חידושי הרי"מ/בבא קמא/פה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
רש"ש
חידושי הרי"מ
גליוני הש"ס
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חידושי הרי"מ TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png פה TriangleArrow-Left.png ב

דף פ"ה ע"ב

שבת הפוחתתו בדמים. תוס' שאין ב"א בקיאין אם סופו לחזור ולא יכניסו עצמם בספק ע"ש. לכאורה קשה מזה דלקמן צ"ט מוגרמת כו' וכן פ' בש"ע במזיק שעשה ס' טריפה דאין חייב שזה רק גרמא אף שנפחת משויו ע"י שהיא ס' טריפה מ"מ אי באמת כשר הוי רק גרמא ולמה וחייב כאן כיון שבאמת סופו לחזור רק ע"י שא"י נפחת כו'. וצ"ל כיון דבאדם חייב שבת אף דבבהמה פטור דרק גרמא שלא ירויח כמ"ש בהג"א מ"מ חייבה תורה באדם. כן בנזק ג"כ כיון דעכ"פ נפחת משויו אף דחשיב גורם. ואף דמבעית וכנגד עינו כו' פטור היינו שלא מקרי מעשה בגופו ע"ש. ובזה נתישב לי דתמוה למה קורא אותו שבת הפוחתתו כו' ושבק לשון נזק אי חייב נזק בסופו לחזור או לא וכן אביי ורבא נקטו שבת גדולה וקטנה כו'. ולהנ"ל מיושב דרק ע"י חיוב שבת הוא דמבעי' לו כנ"ל. וגם י"ל דקי"ל כרבא דגם בזה אינו נותן אלא שבת שכל יום ואפשר דרבה ואביי סברי גם בעושה ס' טריפה דפטור ודוחק. ונראה יותר כנ"ל:

תוס' הנ"ל דבידוע שסופו לחזור מודה אביי. ולשון הגמ' משמע אף בידוע דסתמא אמר וסופה לחזור. והא דפשיטא לתוס' הוא משום דאין נ"מ בין לשום שגם הלוקה ינכה לו הכל עד זמן שיבריא וממילא הכל בכלל שבת עד שיתרפא. אך למ"ש הרא"ש דשבת נותן לו כפועל בטל א"כ יש נ"מ דנפחת בדמים למכור דהלוקחו לעבד ויקדים המעות יפחות כל הזמן עד שיתרפא כפי שהי' עושה מלאכה לא כבטל וצריך לשלם לו כל הפחת ממלאכה כנ"ל בתורת נזק. ושבת קטן כשומר קשואין עד שיתרפא קודם שתחזור ידו שזה לא שמין רק כפועל בטל דניחא לי' בבטל לפחות. משא"כ לרבא הכל כפועל בטל שאין דין נזק כנ"ל. עוד י"ל דנ"מ דאף דאמר לקמן צ"א ה' דברים כו' נותנין לו מיד שבת וריפוי עד שיתרפא ופי' תוס' דגם שבת שמין ונותן מיד. מ"מ למאי דאמר התם ומי יהבינן זמן לחבלות כו' כי לא יהבינן זמן לחבלה דחסרי' ממונא אבל בושת דלא חסרי' יהבינן זמן ע"ש. א"כ י"ל דשבת ניהו דאומדין לחייב מיד על כל המשך מ"מ אם אין לו מעות ומבקש זמן ב"ד נותנין לו על שיתן כל יום ויום דהא ליתן היום בעד ביטול מלאכה דמחר עדיין לא חסר ממונא ואף שחייב הוא בבושת לענין זה לבקש מעות שישלם בכל יום דחסרי' כנ"ל. משא"כ אי חשיב נזק נפחת מיד מדמיו למכור וצריך ליתן מיד בתורת נזק לאביי אף שסופו לחזור כנ"ל. ורבא סבר בכל יום. ומדויק מה דנקיט רבא שבכל יום ויום דמיותר ולמ"ש א"ש:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף