חובות הלבבות/שער הכניעה/ח
|
< הקודם · הבא > |
אבל אם הכניעה סמוכה למדות הטובות או המדות הטובות סמוכות לה, אומר בתשובת זה מן הידוע אצלנו, כי תחילת מה שתתקיים בו העבודה לאלהים מן האדם הוא שיתנצל לו ממדות האדנות וייחד אותן לו בלבד, ושיקבל על עצמו כל מדות העבדות לבורא, כי העבדות והאדנות הן משער המצטרף אשר תתחייב מציאת כל אחד במציאת האחת, שהאדם איננו ראוי לשם עבד עד שיהיה לו אדון, והאדון לא יהיה ראוי לשם הזה עד שיהיה לו עבד וכל אחד מהם כענין הקונה והקנוי איננו קודם את חברו בשם ובערך, ולא תתקיים העבודה מן האדם לאלהים אלא עד שיקבל על עצמו כל מדות העבדות, והן הכניעה והשפלות לפניו, ושיתנצל לו מכל מדות האדנות, שהן הגדולה והיקר והגובה והתפארת והגאון והדומה לזה, ואמר אחד מן החכמים, הגדולה מעטה הבורא, ומי שרוצה להכנס עליו במעטהו כאילו רצה להדמות לו, ואמר דוד (תהלים צג א) ה' מלך גאות לבש, ואין מדה טובה למאמין עד שיפרע החובה, כמו שאמר הכתוב (שמואל-א טו כב) הנה שמע מזבח טוב, ולא תתקיים לו החובה עד שיקבל עליו עבודת הבורא, ולא תתקיים לו עבודת הבורא אלא ביחדו אותו בכל מדות האדנות ושיתנצל מהן לשמו, ולא יתכן זה ממנו אלא אם יתחייב אליו בכל מדות העבדות, ולא תתכן ממנו העבדות אלא באומן כניעתו לאלהים ושפלותו ושחותו לפניו כאשר הקדמנו, וזה מחייב שתהיינה כל המדות הטובות והחובות סמוכות לכניעתו, והיא ראש ותחלה להן, והדין נותן בעבור זה שלא תתכן מידה טובה למי שלבו ריק מהכניעה לאלהים ויש בלבבו מאומה מן הגאוה והגדולה, ולכן ראש התשובה השפלות והשחות והכניעה, כמו שאמר הכתוב (דברי הימים-ב ז יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וגו', ואמר (שם יב ז) נכנעו לא אשחיתם.