חידושי הרי"מ/בבא בתרא/ל/ב

חידושי הרי"מ בבא בתרא ל ב

דף ל' ע"ב

פלניא גזלנא הוא כו' דאימלכי בך כו' ופירשב"ם בליכא סהדי דדר ביה חד יומא ע"ש. וקשה דודאי דחד יומא לאו דוקא רק שהיה ברשותו כבר קודם שמכר אף שעה א'. וגם דודאי כשמודה מערער שהמוכר דר ביה חד יומא הודאתו כעדים דמי רק דנאמן דלא מכר לו במגו דלא דר ביה ולכך צריך עדים דוקא. והנה כאן דאיכא סהדי דאימלך ביה ואמר זבין כו'. ורק משום השני נח וא' קשה כו'. וזה ודאי לא שייך רק כשכבר מוחזק בקרקע זו שייך שהיה קשה להוציא ממנו בדין כמ"ש רשב"ם לריב ולהוציא כו'. אבל כשלא גזלה כלל עדיין לא שייך כשציוה לקנות ממנו הב' נח וא' קשה. הא עכשיו הוא שרוצה לגזלה ולמכור שדה שלו לאחר ודאי דלא היה לצוות לקנות ולא שייך א' קשה רק כשמוחזק. וא"כ ע"כ צריך להודות דהיה ברשותו קודם שמכרה לזה ומודה דדר ביה חד יומא ומהני דטוענין ללוקח כנ"ל כיון דאכל שני חזקה והודאתו כעדים דליכא כאן מגו שלא היה מודה שדר ביה דא"כ לא היה נאמן משום העדים דאמר זיל זבין דלא היה שייך ב' נח לי כנ"ל. וע"כ שיודה כנ"ל. ושוב ממילא זוכה לוקח כנ"ל בלי העדות דאימלכי אף לאדמון כנ"ל. כיון דליכא מגו כנ"ל:

ולהפוסקים דניר דלא הוי חזקה משום כל שיבי דכרבי ליעול בה כו' אינו מצטרף אף שאוכל אח"כ א"כ י"ל דדוקא בבית דדר ביה חד יומא הוא מקצת מהחזקה דג' שנים מהני. אבל בשדה אף שעשה ניר המוכר לא חשיב דר ביה כיון שאינו מצטרף כלל. ולא מיקרי החזיק שיועיל לטעון ללוקח. ומ"מ אין הטעם בניר שזה מתכוין לטובתו רק דאף דמסתמא נר בשביל עצמו להחזיק מ"מ לא איכפת ליה לזה שאח"כ יטלנה ויהיה לטובתו ע"ש ברשב"ם ל"ו ע"ב. וא"כ י"ל כאן אף דעשה ניר דראה שמחזיק לגזלה ושייך שני נח וא' קשה ומ"מ לא מיקרי דר ביה שנטען ללוקח כנ"ל. רק להפוסקים דניר מצטרף כשאוכל אח"כ נראה דחשיב ביה דר ביה ג"כ כיון דמצטרף להחזקה דאין סברא שיצטרך דוקא אכילה פירות דמוכר. וא"כ קשה כנ"ל. וצ"ל דנעל וגדר כמ"ש תוס' ריש פרק חזקת הבתים דאף דאינו חזקה כלל מ"מ חשיב דהא מחזיק בה דהא לקנין קני. והיה מוכח דדר ביה לא חשיב בנעילה לחוד כנ"ל. ואף דלר"י ור"ע גם זה מצטרף מ"מ לא לרבנן ולא חשיב דר ביה כנ"ל:

ובזה מיושב קושית תוספות על רשב"ם דלמה אמר פלניא גזלנא הוא הול"ל כדלעיל את קא מודית כו' ע"ש. ולמ"ש אתי שפיר דהוצרך לומר שכבר גזלו והחזיק קודם שמכר דליהוי שייך ב' נח לי כנ"ל. ורשב"ם לא ניחא ליה כפי' תוס' דהוחזק גזלן. דא"כ מה מייתי מרבנן דאדמון דלמא בגזלן כ"ע מודים דשייך ב' נח וא' קשה כיון שמוחזק גזלן דמה"ט לא הוי חזקה שירא ממנו כ"ש דשייך ב' נח לכ"ע:

שם עביד מעשה משמע כהרמב"ן בהא דלבשה בגדי נדות דאמתלא מהני בדיבור לא במעשה. גם משמע דצריך לטעון הב' נח כו' משא"כ בלי אמתלא. וכשמכחיש לגמרי אפשר דהוי מילתא דלא רמיא כמו בהודאה דמשטה. ויש לחלק:

שם איזבון דינאי כו' רשב"ם בדמים מועטין כו' משמע דלא פסקו דמים רק סתם לקנות י"ל בדמים מועטים. אבל פסקו דמים י"ל דהדמים מודיעים בין קנין לגמרי ובין לקנות שלא לריב. כמ"ש תוספות דהיכא דאמר ליה הכי ואל"ה לכ"ע דמים מודיעים:

מ"ש רשב"ם ובעדים זבנה אינו מובן דגם בשטר כן בלא דר ביה חד יומא. דא"ל דבלא עדים יכול לומר לפירי אחתיה ותועיל החזקה למוכר שדר מכחו וכשכירות. דז"א דאינו נאמן כלל שדר מכחו בלי עדים. ובשכירות דוקא דסהדי דאגריה מיניה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף