הרי בשמים/ב/רכה
< הקודם · הבא > |
והנה בהא דמספקי כ"ת דאינו ודאי שהלך משה לייסטען עם הספינה עלבא דאף שהלך ממקומו ע"ד זה לנסוע לאמעריקא דרך שם וכתב לאשתו יום אחד מקודם שהכין לדרך פעמיו לנסוע למחרת עם הספינה עלבא אולי חזר מדעתו ונסע למקום אחר וזה השם משה לי לייסטען הנזכר בהרשימה של הדירעקציאן הוא איש אחר יפה הבאתם מד' התוס' חולין ל"ט. דהיכי דעשה מעשה ל"ת דילמא מימלך וכן מד' הרמ"א באה"ע סי' קכ"ט ס"ב במי שצוה לכתוב גט ואחזו קורדייקוס ונתרפא דל"ח שמא חזר מדעתו. וע' בתוס' גיטין י"ח: שהקשו בהא דקא' התם ר"ל לא הכשיר ר"ש גט מוקדם אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא דחיישי' שמא פייס והקשו א"כ בכל גיטין הבאין ממדה"י ניחוש שמא פייס ותי' דדוקא כשעדיין לא נחתם הגט חיישי' שמא פייס אבל כשכבר נחתם הגט ל"ח ומובן עפי"ד התוס' בגיטין ל"ב: ד"ה התם דכ"ז שלא נחתם הגט ל"ח גמר מעשה והו"ל רק כדיבור בעלמא ע"ש הרי דהיכי שהאדם גומר איזה מעשה בשביל תכלית ידוע ל"ח שחזר בו ולא עשה מגמת חפצו וה"ה בנ"ד אמרינן דכיון שנסע לברעמין ע"ד זה וכתב לאשתו אגרת שביום מחר הוא נוסע עם הדאמפפער עלבא בודאי עשה אשר זמם ובצע אמרתו ונסע עם דאמפפער הזה. וכ"כ בתוס' גיטין ל"ג. דלעולם לא חיישי' שמא יחזור מרצונו הקדום היכי שעשה מעשה. ודוקא בשטר מתנה שנמצא אחר מותו קשור על ירכו מצינו בש"ע ח"מ סי' ר"נ סכ"ה דאמרי' כתבה ונמלך עש"ך שם ס"ק כ"ב ובסי' ל"ט ס"ב וסי' פ"א סי"ז וע' ב"ב נ"ג. בעי רב במתנה האיך כו' ועב"י ח"מ סוסי' ר"ד מ"ש בשם ירושלמי דא"ל רב למשמשי' אימות אימור תתן מתנה לבר נש אימלך בי תניינות ודו"ק. אבל בשאר דברים בסתמא אין לנו לספק אחר שראינו שעשה מעשה בשביל זה שמא חזר בו ממה שגמר בדעתו ועסמ"ע סי' קכ"ב סק"ה וע' במהרי"ק שורש קכ"א שכ' לסמוך ע"ז כיון דנמצא החלל באותו הדרך שאמר ללכת שם ע"ש:
והנה במ"ש כ"ת להסתפק לפי"ד הק"ע סי' רט"ו בשם המבי"ט כל שהעד הנמלט מן הספינה הי' בהול על נפשו באשר אימת מות נפל עליו ובדוחק שנמלט אל תוך הספינה הקטנה א"כ א"א לו להעיד ששהא על הנטבעים בספינה הגדולה עד כדי שתצא נפשם וכיון שכן הו"ל כספינה הנאבדה בים שאפי' אם ניסת תצא שהיא א"א דאוריי' וכן איפסק להלכה בש"ע סי' י"ז סל"ד בהג"ה וא"כ ה"ה בנ"ד אין לסמוך על עדות השיפסאפיציר שהעיד בפני הדירעקציאן ממיתת משה לייסטען כיון שמחמת בהלה בודאי לא שהה עד שת"נ. הנה כבר העלה בשו"ת נובי"ק סי' מ"ז ובתנינא סי' ס"א דאם נמצא א' מת שהועלה מן המים אף שאינו ניכר כלל רק בבגדים בכה"ג שידענו שנטבע אף שלא שהה העד עליו עד שת"נ דנהי דדינא הוא בלא שהה עד שת"נ אם ניסת תצא אבל חזקת איסור איתרע לי' וע"כ ל"ח לשאלה מכח החזקה דכ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו ובתשו' חת"ס סי' ס"ה העלה עוד יותר מזה להקל באם הועלה אדם מת מן המים אף דליכא סי' מספיק להכירו אבל עכ"פ ל"ב בזה שיעור שהיי' כדי שת"נ. ולבר מן דין כיון שהגיד השיפסאפיציר. דיא איבריגע האבען דען טאדט געפונדען הרי אומר שראה במותם והלא בכ"מ פי"ג מגירושין הי"ט ובלח"מ שם כ' דבסתם טביעה אמרי' דבודאי שהא כדי שת"נ וכן האריך בזה בתשו' מהר"א ששון דבמשאל"ס א"צ להעיד בפירוש שעמד עד שת"נ וסתמא אמרינן דודאי שהא ע"ש שמביא ד' הריב"ש שכ' בכונת הה"מ דאפי' ודאי לא שהא עד שת"נ ל"ת וע' בתשו' הרמ"א סי' ל"ג. ל"ו. ל"ז. שהאריך בזה והכי משמע באמת מסתימת דברי הש"ס יבמות קנ"א: מאן איכא בי חסא טבע חסא ואזלה דביתהו ואינסיבה ולא אפקוה דמשאל"ס אם ניסת ל"ת והרי ל"א העכו"ם רק שטבע חסא ול"א ששהא כשיעור שת"נ וע"כ דסתם טביעה הוא כשיעור שת"נ ובפרט דהלא ידוע דהספינה הזאת נטבעה באמצע המים ובכה"ג דהוי רחוק מיבשה בענין שבתוך שיעור כדי שת"נ א"א לו לעלות ליבשה בכה"ג הוי ממילא כמו שהא עד שת"נ כמ"ש בתשו' רעק"א סי' ק"ט ע"ש והרי בק"ע סי' רמ"ז כ' בשם השטמ"ק דגם בודאי לא שהא ליכא אלא איסור דרבנן לד' הרמב"ם והכי משמע באמת מד' התוס' בכורות כ': שכ' דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא ומה דקיי"ל בנטבע במשאל"ס אם ניסת ל"ת היינו משום דהוי מיעוט שאינו מצוי והיינו דלא שכיח שיעלה במקום אחר היכי דהעד שהא עליו כדי שת"נ אבל בלא שהא ל"ה מיעוט שאינו מצוי משום דהרי אפשר שעלה במקום זה ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ולכך אם ניסת תצא וא"כ עכ"פ ל"ה רק דרבנן כמ"ש בתוס' שם דלדידן ל"א סמוך מיעוטא לחזקה רק מדרבנן וכן מוכח נמי מהא דכ' בתשו' הריב"ש סי' שע"ט הובא בב"ח וב"ש ס"ק ק"ח דהא דאר"א בן פרטא במתני' גיטין כ"ח. ספינה שאבדה בים נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים מיירי בדלא שהא וכ"מ מש"ס ב"ב קנ"ג: דמייתי התם מיני' לענין ממונא ואי מיירי בשהא כדי שת"נ הא הוי רק חומרא בעלמא לכתחלה ואיך שייך ללמוד מיני' לענין ממונא וע"כ דמיירי בלא שהא דמדינא אסורה וא"כ כיון דקא' דנותנין עליו חומרי חיים ע"כ דהוא רק חומרא דרבנן וכבר האריך הנוב"י בכמה תשו' דהיכי דליכא רק איסור דרבנן ל"ח לשאלה ויש עוד מקום לומר עפי"מ שמצדד ברא"ש פ"ק דב"מ סי' נ' לומר דחשש שאלה הוא רק מדרבנן ומבואר מד' הריב"ש סי' שע"ט וש"פ דכל דבדרבנן אם ניסת ל"ת בדאיכא תרתי דרבנן מותרת לינשא לכתחלה וא"כ לפי"ד הפוסקי' דבסתמא א' דשהא כשהוכר אח"כ בבגדיו מותרת לינשא לכתחלה] ובפרט שבין הבגדים והחפצים של הנטבע הזה שאנו דנין עליו היו כמה מהם שאין דרכן להשאילן וגם שאלת כלים רבים גופי' הא ל"ש כמ"ש בתשו' מהרי"ט הובא בק"ע סי' שפ"ב וכ"פ בתשו' ג"ב סי' כ"א:
והנה אף דכ' הב"י דלמ"ד סי' דרבנן חיישי' לשאלה אף בכלים דלא מושלי כמו כיס וארנקי וטבעת וא"כ הא אנן קיי"ל כר"א דספוקי מספקא לי' אי סי' דאוריי' או דרבנן מלבד שב"ש ס"ק ס"ט חולק עליו ובתשו' ביא"פ סי' י"ט כ' דהב"י תברא לגזיזי' ופוסק דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי ע"ש חוץ לזה הרי כ' בנוב"י סי' נ"א בשם המהר"ם ברבי דהוא דוקא אם מכירין הכלים בסי' מובהקין לכך קא' דאף דהם כלים דלא מושלי עכ"פ כיון דיש חשש שאלה אף בדרך שאינו מצוי עכ"פ ליכא סי' מובהק ביותר אבל היכי דהכלי ניכר בטב"ע שפיר מהני נ"ש. וי"ל בזה במה שהקשו ע"ד הב"י הנ"ל מד' הש"ס ב"מ כ"ז: דפריך למ"ד סי' דרבנן מהא דא' דכ"ר חמור דאפי' חמור בסימני אוכף ומשני בעדי אוכף ואכתי קשה דניחוש לשאלה אף דאוכף לא מושלי אינשי מ"מ כיון דסי' דרבנן הא ל"מ אף בכלים דלא מושלי [והנה ע"ד הפלפול י"ל בישוב קושי' זו עפמ"ש בנובי"ק סי' מ"ג להקשות מ"פ מחמור בסי' אוכף ניחוש לשאלה דילמא הא דחיישי' לשאלה בנמצא מת אעפ"י שיש סי' בכליו משום דאיכא חזקת א"א אבל חמור בסי' אוכף דל"ה כנגד חזקה ל"ח לשאלה אמנם י"ל עפ"מ שהקשה באס"ז ב"מ שם בהא דקא' נ"מ לאהדורי גט אשה בסי' הרי אפי' אי סי' דאוריי' לא ילפי' אלא משמלה והיכי מוכח מזה דמהני סי' להוציא מחזקה הרי מוצא אבידה ל"ל חזקה ותי' בנובי"ת סי' ס' עפ"מ שהקשה הר"ן אי סי' דרבנן א"כ כל אבידה אפי' י"ב סימני' ליהוי של המוצא כיון דהבעלים מתייאשין ותי' דכיון די"ב סי' אין הבעלים מתייאשין דסברי דע"י הסי' ימצאו עדים וע"כ י"ל דבזה מסתפק הש"ס אי סד"א דל"ח דילמא אתרמי ומה"ט מוציאין אבידה מהמוצא דהבעלים אין מתייאשין כיון דמהדרינין להו בסי' או סל"ד ואפ"ה מוציאין האבידה מיד המוצא דהבעלים חושבים שע"י סי' ימצאו עדים ולא מייאשי נמצא דאי סד"א אמרי' דהטעם שמוציאין מיד המוצא לפי שהבעלים אין מתייאשין כיון דמהדרי' להו בסי' א"כ ממילא מוכח דמהני סי' להוציא מחזקה כיון דמוציאין האבידה מהמוצא משום זה ע"ש וא"כ מתורץ לפי"ז קושי' הנוב"י הנ"ל דהתם אזלא הפירכא חמור בסי' אוכף היכי מהדרי' אי סד"א ומהני אפי' להוציא מהמוצא ניחוש לשאלה וליהוי של המוצא וממילא אזדא לפי"ז הקושיא על הב"י הנ"ל דממ"נ אי סד"א הא ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי גם לענין היתר אשה במיתת הבעל ואי סד"ר הא ע"כ מאי דמהדרי' אבידה בסי' דאמרי' דאינו מייאש לפי שי"ב סי' חושבין שע"י הסי' ימצאו עדים שיכירוהו בטב"ע א"כ לאחר דתקנו רבנן דסי' מהני באבידה הא ל"ה להוציא מחזקה כיון דבלא"ה אינו של המוצא דלא התייאשו הבעלים אפי' אי סי' ל"מ וא"כ מהיכי תיתי למיחש לשאלה באבידה כיון דליכא חזקה וא"ש] ולהאמור נכון דבעדים המכירים בטב"ע שפיר מועיל אף בכלים דלא מושלי וממילא מיושב לפי"ז ג"כ קושי' האס"ז שם שהקשה דלמה אצטריך לשנויי בעדי אוכף הרי הו"מ לאוקמי בסי' מובהק דלכ"ע דאוריי' ולהנ"ל ניחא דאי הוי משני בסי' מובהק הדר יקשה ניחוש לשאלה דאף דאוכף לא מושלי אינשי עכ"פ סי' מובהק ל"ה. ועתשו' פנ"י סי' ח' במה שתמה על הח"מ ס"ק מ"ב שכ' דחיישי' למכירה ועתשו' חת"ס אה"ע סי' ס"ח שכ' להתיר בשנמצא אצלו פאס וגם כתבי חשבונותיו כבנ"ד וכן בנובי"ת סי' מ"ו כ' דפאס הוי מחפצים דלא מושלי ובחת"ס שם כ' עוד דפאס עדיף מכלים דלא מושלי דאפי' א' מני אלף אינו רוצה למכור ולשאול פאס ע"ש והכי מסתבר דכיס וארנקי דקא' בגמ' דלא מושלי אינשי משום דמסמני וכן אוכף משום דמסקב לחמרא אבל מ"מ ימצא איש שלא יקפיד ע"ז אבל שואל או מוכר פאס כיון דיש בזה עונש עפ"י חוקי המדינה בודאי ל"ח למילתא דל"ש כזה וכי"ב כ' בס' ברכ"י חיו"ד סי' קי"ח לענין חשש איחלופי ע"ש ובפרט דהו"ל בנ"ד תרי מילתא דלא שכיחי שאלת כל בגדים וגם כלים דלא מושלי בודאי ל"ח כדא' בגמ' דל"ח דילמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וכן העלה במהרי"ק שורש קכ"א דל"ח לתרי דילמא אתרמי ע"ש גם הרי הב"ח בתשו' סי' פ"ז העלה דכל שיצא מאתנו בהבגדים ול"ה לו עוד בגדים כאלו ובזמן מועט נמצא א' הרוג בבגדים אלו ל"ח לשאלה ולחליפין בזמן מועט ע"ש וגם הלא כבר עברו יב"ח ולא הי"ל שום ידיעה ממנו ויש לצרף בזה גם מ"ש הראשונים ז"ל לסמוך בכי"ב שנאבד זכרו שאם הי' חי הי' שב למקומו או כתב לביתו ע' ק"ע סי' רכ"א ובס' עזרת נשים מביא גבול לזה יב"ח וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב. והרי עכ"פ בכה"ג חזקת א"א דאוריי' אזדא לה כנראה מפירש"י כתובות כ"ב באומרת ברי לי אין לבי נוקפי שאלו הי' קיים הי' בא וא"כ הרי בתשו' נוב"י הנ"ל התעורר בחשש שאלה נימא חזקה כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו ותי' דאיכא כנגד זה חזקת א"א א"כ עכ"פ בכה"ג דליכא חזא"א דאוריי' יש לסמוך על הכרת בגדיו. שעל כן מכל הלין טעמי דעתי העני' מסכמת לדבריכם להתיר אשת ר' משה לייסטען הנ"ל מכבלי העיגון אחרי שיסכים עמנו עוד רב מובהק ומומחה בהוראה בשריותא דידה כי היכי דנמטי שיבא מכשורא ותהי' ניתרת אח"כ במותב תלתא כמשפט אשה הנשאת עפ"י ע"א דכל שההיתר הוא משום עיגונא אקילו בה רבנן צריכה רשות בי"ד והשי"ת יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות מתורתו הקדושה. דברי ידידם דור"ש באהבה:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |