חידושי הרי"מ/בבא מציעא/קיד/א

חידושי הרי"מ בבא מציעא קיד א

דף קי"ד ע"א

איבעיא להו מהו שיסדרו בבע"ח מי גמר מיכה כו'. ותמוה כיון דפלוגתא דרבי שמעון בן גמליאל ורבנן למה לא בעי הלכה כמאן. וניהו דלרבנן אין הכרח די"ל דוקא במשכנו כבר כמ"ש תוס' אבל לר"מ מר"ע אמרו דמסדרין וברייתא דלעיל ג"כ כדרך שמסדרין כו'. ועוד דשלח רבין שאלתו ולא אמרו לו כו' ומייתי פלוגתייהו דילפי מבע"ח דאין מסדרין א"כ הא אמרו מפורש דאין מסדרין:

עוד קשה כיון דע"י לא ס"ל הוא למעוטי בע"ח א"כ ממילא מק"ו בע"ח מסדרין מערכין דאין מחזירין כדאמר בגמרא ויסדרו כו' וא"ל דמשום ג"ש דמיכה כו' הוא דלא מוקי הוא למעט בע"ח. דכמו כן מק"ו כמו מגזירה שוה:

והנה י"ל ע"פ שיטת ר"ת ז"ל דלא מייתי פלוגתא דרבי שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ורבי עקיבא דאינהו מיירי במשכנו לענין לטול בתורת משכון דרבנן ס"ל דלעולם מחזיר ורבי שמעון בן גמליאל סבר דאחר ל' מוכר אבל בתורת גבי' אין מסדרין ע"ש. ולכאורה מ"ט לא יגבהו בתורת גבי' לרבנן כשכבר אצלו מכשהוא ביד לוה. וצ"ל דגזה"כ כיון שכבר מחויב בהשבה ומנ"ל הא דלמא דוקא כל שבתורת משכון כרבי שמעון בן גמליאל. ולכך י"ל הטעם דהא דלא ילפינן מערכין מסברא או מק"ו הטעם כמ"ש לעיל דבערכין נפטר לגמרי כשאין לו יותר שפיר אמרה תורה דאין לחייבו מה שלהחיותו משא"כ בע"ח דנשאר החיוב עדיין מוטל עליו פריעת בע"ח כנ"ל אין מסדרין. רק כשכבר משכנו דקני וחשיב פרעון כמ"ש תוס' לעיל ק"ד ע"ב ד"ה אהני. וכל שהמשכון בידו חשיב כנפרע ומ"מ מוטל בתורת צדקה להחזיר כר בלילה כו' דמהא יליף ר"י אם אינו קונה כו'. רק דמ"מ יכול לתבוע שיחזיר המשכון ויפרענו פרעון אחר כמ"ש פירש"י בשבועות פרק שבועות הדיינין אהא דשמואל בקתא כו'. וממילא כיון דכל שאינו מחזיר המשכון ויהיה לעולם בידו כן יהיה פרעון א"כ שוב שפיר דמי לערכין דאין מחייבין אותו בפרעון אחר כיון דאם לא נחייבו יהיה נפטר ואין עליו פריעת בע"ח כנ"ל. משא"כ בלא משכנו רק סדור מיד א"א ללמוד מק"ו ומסברא. רק מג"ש דמיכה והיינו דבעי אי גמיר גזירה שוה דמיכה ע"כ לסדור גרידא דמשכון בל"ז מק"ו ומסברא. ולכך לא מייתי דרבי שמעון בן גמליאל כנ"ל ופשוט מדבעי הרי עלי ק' לבית הכנסת דגם שם אינו בהשג יד והחוב עליו כנ"ל. ואי אפשר לומר דבעי' דידהו ג"כ אם כבר משכנו הגזבר אם מסדרין אח"כ. דאם כן איך ילפי ק"ו מבע"ח דמחזירין ואין מסדרין ק"ו הקדש שאין מחזירין הא כדקי"ל ישראל מנכרי לא קני משכון כיון דליכא תהיה צדקה שא"צ להחזיר כן הקדש דלעולם אינו מחזיר דלא קני הקדש המשכון ולא הוי פירעון א"כ אדרבא מה"ט שאין מחזירין אין מסדרין וכה"ג בבע"ח כשלא נפרע אין מסדרין. דס"ל ג"ש דמיכה דגם בלא משכנו ב"ח מסדרין ושייך הק"ו כנ"ל. ומיושב דלא פירשו בהדיא דהא י"ל דמיירי במשכנו כנ"ל דאין מסדרין וס"ל כמ"ד בפסחים דישראל מכותי קני משכון וג"כ נפרע ושייך הק"ו מבע"ח ג"כ במשכנו כנ"ל בלא גזירה שוה דמיכה. רק דאין מפרש כן דא"כ אין צריך לק"ו דגם בזה מסברא כמו ערכין. וע"כ דס"ל לא קני משכון בהקדש והוי כלא משכנו וע"כ דהפי' בע"ח אין מסדרין בלא משכנו ולא ס"ל ג"ש דמיכה:

ומיושב מה דקשה כיון דר"י לא ס"ל גז"ש דמיכה ל"ל הוא למעט בע"ח הא ע"כ מסברא בלא ג"ש אין מסדרין. ולמ"ש אתי שפיר דבלא משכון מערכין אין ללמוד רק כיון דהרי עלי היקש לערכין לר"י ושם אינו בהשג יד שוב גם ב"ח יש ללמוד מהקדש וצריך הוא למעט כנ"ל. וג"כ מיושב מ"ש תוס' ערכין מוכיח כו' כנ"ל דשם אינו חייב כנ"ל. גם מדויק מ"ש רש"י ז"ל הרי עלי מנה כו' והשגת יד לא כתיב אלא בערכין דלמה ליה ולהנ"ל אתי שפיר ופשוט ד"כ שיהיה טעם לחלק בין ערכין כנ"ל:

עוד נראה דס"ל ג"כ כ"מ ששנה רבי שמעון בן גמליאל הלכה כמותו. רק די"ל דתליא בטעם דמ"ד מסדרין אם מסברא היינו כיון דאמרה תורה מחזירין משום צדקה אף דקני כו' כן מסדרין דעלי' רמי' כנ"ל. וא"כ במשכנו בשעת הלואה דאין מחזיר אין מסדרין דיש לו וא"צ להחזיר. וממילא רשב"ג דס"ל מוכר אחר ל' ע"כ ס"ל אין מסדרין כק"ו דאמר לעיל השתא זבוני מזבין כנ"ל. דשפיר הק"ו כיון דכבר יש עליו חיוב חזרה במשכון זה וס"ל דיכול לפרע לגוביינא ופקע חיוב השבה כנ"ל מ"ש שאין מסדרין וממילא הלכה כרשב"ג דאין מסדרין. או דהטעם לרבנן דאין מסדרין לא מהא דמחזירין דאין ללמוד מזה דמשכון אינו מפסיד בחזרה אמרה תורה להחזיר משא"כ כשבא לגוביינא לסדר דיפסיד מלוה י"ל א"מ. רק טעמא דת"ק דגמר מיכה מערכין דשם מסדרין אף דמפסיד הקדש. ואי כנ"ל י"ל לרשב"ג דפליג רק במשכון שכבר קנאו אין ללמוד מערכין דשם אף שמשכנו לא קני הקדש כיון דאין מחזירין מסדרין דאינו רק סלוק תביעה חוב שאינו ממון עדיין דשטרות חשיב רק גורם דלאו כממון. משא"כ בהדיוט דקני משכנו ובידו ממונו י"ל אף דאמרה תורה להחזיר משוי צדקה שאינו מפסיד וכן מסדרין בלא משכנו קודם שרק סלוק כנ"ל כמו בערכין אף שמפסיד לא חשיב הפסד ממון כנ"ל אבל כשכבר משכנו וקנאו ואחר ל' שבא לידי גיבוי שיפסיד מלוה וגם חשיב כבר ממונו שפיר יכול למכרו שאם יהיה הדין שלא ימכרנו לעולם יפסיד מה שכבר ממונו דהא קנאו לגמרי רק מצדקה מחזיר ולא אמרה תורה כלל רק כשאינו מפסיד אבל לא כשע"י הצדקה יפסיד לעולם כנ"ל. ואין כאן ק"ו לרשב"ג כלל השתא מזבין כו' וי"ל שפיר דגם רבי שמעון בן גמליאל סבר מסדרין בלא משכנו קודם דיליף מיכה רק במשכנו קודם פליגי כנ"ל. א"כ שפיר מהו שיסדרו היינו ההלכה אי גמיר מיכה ממילא הלכה דמסדרין בלא משכון או הטעם מסברא כנ"ל. וע"כ לרשב"ג אין מסדרין כנ"ל. ופשוט מדבעי בהקדש מק"ו ואי מסברא הא כיון דאין מחזירין ממילא אין מסדרין וע"כ דגמיר. וכן אליהו ז"ל השיב כנ"ל ששאל הדין והשיב דגמיר וממילא גם לרבי שמעון בן גמליאל מסדרין. ואף דאם כן יכול למשכן קודם ואח"כ ימכרנו ולא יסדרו מה בכך הא חייב לו כנ"ל עוד י"ל דבעי אם החזרה עצמה מטעם סדור כמו שא"י לגבות דהחייהו כן א"י למשכנו לקנותו לגמרי וצריך מהאי טעמא להחזיר כר בלילה כו' וא"א לו לקנותו לגמרי ושתהיה החזרה מדין צדקה אף ששלו וכחזר והפקידו כדר' יצחק רק דלא קנאו כלל רק ביום כו' דשליח ב"ד א"י למשכן רק מה שיכול גם בתורת גוביינא כנ"ל דפ' ש"ה אמר ג"כ דפליגי כדר"י ע"ש. וא"כ למ"ד ב"ב קל"ז גבי מהיום ולא"ז למ"ד קנין פירות כקנין הגוף כשמכר בן ומת דלא בא הקנין הגוף לידו הוי כאין לו כלום זכות כיון דקנין הפירות נשאר לאב ע"ש. ומספקא ליה שם אי רשב"ג סבר כקנין הגוף ע"ש. וא"כ כיון דמחזיר הכר כו' מתי שנצטרך ללוה אם לא זכה יותר המלוה במשכון א"כ נשאר כל הקנין פירות ללוה. ואי כקנין הגוף דמי א"כ למה ממשכנין דאמר שלא יהיה נעשה מטלטלין ולא תשמט שביעית הא לא יועיל כלום דכשבא שמיטה או מת לוה דלא בא הקנין הגוף לידי גיבוי דלענין הגוף היה משמט והוי כמת הבן התם ולא היה לו קנין כלל במשכון שעי"ז לא ישמט דקנין פירות כקנין הגוף דמי והיה לגמרי של לוה כשלא בא לגוביינא שיהיה הגוף שלו. ואף דגם משכנו בשעת הלואה כתבו תוס' דאינו משמט היינו משום דשלא בשעת הלואה קונה קנין גמור ע"ש בתוס' אבל אי כנ"ל גם שלא בשעת הלואה לא קני ומשמט כנ"ל. וא"כ ע"כ מדממשכנין מוכח דאין מסדרין ושפיר סבר רבי שמעון בן גמליאל מוכרו כו' דכיון דממשכנין ע"כ יכול לגבותו ומהני דזכי כנ"ל לגמרי דבתורת גוביינא יכול ליקח וממילא קני המשכון לגמרי גם בלילה אלא שמחזיר אף דשלא בצדקה כו' והוי כמשאיל שלו וקני ע"מ להקנות חשיב קנין כנ"ל. ות"ק סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף ושפיר י"ל דחזרה כמו גבוי דמסדרין ואעפ"כ קני משכון אף דקנין פירות דלוה כנ"ל ואינו משמט. א"כ היה הלכה כת"ק דקי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף. או גמר מיכה כו' ובהא פליגי וממילא הלכה כרשב"ג. ופשוט דחזרה לא מדין סידור. דא"כ גם בהקדש וערכין יחזירו כיון דמסדרין אף דלא שייך צדקה וע"כ כנ"ל. והלכה כרשב"ג דאין מסדרין כנ"ל. דלא תליא בהך דקנין פירות כנ"ל:

עוד י"ל דבעי מהו שיסדרו היכא שאין מחזירין בבע"ח כמו משכנו בשעת הלואה דבשלמא משכנו שלא בשעת הלואה דמחזירין שוב גם בתורת פרעון מסדרין דהחייהו דעד עתה היה לו הכר בלילה וכה"ג. אבל משכנו בשעת הלואה כיון דאין מחזירין ויכול לתפסו לעולם בתורת משכון ולא יהיה ללוה שוב גם לפירעון יכול לגבותו דלא שייך החייהו דבלא"ה אין לו ללוה כנ"ל. והוי לדידיה זה נהנה וזה לא חסר ובזה בעי אי מ"מ גזה"כ מיכה מערכין ושם ג"כ אף דמשכנו ואין מחזירין מ"מ מסדרין כשבא ליקח לגוביינא כמ"ש תוס' ד"ה מ"ה. ופשיט מדבעי בהקדש ואמר ק"ו מבע"ח ולמה פשיט ליה בבע"ח דא"מ ואי מסברא גם בהקדש כן. וע"כ דדרשי הוא ולא בבע"ח רק די"ל דכוותיה קממעט היכא שאין מחזירין כגון משכנו בשעת הלואה דומיא דערכין דגם בזה מסדרין ומ"מ יליף מק"ו מה בע"ח שפעמים מחזירין כגון משכנו שלא בשעת הלואה ואעפ"כ עכ"פ אין מסדרין במשכנו בשעת הלואה מקרא דהוא כנ"ל הקדש שלעולם אין מחזירין כ"ש שאין מסדרין וא"כ מוכח דלא גמיר מיכה רק ממעטין מהוא היכא שאין מחזירין עכ"פ כנ"ל:

שם תוס' ד"ה מה כו' פי' בקונטרס דדרשינן מנפשות וא"ת כמו ידו כו' וה"נ יש לשום כמה שוה בדבר שהנשמה תלויה כו'. וי"ל דהא גם לו אברים שהנשמה תלויה ואדרבא רק מה שאין נשמה תלויה שייך לישום כמ"ש תוספות לעיל ז' ע"ב ד"ה דאית כו' בתורף וטופס ע"ש:

שם הקדש שמסדרין א"ד שמחזירין כו' שא"צ צדקה וקשה דלא ימשכן מה"ט כיון שלא יחזירו שייך החייהו בלמשכנו כמו בפירעון. וצ"ל דכל שא"י אם אין לו מעות מותר למשכן ול"ש החייהו:

שם תוס' ד"ה מהו שיסדרו ר"ת פסק דאין מסדרין כו' דגם רבנן כו' והטעם כמ"ש לעיל. עוד י"ל דאי שיעבודא דאורייתא גם במטלטלין כמ"ש רשב"א א"כ הוי כמשכנו בשעת הלואה דערבין ביה כו'. רק הערבות כשלא יפרע מעצמו יפרע מנכסיו אבל לענין משכון שעדיין אינו נפרע אין בתורת ערבות רק מצד פריעת בע"ח כמ"ש רמב"ן סוף ב"ב דיוציא עבוט מוכח ויש חיוב חזרה משא"כ בתורת גוביינא ע"ז ערבין ביה בשעת הלואה ואז לאו עליו רמי' יותר מאחר כמו משכנו בשעת הלואה. ועוד דעשיר היה דאית ליה מעות שלוה וכיון דנשתעבדו וערבין ביה שלו הוא נוטל אח"כ ואין סידור וחזרה. ולא דמי דאין חיוב יותר ומה שאין שיעבוד הגוף אין ערבות משא"כ חוב. ורק בשכבר משכנו לרבנן נפרע כנ"ל ומ"מ חייבתו תורה להחזיר ושוב ג"כ אין ערבות דכל שאינו מחזיר נפרע וס"ל שפיר לרבנן כנ"ל. ורשב"ג סבר דמה דחשיב פרעון וקני רק משום דיבא לגוביינא כשירצה למכרו חשיב קנין אבל אם יהיה הדין דלעולם יחזיר הוי כהא דא"נ כשיהיה לי מעות תחזירם דאינו קנין כלל כ"ש כאן שאין לו קנין פירות כנ"ל. ולא חשיב המשכון פירעון ושוב אין סידור ומתרין. ואף דאם מוכרין שוב הוי פרעון והוי שלא כדין וי"ל דהא בהרהינו למאן דאמר למפרע גובה הוי שלו רק קי"ל מכאן ולהבא גובה משום אי הוי ליה זוזי כו' ותוס' פ"ק דפסחים ואי גבו כתבו החילוק דאינו נעשה שלו כיון דאלו הוי ליה זוזי אבל שהיה שלו אינו יוצא מרשותו משום אי הוי ליה זוזי ע"ש. וא"כ שייך לקמן אלמנה כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף