חובות הלבבות/שער התשובה/ז
|
< הקודם · הבא > |
אבל מפסידי התשובה רבים מאד, וכבר זכרתי רובם במה שקדם מן השער הזה, וממפסידיה עוד ההסכם על העבירה, והוא ההתמדה על עשותה והאיחור מהניח אותה, ולא תתכן תשובה על זה, וכבר נאמר אין קטנה בעברות עם ההתמדה ולא גדולה בהם עם בקשת המחילה, והוא שההתמדה מורה על בזותו דבר האלהים ושהוא מקל במצותו והזהרתו ומזמן עצמו לענשו, ובו נאמר (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' כי דבר ה' בזה, ועוד, כי ההתמדה על העבירה - ואם היא קטנה - הולכת וגדלה בהתמדתו עליה, והגדולה, כשמבקש בעליה מחילה עליה ועזב אותה ליראת האלהים, הולכת הלך וחסר ומתמעטת עד שתמחה מספר עונותיו וינקה ממנה בעליה בתשובה, הלא תראה החוט של משי כמה הוא חזק כשיכפל פעמים רבות, וכבר ידעת כי עיקרו מחלוש שבדברים והוא ריר התולעת, ונראה החבל הגדול של ספינה, כשמשמשין בו זמן ארוך הולך הלוך וחסור עד אשר יפסק וישוב חלוש מכל חלוש, וכמו כן ענין הקטנות והגדלות בעברות עם ההתמדה ובקשת המחילה, ועל כן דמה אותם הכתוב בו, כמו שנאמר (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכבר נאמר אל תביט לקטנות מה שעשית, אך תביט לגדולת מי שחטאת לו, ואל תשמח לסכלות בני אדם ברוע מצפונך, וראוי שתאבל לידיעת הבורא במה שאתה צופן והשקפתו על נסתרותיך ונגלותיך, ושהוא זוכר אותם לך יותר ממה שאתה זוכר, מפני שאתה תשכח והוא לא ישכח, ותתעלם ולא יתעלם, כמ"ש (שם סה ו) הנה כתובה לפני, ואמר (ירמיה יז א) חטאת יהודה כתובה.
וממפסידיה עוד החזרה אל העבירה אחר השלמת תנאי התשובה ממנה, כמו שאמר בפרשת הדבר אשר היה אל ירמיהו לשלח איש את עבדו (ירמיה לד) ושאר הענין ההוא.
וממפסידיה גם כן מי שייחל את נפשו לשוב באחרית ימיו, וחושב, שיתרחק מן העברות לאחר שיגיע אל רצונו וישלים תאותו מהם, והוא כמרמה את אלהיו, ובו אמרו רז"ל (יומא פז.) האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ובתוכחה אשר כתבתי בסוף זה הספר: נפשי, הכיני צדה לרוב, אל תמעיטי, בעוד בחיים חיתך ויש לאל ידך, כי רב ממך הדרך, ואל תאמרי למחר אקח צדה, כי פנה היום ולא תדעי מה ילד יום, ודעי כי תמול לעד לא ישוב, וכל אשר פעלה בו, שקול וספור וחשוב, ואל תאמרי מחר אעשה, כי יום המות מכל חי מכוסה מהרי עשות בכל יום חוקו, כי המות בכל עת ישלח חצו וברקו ואל תתמהמי מעשות ח ק דבר יום ביומו, כי כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו.
וממפסידי התשובה ג"כ שיהיה השב שב ממקצת עוונותיו ומתמיד על קצתם, כמו שיצא מן העברות שבינו ובין המקום, וישוב מהם, ולא יצא ממה שיש בינו ובין בני אדם מגזל ואונאה וגניבה והדומה לזה, ובזה נאמר (איוב יא יד) אם און בידך הרחיקהו, ואמרו רז"ל בענין הזה (תענית טז.) אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה, למי שתופס שרץ בידו, אפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו עלתה לו טבילה, שנאמר (משלי כח יג) ומודה ועוזב ירוחם.
ומה שהקדמנו ממפסידי השערים אשר קדמו בספר הזה, כולם גם כן מפסידים התשובה ואינני צריך לשנותם בשער הזה.