חובות הלבבות/שער הפרישות/ה
|
< הקודם · הבא > |
אבל מה שיאות לתורתנו מהפרישות, אומר בתשובת השאלה הזאת כי הפרישות הנוהגת בתורתנו על ג' פנים, אחד מהם בעסקנו עם בני אדם והתחברותנו עמהם, והשני במה שאנו מתיחדים בו זולתם בחושינו הגופיים ואברינו הנראים, והשלישי במה שאנו מתיחדים בו במצפונינו ובמדותינו ובמחשבותינו, והצפון בלבותינו מן הרעיונים הטובים והרעים, ואני מבאר כל זה בדרך קצרה כפי יכלתי בעז"ה.
אבל דרך הפרישות הראוי לנו בהתחברותנו עם בני אדם, מהם הסברת פנים והראות השמחה בפגיעתם, עם הכניעה והשפלות ולשון רכה ורוח נמוכה לכולם, ומהם הרחמים והחנינה והחמלה עליהם עם הסרת הטורח מעליהם וזכרם בטוב ועשות חסד עמהם, ושלא נקוה ליהנות מהם, ושנתיאש מאשר בידיהם, ומהם עזרתם בתקנת תורתם ועולמם והורותם הדרך אשר ירצהו האלהים, ומהם שנסבול קושי דבריהם, ושנשפך שיחנו לפני האלהים ולא לפניהם, והמנע ממושבות המאכל והמשתה והשחוק, עם השמירה מכל מה שיביא להמרות האל בחברתם ולצאת מגבול הצניעות ומסורת המוסר והדומה לזה.
אך מה שראוי לנו מן הפרישות בפנים השניים המתיחדים בנו בחושינו ובאברינו הנראים יחלק לשני חלקים, אחד מהם אסור לנו והם מצוות לא תעשה, והשני מותר לנו, והוא כל מה שהותר לנו מכל מיני ההנאות המותרות, וכל חלק מהם יחלק לשלשה חלקים, והוא שכל מה שנאסר לנו איננו נמלט מאחד משלשה דברים, או שיהיה בטבע הכוסף לו, כזנות והגזל והרבית ולהרבות מן המאכל והמשתה האסור לנו, או שיהיה ממה שלא ישנאהו הטבע ולא יכסוף לו, כלבוש בגד שעטנז והרכבת כלאים ואכילת בשר בחלב ואכילת חלב והרבה מהדומה לזה, או שיהיה ממה שישנאהו הטבע ותתעבהו הנפש, כאכילת הנבלה והמתה והדם והרבה ממיני החיים, אשר לא היה האדם חפץ באכילתם אפילו אם היו מותרים באכילה, כשמונה שרצים והדומה להם, וראוי לך אחי, שתיסר נפשך בפרישות מכל מה שצוך האלהים לפרוש ממנו, עד שתגיע מן התיעוב והמיאוס במיני התענוגים המנועים והתאוות עד תכלית, שיהיה שוה בטבעך המתועב מן האסור עם מה שנכספין לו ממנו, ויהיה אצלך המשגל האסור ולקיחת (איסור) [איסר] על פנים אסורים ושתתכבד בקלון חברך וגנותו, אשר ימהר אליהם חפץ האדם בטבעו, כאכילת העכבר והדם והשקץ, אשר יתעבהו טבעך ותשנאהו נפשך, וכשתגיע אל הגבול הזה מן הפרישות מן האיסור בלא הכרח מטבעך ולא קושי מנפשך, תהיה מן הכתות הניצלות מן החטא והמכשול, אשר נאמר עליהם (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און וגו'.
וכן הניתן ברשותנו מן המותר הוא על שלשה פנים, אחד מהם קחת המאכל אשר לא יכוין בו בעליו אל תענוג, ולא יוכל האדם לעמד בלעדיו ואין לו תקנה זולתו, והשני קחת המזון מן המותר על דרך הויתור, ומכוין בו אל התענוג השוה מבלי רבוי ולא הפקר, כהשלמת הצורך מן הלחם הטוב בתבשילים מתוקנים במלאכתם, ושתות היין הטוב על הדרך השוה, וכן במלבוש ובדירה ושאר הענינים, והשלישית קחת הרבה מן התענוגים המותרים, המפליג בהם בעליהם, עד שמביאים אותו אל התענוגים האסורים, עם טרדתו בהם מעשות חובות אלהיו שעליו, כמו שאמר (משלי לא ה) פן ישתה וישכח מחוקק, וראוי לך, אחי, שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים כיכלתך, עד שיהיו בעיניך בתכונת התענוגים האסורים עליך, פן תעזוב תורתך ותניח חובתך, וכבר עמדת על מה שצוה הבורא יתברך את המלך באמרו (דברים יז יז) ולא ירבה לו נשים, ואמר (שם פסוק טז) רק לא ירבה לו סוסים, ואמר (נחמיה יג כו) הלא על אלה חטא שלמה וגו', עם חוזק שכלו ורוב תבונתו וגדולתו, וכפי בינתך השמר לך ושמור נפשך ופרוש מכל אשר יפרישך ממצות האלהים בלבך ובמצפונך, אם לא תוכל להפנות לעניני אחריתך מפני טרדתך בצורך מזונך ומחיתך בעולמך ועסקך בו, כמו שזכרו רבותינו ז"ל על הרבה מהם שהיו טורחים בענין עולמם עם הפרישות ממנו, כמו אבא חלקיה שהיה משתכר לחפור באדמה (תענית כג.) ושמאי במלאכת הבנין (שבת לא.), והלל שהיה חוטב ומתפרנס מן העצים (יומא לה:), ואל תמנעך פרישותך בלבך מהתעסק בזה, מפני שאתה מכוין בו לעבודת האלהים כאשר הקדמנו, וכאשר תוכל להניח עסק העולם, תניחהו בעבור עבודת הבורא, ואל תצטער בעת שלא תוכל בעבור צורך ההזמנה למזון, כי המשקיף על מצפונך יעזרך לקיים מחשבתך בעבודתו, כמו שאמרו רז"ל (אבות ד ט) כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.
וראוי לך שתשתדל לאסור חושיך ותנועות אבריך הנראים, כמו שאספר לך, והוא שתתחיל בראשונה לאסור לשונך ולבלום שפתיך ותפרוש מן הדברים הבטלים, עד שתהיה בעיניך הנעת האבר הכבד שבאבריך יותר קלה מהנעת לשונך, כי הלשון המהיר באברים לחטוא, וחטאיו רבים מכולם, בעבור קלותו ומהירות תנועתו ושהשלמות מעשהו נקלה, ויכלתו על הטוב והרע בלי מצוע, וכפי זה אחי, יש מן הדין עליך להשתדל לבלמו ולמשול בו, ואל תתיר לו מן הדבור אלא מה שלא תוכל לעמוד בלעדיו לצורך התורה או לצורך העולם, וקצר מותרי לשונך בכל יכלתך אולי תנצל מנזקו, כמו שאמר החכם (משלי יח כ) מות וחיים ביד לשון, והקדמנו הלשון על שאר החושים והאברים, לקושי הדבר בו יותר משאריתם, כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו', ובספרינו מן ההזהרה על המעטת הדברים מה שאיננו נעלם מרובו ופרסומו, וכאשר תרצה לעמד על ברור מה שזכרתי מרוב חטאי הלשון, קבל על עצמך לזכור מה שיצא מלשונך ביומך בהתחברך עם בני אדם והתערבך בם, ואם תוכל לכתבו, עשה, ואחר כך העבירהו על לבך והעלהו במחשבתך בעת שאתה פנוי מן העסקים בלילה, ותראה מה שיש ממנו לצורך ומה שיש ממנו מותר לא יועיל לך, ומה שממנו מביא ההיזק אליך, כמו הכזב והרכילות והשבועות ולשון הרע, ואז יתברר לך חסרונך ותראה בו מעוותך, ופקוד זה ממך תמיד בפקדך מעוות אויבך, ולא תתמיד בזה זמן מועט, עד שיתקן לשונך וימעטו דבריך, ושים תמורת רוב דבריך אורך מחשבתך והתמדת בחינתך והחשבון עם נפשך, כי המחשבה נר שתכניסהו אל לבך, והחשבון שמש תאיר קדרות מצפונך לגלות לך מה שהוא צפון בו מן הטוב והרע, והלשון שער המצפון, ואם הלשון יהיה מופקר ולא ייטיב לשמר מה שיש במצפונים, יהיה שער האוצר נפקר ויצא מה שאינך חפץ בצאתו, ויראה מה שאין הראותו טוב בעיניך, וכשתשמור השער אתה שומר האוצר ומה שיש בו, כמו שאמר החכם (משלי יז כח) גם אויל מחריש חכם יחשב, ואמר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך וגו', ואמר (שם פסוק ה) אל תתן את פיך וגו'.
והשתדל אחר כך לעצום עיניך וחוש ראותך מהביט אל מה שאיננו צריך לך, או מה שיטריד לבך מחשוב במה שיועילך, ופרוש ממותר הראות כפרישתך ממה שיזיק לך, וכבר הזהיר עליו הבורא (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"י ה"א) לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה, אבל השתמש בראותך והבטתך להביט אל יצירות הבורא יתעלה, לבחון מהם ולחשוב בהם ולהבין יכולת הבורא וחכמתו וטובו מהם, כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים ח ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', ואמר (שם יט ב) השמים מספרים כבוד אל וגו' ושאר המזמור.
והשתדל אח"כ לאטום אזניך משמעך מה שאינך צריך לו, ופרוש ממותרי השמע כפי יכלתך, ואל תאזין לשמוע מה שלא יועילך שמעו ממותרי הדברים והכזב והרכילות ולשון הרע, ופרוש ממה שיביאך להמרות האלהים ולעזוב מצוותיו ממיני הזמר והניגון והשחוק והרינה הטורדים אותך מן המצוות והמעשים הטובים, אבל הט אזניך אל דברי החכמים היודעים את ה' ואת תורתו, כמו שאמר החכם (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים, ואמר (שם טו לא) אזן שומעת תוכחת חיים.
והשתדל אחר כך לאסור חוש הטעם, שתקח די מזונך מן המאכל והמשתה ותפרוש ממה שהוא יותר מזה, והתחבולה לענין הזה, שתמעיט במיני הלפתן, ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל, ויהיה די במעט ממנו כפי שתוכל, והתכוין בו כדי להגיע הלחם אל בטנך לא לתענוג, והרגל עצמך בקצת העתים מבלי לפתן, כדי להנהיג טבעך, עד שיקל עליך הדבר בעת המנעו, ואם תוכל לעזוב הלפתן אשר יהיה בו יגיעה וטורח, ותסמוך על מה שאין בו שום יגיעה כזיתים וגבינה והתאנים והענבים והדומה להם, עשה, ושים אכילתך ביום יותר קלה מאכילתך בלילה, אם מנהגך לאכול פעמים ביום, כדי שתהיה תנועת אבריך קלה ביום ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך, ואח"כ תתנהג בתענית אם יהיה גופך חזק, אפילו יום א' בשבוע, וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה כדי ליסרה, עשה, ושים כוונתך בו לרפואה יותר מלמזון, אבל משתך יהיה מים, אלא אם תהיה כוונתך בשתית היין לתועלת גופך או להעביר דאגה מלבך, כמו שנאמר (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, והזהר מהרבות ממנו ומהפליג בו ומחברת בני אדם עליו, כי הוא המדוה הגדול לתורה ולעולם, וכבר סיפר בו החכם מה שיש בו די באמרו (שם כ א) לץ היין הומה שכר, ואמר במאכל ובמשתה (שם כג כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וגו'.
ואח"כ השתדל למנע ידיך מגעת במה שאינו שלך מהון העולם, ופרוש ממיני הגנבה והאונאה והגזל ומהרע לזולתך, והתנהג בתנועת ידיך וחשב באחריתה ושמור מוסרך וצניעותך בהתנשאך מעשות הרע בהם, כמו שנאמר (ישעיה נו ב) ושומר ידו מעשות כל רע, ואמר (שם לג טו) נוער כפיו מתמך בשחד, אבל השתמש בידיך במצות הבורא ופתחם במתן לעני ולרש, כמו שאמר הכתוב (דברים טו ח) פתח תפתח את ידך לאחיך, ואמר (משלי לא כ) כפה פרשה לעני, וכן אתה צריך להשתמש בהם במה שימלא סיפוקך וימנעך מן השאלה ומקחת ממון אסור, ומקנות חסד עמך במה שמעניקין אותך ומביטין לך ותקנה זכויותיך לזולתך וחסדיך למי שנתחסד עמך, ולא תהיה למשא על בני אדם, כמו שאמר אחד מן החכמים, האלהים ירחם עבד שפרש מן העולם ולא היתה פרישותו למשא על אוהביו וסילק מעליהם טרחו והתעסק באבריו במיני המלאכות, כמו שנאמר (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל וגו', וכבר נאמר, ראש הפרישות תיקון הפרנסה, ונאמר עוד, ראש הפרישות תיקון המחשבה על תיקון הלחם, ר"ל שייגע להתעסק בספקו.
ואח"כ התנהג כן ברגליך ומנען מלכת עם הרשעים מבקשי המותרים, כמו שנאמר (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו', אבל רוץ לכל המעשים הטובים ולמושבות החכמים, כמו שנאמר (משלי יג ב) הולך את החכמים יחכם, ואמר (שם ב כ) למען תלך בדרך טובים.
וכבר קבץ הכתוב כל מה שהקדמנו זכרו ממוסר החושים, ואמר (ישעיה לג יד) מי יגור לנו אש אוכלה וגו' הולך צדקות ודובר מישרים וגו', ואחר כך קבצם החכם וחבר אליהם הלב, באמרו (משלי ו טז) שש הנה שנא ה' עינים רמות לשון שקר וגו' לב חורש וגו' יפיח כזבים וגו', וכן נמצאים במזמור ה' מי יגור באהלך (תהלים טו).
וראוי לך אחי שתדע, כי לא יתכן לך להחזיק בכולן עם הנחת אחת מהם, מפני שהם כבדולח המחובר בחוט, אם תתיר ממנו גרגר אחד יתפזרו כולם ויפסד חיבורם, על כן השתדל להזהר בכולן, ואז תהיה לך כל אחת מהן עזר לשאריתן, כמו שאמרו רז"ל (אבות ד ב) שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ואמר החכם בתכיפת הטובות אחת לאחת (משלי ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמר מזוזות פתחי, אמר בתחלה שומע, ואח"כ לשקוד, ואח"כ לשמור.
אבל הפרישות הנוהגת בפנים השלישיים, והוא מה שיתיחד בנו במצפונינו ומחשבותינו ויצרי לבבנו הטובים והרעים, תחילת הפרישות ההיא שתפרוש מקניני העולם במעשיך ובמחשבתך, אלא למזון ופרנסה, לא לתענוג מתענוגי הגוף, ולא להגיע אל המנוחות והשררות והתפאר בהון העולם הכלה מהרה, ותהיה פרישותך בהם לאלהים יתעלה, לא לקנות שם ולא להתפאר בהעדר התענוגות ממך, ולא להותיר ממונך בפרישותך, ואל תצא בה מגבול התורה שתתענה בשבתות ובמועדים וראשי חדשים ותמנע ממה שחייבך בו הבורא ממצות פריה ורביה, אבל תהיה פרישותך על דרך התורה והדת בגלוי ובנסתר מענינך, ואח"כ שתקצר מאוייך בעולם, כאלו אתה נוסע ממנו לערב יומך, ואח"כ שתחשב עם נפשך, כאשר הקדמנו בשער חשבון האדם עם נפשו, ואח"כ שתתיאש ממה שבידי בני אדם, ושתבטח על האלהים ותנוח דעתך על גזרותיו ודיניו, וכל חובות הלבבות שקדם באורם בספר הזה אתה חייב בהם, והם עמוד הפרישות מן העולם, חקור עליהם והדביקם אל לבך, תגיע בהם לכל טובה.