חידושי הרי"מ/בבא בתרא/קסח/א

חידושי הרי"מ בבא בתרא קסח א

גט פשוט - פרק עשירי דף קס"ח ע"א

מתני' מי שנמחק שט"ח מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד כו'. לפי' רשב"ם אף שכבר נמחק לגמרי ע"כ שמעמיד עדים שיודעין מה היה כתוב בו. וגם מכירין בטביעות עין או בס"מ שזה הוא הנייר מחוק שהיה כתוב עליו זה השטר או שעדיין איזה אותיות קיימים או שהחתימות עדיין קיימים דאל"ה שמא פרע שטר א' וע"כ כנ"ל. והנה תוס' לקמן כתבו דאיירי שלא בפני בע"ד מה שבא לב"ד וכן פ' בש"ע. ותמוה כמ"ש הש"ך למה יקבלו עדות שלא בפני בע"ד הא קי"ל אין מקבלין כו'. והא דמקיימין שטר שלא בפני בע"ד הוא רק משום דקיום שטרות דרבנן משא"כ עדות זה שהיה לזה שטר כזה שהוא עדות גמור דבלא עדותם אין יודעין כלל אם היה שטר ובעי עדות מה"ת איך יקבלו שלא בפני בע"ד:

ונראה דהנה תוספות כתבו דמועיל מה שבא לב"ד ועושין קיום שיהיה לו דין מלוה בשטר דבלא"ה אף שהחתומים היו באים אח"כ הי' רק מלוה ע"פ כו' ובתוס' לקמן אהא דמי שפרע מקצת כו' כתבו דכאן בנמחק אף אם באים העדים אח"כ ומעידים שנמחק אף שלא היה לו שטר ג"כ יש לו דין מלוה בשטר דהא אף מלוה בעדים היה ראוי להיות גובה מלקוחות רק מאן דיזיף בצנעה יזיף ולכך מוכר בעדים גבי ממשעבדי וממילא כיון שמעידין שהיה לו שטר ואית ליה קלא גובה ויש לו דין שטר. ולכאורה דבריהם סותרים זא"ז. אמנם נראה דלא קשה דהא לכאורה על אחר שנמחק למה לא יהיה הלוה נאמן לומר פרעתי אח"כ כיון שלא היה לו שטר לא שייך שטרך בידי מה בעי. ומה בכך שהיה לו שטר כיון שעתה אין לו ומה לו ליקח ממנו הנייר מחוק:

אך נראה כמו דקי"ל בקנין כיון דסתם לכתיבה עומד אינו נאמן פרעתי נגד עדי קנין אף שלא כתבו עדיין דאין לו לפרוע שמא כתבו או שמא יכתבו כמ"ש בח"מ סי' ל"ט. ואם כן כיון דהדין כאן דבא לב"ד עם השטר מחוק ומעמיד עדים כו' וכותבין לו שטר אחר שוב אף שלא כתבו לו עדיין אינו נאמן פרעתי דהא ידע שיכתבו לו שטר כשיש לו עדיין הנייר מחוק כנ"ל. ולכך כתבו תוס' לקמן שפיר שיהיה לו דין שטר כשיעידו אח"כ. והיינו עכשיו דהדין הוא מי שנמחק מעמיד כו' ובא לב"ד אבל אם לא הי' הדין דב"ד כותבין לו שטר אחר אם כן הי' שפיר נאמן פרעתי אחר שידעתי שנמחק ולא הי' מהני מה שהעידו אחר כך שנמחק דמה בכך כיון שאין כותבין הי' רשאי לפרוע כמו במלוה על פה וכתבו תוספות כאן שפיר דמשני הא דבא לב"ד כו' לעשותו מלוה בשטר דאי משום העדות המעידים אח"כ ולא הי' הדין דכותבין שוב לא הי' לו כלל אח"כ רק דין מלוה על פה שהי' נאמן פרעתי. ולכך הדין דבא לב"ד וכותבין דאי לאו הכי יפסיד כו' ושוב כשהדין כותבין אף שלא כתבו עדיין מהני כשמעידים אח"כ כמו בקנין וחשיב כשטר דא"נ פרעתי כנ"ל:

אמנם הנה בפסק דין מבואר דעת הפוסקים סי' ל"ט ובש"ס פרק קמא דבבא מציעא בא ואמר פרעתי נאמן לפיכך בא מלוה לכתוב אין כותבין לו דשמא פרע וכשידוע שלא פרע כותבין ומודיעין ללוה עיין שם. וקשה למה בקנין רשאין לכתוב ולא חיישינן שפרע כיון שיודע שרשאין לכתוב. אם כן גם בפסק דין נימא דנהיה רשאין לכתוב וא"כ בודאי לא פרע כיון שיודע שיכתבו ולמה אמרינן להיפוך. אך החילוק הוא כיון דבקנין סתמא לכתיבה עומד ואין צריכין להודיע ללוה כלל כשכותבין א"כ אין לו ללוה לפרוע שמא כבר כתבו לו העדים ויש לו שטר. אם כן בודאי לא פרע. ושוב רשאין שפיר העדים לכתוב. משא"כ בפסק דין דהדין דכשכותבין צריכין להודיע ללוה אם כן הי' הלוה רשאי לפרוע דכל שלא הודיעו ידע שלא כתבו עדיין וא"כ ממילא אין רשאין לכתוב דשמא פרע כבר. וכשידוע שלא פרע באמת כותבין ומודיעין כנ"ל. אבל זה לא אמרינן דלא יפרע מחשש שמא יכתבו לו דאדרבה כיון שעתה ודאי לו שלא כתבו ממילא הדין להיפוך דרשאי לפרוע וממילא אין רשאין לכתוב כנ"ל:

וא"כ נראה כאן בנמחק שט"ח שפיר רשאין לכתוב דאין חשש שמא פרע דלא היה ליפרע שמא כתבו כבר אמנם זה שפיר אם הדין דמקבלין עדות זה שלא בפני בע"ד ורשאין ב"ד לכתוב לו שטר שלא בפני לוה א"כ שפיר כותבין כמו בקנין דיש לו לחוש שמא כתבו אף שאינו יודע ודאי לא פרע ושוב כותבין כנ"ל. אבל אם יהיה הדין דאין מקבלין עדות זה שלא בפני בע"ד א"כ שפיר הוי כמו גבי פסק דין דהי' רשאי לפרוע דכיון דיודע שנמחק וידע שעדיין לא כתבו לו בודאי כיון דאינו יודע דהי' צריך לקבל עדות בפניו. וממילא יהיה הדין דאין כותבין שמא פרע ויהיה שפיר נאמן פרעתי אחר שנמחק. ואף בפניו יהי' נאמן פרעתי ולא יגבו מלקוחות ג"כ דטענין פרוע ולא יהיה דין שטר כלל וא"כ שוב מהאי טעמא עצמו הדין דמקבלין עדות זה שלא בפני בעל דין. דהא קי"ל בעדיו חולים או מבקשים לילך למדינת הים שלא יוכלו לקבל בפניו מקבלין שלא בפניו. ומבואר בח"מ סי'. דאף היכא שלא יועיל עדותם כשיהיה בפניו דאז יהי' חשיבי נוגעין ועכשיו מועיל ג"כ הדין דמקבלין שלא בפני בע"ד ע"ש. וא"כ כאן דכל תועלת העדות שנמחק הוא לעשותו מלוה בשטר ואם יהיה הדין דאין מקבלין עדות זה שלא בפני בע"ד שוב לא יועיל כלל אף בפני בע"ד כנ"ל דנאמן פרעתי כו'. ושוב שפיר הדין דמקבלין שלא בפניו כנ"ל דאל"ה לא יהיה מהני כנ"ל וא"ש:

ובזה יש לפרש הלשון בברייתא אם כתב הוזקקנו לעדותן כו' ואם לאו צריך להביא ראיה ותמוה גם הלשון הוזקקנו כו'. ולהנ"ל י"ל כיון דמקבלין עדות הנ"ל שנמחק לו בפני בע"ד משום דאל"ה לא יהיה מועיל. ונראה דלענין הקיום הוא להיפוך מבכל מקום דבזה אין מקיימין שלא בפני בע"ד דהא דבקיום מקבלין הוא משום דקיום דרבנן דמה"ת עדים החתומים כו' וי"ל דדוקא כשבא לפני ב"ד שייך חזקה דלא חציף איניש לזייף ושיביא שטר מזויף לב"ד ולא בעי קיום מן התורה אבל במה שיש לו בביתו שטר י"ל דלא הוי חזקה כלל מה"ת שלא זייפו כל זמן שלא הוציאו לגבות בו. ולא הוי מלתא דעבידי לגלוי' דזה עיקר הטעם דלא חציף לזייף שיוכל להתברר. ואם כן בנמחק רק שראו אצלו החתימות י"ל דצריך קיום מן התורה. וא"כ לענין עדי הקיום כאן בנמחק כו' אין מקבלין שלא בפני בע"ד כיון דצריך מן התורה. ועל הקיום לא שייך טעם הנ"ל. דהא אף אם לא יקבל שלא בפניו ג"כ יועיל בפניו להיות לו דין שטר כמו כל השטרות דאף שהקיום אחר כך מ"מ כשנתקיים הוי שטר למפרע ושפיר אין מקבלין עדותן של העידי מחיקה עצמם ג"כ על הקיום שהכירו החתימות דלענין זה יועיל בפניו כנ"ל. רק יש גוונא דנזקקין לקבל כל עדות בפני בע"ד בעדיו חולים או הולכין למדינת הים כו' ואם הי' כהאי גוונא אז נזקקין הב"ד לקבל מיד עדותן גם על הקיום כנ"ל. ומיושב. לשון הש"ס דאם כתוב בו הוזקקנו לעדותן כו' היינו שנזקקין לקבל כל העדות גם על הקיום שהיה בגווני דנזקקין שהי' חולין אם מבקשין כו' גובה ומהני כו' ואם לאו כו' צריך להביא ראיה אח"כ בפניו כשבא לגבות דלא הי' מועיל לענין הקיום שלא בפניו כנ"ל:

וגם אם לא נימא סברא הנ"ל רק דגם בביתו שייך חזקה דלא חציף לזייף. וכן משמע קצת דגם ביורש שמוציא שטר הקיום דרבנן ואף שאינו יודע אם הי' אביו מוציאו כו'. מ"מ יש לומר למ"ש הפוסקים דהא מקבלין שלא בפני בע"ד בחולים וכהאי גוונא שיהי' פסידא הוא רק מדרבנן דמן התורה לא מהני כלל אף שאי אפשר בענין אחר ע"ש. וא"כ כיון דהא דמקבלין עדי קיום שלא בפני בע"ד הוא משום דמן התורה אינו צריך קיום כלל רק מדרבנן ומה"ת השטר כשר בלא עדי הקיום. ומקבלין שלא בפני בע"ד מה שאין כן כאן הא מה"ת שהדין אין מקבלין כו' אף בעדיו חולים א"כ אין כאן שטר כלל מן התורה דאין יודעין כלל אם הי' לו שטר דהעדים שנמחק כיון שלא בפני בע"ד לא מהני מה"ת ורק מדרבנן משום דאל"ה לא יועיל ושוב בעי עדי הקיום בפניו דהא מה"ת אין כאן שטר רק דרבנן ומדרבנן בעי קיום והעדי קיום אפשר לקבל בפניו ולא הוי כעדיו חולים כנ"ל. ואתי שפיר כנ"ל אם כתוב הוזקקנו כו'. היינו שגם העדי קיום הוצרכו הב"ד ליזקק לקבל שלא בפניו כגון שהיו חולים או הולכין למדינת הים כו' גובה. משא"כ בלאו הכי צריך להביא ראיה בפניו על הקיום כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף