חובות הלבבות/שער הכניעה/ה
|
< הקודם · הבא > |
אבל אופני קנות הכניעה והדרך שמקל אותה על האדם הוא, שתהיה מחשבתו ורעיונו תמיד בשבעה דברים.
אחד מהם שורש הויתו והתחלתו מן הלבונית והדם אחר התעפשם ובאוש ריחם. ואחר כך הוא נזון מדם הטומאה כל ימי עמדו בבטן אמו, אחר כך יצא והוא חלוש ודל בגופו ואבריו, ואחר כך יעלה מן המדרגה הזאת אל הסמוכה לה עד שיגיע לרוב שנותיו, אחר כך יחלו ימי הזקנה עד שימלאו ימיו, ואמר אחד מן החכמים בענין זה אני תמה ממי שעבר במעבר השתן פעמים היאך יתגאה ויגבה לבו, כי המחשבה בזה ובדומה לו מענין האדם מחייבת הכניעה, כמו שאמר דוד המע"ה (תהלים קמד ג) ה' מה אדם ותדעהו, ואמר (איוב יד א) אדם ילוד אשה, ואמר (תהלים כב ז) ואנכי תולעת ולא איש, ואמר (איוב כה ו) אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה.
והשני, כשהוא חושב בעוצם מה שיגיע אליו בעולם ממיני הנסיון ברעב ובצמא ובקור ובחום ובחלאים ובפגעים ובדאגות, אשר אין לו מנוחה מהם כי אם במות, וכאשר יתן האיש הנלבב אל לבו כל זה ויבין חולשתו ומיעוט השגתו וקצרת ידו מדחות מעל נפשו כל זה, יכיר מצורת מעמדו כי הוא אינו כמו אסיר בעולם הזה, אבל הוא אסיר באמת, ויכנע כניעת האסיר המושם בבור אשר אין לו תחבולה ולא יכולת להתיר את עצמו מבלתי אדוניו, כמו שנאמר (תהלים עט יא) תבוא לפניך אנקת אסיר, ואמר (שם קמב ח) הוציאה ממסגר נפשי.
והשלישי, כאשר יחשב בחליפתו ובוא אליו המות מהרה והפסק מאוייו ותקותו בעת ההיא, ועזבו כל קניניו והתיאשו מקחת מהם מאומה לצידה ומהועיל בהם, וצורת עמדו בקבר וכבר חלף אור פניו ושחר מראהו וירום תולעים ועפוש ומוגלה, ויחלפו סימני יופי גופו ויחזק באוש ריחו כאלו לא רוחץ מעולם ולא מורק ולא הפיח ריח הטוב, כי כאשר יעבור על לב אדם זה וכיוצא בו יכנע בנפשו וישח ולא יתגאה ולא יגבה לבו ולא יתנשא ולא יתגדל, כמו שנאמר (ישעיה ב כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ואמר (תהלים סב י) אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו'.
והרביעי, כאשר יעביר על לבו מה שהוא חייב בו מעבודת האלהים על רוב חסדו עליו וגודל טובו אליו, והתעלמותו מן המצוות השכליות והשמעיות וקיצורו בהם, והפסק טענותיו ואמתלאותיו בבוא יום החשבון, וחרטתו במעמד הגמול, יכנע ותשבר רוחו, כמו שנאמר (מלאכי ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו', ומי מכלכל יום בואו (שם פסוק ב).
החמישי, כאשר יחשב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו, המשקיף על נראהו ונסתרו, ויתן אל לבו הענין הגדול הזה, כמו שזכרו רבותינו ז"ל על הרבה חסידים, שהיו בדורות העוברים מן המורא והגדולה, והוא מה שאמרו (שבת לד.) נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ואמרו (סוכה כח.) על יונתן בן עוזיאל כשהיה דורש בתורה כל עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף, ואין ספק שמעלת הנביאים למעלה ממעלתם, ותמצא הנביאים כי היה כחם נמס וכורעים ומשתחוים בפגיעת המלאכים, כמו שאמר בדניאל (דניאל ח יז ועוד) ויהושע (יהושע ה יד) והרבה כמוהם, ותמצא בספרי הנביאים כי המלאכים כורעים ומשתחוים לבורא יתברך, כמו שנאמר (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים, ואמר (איוב ד יח) הן בעבדיו לא יאמין וגו', ובהיכלו כלו אומר כבוד (תהלים כט ט), ואמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו', ובמה שהוא נראה לדעתנו מצד ברואיו, כמו השמש והירח והכוכבים והגלגל והארץ וכל אשר עליה ממוצק וצומח וחי, די למי שיבין וישכיל, כמו שאמר (תהלים צב ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וגו', ואמר (ישעיה מ יז) כל הגוים כאין נגדו, ואמר (דניאל ד לב) כל דיירי ארעא כלא חשיבין, וכאשר יחשב הנלבב המבין בערכו אל המדברים, וערך המדברים אל כדור הארץ, וכדור הארץ אל גלגל הירח, וגלגל הירח אל הגלגל העליון, והכל אצל גדולת הבורא יתברך כאין, יכנע בנפשו וישפל לפני בוראו, כמו שאמר (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו וגו'.
והששי, כשקורא בספרי הנביאים ורואה חוזק עונש הגאים והגבוהים ועצם השגחתו על הענוים והשפלים, כמו שאמר בגאוה והגבהות (ישעיה ב יא) עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב וגו', ואמר (שם פסוק יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, ואמר בשתי הכתות (תהלים קמז ו) מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ וגו', ואמר (שם קלח ו) כי רם ה' ושפל יראה וגו', ואמר בשפלים (שם לז יא) וענוים יירשו ארץ, ואמר (ישעיה סא א) יען משח ה' אותי לבשר ענוים, ואמר (שם נז טו) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו', ואמר (משלי טז יח) לפני שבר גאון, ואמר (שם יח יב) לפני שבר יגבה לב איש.
והשביעי, כשיראה תהפוכות עניני הברואים בעולם ומהירות התחלפות הממלכות והממשלות בו והעתקות אנשיו מענין אל ענין, והשחתת עם לתקנת עם אחר, וסוף הכל אל המות, כמו שנאמר (תהלים מט טו) כצאן לשאול שתו מות ירעם וגו', יכנע ולא יתגאה במאומה מהון העולם ולא יבטח לבו על דבר ממנו, כמו שכתוב (שם מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים וגו'.
וכשלא יהיה לב האדם ריק מאחד מאלה השבעה ענינים אשר זכרנו, יהיה תמיד נכנע ושפל, עד אשר תהיה לו הכניעה טבע דבק לא יפרד ממנו, וכאשר ידבק בכניעה, תרחיק ממנו כל פגעי הגאוה והגובה והגדולה כאשר הקדמנו, וינצל בה מן החטא והמכשול, כמו שנאמר (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ואמרו חכמינו ז"ל (אבות ב א) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.