חובות הלבבות/שער התשובה/א
|
|
ואומר בביאור מהות התשובה, שטעם התשובה הוא התקנת האדם לעבודת הבורא יתברך אחר יציאתו ממנה וחטאו בה, והשבת מה שאבד ממנה, אם בעבור סכלותו באלהים ובעניני עבודתו, או שגבר יצרו על שכלו, או להתעלמותו ממה שהוא חייב בו לאלהים, או בעבור התחברותו לחברים רעים, פתוהו וחטא בעבורם וכיוצא בזה, כמו שאמר החכם (משלי א י) בני אם יפתוך חטאים אל תבא, ואמר (שם כד כא) ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב.
והיציאה מעבודת הבורא על שני דרכים, אם בעזיבת מה שצוה הבורא לעשותו והתעלמותו ממנו, או בעשות מה שהזהיר מעשותו וכוון בו להמרות את בוראו, ואם תהיה יציאתו מן העבודה בעזיבת מה שצוה הבורא לעשותו בלבד, אופן תשובתו מקיצורו יהיה בהשתדלו במעשה הנכון והדבקו בגדרי התשובה אשר אני עתיד לבארם בזה השער, ואם היתה במה שהזהיר הבורא מעשותו, אופן השגת קיצורו יהיה בהשמרו מחזור אל כל מין המעשה ההוא ושישתדל לעשות הפכו, עם הדבקו בגדרי התשובה ותנאיה אשר אני עתיד לבארם בשער הזה בעזרת האל יתברך.
והדמיון בזה בענינים הטבעיים באדם שחלה גופו מחמת המזון, אם מפני שנמנע מאכל מה שיש בו התמדת בריאותו או מפני שאכל מה שהזיקו והפסיד בריאותו, וכשיהיה חליו ממעוט המזון אשר התמיד בו בריאותו, אופן חזרתו אל הנכונה יהיה בהרבותו ממיני המזונות והרפואות הראויים לטבעו עד שישוב אל הגבול השוה, דכשיחזור אל ענינו הראשון הטבעי ינהג במזונו המנהג השוה, ואם יהיה חליו מפני שהתנהג במה שהזיקו מהמזון, אופן בריאותו יהיה בהשמרו מן המזון ההוא והדומה לו ולהתנהג במה שהוא הפך מזגו וטבעו עד שישוב אל הענין השוה, וכאשר יבריא גופו ויעמד על הגבול השוה לו יאכל מן המאכלים השוים בין שני המאכלים והאמצעיים בין שני המזגים, וכבר דמה הכתוב העונות במאכל הרע, כמו שנאמר (ירמיה לא כט) איש בעונו ימות האוכל הבוסר תקהינה שניו.