חידושי הר"ן/עבודה זרה/כח/ב

חידושי הר"ן עבודה זרה כח ב

דף כ"ח ע"ב

מ"ט דשוריאני דעינא בלבא תלו. מהא שמעי' דמשום סכנת אבר א' אין מחללין את השבת. אא"כ יש בדבר סכנת מיתה דטעמא דשוריאני דעינא בלבא תלו הא לא"ה משום סכנת עורון לחוד אין מחללין את השבת. וכן פירש"י ז"ל דכי קס"ד מעיקרא דלמשחק ואתויי סמנין לא. משום דהוה סבירא לן דלאו סכנת נפשות הוא אלא סכנת עורון. ושמעי' נמי דכל היכא דאיכא סכנת אבר אע"פ שאין מתירין בו מלאכות של תורה. מלאכות של דבריהם מתירין בו אפי' ע"י ישראל שהרי אפי' היכא דשחיק סמנין מאתמול שבות של דבריהם יש בו גזירה משום שחיקת סמנין. אפ"ה שרינן לי' ע"י ישראל. וכיון שאנו מתירין שבות על ידי ישראל כ"ש אמירה לעכו"ם במלאכה גמורה שיותר הוא חמור שבות ע"י ישראל ממלאכה גמורה ע"י עכו"ם כמו שיתבאר בס"ד. ומיהו כי שרינן אפי' שבות ע"י ישראל ה"מ היכא דאיכא מיהא סכנת אבר אבל חולה שאין בו לא סכנת אבר ולא סכנת נפש נהי דשרינן בי' מלאכה גמורה ע"י עכו"ם וכדאמרינן בפרק מפנין (שם) צרכי חולה עושין ע"י עכו"ם בשבת. אין מתירין לו ע"י ישראל אפי' שבות של דבריהם וראי' לדבר מדאמרינן בפ' יו"ט שחל [ביצה ד' כ"ב] אמימר שרא למכחל עינא מעכו"ם בשבת ואמר לי' רב אשי מאי דעתיך דאמר רב עולא ברי' דרב עילאי כל צרכי חולה עושין ע"י עכו"ם בשבת ה"מ היכא דלא מסייע בהדי' ומר הא קא מסייע בהדי' דקא עמיץ ופתח ומשני מסייע אין בו ממש. והרי איסורו של כותל אינו אלא מדבריהם כדאי' בפ' המצניע [ד' צ"ג] ואפ"ה לא שרינן לי' ע"י ישראל היכא דליכא אפי' סכנת אבר אלמא דחולה שאין בו אפי' סכנת אבר אין צרכיו נעשין אלא ע"י עכו"ם אבל לא ע"י ישראל כלל ומסתברא דכי שרינן לי' ע"י [עכו"ם[ ה"מ בחולה שהוא נופל מחמת חליו למשכב אבל במיחש שאדם מתחזק בו והולך כבריא לא. ולא עוד אלא אפי' דברים שהן מותרים לבריאים אסורים לו כל היכא שמעשיו מוכיחים שלרפואה הוא מתכוין. זו היא ששנינו החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ואמרי' לעיל דאפי' היכא דכייבי לי' טובא חושש קרי לי' לפי שדבר זה אינו חולי אלא מיחוש בעלמא:

נמצאת למד דחולה שיש בו סכנה כל צרכיו נעשין ע"י גדולי ישראל. אין בו סכנת נפש אלא סכנת אבר צרכיו במלאכת דאורייתא נעשין ע"י עכו"ם ובשל דבריהם אפילו על ידי ישראל. אין בו אפי' סכנת אבר אלא חולי בעלמא צרכיו נעשים ע"י עכו"ם אפי' במלאכות של תורה. אבל לא ע"י ישראל ואפי' בשל דבריהם. מיחוש בעלמא כגון חושש בשיניו וכיוצא בו אין מתירין בו כלום ולא עוד אלא שאפי' דברים המותרים לבריא אסורין לו כל שמעשיו מוכיחין שהוא מתכוין לרפואה. זהו דעת הרמב"ן ז"ל בדברים הללו בס' תורת האדם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף