זרע ברך/פרשת כי תבוא
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
\פרשת כי תבוא ראשון\ >>> ומעתה מבואר ג"כ מדרש שאנו עכשיו בבאורו מ"ש היו זכורים בשתי זכירות וכו' אם זכיתם אתם בניו של אברהם, והוא מבואר על פי מה שאמר במאמר הזוהר הנ"ל דמשה רבינו רצה לדבק דורות האלו דהיינו הע"ר בה"א של אברהם דחשב דאינון מאינון דאתבריאו בה"א בראם ובגין דלא קבילו לאות ה"א בדחילו גרמו ירידה למשה ולא הוי פורקנא שלימתא עד דיתמחה עמלק וכו' לכך אמר בניי הוי' זכורי' בשני זכירות מחה תמחה. מחה אמחה וכו' והיינו ללמדך שלא יתקנו הע"ר ולא יכולי' להדבק בה"א של אברהם אלא לאחר שאמחה אני את עמלק לגמרי דאז יהיה גאולה שלימה ואם כן אם זכיתם וממיל' עי"כ אני אמחה את זכר עמלק בידוע שאתם כולכם בניו של אברהם ר"ל מתדבקים בה"א של אברהם משום דאז ימחו כל קליפות עמלק וימחו מן הארץ לגמרי אבל אם לא זכית' ויהיה המיחוי על ידי בשר ודם שעדין אינה פורקנא שלימתא משום שאין כולכם מתדבקים בה"א של אברהם, כי יש בכם מן הע"ר דלית להו דחילא דלא כנ"ל ואתם צריכים עדיין זיקוק ושיעבוד כשעבודה של מצרים שהיה בשביל כן וז"ש ואם לאו התקינו עצמיכם לשיעבודה מצרים כיון שלא נתקנו עד לעתיד לבא שמחה אמחה אני את עמלק שיהיה גאולה שלימה וכנזכר לעיל. אכן ביני וביני הזהיר בפרשה שלפניה מחה תמחה את זכר עמלק למחו' קצת לזמנים מיוחדים ולכן והיה כי תבא אל הארץ וגומר ואמרת ארמי אבד אבי וגומר דאיתא בזוהר הנעל' ארמי היינו הנחש שהיה ערום וגומר אבד אבי הראשון בחטאו עץ הדעת וכו' ע"ש וי"ל מה ענין זה להזכירו כאן. ועי"ל מה שאמר וירד מצרימה וגומר וירא אלקים את עניינו ואת עמלינו ואת לחצינו ג' חלוקות אלו למה באו, ורבותינו ז"ל אמרו את עניינו כמד"א ואם בן הוא והמיתן אותו, ואת עמלינו אלו הבנים, כמד"א כל הבן הילוד היאורה תשלכיהו, ואת לחצינו זה הדחק וכו', והוא הערה גדולה לענייננו, שבחטא הנחש נוליד ע"ר ולא הצליחו כלל בדורות ראשונים ושתלן לתקן אותם במצרים אף על פי שלא נתקנו כראיי להם עד לעתיד מ"מ לפי שעה התחיל שם הזיקוק ונוסיף על זה ציוה אות' למחות זכר עמלק מה שהיה ביכולתם כי זה תלוי בזה ולכן גם כשזכרי' במחי' עמלק צריך לצרף ולחבר אליו התחל' תיקונם שלפי שארמי אבד אבי דהיינו מה שבחט' הנחש ובא פרא וראש הוא עמלק רצועה בישא לישראל, על כן וירד מצרימה כדי להקליש אותה קליפה, וירעו אתנו המצרים בגזירה ראשונה, ויעננו בגזירה שנייה, ויתנו עלינו עבודה קשה זו גזירה ג', וז"ש וירא אלהים את עניינו דהיינו גזירות אם בן הוא והמיתן אותו כדי לתקן דור אנוש והעמיד לנו שם גואל זה אהרן ואת עמלינו אלו הבנים שגזר היאור תשלכוהו דהיינו דור המבול והעמיד להם גואל זה משה ואת לחצינו זו הדחק דהיינו שהיו דוחקים אתנו לעבוד עבודה קשה בחומר ולבנים בשביל דור הפלגה באופן שאחת לאחת נקלשה כח עמלק והע"ר שבאו מסיטרי' וכנ"ל כדי להסתפק בזה לפי שעה אע"פ שאינה תיקון כראוי עד לע"ל שימחה הקב"ה אות' קליל לגמר' ויהי גאולה שלמה במהרה בימינו אמן:
והנה על פי מה שפירש בזוהר פסוק ארמי אבד אבי על נחש הקדמוני ואדם הראשון וכמו שנזכר בסמוך אפשר לומר שסמיכת הפרשיות ובהמשך הכתובים בהקדים מדרש רבה מסוף סדר בשלח ויבא עמלק וגומר אמר הקדוש ברוך הוא יבא כפוי טובה ויפרע מכפוי טובה וגו' ע"ש וי"ל בשלמא ישראל שהיו אומרים באותו זמן היש ה' בקרבינו אם אין שפיר קאמר עליהם שהיו כפוי טובה דלאחר כל הטובו' שעש' להם היו מנסים את ה' ואמרו היש ה' בקרבינו אם אין, אבל מה שקרא את עמלק כפוי טובה מה עניינו. אלא ע"כ צ"ל דהיא גופא במה שבא ללחום עם ישראל בצאתם ממצרי' היה בזה כפוי טובה שהרי ישראל היו פורעים גם חלקו במצרים שעל שניהם הי' מוטל אותו החוב וכפירש"י ז״ל פסוק אתה ידעת את כל התלאה וגומ' ע"ש ולא די שלא החזיק להם טובה על זה אלא שבא להלחם עמהם בצאתם מאותו חוב, וכמ"ש זכור וגומר אשר קרך בדרך בצאתכם ממצרים וגומר דהפסוק הגדיל המעשה להיותו פוגע בם בצאת' ממצרים ופרינו החוב לכדן אבל לכאורה יש על זה טענה לעמלק דבא לעכב עליהם ירושת ארץ ישראל באמרו דמאחר שלא שלחו כל החוב א"כ במותר עדיין הוא ג"כ שייך באומו שט״ח הנשאר אלא שהורחב הזמן לפי שעה וא״כ מה שניתן לאברהם לעומות זה החוב ארץ ישראל הרי יש לו ג"כ חלק בו דהיינו שישראל ראוים לקח ג' חלקי' והוא יקח חלק רביעי מן המחצה הנשאר כיון שעדיין מחצה החוב נשאר על שניהם ועיין מ"ש בזה סדר שלח לך שני, אמנם אף אתה יכול להקהות שניו דכבר הפסיד עשו חלקו מיצחק אביו ע"י שבא יעקב במרמה ויקח ברכתו כמ״ש ויתן לך מטל וגומר אלא דמ"מ הוא גופא קשיא הרי היתה ע"י ערמה ומרמה שלא כדין ודת, ולא יחרך רמיה צידה כתיב. ואתה משיב על זה דהערמה ומרמה ההיא כדין היתה והיינו על פי מה שאיתא בזוהר סדר תולדות עמוד של"ה בגין כך אזדמן בחכמה ובעיקימו ואייתי ברכין עליה דיעקב דאיהו דוגמא דאדם קדמאה והתנטלו מההוא חויא דאיהו שפת שקר דכמא דשיקרא אמר לאטעהו ולאייתה לוויטן על עלמא בג"כ אתא יעקב בחכמה ואטעי לאבי לאתאה ברכין ולנטלה ליה מיניה מה דמנע מעלמא וחדה לקביל מדהה הוא כו' דאתא יעקב ונטל מדיליה כל אינון ברכתין וכו' ע"ש וממילא הדין חוזר דעמלק הוי כפוי טובה במה שנלחם אמם בדרך בצאתם ממצרים ואי משום נחלת א"י הרי זכה בה ברמאות מן יצחק ושלו חזר ונטל מן הנחש וכנ"ל וממילא מבואר סמיכת הפרשה שאמר מחה תמחה את זכר עמלק וגומר והיינו בשביל מעשה רע שעשה שהיה כפוי טובה וקרך בדרך בצאתכם ממצרים וכנ"ל ואי משום שרצה להחזיק בנחלת א"י בטענה הנזכר לכך יהיה כי תבא אל הארץ אשר ה' נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה ר"ל כשתחזיק אתה בנחלתך ויהיה עשו נדחה ממנה אז תביא מראשית כל פרי וגומר דהיינו תן הברכה אשר ברכך אביך יצחק על פי ה' ותקח משופרא שופרא ובאת אל המקום וגומ' כדי שתודה ותתן שבח והודאה על שזיכך בא"י והחזיר ליעקב אביך הברכה שנטלה מאדם ע"י הנחש ועד כאן צריך אתה לפרט בשפתיך הטענה נגד עשו ועמלק שבא בטענה הנזכר לעיל ותסתום פיהם במה שתאמר ארמי אבד אבי דהיינו הנחש רמאי כמ"ש שהנחש היה ערום הוא אבד אבי הראשון וכמו שנתבאר מתוך מאמר מדרש הנעלם הנז"ל על זה הפסוק ור"ל הרי עכשיו הוחזרה הברכה לבעליה ושלנו היא מאז ומקדם. ולא עוד אלא מוסיף על זה זכינו בה ע"י שירד מצרימה וגומר ופרענו החוב. ואי משום שלא היינו שם רק רד"ו ורוצה עמלק בכח עשו לזכות בחלק הנשאר לפי הערך לז"א וירעו אתנו המצרי' ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה יותר מהשיעור (היינו ע"כ כדי שנחשב ערך עבודה לערך זמן ת' שנה שהיה החוב עלינו וכמו שנתנו הקדמונים בטעם קושי השיעבוד וא"כ אפי' לפי שיטת עשו הרי זכינו בה מצד הכתוב ולפי שעמלק הנ"ל היה כפוי טובה עפ"י הוכחת דרכים אלו כנ"ל לכך הגדתי היום וגומר ופירש"י הגדתי היום שאינו כפוי טובה ר"ל איני כעמלק הנזכר שהיה כפוי טובה אבל אני הגדתי היום וגומר ואיני כפוי טובה: