חות יאיר/ז
|
< הקודם · הבא > |
תשובה על שהקשה מכ"ת על מה שאמר הש"ס בפ"ב דב"מ (דף ל"ב) טעמא דכתב רחמנא את שבתותי, הא לאו הכי הוה אמינא דדחי, ואמאי הא כיבוד אב עשה והשבת אבידה עשה ול"ת וכו'. והקשה מכ"ת דילמא מיירי באמר לו אביו המתן עד שיתייאשו הבעלים ואח"כ טול, דאינו עובר רק בלא תעשה ולהכי איצטריך קרא.
תמה אני אם זו קושיא לפי הבנת מכ"ת, דהמובן מקושית הש"ס קרא למה לי, א"כ נקשה אנן דמ"מ איצטרך קרא בכל דבר פשע שאיננו רק ל"ת לחוד, כגון אמר לו לבש שעטנז שתה נסך ועוד, דאם אין לנו לישב רק קרא למה לי, נקשה מיניה ובי' דאיצטרך להיטמא. ופרש"י להשיב אבידה ויש כאן ב' עשין. ונהי דטומאת כהן עשה ול"ת הוה אמינא אוקי עשה ועשה שני' דחי ל"ת, ובכה"ג לעיל בסוגיא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם שקיל וטרי הש"ס ומסיק דלא איצטרך רק לחדא מינייהו. אלא ע"כ לא דמי, דשם קרא והתעלמת אינו רק כרומז על דבר נעלם וחידוש לפעמים אתה מתעלם, ומבאר הש"ס בתלת גוונא והוכיח דע"כ לא אתא רק לחדא מינייהו. ואין לנו עוד זולתו לדעת רז"ל לומר עוד אופן שיתעלם, ולכן אמר שם קרא למאי אתא דע"כ נאמר דקרא לחדש דין אתא. מש"כ מ"ש הש"ס טעמא דכתב רחמנא את שבתותי כו' לא אמר קרא למאי איצטרך ולא הקשה על גופא דקרא דודאי איצטריך על כמה עבירו' שאין בהם רק לאו גרידא, רק על לשון הברייתא מקשה שהביא הנך תרתי היטמא ואל תחזיר, ואע"פ דנקטינהו למשל מ"מ הקשה איך נקט אל תחזיר והוא דבר שא"צ קרא שלא ישמע לאביו, ומה לו לעשות דוגמא בדבר שאליו א"צ קרא. וא"כ גם מה שהקשה מכ"ת ל"ק דאין קושית מכ"ת קושיא רק באם היה הש"ס מקשה למה לי קרא ולבינו לא כן יחשוב רק על הברייתא מקשה שא"א לפרש לשון אל תחזיר המתין עד שיתייאשו הבעלים וטול, דודאי לשון אל תחזיר אחר שנטלה משמע, ובכה"ג אמר הש"ס והשיבותו דאתי לידי' משמע, וכדמוכח בסוגיא דהמתין גופיה ודו"ק. ואפשר שפלפל מכ"ת והיפך בחלוקו בזה בדרך חריף, יהי לו אשר לו ואיני מתגנדר בפלפלא חריפת' של אחר והאמת אתנו ת"ל.
[ומה שכתב הרב עוד שלא הבין דעת הטור סי' רס"א במה שהשיג על הרמב"ם והרמ"ה שס"ל שאין לרואה ליטול הבהמה לעצמו, דודאי הכי מוכח בש"ס מפני דשמא לא אתרו בי'. תמה אני מאד על חכמתו הגדולה במחילה מכבודו שמי שרוצה להשיג ראוי לו לעיין במושגים ומשיגים שודאי להמשך לשון הטור הכי משמע דדברי הרמב"ם סובבים על דין פרה שעלה קאי, אבל המעיין יראה כי במקום שזכר הרמב"ם דין הפרה והוא בפט"ו לא זכר כלל שאינו רשאי ליטול וכו' רק בפי"א י"א זכר לה, ופתח בדבריו שם המאבד ממונו לדעת וכו'. לכן ע"כ נפרש שמ"ש הטור שם וכתב הרמב"ם אע"פ שאין לרואה ליטלה וכו'. לא קאי על מצאה רועה וכו' ולא ידע אי אתרי בי' רק במה דסיים שם ואם התרו בי' וכו'. על זה אמר שכתב הרמב"ם שאפילו ודאי התרו בי' אינו רשאי ליטול לעצמו, ולא בפירוש איתמר מרמב"ם אלא מכללא וכן הרמ"ה. ולכן שפיר השיג עליהם, וכך הבין גם הב"י בטור ובכסף משנה פי"א מדכתב שם דברי הטור בהשיגו על הרמב"ם וק"ל. ומה שהתנצל הב"י בטור ובכ"מ בעד הרמב"ם ואמר דס"ל דלאו משום שאינו חושש לפקח על שלו נאמר הפקירם, נ"ל שאין די התנצלות בזה במ"ש הרמב"ם השליך כיסו לר"ה והלך לו. דלא לבד אין חושש לפקח רק איבדו בידים. וצריכין אנו לישב מה שלכאורה קשה דשם פי"א חשב להניח פרתו ברפת שאין לו דלת ולא קשרה מאבד ממונו לדעת ואינו זקוק להשיבה. ובפט"ו מ"ה כתב או שמצאה ברפת שאינה משתמרת ואינה מאבדת לא יגע. ומוכח בש"ס מקור הדברים שאם היתה מאבדת חייב להחזירה. עיין ש"ס דל"ב ע"א דאמר רבא בעל המימרא אינה מתעה מדקתני אינו חייב ר"ל דאי מתעה פי' מאבדת חייב להחזירה. ופי' בטור כגון שיש לד' רוחות פתחים. והתירוץ האמיתי למ"ד דודאי בשראינו שהבעלים הניחוה ברפת בזה ה"ל דין אבדה מדעת, מש"כ כשמצאה שם והרפת אינו שלו כלל. ואת"ל שהוא שלו דילמא הוא קשרה והותרה או הניחה ברפת המשתמר או היתה רועה באפר וברחה ונכנסה לשם. ומ"מ צ"ע]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |