חידושי הרי"מ/בבא קמא/פח/ב

חידושי הרי"מ בבא קמא פח ב

דף פ"ח ע"ב

מתניתא ידענא כו'. אינו מובן הא גם לר"י מתני' מיתרצא. וצ"ל משום דסתמא תני עד שימות האב משמע ל"ש חי הבן כו' ל"ש. ודוחק דהא לא פריך מידי לר"י ומתני'. וי"ל דהא תמוה לר"י דק"פ כקה"ג. ואמר בש"ס דמכר הבן לאו דידיה זבין וא"כ כיון דחשיב אינו שלו הוי קנין לאחר מיתה. דהא משני שם ב"ב דהוי גופא מהיום ופירי לאחר ל' ולר"י מה זה דגופא מהיום כיון שאינו קנין כלל. וגם יוכל לחזור בו כמו לאחר ל' ולמה מכר אב אין מכורין לגמרי. וכן יהיה מכירת הבן כמו מה שאריש מאבא מכור או כמו לכשאקחנה קנויה לך וזה הקשו תוס' יבמות ל"ו ע"ב ותרצו דלגבי הכי לא אלים ק"פ לבטל לגמרי קה"ג דבן וכיון דלבסוף אתי שדה לידא דבן חשיב מכר. ואינו מובן מהו וגם לר"י קדושין פ' האומר במעכשיו לאחר ל' דק' כולן תופסין דמתחיל האידנא כו' כשרגא כו'. וא"כ י"ל דקנין הגוף עכ"פ מתחיל מעכשיו אף דיש לב' ק"פ. אך זה שייך לרש"י שפי' שם גיטא דמשייר כו' שאינו כריתות ע"ש א"כ בקנין ממון צ"ל כו'. משא"כ לתוס' דכשהנמר לאחר מיתה לא מהני. א"כ גם בקנין לא מהני. ועוד דמפרש בתוס' בכמה דוכתי דשם דשייך גוף מהיום כו' לא אמרינן כשרגא דליבני גם לר"י:

גם החילוק בין מת הבן כנ"ל או לא אינו מובן. והנה אפשר לומר למ"ש הרמב"ם בקנה שדה לפירות דאינו בונה והורס. וא"כ ע"כ מה שאינו נוגע לפירות עכ"פ שלו גם אי ק"פ כקה"ג. וא"כ חשיב זה עצמו קה"ג דגוף הקרקע שלו שלא יהי' האב רשאי לקלקלו. וכן לענין שישלם לו מי שיפסיד גוף הקרקע. דהא מוכר עבדו לקנס בעי בגטין מ"ג. והסברא דלא מהני רק משום מ"י דילמא מודה כו'. אבל חפץ לענין שמי שיזיקו ישלם לו משמע דהי' חשוב קנין. ואף די"ל להיפך דוקא קנס משא"כ דמים לא שייך המכירה כנ"ל. דזה לא הפסידו כלל שאלו לא הזיקו לא הי' בו זכות. והוי לא חסר. מ"מ לא נראה כן רק דלענין זה קני כאלו היה כל החפץ שלו. בפרט כשיש לו חלק עכ"פ. דבחצי עבד וחצי ב"ח אמר דמשלם חצי כו' וחצי כופר ליורשיו כו' אף נגחו ביום כו' משום דכלי' קרנא ע"ש מ"ב. וא"כ גם כאן יש לו מיד קנין הגוף כשיפסיד מי הקרקע יהי' התשלומין שלו על ההפסד שיאחר זמן כמו שבת גדולה לעבד לעיל. וחבלה דבת על אחר בוגרת ע"ש. ומשלם מיד וחשיב קנין כנ"ל. ואף דלשאר תי' תוס' גם בחד מי יימר חשיב דשלב"ל ובלא עבידא דאתי מספקא לש"ם וגם חפץ לדמיו כשיפסיד ג"כ ספק. מ"מ האסור להפסד חשיב בגוף הקרקע ולא שייך מי יימר דעכ"פ אסור להפסידו כנ"ל. ויותר נראה כיון דקני ע"מ להקנות ג"כ חשיב קנין וכה"ג. וא"כ כמו דמהני דקל לפירות כן מהני כשמקנה מיד דקל לפירות על אחר ג' שנים ומהני החזקה ולא אמרינן כלתה וגם א"י לחזור בו דכיון שגם הפירות דאחר ג' ג"כ יוצאים מגוף הדקל שייך שזוכה עתה בהדקל להפירות שאחר זמן כנ"ל. ואף דלכאורה זה ג"כ תלי' בהנ"ל דאי ק"פ לאו כקה"ג שייך כנ"ל משא"כ אי ק"פ כקה"ג ואין לו עכשיו לבעל הגוף כלום אין כאן מה לקנות מעכשיו בהדקל והוי כלאחר כנ"ל. מ"מ נראה כמו דאמר בש"ם פסחים פ' כ"ש כו'. דאף דאיסורי הנאה חשיב לאו דידיה. והיינו ממש כמי שאין לו הקנין פירות רק דלעולם אין לו וגם לר"ל לא חשיב שלו. מ"מ בחמץ של הקדש במועד כו' אמר דגורם לממון כממון דמי ומשום דרשאי להשהות חשוב גם בפסח שלו משום שאה"פ יהי' ממון שלו גם עכשיו גורם כזה כממון דמי והכי קי"ל ע"ש. א"כ שפיר חשיב זה קנין הגוף עכשיו מה שיהי' לאחר זמן הקנין פירות גם כן שלו. ובמקנה לאחר ל' אינו מקנה לו עכשיו כלל ומה"ט כלתה כו' ויכול לחזור בו כנ"ל. אבל שפיר יכול להקנות מעכשיו שיהיה שלו הגוף אף שאין לו הק"פ רק לאחר זמן מ"מ כיון דמה שאינו נוגע לפירות הכל של בעל הגוף א"כ לענין זה שיהי' קנוי' לו מעכשיו לפירות דלאחר זמן שאינו נוגע לבעל הפירות לזמן הנקבע. שפיר הוי מיד של בעל הגוף שא"י עוד לחזור בו ולא שייך כלתה כנ"ל. כיון דאם הוא שלו חשיב מצד גורם לממון דאחר זמן כממון והוי שלו עתה שוב שייך בי' קנין הגוף להיות שלו והוי גורם לממון על הק"פ דאחר זמן דמיד כממונו דמי כנ"ל. והפ' פסקו שם דכה"ג כממון דמי ע"ש ולקמן צ"ח שפי' רש"י בדבר שגופו ממון ע"ש. דגם כאן חשיב עיקרו ממון כיון דהגוף שלו ולפירות גורם כנ"ל. וא"כ י"ל דמה"ט דוקא כשזוכה לבסוף גם בקרקע לפירות שמת אב בחיי הבן כנ"ל. דאיגלאי שהי' גורם לממון. משא"כ מת דלא זכה איגלאי שלא הי' כלל לו זכות דגורם כו' ולא הי' שלו כלל כנ"ל. ואף דלכאורה א"כ גם לאחר ל' יחשב ג"כ שזוכה מיד כנ"ל. לענין שיהיה שלו אחר ל' ולא יוכל לחזור דהא תוס' גיטין מ"ג כ' בעבד מוכה שחין אף שמכרו לגמרי חשיב לקנס כיון שאינו שוה יותר ע"ש. כן כיון שאין לו עכשיו זכות לר"י דק"פ כקה"ג א"כ הוי כלגמרי לאחר ל' ומ"מ יש לחלק. ועוד נראה דבאמת כן הוא דדוקא בכתובות פ"ב ופ"ו דאמר משוך ולא תקנה אלא לאחר ל' ע"ש. ודוקא נקט דפי' שלא יקנה מיד. ונראה דהיינו טעמא דר"י במעכשיו ולאחר ל' דמתחיל האידנא וגמר אז שזוכה מיד לענין לאחר ל'. וממילא אף דק"פ כו' וא"כ אינו זכי' כלל מיד וע"כ כמ"ש דחשיב זכי' מיד לענין אח"כ וא"י לחזור בו כנ"ל ומיושב ק' תוס' יבמות צ"ג אמאי לא קני לר"י גם ברשות המקנה נימא גופא מהיום ופירי לאחר ל' ע"ש דלמ"ש הוא זה עצמו דמה בכך מועיל גופא מהיום כיון דק"פ כקה"ג ורק משום דזכי מעכשיו על אחר ל' ולר"י דגמר אז צריך להיות במקום ראוי לקנין ע"ש. רק דתוספ' לטעמייהו דא"כ לא הי' מהני מהיום ולאחר מיתה כמ"ת קדושין ס'. אמנם נראה דלא קשה דבאישות דכל דמשייר לאו כלום וא"כ מהיום ולא"מ לא שייך כלל שתזכה מיד בגירושין על שתתגרש לאחר מיתה דאין גט לא"מ וכן בקדושין וצריך להיות נגמר אז כשמת ופקע האישות ע"י מיתה דקנין שעבוד יזכי' לא שייך באישות כנ"ל משא"כ בממון מהיום ולא"מ לר"י שייך שפיר מתחיל היום וגמר לא"מ ומ"מ זוכה מיד לענין שיקנה אז לא"מ וממילא כמו בשעבוד ואפותיקי דקי"ל וכו' לר"י שעבודא דאורייתא וגבי מיורשים מה"ת ואף דמכאן ולהבא גובה כרבא מ"מ כיון דהשעבוד הי' מחייב הוי זכי' מעכשיו על שיהי' שלו כשיבא לידי גוביינא אף שהזמן פרעון לאח"מ כנ"ל. ובאפותיקי מפורש דא"י נסלקו בזוזי הדין למפרע גובה בגבאו לבסוף כמ"ש תוס' גיטין ולעיל ע"ש וא"כ שפיר מהני קנין זה דמעכשיו לא"מ כנ"ל. ולכך שפיר דוקא מת אב בחיי הבן דהוי גבאו לבסוף שפיר למפרע שלו כאפותיקי מפורש כנ"ל. משא"כ במת קודם דלא זכה בגמר לא הי' שלו דכך ענין זכוי זו בתורת שעבוד כנ"ל שזוכה מעכשיו על אח"כ הוא כשבא לגוביינא לגמר הזיכוי כנ"ל. וי"ל דכמ"ש תוס' יבמות שם דלכך דוקא באגם סוף ל' דע"י תחילת המשיכה דהתחיל הקנין נעשה האגם רשותו כמשיכה אריכתא וקני אז סוף ל' ע"ש א"כ כמו דקי"ל דגם במטלטלין מהני תפיסה מחיים בבע"ח וכ' תוס' הטעם כתובות פ' ובכורות נ"ב דאין יורשים כלל כיון שאינו ברשותם ומלוה זכותו קדים ע"ש וממילא גם מהיום ולא"מ כיון דא"צ עוד למעשה של המקנה רק הטעם דאין קנין לא"מ שפקע זכותו ונעשה דיורשים. ובהנ"ל אין יורשים כלל להפקיע זכותו. כיון דחשיב ברשותו דקונה ע"י שהתחיל הקנין. ובפרט כיון דזכה בגוף והמניעה הי' רק מה שהי' ק"פ לא דכקה"ג דמי ובשעת מיתה דנסתלק קנין פירות ממילא נעשה ברשותו ואי"ל ליורש לבטל זכותו דלא גרע ממטלטלין. ומ"מ כמו דבעי קיימא באגם בשעת גמר שיהי' ראוי לקנין מצד הקונה כן דוקא בחיי הבן בשעת מיתת האב שראוי לגמור הקנין משא"כ מת בחיי האב דאין נגמר לא מהני כמו בר"ה אחר ל' כנ"ל. וא"כ כל הנ"ל שפיר לר"י לטעמיה דסבר מעכשיו ולאחר ל' כשרגא דליבני כו' דמתחיל ונגמר כו' משא"כ לרב ושמואל תנאי או חזרה ואין כלל קנין זה שיתחיל כו' ושיזכה לענין אח"כ כיון שאין זכי' כלל. ואף שעבוד ס"ל לרו"ש של"ד ואף אי שעבוד מועיל גזה"כ. ובלא לוה לא מהני זכי במשכון כו' לרוב הפ'. שפיר אמר ר' ירמיה מתני' ידענא דאא"ל ק"פ כקה"ג דא"כ אי אין קנין לא"מ ולא יזכה גם חי הבן. או שיועיל מיד ושפיר מוכח דק"פ לאו כקה"ג ומהני מכירת הבן מיד כנ"ל. ולטעם הנ"ל במת בחיי אב גם יורשי בן לא היו זוכים וע"ש בתוספ' ב"ב ואי אמרינן זוכין י"ל דחשיב שלו קה"ג רק אינו ברשותו חשיב כמו איסורי הנאה דנקט ש"ס לישנא דאינו ברשותו וכמו גוזל כו' ולכך אף דיורשיו זוכין מ"מ להקנות אינו יכול קנין זה דאח"כ. ומ"מ י"ל דעדיף מלכשאקחנה קנוי' לך אף דג"כ קרי בש"ע אינו ברשותו הוא משום דאינו בידו משא"כ כשבידו ע"ש כתובות נ"ט שמשכנתו כו' בידו לפדותו ואף לעשר שנים ע"ש. וכמו דמהני לר"מ לכשאקחנה אף דלא עבידא דאתי משום דהדבר בעולם כמ"ש תוס' כן לדידן כשבעולם ועומד לכך שבידו ג"כ מהני. ומ"מ כמו דלר"מ ג"כ לא קני רק כשבא לעולם אח"כ כן בהנ"ל כשחי הבן איגלאי דהי' עומד לבא ברשותו הועיל מיד על אחר שיהי' שלו משא"כ כשלא בא לרשותו כנ"ל. ויש לדחות כיון דאי מת קודם לא קני שוב לא עבידא דאתי גם כשחי לא תועיל מכירת הבן ויהי' יכול לבטל גם כשקנאה דאורתה לא שייך מה מכר כו' וצ"ל משום ברירה דהוברר דהי' עומד כו' והא ר"י ס"ל אין ברירה כנ"ל. ויותר נראה כנ"ל:

תוס' הכי כו' היך מצא ידיו כו' הא קי"ל ק"פ לאו כקה"ג ואחין כו' לקוחות ומחזירין ולא משכחת לה דמייתי בכורים כו'. בכמה דוכתי תמהו תוס' כן. ותי' דלדידן אין מחזירין ביובל ע"ש והרמב"ם פ' מחזירין וקשה כנ"ל ע"ש. ולע"ד דמ"ש הרמב"ם מחזירין כו' לא תבטל חלוקתם מכמו שהי' ע"ש פ' י"א מה' שו"י ה"כ דהפי' הוא לא שיחזיר זה חלקו לזה וזה לזה. דלמה יהי' כן רק שהחלוקה דהוי כמוכרים זה לזה ספיקו דיש לו זכות בחצי ואינו מבורר איזהו מוכר לאחיו שיהי' ודאי שלו ובעד זה מוכר לו הב' ג"כ ספיקו כנ"ל. וביובל מחזירין שישאר כקודם החלוקה דצריכין לחלוק מחדש בגורל או ברצוי וכשיבא בגורל חלק שהי' לו ג"כ הוי שלו כנ"ל. וא"כ ע"כ לא קאמר ר' יוסף דלא מצא ידיו כו' גיטין מ"ח רק למאי דס"ל מעיקרא ע"ש. אבל למאי דאמר הש"ס והשתא דאמר ר"א מחלוקת ביובל שני אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא דאכתי לא סמכי דעתי' ע"ש שאינו בטוח שודאי יוחזר לו ע"ש. וכן פ' הרמב"ם ז"ל. א"כ שפיר אחין דחלקו מביא כל א' בכורים דגם יובל ב' לא סמכא דעתי' דהלה דודאי יוחזר לו כיון דלא חוזר רק כקודם והספק שיחזור ויפול הגורל שיהיה לו חלק שהיה קודם שלו. וחזינן כיון דאינו ודאי שיחזור לו מביא וקורא מי שהוא שלו לזמן עד היובל כנ"ל. ופשוט. וכן בכורות נ"ז דאמר א"א שדה לחומרא א"נ לכתחילה פרש"י דלגבי יובל בעינן שתהא חוזרת קרקע לתחילתו שהי' ביחד ע"ש דהפי' כבתחלה וכן פירש"י שם נ"ב ע"א לקוחות ומחזירין זה לזה. וחוזרין וחולקין ע"ש. ונראה דבשנת היובל נשאר בלא חלוקה רק שותפות ואח"כ חולקין דקי"ל במוכר בשנת היובל אינו מכורה. ואם יחזרו ויחלקו ביובל אינו חלוקה כלל כיון דלקוחות וע"כ כנ"ל. וא"כ בל"ז מיושב תמיהת תוס' דהא קי"ל חולין ריש פ' ראשית הגז דשותפין מביאין בכורים וקורין רק לר' אלעאי למאי דמסיק ליתנהו להני כללי שותפין אין מביאין ע"ש. וא"כ ק' ר' יוסף לר"י דלא מצא הוא רק לר' אלעאי דשותפות פטור א"כ אחין כיון דאין ברירה הוי קנין הגוף שותפות דחוזר ביובל להיות שותפות אבל למאי דקי"ל כרבנן דשותפין מביאין א"כ אף דאין ברירה מ"מ שותפין הם בקה"ג וב' החלקים בשותפות ג"כ מביאין וקורין כל א'. ואף די"ל גם שותפין מטעם ברירה שמביא מאדמתך. משא"כ אי אין ברירה שמא הפירות דבכורים מקרקע של הב'. ז"א דהא רבי קרא כל אשר בארצך לשותפות ע"ש וע"כ גלי דמביאין וקורין יהי' איזה טעם שיהי'. ואי ק"פ לאו כקה"ג ע"כ אחין רבי קרא לא שותפין שקנו דק"פ הוא דחוזר ביובל. וע"כ אחין ולק"מ:

עוד נראה ברור דהא נדרים פ' השותפין מ"ו ע"ב מסיק דבאין בה דין חלוקה קי"ל כראב"י דזה נכנס בתוך שלו כו' רק ביש בו דין חלוקה אסור דאין ברירה ואפילו חלקו משום דקי"ל לקוחות הן ע"ש ברשב"א ור"ן וש"פ. משא"כ באין דין חלוקה ע"כ החלוקה לזמנים וכל א' בשלו משתמש בשעה שמשתמש לפי שרוב קני' זו הוברר מתחילה קי"ל ברירה כה"ג ע"ש בר"ן שהאריך וא"כ בקרקע ירושה דאחין שחלקו כו' כיון דחוזר ביובל לר"י א"כ הקנין הגוף שבקרקע אין בו דין חלוקה דא"א לחלקו שיהי' לזה בחצי שדה קה"ג ולזה כו' כיון דלקוחות וחוזר ביובל ובטל החלוקה. ורק הקנין פירות יש בו דין חלוקה וא"כ שוב שפיר לענין קה"ג לדידן יש ברירה וכל חד שמשתמש בחצי שלו כנ"ל שפיר מביא ביכורים מקרקע שלו שגדלו בזמן שהוא שלו כנ"ל כמו בחצר שכל א' נכנס כנ"ל:

אולם תוס' לטעמייהו דהתם לאו משום ברירה פ' כראב"י רק משום דויתר מותר ע"ש א"כ גם באין דין חלוקה אין ברירה. אבל לדידן שפיר י"ל כנ"ל ור"י לטעמיה שם דבאין דין חלוקה פליגי ואמר על ר"י דהוי קשה לרבנן דראב"י לא משכחת בכורים כו' אבל לא למה דקי"ל כראב"י ע"ש:

ומטעם שותפות נראה ג"כ דתוס' לטעמייהו גיטין מ"ז ע"ב ד"ה טבל וחולין כו' שדחו דברי רש"י דחשיב כל חטה חצי טבל וחצי חולין ומעשר עני ע"ש. דא"כ לא הוי פריך מבכורים וכן מהא דמחצה יורשים כו' רק דאין תקנה לטבל זה שמא תגיע לו כל חלקו של נכרי או חציו ע"ש. א"כ גם באחין שחלקו לסברתם אי אין ברירה הספק שמא כל חלקו דחבירו הוא והפירות שמביא אינם מקרקע שלו רק של הב' וכן הב'. ולא דמי לשותפות כנ"ל. ומשום דגלי קרא. י"ל דאי קה"פ לאו כקה"ג ואין ברירה ע"כ קרא לא להכי אתי. ודוחק:

אבל הרמב"ם ז"ל פשוט דס"ל כרש"י בהא דטבל וחולין כנ"ל ולא קשה לדידי' כנ"ל. וא"כ הפי' ברמב"ם מחזירין זה לזה חלקו ביובל היינו שמחזירין שיהי' בשותפות כנ"ל לא תבטל החלוקה מכמו שהיתה עכ"ל היינו שלענין זה מחזירין שלא תבטל החלוקה מכמו שהי' קודם החלוקה. ואחר שנת היובל חוזרין וחולקין. אולם הלשון שכ' אח"כ וכן הבכור כו' מחזיר חלקו ונוטל חלק שכנגדו קצת דוחק דצ"ל שמחזיר כנ"ל ואח"כ חולקין ויכול להיות שיטול חלק שכנגדו. ודוחק. ולכך לפי פי' הכ"מ נראה דמפרש דהפי' בש"ס בכורות אין מחזירין לבטלה דלא כרש"י הנ"ל רק דהחלוקה נשארה שאין היובל מבטל גוף החלוקה. שזה ב' דברים דהא אמר פ"ק דב"ב שותפין שקנו מידם לחלוק אי לאו דהוי קנין דברים מהני לכך צריך ברוחות. אבל כיון דהחלוקה מהני עד היובל שוב מהני לקנין שהם לענין שיהי' חלוק חלק זה לבד וזה לבד דאינו קנין דברים רק ששני החלקים הם של שניהם שלענין מה שהקנה כל אחד לב' זה מכר וחוזר ביובל אבל לענין לבטל החלוקה שיוכל אח"כ א' לעכב לחלוק צפון ודרום לא כמו שהי' חלוק זה אין שייכות ליובל. ונשאר החלוקה לא שותפות בכל מעורב כנ"ל. ולכך מחזיר חלקו ונוטל חלק שכנגדו. והפי' לא תבטל החלוקה מכמו שהיה שנשאר חלוק ולכך כל אחד מחזיר חלקו ונוטל חלק הב' כנ"ל. וא"כ שייך ק' תוס' דכל הפירות יכול להיות מקרקע של השני דהא חוזר כל חלקו להשני כנ"ל. אמנם עדיין שייך ב' התירוצים דהוי כיובל ראשון דלא סמכא דעתי' שיכול להיות שלא יחזור כו' והא גם כנ"ל. ע"כ ביובל שני יחזיר הב' חלקו לזה שהי' כבר שלו דמה חילוק הא גם חלוקה זו מכירה וא"כ עדיף הך לא סמכא דעתי' משם דשלא כדין כ"ש כאן שודאי יהי' שלו עוד כמה פעמים. וגם תי' ב' שייך דהוי שותפות דהא איך שייך שאין לו רק ק"פ בחלקו לפי שיחזור ביובל לאחיו ויהי' כיש לאחיו קנין הגוף הא גם לאחיו רק ק"פ דאף שיחזור לו ביובל הא גם הוא יחזור לזה ע"כ ביובל הב' חלק שקיבל מזה כנ"ל. וא"כ במה יש לו יותר קנין הגוף מזה. וע"כ הקנין הגוף נשאר בשותפות כנ"ל. בשותפות ואתרבי מקרא דכל אשר בארצך שמייתי שותפים ביכורים כנ"ל. ולדידן לא קשה כנ"ל. אולם לע"ד עדיין כמה קושיות. א'. דגם להנ"ל א"א לחלוק בשנת היובל דאינו מכירה והי' לו להזכיר דאחר היובל צריכין להקנות ולחלוק. ועוד דכיון שלא עשו יותר רק מה שחלקו וחשיב מכירה וכיון שבטל ביובל ההקנאה זה לזה ישאר כקודם כנ"ל. ועוד בכור ופשוט איך כ' הרמב"ם מחזיר ונוטל חלק שכנגדו הא יש לו ב' וזה א' ואי כונתו דמחזיר חלק א' ונוטל שכנגדו וחוזר ונותן חלקו ונוטל חלקו שמכבר אין זה במשמע לשונו כלל. ועוד דא"כ שפיר משכחת דמייתי בכורים בתרי בבכור ופשוט דבכור יש לו קה"ג דחלק א' ישאר ודאי שלו כנ"ל. ולכך הי' נראה לע"ד דהא תוס' גטין תמהו דסותר ר' אסי אמר ר"י אחין שחלקו לקוחות ור' אסי אמר מחצה יורשין כו' דמספקא לי' וכ' תוס' דצ"ל הא דידי' הא דרבי' ע"ש. ובאמת הש"ס משני זה מדוחק גדול ועכ"פ הי' לו לגמ' לפרוך אהדדי ולשנויי. ועוד תמוה מספק אמאי חולקין הא קי"ל כרבנן דסומכוס ואף סומכוס מודה ע"ש פ' יש בכור בתוס'. ולכך י"ל דרמב"ם ז"ל סובר דר"א פירושא מפרש מלתא דר"י דאמר לקוחות היינו מחצה ומחצה נשאר יורשין. ודאמר מספקא לי' כו' אי כיורשין כו'. היינו מה שאינו מבורר קרי דמספקא לי' והיינו כיון דקודם חלוקה יש לכל א' מחצה בהקרקע א"כ כשחלקו ונטל כל א' מחצה מיוחד א"כ בלא הקנאתם זה לזה הי' לזה מחצה בחלק של זה וכן לזה בשל שכנגדו כיון שאין ברירה. ורק שהקנו כל א' חלקו לב'. א"כ אינו לוקח רק על חצי חלקו ושפיר מחצה יורשין ומחצה לקוחות לר"י כנ"ל. וחולקין שם ע"ש. וא"כ מה דמחזירין זה לזה ביובל הוא רק כל א' מחצה מחלקו וזה הפי' שמחזירין זה לזה חלקו היינו חלקו שהי' לו בחלקו של זה בלא ההקנאה ורק קנאו כנ"ל וחוזר ביובל. וכן מפורש הא דמסיק בש"ס אין חוזרין לבטלה היינו לבטל לגמרי החלוקה רק החלוקה נשאר ומחזיר רק החלק שהי' לאחיו בזה בלא ההקנאה וע"פ זו המסקנא אמר ר' אסי אח"כ לפרש מלתא דר"י דמחצה כו' כנ"ל. וזהו שכ' הרמב"ם מחזירין זה לזה חלקו ביובל היינו חלקו שבה כנ"ל. לא תבטל החלוקה מכמו שהיתה כו' היינו כמו שהי' לאחיו חלק בזה החצי בלא החלוקה אבל לא שיבטל לגמרי. ולכך גם בבכור ופשוט שפיר כ' אח"כ דנותן לאחיו חלק שלם שהוא ונוטל שכנגדו. ומיושב ג"כ דר"י אמר אי לאו דאמר ר"י ק"פ כו' היינו למאי דבעי ר' ששת לפרש דמחזירין לבטלה משא"כ למסקנא דר"א דמחצה יורשין. שפיר מיירי בכורים דלא גרע משותפים. וכמ"ש תוס' בעצמם לרש"י כנ"ל. וגם החשש דמייתו חולין נראה שמדרבנן ובדרבנן יש ברירה כנ"ל:

שוב ראיתי בברכת הזבח פ"ו דעירובין שהקשה על הרמב"ם ק' הנ"ל וכ' והנה כ' עוד הרמב"ם חלקו ביובל לא תבטל חלוקתן מכמו שהיתה ע"ש. והי' סבור הגאון ז"ל דזה דין אחר כשחלקו בשנת היובל ותי' בזה ק' הנ"ל ותמה צ"ע מנ"ל להרב דין זה וסיים והדבר שקול עד יבא מורה צדק ע"ש. ופלא על הג' המחבר הנ"ל איך עלה על דעתו לפרש כן. דא"כ חסר בדין הקודם תיבת ביובל שכ' מחזירין זה לזה והול"ל ביובל. ועוד אי הפי' חלקו ביובל. איך רשאין לחלוק כיון דלקוחות כו'. ועוד למה כ' לשון לא תבטל כו' מכמו שהי'. והול"ל אין מחזירין או החלוקה קיימת. ועוד מאי שכ' וכן הבכור כו' הי' לו להקדים קודם הדין דחלקו ביובל כנ"ל. ופשוט לע"ד דטעות הוא. והפי' מחזירין זה לזה חלקו ביובל. והפי' לא תבטל כמ"ש לעיל. או כפי' הכ"מ. ולשון הכ"מ אטייע' שכ' חלקו ביובל וכו' וכן וכו' הי' סבור שדין אחר הוא. אולם מ"ש חלקו לא סתם הוא משום דסובר הרמב"ם דאין חוזר למה שהי' קודם חלוקה שיהי' הכל א' רק החלוקה אין בטלה כנ"ל. וברור:

עוד י"ל ק' תוס' הנ"ל למ"ש תוס' גטין ס"פ השולח דאיך משכחת שדה אחוזה כיון דאחין שחלקו לקוחות הו"ל שדה מקנה. ותירצו כיון דלוקח שדה אחרת בשבילו חשיב שדה אחוזה ע"ש. ואינו מובן הטעם. ונראה דלמ"ש לר"ח ומסקנא דש"ס דגם יובל ראשון דלא סמכא דעתי' חשיב הכל של הלוקח. דמה שאינו של הקונה לזמן מונע רק הקנין שיש לבעל הגוף ע"ש. וא"כ למ"ש דהא אסורי הנאה חשיב אינו שלו כיון שאין לו זכות כלל א"כ גם בעל הגוף כיון שיש לזה כל הפירות וההנאה למה יחשב של בעל הגוף וע"כ כמ"ש דבא"ה משום דא"י למכור עתה גם על אחה"פ אבל כאן יש לו זכות זה מיד למכור על אח"כ כשיהי' הגוף שלו והוי כמו של הקדש כו'. ובזה מיושב מה דתמוה לכאורה כיון דאמר ביובל א' דלא ס"ד הוי ק"פ כק' הגוף א"כ למה במכר הבן בחיי אב כו':

וכן בק"פ דבעל לא הוי כק' הגוף הא ג"כ ספק לבעל הגוף שמא ימות קודם הבן וכן האשה קודם הבעל ולא יהי' לה הגוף כמו שם אולי לא יחזור ביובל וכאן עדיף דהיא כדין. וג"כ לא ס"ד ושוב יהי' ק"פ כקה"ג כנ"ל ולמ"ש מיושב היטב דבהנ"ל עכ"פ יכולה למכור בט"ה ספק הזה שמא ימות קודם או יגרשנה ושוב יש לה ודאי הנאה ופירות גם עכשיו דהא ט"ה דידה וכן הבן עכ"פ הספק יכול למכור ושוב לא חשיב גורם לממון רק ממון גמור כמ"ש תוס' פ' מרובה לחלק בין גורם לממון לשטרות כיון דשוה למכור כו' וכן ע"ז משלמין ט"ה ע"ש. ושפיר לא שייך לא סמכא דעתי' דיש לו מיד הקרקע להנות מהגוף במכירה כנ"ל. משא"כ ביובל דנראה דא"י למכור לאחר שיהי' מוחזר לו ביובל דקנין זה מעכשיו דע"כ שיחול מיד משו' דקנין הגוף שלו ושוב היובל מפקיעו כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף