חובות הלבבות/שער הפרישות/ו
|
< הקודם · הבא > |
אבל באור מה שבא בספרי הקודש ודברי רז"ל מענין הפרישות מן העולם, מהם מה שאמר יעקב (בראשית כח כ) ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש, ומהם צום משה ארבעים יום ולילותם ג' פעמים, וכן אליהו ארבעים יום כמו שנאמר (מלכים-א יט ח) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום, ומהם מה שנאמר בנזיר שקראו האלהים קדוש, כמו שנאמר (במדבר ו ח) כל ימי נזרו קדוש הוא לה', בעבור שפסק מפרי הגפן וגדל שער ראשו בלבד, כל שכן מי שפסקה תאותו מכל התענוגים שיש לו שכר וגמול יותר, ומהם מה שנאמר לאהרון (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל וגו' ולהורות וגו', הזהיר כל העוסק במעשה העבודה שלא יעסוק בכל מה שיטרידהו מהשלמת העבודה לאלהים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין סד.) שתה רביעית יין אל יורה שתה חמישית[1] אל יתפלל, ומהם ענין בני יונדב בן רכב, אשר ציום אביהם שלא ישתו יין ולא יזרעו ולא יטעו כרם ולא יבנו בית וישבו באהלים חוץ לישוב, וזה מנהג הפורשים מן העולם, ושבח להם הבורא זה, כמו שנאמר (ירמיה לה יט) לא יכרת איש ליונדב בן רכב, ומהם מעשה אלישע כשעבר עליו אליהו, כמו שנאמר (מלכים-א יט יט) שנים עשר צמדים לפניו, והניח ידו מן הכל והלך אחריו, כמו שנאמר (שם פסוק כ) אשקה נא לאבי ולאמי וגו' וילך אחרי אליהו וישרתהו, וכן היה מנהג בני הנביאים בדור ההוא ואשר לפניו, שהניחו העסק בישוב העולם וההשגחה בעניני הגופות, ויצאו למדברות, כדי שתתיחד נפשם ומחשבתם לאלהים.
ומהם מה שצותה אותנו התורה בתענית בעת התשובה ובקשת הכפרה, כדי שנחסום תאותנו מכל התענוגים, שהם החזקים שבסיבות העברות, כמו שנאמר (הושע יג ו) כמרעיתם וישבעו, ואמר בהפכו (שם ה טו) בצר להם ישחרונני, ומהם, מה שנאמר (זכריה יג ד) ולא ילבשו אדרת שער למען כחש, וזה מורה כי הוא היה לבוש החסידים מקדם, והיו לובשים אותו אנשי הדור ההוא להחניף, ומזה מה שאמר דוד (תהלים קיט סז) טרם אענה אני שוגג, ואמר (שם פסוק עא) טוב לי כי עניתי, ואמר (שם פסוק עב) טוב לי תורת פיך וגו', ומהם מנהג איוב, אשר ספר על עצמו מבזותו העולם והונו וקשרו חושיו ואסרו ידיו ולשונו מכל מה שיש בו המרות הבורא, ובחרו באמת והצילו העשוקים והטבתו לדלים ולאובדים כמנהגי הפורשים מן העולם, ומהם מה שעשה דניאל בהתפללו אל האלהים בעבור אורך הגלות הראשון והתאבלו עליו, שאמר (דניאל י ג) לחם חמודות לא אכלתי, ואמר לו המלאך (שם פסוק יב) מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות, ושאר הענין, וזה הוא הטוב שבמנהגי הפרישות, ומהם מה שעשו אנשי נינוה, כששמעו מה שגזר עליהם הבורא, כמו שנאמר (יונה ג ה) ויאמינו אנשי נינוה באלהים, ובכמוהו מה שעשו אבותינו בימי המן, ככתוב (אסתר ד ג) מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול וגו', והרבה כזה בספרינו, כשתחקור עליו תמצאנו מפוזר בדברי אבותינו הרבה.
ומהם מה שאמר שלמה (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין וגו', מעט שנות מעט תנומות וגו' (שם ו י), ומה שאמרה אם למואל (שם לא ג) אל תתן לנשים חילך וגו' אל למלכים למואל וגו' פן ישתה וישכח מחוקק, ומהם מה שאמר (קהלת ב כו) כי לאדם שטוב לפניו וגו', ואמר (שם ז ד) לב חכמים בבית אבל, טוב ללכת אל בית אבל (שם פסוק ב), ואמר (שם ה יא) מתוקה שנת העובד, ואמר (שם יא י) כי הילדות והשחרות הבל, ואמר (שם יב יג) סוף דבר הכל נשמע וגו'.
אבל מה שאמרו רז"ל במשנה ובתלמוד רב מחברו בספר הזה, ורובו נמצא במסכת אבות, ועוד אמרו (אבות ו ד) כך היא דרכה של תורה פח במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וכו', ומה שסמוך לזה מדבריהם (שם משנה ה) התורה נקנית בארבעים ושמונה דרכים, ובפרקא דחסידי במסכת תענית מה שיורה על פרישותם, ומי שיחקר על הענין הזה, ימצאנו מקוים מן הכתוב ומן השכל ומן הקבלה, תן לבך בו וחשב עליו במצפונך, תשיגהו בעזרת השם, כמו שנאמר (משלי ב ד) אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה' וגו'.
- ↑ לפנינו: שתוי אל יתפלל.