חובות הלבבות/שער הכניעה/ד
|
< הקודם · הבא > |
אבל באיזה ענין חייב להתנהג בכניעה ובשפלות, אומר, כי הכניעה חייב אדם להתנהג בה בשבעה ענינים.
אחד, במשאו ומתנו עם אנשי דורו ובמנהג הטוב עם בני מינו, כאשר אבאר במה שאני עתיד לדבר בו, ובו אמר הכתוב (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס.
והשני, כשיפגע חכמים בדעת אלהים ובתורתו והחסידים הקרובים אל האלהים, כמו שנאמר (שם קמא ה) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, ואמר (משלי יד יט) שחו רעים לפני טובים.
והשלישי, כשישבחוהו במדותיו הטובות, חייב להכנע ויעביר על לבו מה שקדמו לו מן העוונות והחטאים אשר הבורא יודעם וכסה אותם עליו והאריך לו כדי שישוב מהם, ואל ישמח בטעות בני אדם בו, אך יאבל, בעבור שהבורא יתעלה יודע באמת רוע מעלליו והתעלמותו מפרוע חובות האלהים וגמול טובתו, ויכנע בלבו, כמו שאמר (תהלים לח יט) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי.
והרביעי, כשמספרים בגנותו, יכנע לבורא ויודה לו על אשר גלה לו מעט מהרבה ליסרו ולהוכיחו כדי שישוב אליו, כמו שאמר (איוב לו י) ויגל אזנם למוסר.
והחמישי, כשמטיב לו הבורא בעולם הזה במיני הטובות יכנע לאל מפני כובד משא חובת ההודאה עליהם, וישפל לפניו מיראתו שלא תהיינה לנקמה ממנו, כי רוב הממון בעולם יהיה לאחד מג' דברים, לטובה מאת הבורא יתברך, או לנסיון ומבחן, או לנקמה ומכשול, וסימן הטובה - שיהיה בעליה טרוד בקיום חובות הבורא מהתעסק בה, ותהיה סבה להוסיף במעשה לאלהים, ולא ישים לבו לטובה ההיא ולא יבטח עליה, ויוציאה בחובות הבורא, דומה למה שמספר איוב ממנהגו בממונו והיאך היה מוציאו בחובות הבורא, ואמר במעוט בטחונו בו (שם לא כד) אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי, וסימן הנסיון והמבחן - שיהיה בעל הממון טרוד בהרגשתו על שמירת ממונו ולהוסיף עליו ולפחד עליו מן הפגעים, מקיום מה שהוא חייב מהודאת הבורא עליו, ובעליו מנוסה בו, אין לו ממנו אלא אורך הדאגה בעבורו ושמירתו, ושיהיה בא עליו לידי חשבון, ובכמותו אמר הכתוב (קהלת ב כג) כי כל ימיו מכאובים וגו', וסימן הנקמה - שיהיה בעל הממון טרוד בתענוג בו ובהנאה מפרוע חובות הבורא וחובות בני אדם שהוא חייב ממנו, ושכח בעל הטובה, ולא ירגיש במה שהוא חייב עליה מהעבודה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה כב יג) והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן וגו', ואמר (שם ה יב) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם וגו', וזאת היא הנקמה בדמות הטובה, והמשכיל, כשתבוא לו טובה, והעולם מקובל כחפצו בכל עניניו, יכנע מיראתו שלא תהיה נקמה מאת הבורא, כמו שנאמר (קהלת ה יב) עושר שמור לבעליו לרעתו.
והששי, כשהוא קורא בתורה ובספרי הנביאים ורואה הגמול והעונש, ויודע בנפשו כי קיצר בחובות האלהים, התחייב להכנע ולהשפל לפני הבורא יתברך מיראתו את ענשו, כמו שאמר ביאשיהו (מלכים-ב כב יא) ויהי כשמע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו, ואמר לו הבורא (שם פסוק יט) יען רך לבבך ותכנע מפני ה'.
והשביעי, כשהוא מתעסק במעשה ממעשי העבודה, כצדקה ותפלה או מצות או רשות או תוכחה, שלא יתעסק בו ובלבבו שום גאה וגובה, אבל יכנע וישפל לפני הבורא בנגלהו ובנסתרו, ואל יחשבהו בנפשו למאומה אצל גודל מה שהוא חייב בו לאלהים מכפלי המעשה ההוא, כמו שנאמר (מיכה ו ו) במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום הירצה ה' באלפי אילים וגו', הגיד לך אדם מה טוב וגו'.