הרי בשמים/ב/רכד
|
< הקודם · הבא > |
אמנם מה שיש לעיין עוד בדין זה הוא דהרי בעינין שמו ושם אביו ובנ"ד לא נזכר רק שמו בלבד וגם שם העיר ליכא כיון דנזכר שהוא מנעוויארק ואף דאינו מגרע זה כיון שידוע לנו שהי"ל פאס מנעוויארק אבל הוכחה הא עכ"פ ליכא אולם כיון שנכתב שם משפחתו לייסטען מהני כמו שם אביו כמ"ש בב"ש ס"ק נ"ח בשם מהרשד"ם ובק"ע סי' ק"ה בשם הר"א מזרחי דכינוי אשכנז הוי כמו שם אביו ובתשו' ב"י דין משאל"ס סי' ב' כ' דעדיף משם אביו. אבל דא עקא דלא נזכר שם עירו שהוא מטארנא ובכה"ג דשכיח שיירתא בעינין ג"כ שם העיר והרי לשי' המזרחי סי' ט"ו הובא בב"ש ס"ק נ"ט ל"מ שמו ושם עירו אם לא הזכיר שם אביו א"כ מכ"ש דל"מ שמו ושם אביו בלי שם עירו דהרי שמו ושם עירו עדיף משמו ושם אביו בלי שם עירו כדמשמע מד' הרמ"א סי"ח ובב"ש ס"ק נ"ז ונ"ט כ' בשם הש"ג דכשמזכיר שמו וש"ע לכ"ע מהני משמע אף דבשמו וש"א ל"מ מ"מ שמו וש"ע מהני ועכ"פ שקולין המה ול"מ לשי' המזרחי שמו וש"א בלי שם עירו אמנם לפענ"ד בכה"ג דנ"ד שידענו שזה האיש משה לייסטען הלך עם הספינה הלזו ומן משה לייסטען אחר לא נודע שנסע עם ספינה זאת בודאי סגי בשמו ושם המשפחה בלבד אף במקום דשכיחי שיירתא וה"ז דומה להך דיבמות קט"ו: ביצחק ריש גלותא דקיי"ל כרבא התם דל"ח לתרי יצחק וכ' בתוס' שם דמיירי בשיירות מצויות ולגירסת רבים מהראשונים ז'. שם לא נזכר שהי' מקורטבא א"כ לא נזכר שם עירו ועתשו' הרא"ש כלל נ"א שכ' דאין להעליה על הדעת שהי' ריש גלותא ממש דל"ה לישראל אלא ריש גלותא א' אלא שם כינוי או משפחה כו' ע"ש וע"כ דכיון דידעינן דיצחק ר"ג זה הלך לאספמיא ומיצחק ר"ג אחר לא ידענו לפיכך אע"ג דשכיחי שיירתא לאספמיא ל"ח ליצחק ר"ג אחר וכן מבואר בח"מ ס"ק ל"ח והה"נ בנ"ד כיון דנודע לנו שזה משה לייסטען הלך עם ספינה זאת מברעמין לאמעריקא וממשה לייסטען אחר לא נודע לנו שנסע עם הספינה הזאת אין לנו לספק באחר אף שלא נזכר רק שמו ושם כינוי משפחתו:
והנה להתוס' בב"מ י"ח: ד"ה נפק יש להם שיטה אחרת שכ' שם בהא דהקשו לאביי דס"ל דחיישינן לתרי יצחק אפי' לא הוחזקו תקשי לי' מתני' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר [ובדרך הפלפול אמינא ליישב קושי' התוס' הלזו דבב"מ כ': פריך לי' רב עמרם לרבה דקפשיט לי' בהך גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה דהוי כתיב בי' שוירי מתא דעל רכיס נהרא מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר מאי קמדמית איסורא לממונא וא"ל שטרי חליצה ומיאונין תנן ופי' התוס' דמשום חומרא דא"א חיישי' באי' א"א אפי' למיעוטא ולכאורה אכתי מאי קמדמי גט לחליצה הרי "ד חליצה ל"ה דשב"ע רק כשאר איסור בעלמא ע' נובי"ק סי' כאו ומאי מייתי ראי' לא"א גם הרי ביבמה לשוק ליכא אלא איסור להוי ובא"א הוי איסור מיתה והכי מצינו בב"מ נ"ו. ורב ששת לא שפיר קא מותיב לי' דקאמרי אינהו מיתה ומותיב ר"ש לאו ועתוס' קידושין י"ב. ד"ה אם הקלנו בשבוי' שכ' וי"מ אם הקלנו בשבוי' משום דליכא אלא אי' לאו דזונה ניקל בא"א דאיכא איסור מיתה וע' קידושין י"ד. ותהא א"א יוצאה בחליצה מק"ו מה יבמה שאינה יוצאה בגט כו' והק' בתוס' דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן בלאו ולכן דין הוא שתצא בקל תאמר בא"א שהיא במיתה וא"כ ה"נ היכי מייתי ראי' משטרי חליצה הלא התם דאינו רק איסור לאו י"ל דא"ח לב' יב"ש ובא"א דחמיר חיישי' לב' שוירי וענובי"ת חאה"ע סי' ס"ו דתלי לה בפלוגתא דאמוראי ביבמות קי"ט. ע"ש אמנם י"ל לפ"מ דס"ל לרב ביבמות ק"ט: דקידושי קטנה לכי גדלי גדלי בהדה בבעל וענובי"ת חאה"ע סי' נ"ג שהאריך בזה דבבעל חלין קידושין הראשונים למפרע מדאוריי' וא"כ י"ל דקפשיט משטרי מיאונין [דלא כתשו' הריב"ש סי' שפ"ה. דע"כ הספק הוא לאחר שגדלה דאי עדיין הוא קטנה הא יכולה למאן השתא ומאי נ"מ בהחזרת השטר מיאון וא"כ מדקתני סתמא יחזיר משמע אפי' בבעל דאז הו"ל א"א דאוריי' לרב וא"כ הא א' בשבת כ"ב: ובכ"ד דכל מילי דמר עביד כרב וא"כ שפיר פשיט רבה דיחזיר מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר משא"כ אביי הא קא' ביבמות שם דלמד דין זה מעובדא דאבוה דשמואל ע"ש וא"כ שמואל הא ס"ל דאפי' בבעל כשגדלה הוא ע"ד קידושין הראשונים וא"כ לעולם ל"ה רק קידושין דרבנן וא"כ לא הו"מ למיפשט מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר דאין ראי' מאיסור א"א דרבנן לדאוריי' ודוק] ותי' דשאני בהא דכל מעב"ד כיון שזה האיש שואל גט וידעינין שאבד גט ואין אנו מכירין אחר אין לחוש שמא מאחר נפל ונפל ממנו כמו כן כאן אבל התם אין אנו יודעין איזה יצחק מת אם מעיר הזאת או מעיר אחרת ע"ש הרי דתופסין ג"כ הסברא הנ"ל דכיון דידענו שנאבד גע מיב"ש זה כאן אין לחוש לאחר אף בשיירות מצויות אפס שהתוס' שם מפרשי הך עובדא דיצחק ר"ג דיבמות הנ"ל של"ה יודעין אם יצחק ר"ג בעלה של זו הלך בדרך הזה מקורטבא לאספמיא דלהכי קא' אביי התם חיישי' לתרי יצחק אכן פשטא דסוגי' התם מורה כפי' הרמב"ן שם דמיירי באמת שהיו עדים מעידים שיצחק זה יצא מקורטבא לאספמיא וכשמת בא מעשה לפני חכמים ואמר אביי דכיון שהשיירות מצויות בקורטבא חיישי' שמא אותו שמת ממקום אחר בא לקורטבא וזה שהי' בן עיר הלך למקום אחר ורבא ס"ל דכיון שעדים מעידים שיצא מקורטבא וכאן הי' אדם א' ששמו כן אמרי' כאן נמצא כאן הי' ול"ח שמא פנה זה והלך למדה"י ואחר בא לכאן ע"ש ועתשו' הריב"ש סי' תק"ח. והנראה לפענ"ד דאביי ורבא פליגי אליבא דרבה דלל"ב דר"ז בב"מ ובגיטין לכ"ע חוששין בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו ולרבה תליא בפלוגתא דאביי ורבא הנ"ל דהנה בפנ"י בחי' שם הקשה לפי"ד הרמב"ן הנ"ל מ"פ אמתני' דהמביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול ממתני' דמצא גיטי נשים כו' הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ וכן מהברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה הרי במתני' קתני המביא גט ומשמע שאבדו בדרך ולהכי לז"מ חיישי' משא"כ ההם איכא לאוקומי שמצאו במקום דירת יב"ש ומש"ה ל"ח ליב"ש מעיר אחרת דכאן נמצא כאן הי' אמנם באמת י"ל דאין כאן קושי' דהרי במתני' דהמביא גט הא ע"כ מיירי שראינוהו ביד יב"ש זה או ביד שלוחו קודם שאבדו במקום שנמצא מדקתני אם מצאו לאלתר כשר דאם לא ראינוהו בידו במקום הזה מנא ידעינין שהוא לאלתר והכי מבואר בתוס' שם וא"כ דע"כ ראינוהו בידו במקום שנמצא הא שייך נמי למימר כנכ"ה ואפ"ה חוששין ופריך שפיר ולפי"ז י"ל דלרבא דס"ל כנכ"ה אין חוששין בש"מ משום דא' כנכ"ה ורק בהוחזקו ב' יב"ש ל"ש כנכ"ה כיון דגם השני הוחזק כאן אבל לאביי באמת חושש רבה בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו והא דקא' התם לרבה דאפי' במקום שהש"מ והוא שהוחזקו דאלת"ה קשי' דרבה אדרבה דההוא גיטא דאשתכח בי דינא דר"ה דהוי כתיב בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אר"ה חיישי' לב' שוירי וא"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי מינך ר"ה נפק דק ואשכח דתנן כל מעב"ד ה"ז יחזיר והא ב"ד דר"ה דכי מקום שהש"מ דמי וקא פשיט רבה דיחזיר אלמא אי הוחזקו ב' יב"ש אין אי לא לא נראה דהכרח זה הוא רק אליבא דרבא דהנה הב"ש בסי' קל"ב סק"ד הקשה עמ"ש ברמ"א שם סוף הסי' בשם תשו' הרא"ש דאם הוזכר שם העיר אין לחוש לשיירות מצויות א"כ מנ"ל להוכיח דרבה ס"ל דוקא שכיח והוחזק לא מחזירין מדאמר להחזיר הגט שכתוב בו שוירי מתא אע"ג דשם היו שיירות מצויות דילמא שא"ה דכתוב בגט שם העיר אמנם נראה עפ"מ די"ל בטעמא דתשו' הרא"ש הנ"ל שכ' דבנכתב שם העיר אין לחוש לב' יב"ש אף דשיירות מצויות דהנה הא דחיישי' לב' יב"ש אף דהשם יב"ש גופי' הוי סי' כשלא הוחזק ב' יב"ש בעיר הוא משום דסימנים לאו דאוריי' ולא סמכינין באיסור על סי' אמצעי והנה ידוע מ"ש הפוסקי' דשני סי' אמצעיים הוי כסי' מובהק עב"ש סי' י"ז סק"ע וא"כ י"ל עפמ"ש בש"ע ח"מ סי' מ"ט דשם העיר הוי ג"כ סי' א"כ כשנכתב שם יב"ש וגם שם העיר הו"ל כב' סי' אמצעיים ושפיר סמכינין ע"ז ול"ח לשיירות מצויות.] וחוץ לדרכנו אפשר לומר בסגנון זה בישוב קושי' הב"ש הנ"ל דהנה באמת הקשו התוס' בסוגי' שם מנ"ל לרבה למיפרך הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ דילמא באמר תנו נותנין לאלתר דוקא אמנם י"ל דדייק לה מדקתני התם ג"כ דייתיקי מתנות ושוברין וזה הא בודאי מיירי אפי' לזמן מרובה דבממון ל"ח לב' יב"ש כמ"ש בפנ"י שם ממילא גם בגיטי נשים הפי' גם לז"מ והנה הא דבממון ל"ח לב' יב"ש הוא מכח ד' התוס' בב"מ כ': ד"ה איסורא דמדאוריי' ל"ח לב' יב"ש רק מדרבנן חיישי' משום לעז ובממונא ל"ש לעז ע"ש ולפי"ז הרי כ' בנובי"ת חאה"ע סי' ס' דהא דכ' התוס' דחשש ב' יב"ש הלא רק מדרבנן הוא רק אי סי' דאוריי' ול"ח דאתרמי סימנא כסימנא ה"ה דל"ח ג"כ לב' יב"ש משא"כ אי סי' דרבנן הוי החשש דב' יב"ש דאוריי' ע"ש ולפי"ז מיושב לנכון קושי' הב"ש הנ"ל דהש"ס מוכיח שפיר מדברי רבה גופי' מדפריך הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ וקשה דילמא לאלתר דוקא וע"כ מדקתני לה ביחד עם דייתיקי מתנות ושוברין דהוא אפי' לז"מ משום דחשש ב' יב"ש הוא רק מדרבנן משום לעז ובממון ל"ש לעז וא"כ ע"כ ס"ל לרבה דסי' דאוריי' וכיון דס"ל סי' דאוריי' א"כ שוב אין מקום לחלק בין נכתב שם העיר בגט או לא דכיון דסי' דאוריי' מה לי חד סי' או שני סימנין והבן] ולפי"ז י"ל דהוכחת הש"ס הנ"ל אזלא לרבא דס"ל ביבמות ק"כ. דכ"ע סי' דאוריי' ופלוגתא דראב"מ ורבנן אי מעידין על השומא בשומא מצוי' בבן גילו קמיפלגי וכיון דסי' דאוריי' הא אין חילוק אם נכתב שם העיר בגט או לא דכיון דסי' דאוריי' מה לי סי' א' או ב' סימני' משא"כ לאביי ביבמות שם דקא' דפליגי בסי' דאוריי' או דרבנן וס"ל דסי' ל"ד כרבנן דראב"מ א"כ לדידי' אין ראי' דרבה ס"ל דבעי' ג"כ הוחזקו דהרי אפשר לומר דהתם הוא משום שנכתב שם העיר בגט כקושי' הב"ש הנ"ל וא"כ לאביי שפיר חיישי' לש"מ אפי' בלא הוחזקו ואפי' כשנמצא במקום שנאבד גם לרבה והכא אזלא הסוגי' אליבא דרבא. ומה נכון ליישב עפי"ז מה שראיתי שהקשה אדם קשה כברזל אא"ז הגאון האדיר רבינו משולם מפ"ב זצוקללה"ה בשו"ת רמ"א בהא דא' בגיטין כ"ז: ת"ר איזהו שלא לאלתר ר"נ אומר ששהא כדי שתעבור שיירא ותשרה כו' רבי אומר כדי לכתוב את הגט ר"י אומר כדי לקרותו אחרים אומרים כדי לכותבו ולקרותו והקשה לפ"מ דא' בסוף הוריות דסתם אחרים ר"מ א"כ להך לישנא דלכ"ע בעינין תרווייהו ש"מ והוחזקו א"כ הרי כ' התוס' בגיטין כ"ד: ד"ה בעידי מסירה דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי היכי דהוחזקו ב' יב"ש בעיר כשלא כ' דורות או כהן או סי' שניכר מתוך החתימה שנכתב לשם זה האיש ואשה זו פסול לגרש בו אפי' בע"מ כיון דאינו מוכח מתוכו א"כ מאי נ"מ לדידי' איזהו זמן מרובה כיון דלז"מ דאין מחזירין הוא רק בש"מ והוחזקו ובהוחזקו הא בלא"ה פסול לר"מ משום דאינו מוכח מתוכו עכ"ק. והנה ב"ח ותלמידי החריף כ' אליעזר לאדיער שי' תי' עפמ"ש התוס' בגיטין כ"ד: שם ובדף ד'. ד"ה דקיי"ל בהא דקא' בגיטין פ"ו: גבי שנים ששלחו ב' גיטין ושמותיהן שוין נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו וקאר"י בגמ' הא דלא כר' אלעזר ומשמע דלר' מאיר ניחא והרי בעינין מוכח מתוכו ותי' דהתם מיירי בשכ' דורות או סי' או כהן שניכר מתוך החתימה ועדי מסירה אין מכירין באבותיהן או בסי' הכתוב וברש"ל בחי' שם כ' דמיירי שאין השליח מכיר בשלוש ע"ש ולפי"ז שפיר נ"מ גם לר"מ בהא דקתני לז"מ פסול בכגון שהוחזקו ב' יב"ש בעיר ובגט נכתב סי' דמשולש דהוי שפיר מוכח מתוכו אפס שאין השליח מכיר בשלוש א"כ א"י דילמא הוא מיב"ש האחר והאחר יש לו שלוש זה ויפה אמר. ויש לפרש עפי"ז ד' התוס' בגיטין כ"ז. ד"ה כאן כו' וא"ת היכי דהוחזקו אע"ג דאין ש"מ היכי מהדרינין מנא ידעינין דשל זה הוא וי"ל כגון דידעינין דמזה יב"ש נפל כו' ושמעתין אתיא כר"א דלר"מ כיון דהוחזקו א"י לגרש בו אפי' הוא שלו כיון דאינו מוכיח מתוכו ודקדקו המפורשים דלמה כ' התוס' זה הכא ואמאי לא כ' התוס' הכי בהא דמוקמי' הא דלז"מ פסול בהוחזקו וש"מ דע"כ אתיא כר"א דלר"מ בע"י מוכח מתוכו ולהאמור נכון דבהא דקתני המביא גט ואבד הימנו לז"מ פסול דמיירי שנפל מיד השליח שפיר אפשר לומר כגון שנכתב בגט משולש וכשר גם לר"מ רק שהשליח א"י השלוש משא"כ הא דאמר תנו נותנין דמוקי בשהוחזקו רק שאין ש"מ א"כ היב"ש הוא לפנינו ואומר תנו א"כ הוא גופי' הא בודאי יודע מהשלוש וע"כ שפיר כתבו דההוא ע"כ אתיא כר"א] ולדברינו נכון דהרי בתוס' גיטין הנ"ל כ' הכי בהא דא' התם על המשנה דכ' לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה קטנה הוא דלא מצי מגרש בי' הא גדולה מצי לגרש בי' ז"א ב' יב"ש הדרין בעיר א' מוציאין שט"ח על אחרים ומוקי אביי בעדי מסירה ור"א הוא ומוכיחים התוס' מזה דלר"מ פסול בהוחזקו כיון שאינו מוכח מתוכו אבל לרבא שם דמוקי כר"מ ומדייק באמת מהא דב' יב"ש הדרין בעיר א' מוציאין שט"ח על אחרים ע"כ דס"ל לרבא אליבא דר"מ דל"ב מוכח מתוכו וא"כ ממילא ל"ק קושי' א"ז הגאון הנ"ל דממ"נ לרבא דס"ל כנכ"ה ובעי' ש"מ והוחזקו הא לדידי' אליבא דר"מ ל"ב מוכח מתוכו ושפיר הוי ההוא דינא גם אליבא דר"מ ואלא לאביי דס"ל דבעי' לר"מ מוכח מתוכו הא לדידי' גם לרבה חוששין בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו וא"כ אתיא דין זה דלז"מ חוששין אליבא דר"מ מכח ממ"נ ודו"ק:
ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב קושי' א"ז הגאון הנ"ל עפ"מ שכתבנו למעלה דהא דבעי' הוחזקו ובש"מ לחוד ל"ח לב' יב"ש משום די"ל כנכ"ה ולכאורה אנן לא קיי"ל כרבא דס"ל בכתובות ע"ה: כנכ"ה אלא כר"א דמשני התם רישא מנה לאבא בידך כו' אמנם י"ל דרק התם לגבי ממון ל"ש כנכ"ה משום דאיכא חזקת ממון אמנם הרי ה"נ איכא חזא"א אולם י"ל עפמ"ש בב"ש סי' ל' סק"ט בשם הג"א סוף גיטין דהא דס' קרוב לו ס' קרוב לה הוי ס' קידושין היי"ד בב' כתי עדים אחת אומרת קרוב לו וא' אומרת קרוב לה אבל כת א' שמסופקין אי קרוב לו אי קרוב לה הו"ל כמקדש בלא עדים וא"כ לפי"ז למאי דקיי"ל כר"א דא' עדי מסירה כרתי א"כ בגט שנמצא איך יחזיר ויגרשנה עתה ע"י עדי מסירה הרי נהי דהבי"ד אין חוששין שמא של יב"ש אחר הוא כיון דאין ש"מ אבל העדים הא א"י בבירור אם הוא של זה והו"ל מגרש בלא עדים והלו' מבואר בפוסקים דעדי קידושין וגירושין בעינין דוקא עדי ראי' ולא סגי בידיעה בלא ראי' א"כ נהי דאנו אומרים דיחזיר משום דאיכא חזקת כנכ"ה אבל העדים הא א"י בבירור והו"ל רק כעדות ידיעה בלא ראיי' דל"מ בגירושין אמנם י"ל עפ"י שי' הרי"ף בסוף גיטין והרמב"ם דס"ל דאפי' לר"א דא' עדי מסירה כרתי מהני ג"כ עדי חתימה בלבד א"כ שפיר יוכל לגרשה עפ"י הע"ח שבגט אמנם קשה הרי ע"כ מיירי שאין הע"ח לפנינו דאי ישנם לפנינו הרי נוכל לשואלם אם חתמו גט זה ליב"ש זה ואי אמרו שאין יודעין הא הו"ל א"י בחקירות דעדותן בטלה וא"כ כיון שאינם לפנינו הא הו"ל מפי כתבם דאינו כשר מדאוריי' רק מד"ס כמ"ש הרמב"ם וע"כ משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וכ"כ בב"ש סי' קמ"א סק"ע וא"כ כיון דע"כ מכח אפקעינהו כו' קאתינין עלה א"כ בהא דמחזירין הגט ע"י כנכ"ה הא אינו להוציא מחזקת א"א כיון דאם תתגרש בגט זה הא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והו"ל פנוי' למפרע ול"ה א"א מעולם וכי"ב כ' בס' המקנה בק"א סי' ל' ע"ש ומה נכון ליישב בזה קושי' בעל העיטור שהקשה אמאי לא פריך בב"מ אהך דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ניחוש שמא כ' ליתן בניסן והוא לא נתן עד תשרי והיא זינתה קודם הנתינה והשתא אומר הבעל ליתן לה הגט משום שרוצה לחפות עלי' ומבואר במפורשים דאף לשינויא דגמ' התם דאמרינן לה אייתי ראי' כו' קשה זה דבשלמא לענין טריפת פירי מהלקוחות אף אם לא יהי' קול ברור אימתי יום הנפילה א"י להוציא מהלקוחות מספק דיאמרו לה אייתי ראי' אבל חשש דחיפוי איכא שפיר דהא לא נקמלנה מספק דאולי הנפילה הי' קודם ולהאמור נכון דהרי בתוס' גיטין ל"ג. כ' דאי לא נתכוין מתחלה לחפות אמרי' אפקעינהו כו' ופטורה ממיתה מה"ד וא"כ ליכא הכא חשש חיפוי כיון דאף שהבעל מודה הא העדי מסירה א"י וע"כ מתגרשת ע"י ע"ח כנ"ל וא"כ אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ופטורה באמת ממיתה כיון דהבעל הא מעיקרא לא נתכוין לחיפוי רק שנתאחרה הנתינה וא"כ שפיר אמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ופטורה ממיתה ול"ק קושי' בעל העיטור ומעתה תתיישב לנכון קושי' א"ז הגאון הנ"ל דהנה מבואר במפורשים דהא דאם מתגרשת בגט ע"י ע"ח ל"ה רק מדרבנן הוא רק למאי דקיי"ל ע"מ כרתי ואי ליכא ע"מ מתגרשת ע"י ע"ח והויין הע"ח לראי' שפיר שייך מפיהם ולא מפי כתבם משא"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי לדידי' הא אין הע"ח לראי' והחתימה הוי' הכריתות של הגט א"כ ל"ש מפי כתבם וכשר מדאוריי' אף אי אין העדים לפנינו והכי מבואר בפנ"י גיטין ל"ו. וא"כ לר"מ בודאי חוששין בש"מ גם בלא הוחזקו דל"ש כנכ"ה משום דהוי להוציא מחזא"א כנ"ל ומיושב שפיר קושי' א"ז הגאון הנ"ל דשפיר אצטריך לפרש מאי ז"מ כיון דלדידי' גם בש"מ בלא הוחזקו חוששין. ודעת לנבון נקל ליישב עפי"ז קושי' התוס' בגיטין ובב"מ שהקשו להך לישנא דקא' אם אין ש"מ יחזיר אעפ"י שהוחזקו ב' יב"ש בעיר היכי מהדרינין מנא ידעינא דשל זה הוא ונראה דהנה באמת הק' הפנ"י בספ"ק דכתובות ל"ל קרא לאהדורי אבידה בסימנים תיפוק לי' דמהני גם בט"ע משום בו"ש ברי עדיף דהא המוצא ל"ל חזקת ממון ותי' דאיכא כנגד זה רובא דעלמא ע"ש וא"כ באין ש"מ הא ליכא רובא דעלמא ורק לחוש ליב"ש האחר הא נגד זה שוב מהני מכח ברי ושמא אמנם הא קיי"ל דל"מ בו"ש כנגד חזקת ממון וה"ה דהיל"ל דל"מ כנגד חזקת א"א ולהנ"ל דהכא ע"כ ליכא חזקת א"א א"כ ל"ה נגד חזקה ומהני שפיר הברי של הבעל ול"ק קושי' התוס':
אמנם כ"ז לפלפולא אכן לקושטא דמילתא נראה דזה הוי שפיר להוציא מחזקה דלפי טענת הבעל הא אומר שגירשה כבר ושיחזירו הגט להאשה. והנה בתוס' שם תי' דכיון דאנו יודעין שזה אבד גט כאן אין לנו לחוש שגם האחר אבד ע"ש והיינו ע"כ שיש עדים שראו הגט בידו וע"כ שהוא אבדו. ולהסביר הענין נלפענ"ד דהרי לכאורה מאי ראי' הוא מזה שראוהו בידו דילמא אבדו יב"ש האחר ומצאו זה. אמנם הרי באמת ס"ל לרבה בב"ב קע"ב: דל"ח לנפילה אפס די"ל עפמ"ש בתוס' יבמות קט"ו: ד"ה חבי בר ננאי דרבא מדמה ממונא דהוחזק לאיסורא דלא הוחזק ע"ש וא"כ אין ראי' מממון לאיסור וי"ל דבאיסור חושש לנפילה אמנם כיון דבאיסורא ל"א רק דנחית חד דרגא מממון א"כ אמרינן אף דבממון אינו חושש רבה אפי' לנפילה דרבים באיסורא חושש אבל עכ"פ לנפילה דיחיד אף באיסורא לא חייש כדס"ל לאביי התם לענין ממון דל"ח לנפילה דיחיד. [ומה שיש לעיין בזה הוא דאפשר דאף אביי דקא' התם דל"ח לנפילה דיחיד היינו שלא להוציא מחזקה דהתם איירי לענין שני יב"ש שהוחזקו בעיר מוציאין שט"ח על אחרים ול"ה נגד חזקת ממון כיון דממ"נ חייב הלוה אם ליב"ש זה אם להאחר וסוף סוף תיפוק ממונא מרשותי' דהלוה ול"ח חז"מ בכה"ג כמ"ש בש"ך ח"מ סי' צ"א לענין חנוני על פינקסו וכי"ב כ' בתוס' ב"ב פ"א: ד"ה אלא לענין ביכורים ע"ש משא"כ הכא אי נימא דל"ח לנפילה דיחיד הא הו"ל נגד חזקת א"א] ולכאורה יל"ד דא"כ איך נתרץ בהברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דלחד לישנא מוקי לה ר"ז באין ש"מ ואע"ג דהוחזקו וקשה האיך יחזיר לאשה כיון שיש ב' יב"ש בעיר והכא א"א לתרץ כד' התוס' הנ"ל כיון דברייתא זו ע"כ לא מיירי שראינו הגט בידה דאם ראינו בידה פשיטא דיחזיר אפי' אין הבעל מודה כמ"ש בתוס' שם וא"כ א"י אם אבדה גט כאן כלל ואמאי יחזיר לאשה כיון שיש ב' יב"ש בעיר ונראה עפ"י דברינו הנ"ל דהרי באמת הק' התוס' שם דבזמן שהבעל מודה הא נאמן מכח בעל שאמר גירשתי את אשתי ותי' הרשב"א והר"ן ז"ל דהרי באמת קיי"ל ב"ב קל"ד. זיל חוש לה ואינו נאמן רק לחומרא אמנם הא עכ"פ איתרע חזא"א עי"ז וכיון דליכא חזקה הא מהני טב"ע של הבעל מכח בו"ש ורק בהמתני' דמצא גיטי נשים כו' הא אמר תנו נותנין שפיר הק' בתוס' איך נהדר כיון שהוחזקו ב' יב"ש בעיר ול"מ מכח בו"ש כיון דהוא נגד חזקת א"א וע"כ אצטריכו לתירוצם משא"כ בהברייתא דמצא גט אשה בשוק כיון דאיתרע חזא"א מהני שפיר מכח בו"ש אולם באמת בד' התוס' א"א לנו להעמיס זה כיון דהתוס' בעצמם מתרצים הקושי' הנ"ל דכיון דל"מ למפרע א"נ הכא גם להבא כיון שאומר שבזה הגט גירשה א"כ שוב איכא חזא"א אמנם י"ל עפ"מ שהק' באס"ז ב"מ מ"פ מהברייתא דבזמן שהבעל מודה דילמא הכא הטעם משום ס"ס ס' שמא כבר גירשה ואת"ל לא גירשה שמא זהו הגט שאבד ומתגרשת עתה ותי' דהו"ל ס"ס במקום חזקת א"א ולפי"ז כיון דצריכין החזקת א"א לדחות הס"ס שוב נשאר לנו לדון עפ"י אמירת ברי של הבעל כיון דחזקה ל"מ לשני דברים כמ"ש בתוס' כתובות ע"ו. ע"ש עוי"ל עפ"מ דבאמת נתקשו המפורשים דלמה הוצרכו התוס' לתרץ כיון דידעינין שזה אבד גט כו' דהיינו בדאיכא עדי נפילה הרי איכא למימר מטעם שאין הבעל חשוד לקלקלה ומהימן באמירתו שהוא אבד גט כמ"ש בתוס' שם ד"ה מעולם לא חתמנו כו' לאוקימתא דר' ירמי' ועכצ"ל דא"א למימר משום נאמנות של הבעל דא"כ תקשי בהא דקתני במתני' דמצא ג"כ גם שוברין ומיירי ג"כ בהוחזקו ותקשי ג"כ הא אמר תנו נותנין אע"ג דהוחזקו וניחוש דילמא מיב"ש האחר נפל השובר והוא מצוה ליתנו להלוה כדי לעשות קנוניא על היב"ש הב' שהוא המלוה האמתי וכן להיפך באם הלוה אומר תנו ג"כ איכא חשש זה ושם הא ל"מ אמירת המלוה או הלוה שמהם נפל דל"ש הסברא דאינו חשוד להכשיל ולקלקל ולהכי הוכרחו התוס' לתרץ בדידעינין ע"י עדי נפילה שנפל מיב"ש זה משא"כ בהברייתא דמצא גט אשה בשוק שפיר י"ל דידעינן מכח אמירתו שנפל ממנו גט כיון דאינו חשוד להכשילה ולקלקלה ולכך לא מספקינין באחר ודוק:
עכ"פ יוצא לנו מדברינו הנ"ל דאפי' במקום דשכיחי שיירתא אם נעלם אדם שהי' ידוע בשמו וש"א או שם משפחתו ועדים מעידים שבמקום הזה מת אדם שהי' ידוע כן בשמו וש"א או שם משפחתו אף שלא נודע בשם עירו אמרי' דבודאי זה הוא ואין לנו לספק באחר והרי נודע מ"ש בתשו' מבי"ט סי' קל"ח ביהודי שהלך ממקום פ' למק"א ונתעלם ונמצא הרוג באותו דרך תלינין שזה הוא ובתשו' שב יעקב ה"ר לזה מפלוגתא דר' ורשב"ג בשדה שאבד בה קבר ונמצא בה קבר ס"ל לר' דאמרי' קבר שאבד הוא הקבר שנמצא ורשב"א תיבדק כל השדה כולה וברז"ה שם כ' דפסקי' כרבי וכ"כ הה"מ פ"ב מה' חו"מ. איברא דאפשר לומר דל"א הכי רק להעמידו בחזקתו הראשונה קודם שנתעלם כי התם דמעמידין השדה בחזקת טהרה כמקדם וכן לענין חמץ בעכבר שנכנס בבית וככר בפיו מוקמי' להבית בחזקת בדוק כמו שהי' מקודם אבל להוציא מחזקה גם ר' מודה דל"א הוא שאבד הוא שנמצא דהרי בנטבע במשאל"ס בעי' הכרה בטב"ע דוקא ול"א זהו שאבד הוא שנמצא וע"כ משום דשא"ה דאי מוקמי' לי' בחזקתו כמקדם הא הוא בחזקת חי. ויש לבאר בזה ד' הש"ס גיטין י"ט: ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני אשתכח מזוזתא אר"נ מזוזתא ביני דכי לא שכיחא ולכאורה יל"ד למה הוצרך למימר משום דל"ש מזוזה ביני דני הרי אפי' אי שכיח הלא כיון דנזרק כתב לשם ובדקו ואשכח מזוזה נימא הוא שאבד הוא שנמצא ואינה מגורשת אמנם י"ל עפמ"ש בנובי"ק סי' מ"ו דהיכי דיש סברא לומר כנכ"ה כגון בנפל למים והעלו רגל א' מארכובה ולמעלה כ"ע מודו דל"א היינו הך דנפל היינו הך דעל דאדרבא אמרי' כאן נמצא רגל זה כאן הי' זמן רב קודם שנפל זה למים ע"ש וא"כ הה"נ יש סברא להיפוך דנימא כנכ"ה והמזוזה הי' שם מכבר וגיטא אימור עכברים שקלוה ואי דכנגד חזקת כנכ"ה הא איכא חזא"א ז"א דהרי כיון דהבעל אמר הא גיטך עתוס' גיטין ע"ח. ד"ה אינו גט עד שיאמר הא גיטך הרי באמת נאמן כדין בעל שאמר גירשתי את אשתי דלכך כ' בתוס' שם ד"ה טעמא דא"נ לומר שהי' נייר חלק כמו שא"נ לומר שטר פסים הי' כשהאשה נטלתו וזרקתו לים או לאור משום דבדבר מועט מהימנינין לי' לבעל וע"כ הא דמספקינין הכא שמא ל"ה גט אתיא כמ"ד בב"ב קל"ה. בבעל שאמר גירשתי את אשתי חוש לה דל"ה אלא ס' מגורשת ולהרמב"ם ז"ל הוי הטעם שמא בגט פסול גירשה ע' פנ"י שם אבל כיון דעכ"פ ס' מגורשת הוי' הא ליכא חזא"א א"כ איכא שפיר חזקת כנכ"ה וע"כ הוצרך לומר שפיר משום דמזוזתא ביני דני ל"ש ואזדא לה סברת כנכ"ה דהוא כנגד הרגילות וממילא אמרי' הוא שאבד הוא שנמצא כיון דליכא שום חזקה כנגדה אדרבא החזקת א"א מסייע לי ונהי דאיתרע חזקת א"א כנ"ל אבל עכ"פ הא אינה מתנגדת לה ובכה"ג שפיר אמרי' הוא שאבד הוא שנמצא אבל להוציא מחזקה ל"א סברא זו. אמנם בכה"ג דנ"ד שנזכר שמו וש"א או שם משפחתו בודאי אמרי' כשנמצא דזה הוא וי"ל עפי"ז ד' רש"י ז"ל ביבמות קט"ו: בההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא כו' פירש"י והאשה תובעתו לפנינו ודקדקו המפורשים דמנ"ל לרש"י ז"ל דמיירי שהאשה תובעתו דילמא מיירי שנפל מן השליח והשליח תובעו. וי"ל מדא' התם ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דר"י נשיאה ושלח לי' תיבדוק נהרדעא כולה וי"ל דרש"י ז"ל מפרש כתוס' ב"מ י"ח: דמיירי באין ש"מ וא"כ ר"י הנשיא הוא רבי ואמאי שלח תיבדק נהרדעא כולה הרי רבי ס"ל הוא שאבד הוא שנמצא ובכה"ג דנזכר שמו ושם עירו אמרי' הכי אפי' להוציא מחזקה ולהכי מפרש דמיירי שהאשה תובעתו בפנינו א"כ ע"כ לא ראינוהו בידה דאי ראינוהו בידה פשיטא דיחזיר וכיון דלא ראינוהו בידה הא לא ידעינין אם נאבד ממנה גט כלל ול"ש למימר הוא שאבד הוא שנמצא] והלא במ"ל פי"ג מגירושין מובא בשם מהריב"ל דהיכי דאיכא שמו וש"א ואיכא סי' אחר כגון שאומר שהי' קרוב למשפחה פלונית לכ"ע א"ח לב' יב"ש ע"ש והרי בתשו' שבו"י ח"ג סי' קי"ד ובתשו' רח"כ סי' ל"א ועוד בכמה תשובות מצרפים ד' המבי"ט הנ"ל להיתר עגונה ומכ"ש בנ"ד שנמצא זה מלובש בהבגדים שהי' בעל האשה הזאת לבוש בהם אפס דחיישי' לשאלה ומספקי' דילמא אחר הוא ששאל ממנו הבגדים כנגד זה לכ"ע מהני החזקה דזהו שאבד הוא שנמצא דהרי כמה מהראשוני' ז"ל הסכימו דל"ח לשאלה כלל עש"ך ח"מ סי' ס"ה ס"ק כ"ו וכבר כ' בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז דהיכי שיש עוד צד להקל ל"ח לשאלה כי כמה גדולים עשו מעשה שלא לחוש לשאלה כלל ובס' בית מאיר סי' י"ז ס"ק כ"ד כ' דהנוטה להקל שלא לחוש לשאלה לא הפסיד א"כ עכ"פ יש לסמוך בכה"ג דנ"ד לומר זהו שאבד הוא שנמצא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |