חידושי הר"ן/עבודה זרה/נא/א

חידושי הר"ן עבודה זרה נא א

דף נ"א ע"א

אמר ר"י מנין לזובח בהמה בעלת מום לע"ז שפטור וכו' לא אסרה תו' אלא כעין פנים. משמע דפליג עלי' דרב דסגי' לי' בכעין זביחה ולדידי' ודאי זובח בהמה בעלת מום לע"ז חייב. ומשמע דר' יוחנן ס"ל כרבנן דפטרי בשחט לה חגב. דאילו לר"י דמחייב בחגב משום דצוארו ארוך כבהמה כ"ש דמחייב בבהמה בעלת מום. וההיא ברייתא דספת לה צואה ר' יהודה היא. דאילו לרבנן דפטרי משום דבעו כעין פנים. ספת לה צואה או שנסך לה עביט של מימי רגלים פטור דכעין פנים בעינן. ואפי' בבהמה מחוסרת אבר פטרי רבנן והאי דנקט חגב להודיעך כחו דר"י דאפי' בחגב מחייב. וא"ת ולר' יוחנן דבעי כעין פנים ממש תקשי לי' מתני' דתנן מצא פרכילי ענבים ועטרות שבלים ואוקימנא כגון שבצרן מתחילה לכך כלומר דהויא לי' כעין זביחה ואע"ג דלא הוי כעין פנים. י"ל דלר' יוחנן כל שאותו דבר בא בפנים אע"פ שאין עובדין בו לגבוה באותה עבודה שהוא עובד בה לע"ז. כעין פנים מתקרי. ופרכילי ענבים באים הם בפנים לבכורים הלכך כי בצרן מתחילה לכך הויא לה שבירתן כעין זביחה וכיון שבאים בפנים הוי כעין פנים. והכי משמע לעיל בסמוך דכל שבצרן מתחילה לכך כעין פנים הוא דמקשינן מאי כעין פנים איכא ומאי כעין זריקה משתברת איכא. כלומר ותקשי לתרוייהו ומפרקינן כגון שבצרן מתחילה לכך דאלמא דבהכי סליק פירוקא אפילו למאן דבעי כעין פנים. והיינו נמי דאמרינן לקמן כל שהוא לפנים מן הקילקלון אפילו מים ומלח אסור לפי שכיון שמים ומלח קריבין לגבי מזבח אף על פי שאין עבודתן בזריקה חיישינן שמא זרקום לע"ז והויא לה זריקה המשתברת ואסור כדין תקרובת שאין לה בטילה עולמית דכל כה"ג כעין פנים הוא לענין פסק הלכה יש שפסקו כר' יוחנן דבעי כעין פנים. משום דרב ור"י הלכה כר"י. ועוד דאמרינן לעיל דכו"ע לא אמרי' כעין זביחה אלא כעין פנים בעי'. הלכך כל היכא דל"ה כעין פנים אינו נאסר משום תקרובת ע"ז אע"ג דהוי כעין זביחה ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל. אבל ראיתי להראב"ד ז"ל בס' הגהותיו שפסק כרב וכל כעין זביחה חייב ונאסר. ושחט לה חגב חייב וספת לה צואה נמי חייב. ואפשר שטעמו ז"ל דאע"ג דרב ור"י הלכה כר"י כיון דר"נ ורבה בר אבהו ורב יהודא ס"ל כרב ואביי ורבא נמי שקלו וטרו אליבי' נקטינן כותי'. ועוד דסוגין בפרק ארבע מיתות [ד"ס] דשבירת מקל תולדה דזביחה. ומן התימה על הר"מ במז"ל שפסק בפ"ג מע"ז דספת לה צואה חייב. ושחט לה חגב ובהמה מחוסרת אבר פטור. וכבר השיג עליו הרב הנז' ז"ל דודאי לא גרעי חגב ובהמה מחוסרת אבר מצואה ומימי רגלים ואותן נרות של שעוה שמדליקין לפני ע"ז נוי ע"ז נינהו. ואע"פ שעשוי מתחילה לכך אינן אסורות עד שעת הדלקה דאין הקדש לע"ז וכיון שאין אסורות בשעת הדלקתן משום תקרובת אלא משום נוי ע"ז בביטול סגי להו. הלכך אם נתנן או מכרן כומר לישראל מותרות. ואע"ג דבע"ז עצמה אמרי' דאפי' מכרה או משכנה לצורף ישראל אסורה. התם משום דמימר אמר איידי דדמיה יקרין מזבין לה לגוי ופלח לה. אבל נרות הללו אין דמיהן יקרים. וכן הדין בכל משמשי ע"ז שאין נכרין שהן משמשין ועוד שאין חיבת משמשין עליהן כחיבת ע"ז עצמה שיהיו נקחין ביוקר מכדי דמיהן דניחוש דמימר אמר איידי דדמיהן יקרין מזבן לה לגוי ופלח לה והיינו דתניא בתוספתא וכו' (ככתוב בפירוש הר"ן להרי"ף עיי"ש):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף