הרי בשמים/ב/רלט
|
< הקודם · הבא > |
ובדבר מה שהקשה ע"ד הלח"מ פכ"א מה' עדות שהקשה בסנהדרין פ"ו. אתמר עיד' גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקי' אמר אין נהרגין ר' יוחנן אמר נהרגין חזקי' דאמר כר"ע דא' דבר ולא חצי דבר ור"י אמר כרבנן דאמרי דבר ואפי' חצי דבר והקשה לשי' הרי"ף הובא בתוס' ב"ק ע': שכ' בטעמא דרבנן דאמרי האי דבר ולא ח"ד אתי למעוטי ב' אומרים א' בגבה וב' אומרים א' בכריסה ולענין חזקה דג"ש ס"ל דמהני בדאיכא ג' כתי עדים על ג"ש משום דגבי חזקה מהני סהדותייהו לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא עדים יותר וא"כ אמאי ס"ל לר"י הכא דנהרגין אפי' אי ס"ל כרבנן הא בכה"ג דכל כת לא הועילו כלום בלא הכת השני' גם לרבנן ל"מ ותי' לבסוף דעכ"פ לפוסלו לעדות מהני עידי גניבה בלא עידי מכירה וכ' ע"ז מעלתו וז"ל ודבריו מרפסן איגרי דא"כ קשה בהא דחזקי' ס"ל אין נהרגין משום דס"ל כר"ע הרי גם ר"ע מודה לזה היכי דכת ראשונה הועילו לאיזה ענין דל"ה ח"ד דהרי מיד בתר הכי קא' בגמ' שם ומודה חזקי' בעדים אחרונים של בן סו"מ שהוזמו שנהרגין מתוך שיכולין לומר הראשונים להלקותו באנו וצע"ג עכ"ל ואנא תיובתא לא קחזינא במח"כ דהרי ממ"נ בס"ד דש"ס התם דהו"א דפליגי חזקי' ור"י גם בעידי מכירה הא באמת פריך שם הש"ס דאמאי לחזקי' אין נהרגין הא יכולין עידי גניבה לומר להלקותו באנו וה"ה דהומ"ל לפוסלו לעדות באנו אפס דאצטריך למימר להלקותו היכי דמיפסל מעיקרא וקאי כמ"ש בתוס' שם עמוד ב' ד"ה גניבה ואפשר להעמיס בכונת הש"ס דע"כ הפירכא הוא גם מהא דיכולין לומר לפוסלו לעדות באנו. דהנה בהא דקא' שם איהו לא לקי אינהו היכי לקו הקשה הרז"ה הא עברי על לא תענה [ומ"ש רש"י ז"ל בד"ה אינהו כו' ואי משום לא תענה לאו שא"ב מעשה הוא לכאורה תמוה דהרי אמרי' ברפ"ק דמכות דלבתר דגלי לן קרא והי' אם בן הכות הרשע לוקין על לאו דלא תענה אע"ג דהוי לאו שאב"מ ועתוס' שם ד"ד: ד"ה ורבנן. ונלפענ"ד דהוי קשיא לי' לרש"י ז"ל דאמאי לא ילקו העדים אע"ג דהוי לאו שנלאמב"ד כיון דגלי קרא והי' אם בן הכות הרשע ונימא דהעדים לוקין אפי' היכי דניתן לאזהרת מב"ד היכי דהשתא לא מיחייבי אע"ג דהי' יכול לבא לחיוב מיתה כיון דגלי קרא דוהצדיקו כו' והי' אם בן הכות כו' וכמ"ש באמת בתוס' ב"ק ע"ד: לענין עדים שהוכחשו בנפש אמנם באמת הדבר נכון דהרי בתוס' שבת קנ"ד. ד"ה בלאו הקשו בהא דקא' בריש מכות תיפוק לי' מלא תענה ומשני דהו"ל לאו שאב"מ ואמאי ל"ק דהו"ל לאו שנלאמב"ד וגלי קרא דלקו אע"ג דהו"ל לאו שנלאמב"ד ותי' דההוא שינויא ל"ה אתי אלא לרבנן דלר"מ איכא תרי לאוי כו' והכונה דר"מ ס"ל דאזהרה לכאשר זמם אינו מקרא דלא תענה אלא מקרא דוהנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו עוד כדקא' במכות ד"ד סע"ב ואותו לאו הוי לאזהרת מב"ד אבל קרא דלא תענה הוי כשאר לאוין למלקי עלי' היכי דלא חייב מיתה וא"כ ע"כ מוכרח לתרץ לדידי' משום דהוי לאו שאב"מ ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל נהי דרבנן אפשר לומר דגלי קרא דעדים לוקין אלא תענה אפי' נלאמב"ד אבל לר"מ הא ליכא למימר הכי וע"כ לדידי' אתי קרא דוהי' אם בן הכות לגלויי דלוקין אע"ג דהוי לאו שאב"מ ולא אלאו שנלאמב"ד דכל היכי דנלאמב"ד אין לוקין אע"ג דליכא חיוב מיתה עכשיו ושפיר קא' אינהו היכי לקו כו' וז"ש רש"י ואי משום לא תענה והיינו מקרא דוהי' אם בן הכות דנימא דגלי קרא למילקי אע"ג דהוי לאו שנלאמב"ד עז"א הא לאו שאב"מ הוא ואצטריך והי' אם בן הכות לגלויי דלוקין אע"ג דהו"ל לאו שאב"מ אבל לא היכי דנלאמב"ד והיינו כר"מ כנ"ל והבן] ותי' הרמב"ן במלחמות ובחי' הר"ן דאי לא לקו עפ"י עדותן הא לא עבדי כלום וליכא והצדיקו את הצדיק ול"ש למילקי גם מלא תענה ע"ש וקשה הא אכתי הועיל עדותן לפוסלו לעדות דהרי כ' הפוסקים בח"מ סי' ל"ד דגם בלאו שנלאמב"ד אע"ג דאין לוקין מ"מ מיפסל לעדות דמה דאין לוקין עליו הוא משום דחמיר אמנם ז"א דאי מיירי בכה"ג דלא מיפסל מעיקרא וקאי ומיפסל לעדות עפ"י עדותן הא שוב ל"ה ח"ד מטעם דיכולין עידי גניבה לומר לפוסלו לעדות באנו והוי פירכת הש"ס ע"ד ממ"נ ברם הא איכא לעיוני בהא דקא' דאי ר"י כיון דקא' נהרגין הו"ל לאו שנלאמב"ד כו' ופירש"י הא הו"ל לאו דל"ת לגבייהו בשעה שהעידו לאו שניתן לאזהרה שלא להעיד כן שאם יעידו ולא יוזמו עד שיבאו עידי מכירה ויוגמר דינו ויוזמו ימותו. והרי בב"ק ע"ד: גבי עדים שהוכחשו בנפש קאר"א דלוקין ול"ה לאו שנלאמב"ד כיון דקסבר עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו אין נהרגין ול"א דבשעה שבאו להעיד הו"ל לאו שניתן לאזהרה שלא להעיד כן שאם יעידו ויוזמו קודם שיוכחשו יהרגו כפירש"י כאן וע"כ כיון דהשתא הוכחשו מקודם ולא יהי' עוד חיוב מיתה אצלם ל"ה לשנלאמב"ד וכמ"ש בתוס' שם ובשבת קנ"ד. ד"ה בלאו וא"כ ה"ה הכא בעידי גניבה בנפש שהוזמו אע"ג דאם ל"ה מוזמין עד אחר עדות העידי מכירה הי' חיוב מיתה הא השתא ליכא עוד חיוב מיתה. אמנם י"ל דהתם בב"ק קאזיל אליבא דשינויא קמא במכות י"ג: דהא דלאו שנלאמב"ד אין לוקין עליו הוא משום כדי רשעתו כו' וא"כ כשהוכחשו ול"ה עוד חיוב מיתה אצלם ושפיר לוקין משא"כ הכא הא ע"כ קאי כאידך שינויא במכות שם דבאתרו בי' למלקות ג"כ אין לוקין דאלו להך שינויא משום כדי רשעתו הרי אם התרו בו למלקות דליכא אלא רשעה דמלקות לקי א"כ איך מוכיח הכא דר"י לא ס"ל דלקי כיון דסובר דנהרגין והו"ל לאו שנלאמב"ד הרי ע"כ מיירי הכא באתרי בי' למלקות דאל"ה האיך לוקין וא"כ אף בלאו שנלאמב"ד לוקין וע"כ דקאי הכא לאידך שינויא ורק באתרו בי' למלקות דליכא רשעה דמיתה ג"כ לא לקי ולכך שפיר קא' בעידי גניבה בנפש שהוזמו אף דלא יהי' עוד מיתה אצלם ג"כ לא לקי ואי דתקשי איך נימא דבב"ק שם אזיל להך תי' דלאו שנלאמב"ד אין לוקין משום כדי רשעתו דא"כ איך מוכיח התם דר"א מדסבר דעדים שהוכחשו לוקין ע"כ סובר דאין נהרגין אם הוזמו אח"כ דאל"ה לא לקי משום דהוי לשנלאמב"ד והרי להך תי' דכדי רשעתו אם התרו בו למלקות לוקין גם אלאו שנלאמב"ד. אמנם ז"א דהרי הסברא דאמרי' דלהך טעמא אם התרו בו למלקות לקי כיון שא"י לבא לידי מיתה דל"ה התראת מיתה וא"כ זהו תינח היכי דבעי התראה משא"כ התם הא בעדים זוממין קיימינין דל"ב התראה א"כ לעולם יכול לבא לידי מיתה וא"ש ובלא"ה יש לחלק בין הא דסנהדרין דא' כיון דאם יוזמו אחר העדאת עידי מכירה ויוגמר דינו ימותו א"כ הו"ל שפיר לאו שנלאמב"ד אע"ג דהשתא הוזמו קודם שהעידו העידי מכירה בכ"ז ע"י שם הזמה הא הי' יכול להיות חיוב מיתה משא"כ בב"ק בעדים שהוכחשו בנפש שפיר קא' דאי עדים שהוכחשו ואח"כ הוזמו אין נהרגין דהכחשה לאו תחלת הזמה ל"ה לי' לאו שנלאמב"ד ולוקין כיון דע"י שם הכחשה לא יוכל להיות לעולם חיוב מיתה] ואלא למאי דמסיק ר"פ שם דבעדי מכירה ש"ש ל"ש דנהרגין ולא פליגי רק בעידי גניבה ולדידי' הא ל"ה טעמי' דחזקי' משום דסבר כר"ע אלא דאפי' אי סבר כרבנן מ"מ עידי גניבה אין נהרגין משום דיכולין לומר להלקותו באנו ולא באו להורגו כמ"ש בחי' הר"ן והרז"ה ובחי' המהרש"א שם ועוד דאפי' לס"ד א"א לומר דמה"ט דמהני סהדותייהו דעידי גניבה בנפש לפוסלו לעדות יהי' גם לר"ע דבר שלם דעד כאן ל"א הכי בב"ק שם דעידי גניבה באו לחייבו כפל וגם העידי טביחה מחייבין אותו זה רק שבעדותן מוסיפין עוד תשלומי ג' ע"כ שפיר אמרי' כיון דבמאי שנתכונו להעיד מועיל סהדותייהו דעידי גניבה בלא עידי טביחה א"כ כל עדות בפ"ע הוי דבר שלם משא"כ עידי גניבה בנפש הא באו להורגו מדאתרו בי' דאל"ה היכי ס"ד דנהרגין וכיון דלגבי עדות מיתה שנתכונו אליו ל"מ עדות גניבה מידי רק בצירוף עידי מכירה ואינו מועיל רק לענין דבר אחר שלא נתכונו לו דהיינו לפוסלו לעדות בזה הוי לר"ע ח"ד כמו גבי שני חזקה דאף דמועיל סהדותייהו לענין הפירות מ"מ הוי לדידי' ח"ד ולרבנן הוי דבר שלם שכן אנו מוכרחין לומר בסוף הסוגי' שם דקא' ומחלוקת בבן סו"מ ב' אומרים בפנינו גנב וב' אומרים בפנינו אכל דלר"י נהרגין כרבנן והרי אפי' לרבנן עכצ"ל שהועילה עדותן לאיזה דבר לד' הרי"ף וע"כ דהועיל לענין לפוסלו לעדות ואי דהא כבר נפסל לעדות משגנב בפעם הא' ז"א דהא על הראשון לקה כבר ומבואר בח"מ סי' ל"ד סכ"ט ובסי' צ"ב דבעבר עבירה שי"ב מלקות משלקה חוזר לכשרותו וא"כ שפיר הועילה עדות הראשוני' לפוסלו לעדות ול"ה ח"ד לרבנן ולר"ע בכ"ז הוי ח"ד] ולולא דמסתפינא אמינא דבר חדש דעד כאן ל"א דהיכי דעדות הכת הא' הועילה לאיזה ענין ל"ה ח"ד אלא לענין לחייב הבע"ד ל"ה ח"ד בכה"ג אבל לענין לחייב העדים המוזמין הרי עכ"פ כיון דחיוב מיתה נסתבב רק ע"י עדות שניהם היינו העידי גניבה עם העידי מכירה ואנן בעי' שהעדים יחייבו דבר שלם ולא חצי חיוב ושע"כ א' ומודה חזקי' בעדים האחרונים של בן סו"מ שהוזמו שנהרגין מתוך שיכולין לומר הראשונים להלקותו באו והק' התוס' דמאי תלי' זה באמירה לא היל"ל אלא דכיון דעדים הראשוני' א"צ לעדות האחרונים דבר קרינין בי' כדא' בב"ק גבי עדי גניבה וטביחה וכן בעדי קידושין ועדי ביאה ולהאמור נכון דבשלמא בב"ק שם כשאנו דנין על הבע"ד גופי' שפיר אמרי' דכיון דהעדי גניבה א"צ לעדי טביחה הוי דבר שלם משא"כ כשאנו באין לדון לגבי העדים אם עשו כל החיוב מאי הועיל מה שהראשוני' א"צ להאחרוני' אכתי אמאי נחייב להאחרוני' בכאשר זמם הא הם לא עשו כל החיוב ולכך קא' הש"ס משום דהראשונים יכולין לומר דלא באו רק להלקותו א"כ לא רצו לחייבו מיתה כלל ולא נצמח החיוב רק מעדות האחרוני' לכך חייבין שפיר בכאשר זמם. ושעפי"ז יתיישבו ד' רש"י ז"ל שם ד"ה עידי גניבה כו' וכיון דאינהו לא מיקטלי איהו נמי אם לא הוזמו לא מקטיל דהו"ל עדות שאאילה"ז ולא משכחת לה דמקטיל אלא בכת א' שמעידין על הגניבה ועל המכירה עכ"ל ולכאורה תמוה דלמאי צריך רש"י ז"ל לפרש דאיהו לא מקטיל משום דהוי עשאאילה"ז הרי גם אותו נוכל למיפטר משום דהוי ח"ד ולדברינו נכון דלגבי הבע"ד עצמו הלא העידי גניבה מועילין לפוסלו לעדות ושוב ל"ה ח"ד משא"כ לגבי העדים המוזמין הא ל"מ זה כנ"ל ולכך שפיר הוכרח רש"י לפרש מטעם עשאאילה"ז והבן דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |