זכרון יצחק/כח
שאלה מי שהיה רוצה למול את בנו בשבת, ובא אחר ומלו אם צריך ליתן להאב עשרה זהובים או לא:
תשובה כתב הרא"ש בפרק כיסוי הדם והרמ"א בחו"מ סי' שפ"ב דמי שהיה לו למול בנו, ובא אחר ומלו חייב ליתן לו עשרה זהובים אבל נתנו לאחר למולו ובא אחר ומלו פטור ע"ש. והנה דעת הר"א הלוי הביאו הטור ביו"ד סי' רס"ו וז"ל, אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר כו' דהא מילה הוא פסיק רישיה לגבי דידיה דהוא מכוין לתקן בנו אבל לגבי אחר לא מיקרי תיקון ושרי כו' עכ"ל, והטור לא חלק על דעת הרא"ה. אך אנן לא קיי"ל כדעת הרא"ה כמבואר בשו"ע או"ח סימן של"א סעיף י' ויו"ד סימן רס"ו סעיף ז', ועיין בב"י באו"ח וביו"ד שם. ולפ"ז בנ"ד אם בא אחר וקדם את האב ומל את בנו בשבת פטור ליתן לאביו עשרה זהובים דהרי יכול לומר קים לי כדעת הרא"ה וסייעתו דאין לו לאב למול את בנו בשבת אם יש אחר למול כנלענ"ד:
ודע דלכאורה קשה לי על דעת הרא"ה הנ"ל מהא דאמרי' בש"ס דנדה (דף מ"ב ע"ב) ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל מהו למימהל בשבתא א"ל שפיר דמי, בתר דנפק אמר רבא ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי למימהל בשבתא אזל בתריה כו' ע"ש בש"ס. ולדעת הרא"ה הנ"ל קשה דהרי י"ל דבאמת לא נעלם מהשואל דמילה דוחה שבת, אך שהוא היה אבי הבן ושאל כהוגן (*) אם מותר לו למול בעצמו בשבת או לא, ומטעם הנזכר:
ואף דעה"ז, היה מהראוי לרבא לשאול להשואל אם נתכוין בשאלתו כן, מ"מ הרי ממאמר רבא שתמה ואמר ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי למימהל בשבתא, מבואר שהיה פשוט בעיני רבא כי עיקר השאלה היה אם מילה דוחה שבת, ולא נסתפק בדעת השואל לומר ששאל אם מותר למול בעצמו או ע"י אחר וזה טעמא בעי אמאי לא עלה על דעת רבא שהשואל שאל אם מותר למול בעצמו כנ"ל: | ||
ונראה על פי מה דאמרינן בשבת (דף ק"ו ע"א) דר' שמעון ס"ל מקלקל בחבורה בשבת חייב ויליף לה מדאיצטריך קרא למישרי מילה בשבת, הא חובל בעלמא חייב, ור' יהודה ס"ל מקלקל פטור, והא דאיצטריך קרא למישרי מילה בשבת משום דה"ל מתקן גברא כו' ע"ש, ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר' יהודה דמקלקל פטור ומילה ה"ל מתקן שפיר דדעת הרא"ה הנ"ל למוטב שימול אחר בשבת משימול האב דהאב ה"ל מתקן לגבי בנו משא"כ אחר וכנ"ל, אמנם לר"ש דס"ל מקלקל חייב ומש"ה איצטריך קרא למישרי מילה בשבת, א"כ אין מקום לחלק בין אב לאחר, וידוע דעת רש"י בשבת שם דדין זה אם מקלקל בחבורה חייב או פטור תליא בדין מלאכה שא"צ לגופה אם חייב או לא, דלר' שמעון דפוטר במלאכה שא"צ לגופה, לכך מחייב במקלקל, משא"כ לר' יהודה ע"ש. והנה בשבת (דף קמ"א ע"ב) ס"ל לרבא כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור ע"ש א"כ לרבא מקלקל בחבורה חייב, ושפיר דכשבא השואל ושאל לרבא מהו למימהל בשבתא תמה ואמר ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי למימהל בשבתא, ולא עלה על דעתו לומר ששאל השואל אם הוא בעצמו ימול או ע"י זולתו, כי לשיטת רבא אין מקום לחלק בין אב לאחר וכדאמרן. כ"נ: