דלא בא לידה לעולם בנתינה שיש בה כריתות ואף דלאחר ל' נגמר הכריתות מ"מ כיון שמקודם לא הי' כריתות בנתינ' ממילא הוי עכשיו טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל [ואף דיש לחלק בין כשגוף הנייר אגיד בין ההקנא' אך ז"א כמ"ש הרמב"ן אף לענין כסף וכן בש"ס לעיל גבי עבד ונכסים דלא הוי כרות גיטא כ"ז שיש להרב זכות בהנייר ע"ש]:

והנה הכא גבי תן גט כו' דאמרינן דהוי כזכי רק על תנאי שיבא לידו כנ"ל או בכל מקום שנותן לעבד גט שיחרור על תנאי. לכאורה קשה הא קי"ל בתנאי דמעכשיו אינו יכול לא לבטל התנאי ולא להוסיף על תנאו ולהתנות תנאי אחר כיון שכבר נגמר הדבר ואינו מחוסר רק קיום התנאי אינו יכול להוסיף אף קודם קיום התנאי וכתבו רוב הפ' דאף בתנאי שבידו ג"כ הדין כן ע"ש בכמה מקומות באה"ע. והנה קי"ל דזכות הוא לעבד השיחרור ותוס' פסקו ג"כ כאביי דעידיו בחתומיו זכין לו רק דצריך להיות מטי לידי' אח"כ וכשמטי לידי' משוחרר למפרע משעת החתימה וכתב שם בש"מ הטעם דזה הוי כתנאי בשעת החתימה שהתנה שיהי' זכין לו על מנת שיהי' מטי לידי' אח"כ יהי' מעכשיו ע"ש. וא"כ קשה לכאורה איך יכול להתנות תנאי אחר בשעת נתינת השיחרור הא מקודם בשעת החתימה כבר נשתחרר רק שהתנה תנאי דמעכשיו א"כ ממילא אח"כ אינו יכול להוסיף על תנאו ולהתנות תנאי אחר כיון דכשמטי לידי' ממילא נשתחרר למפרע שנתקיים התנאי כנ"ל. וגם הכא קשה בתן כיון דהוא כזכי והוי מטי לידי' רק איך יכול להתנות שיבא לידו כנ"ל:

אך זה לא קשה כיון דצריך מטי לידי' והיינו שיתן לו מדעתו דכשתופס או מפקידו בידו לא הוי מטי לידי' והוי התנאי שיהי' זכין לו על מנת שיהי' נותן לו מדעתו אח"כ א"כ ממילא אח"כ בשעת הנתינ' יכול להתנות התנאי בהנתינ' שנותן לו רק ע"ת זה וממילא כשלא נתקיים התנאי לא נתן לו מדעתו ולא הוי מטי לידי' וממילא לא נשתחרר למפרע שלא נתקיים התנאי הראשון דמטי לידי' כיון שהתנאי הוא במטי לידי' גופי' שהנתינ' היא על תנאי זה כנ"ל וגם הכא בתן דהוא כזכי הוא ג"כ כנ"ל שהנתינ' הוא על תנאי שיבא לידו אח"כ ולכך מהני כנ"ל:

אמנם למאי דאמרי' בתן דהוי שיורא שיתחיל מעכשיו ויוגמר אח"כ א"כ נראה ממילא דלא מהני כלל דממ"נ אם הנתינ' הוא בלא תנאי ושיור רק בהשיחרור מתנה השיור א"כ לא מהני כיון דהוי מטי לידי' בלא תנאי ממילא אינו יכול להוסיף על תנאו כנ"ל וע"כ ג"כ כנ"ל דהשיור הוא בנתינ' שהנתינ' יתחיל מחיים ויוגמר אח"כ א"כ ממילא לא מהני כלל דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל כיון שהשיור הוא בהנתינ' ובשעת הנתינ' לא הי' כריתות ועכשיו ליכא נתינ' כנ"ל וגם בתן כזכי הוא כן כיון שלא עשאו שליח להולכה רק שהוא זכי והוא שליח לקבלה וכשנתנו לא הי' כריתות ואח"כ כשנתנו להעבד ליכא, נתינה כיון שאינו שליח להולכה רק מצד קיום התנאי של השיור וליכא נתינ' והוי טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל א"כ ממ"נ לא מהני וממילא ליכא למימר בשיחרור דתן כזכי, והוא שיורא כנ"ל וע"כ כזכי ממש לאלתר וממילא לא הוי גט לאחר מיתה כלל כנ"ל אך באמת זה לא קשה כיון דבאמת עידיו בחתומיו זכין לו רק צריך מטי לידי' כנ"ל. וא"כ אף דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע ולא הוי נתינה בגט מ"מ כיון דבדיני ממונות הוי נתינה כמבואר בפוסקים רק בגט ושיחרור לא מהני להתגרש בנתינה כזו אבל נתינ' הוי א"כ ממילא לענין מטי לידי' הוי שפיר נתינ' כיון שאינו צריך להשתחרר בנתינה זו רק כיון דהוי נתינה ממילא משוחרר למפרע וא"כ שפיר יכול להיות תן כזכי ומתנה השיור בגוף הנתינה שיוגמר כשיבא לידו ואף דאינו כריתות והוי טלי גיטך כו' מ"מ משוחרר גם אח"כ כשבא לידו מטעם עידיו בחתומיו זכין לו וא"כ עדיין י"ל כנ"ל דהוי שיורא ומהני לענין חזרה ולא לענין אחר מיתה:

אמנם ז"א כמ"ש לעיל למ"ש תוספ' דעידיו זכין לו הוא דרבנן ולא לענין ב"ח א"כ לכאורה אינו זכות כלל דכל זכות הוא שמותר בב"ח רק הטעם הוא משום דע"י כך כשנותן לו אח"כ מותר בב"ח דאח"כ הוא משוחרר מדאורייתא כנ"ל וא"כ הכא כיון דגם אחר הנתינ' ליכא כריתות והוי טלי גיטך מע"ג קרקע ולא מהני מדאורייתא וגם אח"כ הוא רק דרבנן משום עידיו בחתומיו זכין לו ואסור עדיין בב"ח וממילא לא הוי זכות כלל ולא מהני כלל אף מדרבנן ועדיין קשה כנ"ל:

אמנם לר"מ דסבירא לי' עידי חתימ' כרתי וכתב מהרש"א ז"ל ב"מ דף כ' דלר"מ אמרינן עידיו בחתומיו זכין לו מדאורייתא ע"ש א"כ מהני ממילא אף לענין ב"ח והוי שפיר זכות וי"ל שפיר דהוי שיורא כנ"ל ומהני לענין חזרה ולא לענין אחר מיתה כנ"ל והשיור הוא בנתינה כנ"ל. והנה מהרש"א ז"ל הקש' כאן למה לי' לרש"י לומר דאפילו לרבנן דאמרו זכות מודה הא אף אי לרבנן לא הוי שייך דין זה מ"מ קשה ליתני לר"מ בחמש' ותירץ כיון דהא בהא תליא א"כ נכלל בדין דחזרה כיון דאי הוי זכות לא הוי שייך אין גט לא"מ ע"ש. וא"כ ממילא א"ש דכיון דלר"מ דסבר עידי חתימ' כרתי אף אי הוי זכות הי' שייך אין גט לא"מ דהוי שיורא כנ"ל א"כ לא תליא בחזר' וקשה ליתני בר"מ חמשה ופירש"י ז"ל שפיר ואפילו לרבנן דאמרי זכות הוא מודה הכא בדבר א"כ קשה לר"מ ליתני ה' ובפרט לס"ד עכשיו דערכאות הוא לס"ד עידי חתימ' כרתי ע"ש. א"כ שפיר אף לרבנן דאמרי זכות שייך אין גט לא"מ כנ"ל. ומיושבים שפיר דברי רש"י ז"ל דלקמן כתב במשנה דתנו גרסינן לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר דחכמים עצמם דסברי עידי מסיר' כרתי הי' להם לחלוק שפיר דלא שייך שיורא כנ"ל דעידיו בחתומיו זכין לו דרבנן כנ"ל ולא שייך אין גט א"מ וע"כ תנו גרסינן משא"כ הכא א"ש אף בתן וא"ש:

עוד יש ליישב דברי רש"י ז"ל וגם דברי הרי"ף ורמב"ם ז"ל שפסקו גם כן כרש"י בתן דהוא כזכי ומהני לענין חזר' שאינו יכול לחזור ולא לענין לאח"מ ותמוה ג"כ מאי חילוק יש כיון דתן כזכי ובזכי פסק הרמב"ם ז"ל דמהני אף לענין לא"מ ומה שתירץ הלח"מ דהוי תנאי דשיורא אי אפשר לומר בדברי רש"י ז"ל שהוא עצמו כתב בקדושין ס' דלא הוי כריתות בכה"ג ואף שרצו להעמיס שם דברי תוספ' ברש"י מ"מ הוא דחוק ע"ש. ונראה דהנה הפ"י ז"ל כתב דתן שתי לשונות משמע דמשמע הולך ומשמע זכי ואיזה שירצה יהי' או להולכ' או לקבל' וכן כתבו הפוסקים ע"ש, והנה לכאו' באומר זכי בשחרור זה דמהני מטעם זכין לאדם שלא בפניו ומשוחרר מיד בקבלת הזוכה ולכאור' קשה כיון דכל הטעם דהוי השחרור זכות אף שנאסר בשפחה ועושה איסור כשיש לו שפחה מ"מ מחמת שמתירו בב"ח הוי זכות א"כ זכי' זו שהיא שלא בפניו ואינו מותר בב"ח כיון שאינו יודע א"כ מאי זכות הוא זה הא יותר טוב לו שלא יזכה ולא יהי' משוחרר עד שיבא לידו דאז יהי' מותר בב"ח דקודם שיודע אינו זכות ואין זכי' זו זכות כלל וגם בס' פ"י הקשה זה ע"ש. אך באמת זה לא קשה מידי למאי דקי"ל [ד' ס"ב ע"ב] באמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי והבעל אמר הילך כמה שאמרה לא הוי גט כלל אף כשבא לידה כיון שהיא לא עשתה אותו שליח לקבל' והבעל סבר שהיא לקבלה ולא עשהו להולכ' ואינו שליח כלל ואינה מגורשת כלל ע"ש. וא"כ כיון שאומר זכי ואינו עושה אותו שליח להולכ' רק שיזכה בתורת זכי' ויהי' משוחרר מיד וא"כ אם לא יזכה בשבילו לא יהי' משוחרר אף אחר שיתן לו כיון דלא זכה בתורת זכי' ושליח להולכ' לא עשה אותו ויהי' אסור בב"ח גם אח"כ ולכך ממילא הוי שפיר זכות מה שזוכה בשבילו מיד כיון דאל"ה יאסור גם אחר כך בב"ח ולכך מהני כנ"ל:

אמנם למ"ש הפ"י הנ"ל ורשב"א ז"ל בתן דמשמע ב' לשונות תן וזכי ואיזה שירצה יהי' א"כ קשה כנ"ל שפיר איך נימא תן כזכי הא לא הוי זכות כלל מה שזוכה עכשיו בשבילו כיון שאינו יודע עדיין ואינו מותר בב"ח כנ"ל וא"ל כמ"ש ז"א דהכא אם לא יזכה עכשיו בשבילו שפיר אעפ"כ יהי' משוחרר כשיבא לידו ויתן לו כיון דעשאו גם שליח להולכ' ואף אם לא יזכה יהי' מותר אח"כ בב"ח וממילא לא הוי עכשיו זכות כלל ואמאי אינו יכול לחזור בו. אך גם זה לא קשה דכיון שחוזר בו א"כ אם לא יזכה לא ישתחרר גם אח"כ כשיבא לידו דלא מהני בתורת שליחות להולכ' כיון שחזר בו ויהי' אסור גם אחר כך וא"כ הוי זכות שפיר ולא מהני החזר' דכשחוזר בו הוי שפיר זכות כנ"ל. אך לכאור' כיון דקודם החזרה לא הוי זכות עדיין ואף שיוכל לחזור מ"מ מקודם לא הי' זכות והי' יכול לחזור רק בשעת החזרה נעשה הזכות ומשתחרר וא"כ אז חוזר בו ואיך מהני השיחרור:

אמנם קי"ל במקדש אשה ובתה בקדושין [דף נ' ע"ב] וכן בנדרים [דס"ט] אם אמר קיים ליכי ומיפר ליכי ולא תחול הקמה אלא א"כ תחול הפרה אמרי' דשניה' בטלי' דאמר רבה כל שאינו בזא"ז אפילו בבת אחת אינו ובכל הדברים שהם סותרים אהדדי שכשיתקיים האחד לא יתקיים חבירו אחר כך לא מהני אף בב"א ע"ש. וא"כ ממילא גם הכא כיון שאם יזכה בו קודם לא מהני החזרה אח"כ וכן הזכות אחר החזרה ג"כ לא מהני ממילא גם בב"א לא מהני כיון שבשעת החזרה נולד הזכות שאי אפשר לחזור בו וממילא שניהם בטלים ואף שהזכות אינו מחמת דיבורו מ"מ הוא מחמת זכות השליח ולכך א"ש דאינו יכול לחזור בו כיון שאם חוזר בו הוי זכות והוא כמו בהקמה והפרה ע"ש בר"ן ז"ל נדרים. והנה [תוס' רי"ד] קדושין כ' דבדבר שהוא ממילא לא שייך כל שאינו בזא"ז אינו בב"א דדוקא דבר שנעשה ע"י דיבור או מעשה שייך להתבטל אבל דבר דממילא איך יתבטל ע"ש על מה שהקשה מהא דאין איסור חל על איסור ואיסור [בב"א] חייל ע"ש:

ולפ"ז מיושב שפיר הכא דברי הרי"ף ורמב"ם ז"ל דכיון דבאמת לא הוי זכות כלל רק מחמת דכשחוזר נעשה זכות אינו יכול לחזור כנ"ל וא"כ כשמת האדון דהפקיעה התורה רשותו ממילא ואין לו כח אז לשחרר א"כ ממילא אמרינן שפיר דאין גט לאחר מיתה ואף דתן כזכי מ"מ הא לא הוי זכות כלל רק דנימא ג"כ דבשעה שמת נעשה זכות שאם לא יזכה לא ישתחרר כלל וכנ"ל. ז"א דהמיתה שההפקעה הוא ממילא ולא יוכל להתבטל ולא שייך כל שאינו בזא"ז אינו בב"א וממילא בטל השיחרור דאינו יכול להשתחרר אז דאין גט לא"מ. ומיושב שפיר לשון רש"י ז"ל נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר בי' כנ"ל אבל כל כמה דלא מטי לידיה אינו משוחרר כנ"ל וא"ש. משא"כ בזכי דהוי זכות מיד שפיר לא שייך אין גט לאחר מיתה כמ"ש וא"ש:

ולפ"ז מיושב ג"כ דברי רש"י ז"ל שאינם סותרין. דהנה תוס' הקשו לקמן במתניתין דתן גט והקשו מאי קמ"ל הא בהדיא תני במי שאחזו דאין גט לאח"מ ותירצו דקמ"ל דגם אחר שכתבוהו לא זכה בו העבד וכתבו המפ' דהיינו למאן דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ לכאורה ראוי להיות משוחרר גם כשמטי לידיה אחר מיתה כיון שמשוחרר למפרע וקמ"ל דלא מהני דלא תיקנו כשמטי לידיה הוא אחר מיתה ע"ש בש"מ ב"מ. וא"כ לפ"ז ממילא ליכא למימר כמ"ש דעדיין קשה כיון דתן כזכי א"כ לא שייך אין גט לאחר מיתה וא"ל כנ"ל דלא הוי זכות מקודם ז"א כיון דבשעה שמת נעשה זכות והוי מטי לידיה כיון שהוא שליח העבד וא"כ במה שזוכה הוי מטי לידיה דעבד וממילא משוחרר למפרע משעת [חתימה] כיון דעידיו בחתומיו זכין לו דלא שייך שיתבטל השיחרור בשעת מיתה מחמת שאינו אח"כ דכיון דבשעת מיתה נעשה זכות ומטי לידיה ממילא משוחרר למפרע ואין המיתה מפקיע דרק אחר מיתה לא תיקנו דליהני מטי לידיה כנ"ל משא"כ הכא דבאמת מהני אז כנ"ל. ולכך פירש"י ז"ל לקמן דתנו גרסינן ולא תן כיון דע"כ קאי למ"ד עבז"ל דאל"ה קשה מאי קמ"ל כנ"ל וא"כ ליכא למיגרס תן כמ"ש משא"כ הכא דפריך רק דליתני מאי ששוה גט לשיחרור ולא קשה מאי קמ"ל דאף דתני במי שאחזו מ"מ ליתני במאי דשוה ולכך פירש שפיר דגרסינן אף תן ולמאן דלא אמרינן עידיו בחתומיו זכין לו ומודה שפיר אף רבנן דאף דתן כזכי שפיר לא מהני לענין אין גט לאחר מיתה כנ"ל משא"כ לקמן במתניתין ע"כ תנו גרסינן וא"ש. והרי"ף והרמב"ם ז"ל דלא פסקו כאביי דעבז"ל פסקו שפיר דלא מהני תן לענין לאח"מ כנ"ל וכן במתנה ג"כ שייך מ"ש דג"כ לא הוי זכות קודם שיודע רק בזכי כנ"ל משא"כ בתן כנ"ל:

ובזה יתישב ג"כ מ"ש הרי"ף ז"ל והביא ראיה מהא דאינו יכול לחזור ואעפ"כ חייב באחריות ותמהו עליו הרא"ש והר"ן ז"ל דהתם אם נאבד אין כאן זכות כלל ע"ש. ולמ"ש א"ש דלכאורה י"ל הכא כיון שיכול לחזור הוי זכות אף קודם שחוזר כיון שאם לא יזכה הי' יכול לחזור בו וזה שפיר מוכח מהתם דזה הוא שם סברת שמואל מתוך שחייב באחריות יכול לחזור דלא הוי זכות מיד שאינו רוצה שיזכה בשבילו מיד שמא יאבד. אך רב דפליג התם וסובר דאעפ"כ קודם שנאבד הוי זכות רק כשנאבד נעשה חוב ע"ש. וממילא גם הכא הוי מקודם חוב רק אז נעשה זכות ומהני לענין חזרה ולא לענין אין גט לאחר מיתה כנ"ל ומייתי שפיר ראיה מהתם וא"ש:

גם י"ל דלא מהני אם הזכות הוא בשעת מיתה למאי דאמר בתמורה דף כ"ה אם אמר על בכור עם יציאת רובה תהא עולה או על לקט עם נשירת רובה תהא הפקר לא מהני דכיון ששניהם באים בב"א ואם יחול זה לא יחול זה אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דזה אמרה תורה שיהי' בכור ממילא וזה הוא מחמת דיבורו ולכך לא מהני ע"ש. וא"כ ממילא כיון שהמיתה מפקעת ממילא כחו שהתורה אמרה כשמת חייל רשות יורשין והשיחרור הוא באותו שעה מחמת ששיחררו אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד כו' משא"כ לענין חזרה דשניהם הם מחמת דיבורו כנ"ל וא"ש [ואף דהל"מ פ"ט ה"ג פסק דמהני בשעת מיתה ע"ש מ"מ דבריו צ"ע וש"מ הנ"ל] דהרמב"ם ז"ל באמת אינו פוסק כרבה בהא דכל שאינו בזא"ז בב"א אינו ולמ"ש כאן א"ש מחמת דברי הרב ודברי התלמיד כו' וא"ש:

גם יש ליישב דברי רש"י ז"ל למ"ש הלח"מ דאף דתן כזכי מ"מ הוי כמעכשיו דשיורא שיתחיל מיד ולא יגמר עד שיבא לידו ממש ולכך אינו יכול לחזור ואעפ"כ לא מהני לאחר מיתה ע"ש. והנה המפ' תירצו קושיא הנ"ל דאיך מהני זכי הא לא הוי זכות קודם שיודע שמותר בב"ח ותירצו דמ"מ הוי זכות שמיד שנודע לו שבא ליד הזוכה מותר בב"ח קודם שיבא לידו ע"ש. וא"כ לכאורה קשה כיון דאמרינן דתן כזכי הוי שיורא וא"כ אסור בב"ח עד שיבא לידו ממש אף שנודע לו כיון שלא נגמר עדיין כנ"ל. וא"כ קשה כנ"ל דלא הוי זכות כלל כיון דאף דהוא כזכי אינו מותר בב"ח עד שיבא לידו וממילא ליכא זכות ולא הוי אף שיור כלל ואמאי אינו יכול לחזור. אך י"ל דאעפ"כ הוי זכות זה עצמו מה שלא יוכל לחזור דאם לא יזכה יוכל לחזור בו ולא יהי' משוחרר כלל ולכך הוי זכות והוי שיורא ודלא כמ"ש לעיל:

אמנם למ"ש המרדכי לקמן גבי תופס לבע"ח די"ל לרבנן דסברי דתנו הוי כמו שחררו לכך אינו יכול לחזור משום דזכות בו שמים דהוי כמו אקדיש דבר זה דצריך להקדיש מטעם נדר כמו כן כיון שאומר תן אף אי לאו כזכי מ"מ אינו יכול לחזור דצריך לשחררו מטעם נדר לרבנן ע"ש. וא"כ לפ"ז עדיין קשה כנ"ל דכיון דתן הוא כזכי נימא דהוא כזכי מיד בלא שיור דא"ל כדברי הלח"מ הנ"ל דחיישינן שמא כיון על מעכשיו דשיורא דאינו אלא ספק כנ"ל ע"ש דאיך נימא דכיון על שיורא א"כ לא היי זכות כלל כנ"ל כיון דאסור בב"ח דא"ל כנ"ל דהזכות שלא יוכל לחזור בו דז"א כיון דאף אם לא יזכה לא יוכל לחזור בו מטעם נדר כנ"ל א"כ ממילא לא הוי זכיה זו זכות כלל וע"כ כונתו בלא שיור וממילא מהני אף לאחר מיתה:

אך רש"י ז"ל פירש שפיר כאן דמ"מ לרבי דתנו לא הוי כשחררו ושפיר י"ל דהוי שיורא ומהני לענין חזרה ולא לענין אח"מ וליתני דשוו אליבא דרבי. אך לקמן במתני' כתבו תוס' שם דמשמע דאתיא כרבנן דתן הוי כשחררו וממילא ליכא למימר תן גרסינן דמהני אף לאחר מיתה כנ"ל. וכתב רש"י ז"ל שפיר לקמן לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר דחכמים עצמם הי' להם לחלוק בתן כיון דסברי דתן הוי כשחררו וממילא הוא כזכי לגמרי ומהני אף לענין לאחר מיתה כנ"ל וע"כ תנו גרסינן וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף