הרי בשמים/ב/רכג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב רכג

סימן רכג

בעזה"י יום ד' י"ב אדר שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי.

שלומים רבים מגבהי מרומים לכבוד ידידי הרבנים המאורות הגדולים המובהקים ומפורסמים הלא המה הרב ר' נפתלי צבי סג"ל גאלדבערג והרב ר' משה אפטער והרב ר' אברהם יהוד' אורשיצר נ"י יושבי על מדין ומורי הוראות דק"ק טארנא יצ"ו

מכתב שאלתם הגיעני בעסק עיגונא דאיתתא בדבר אשת ר' משה בר' יצחק לייסטען מטארנא שנסע הבעל משם במש"ק בחודש שבט תרנ"ה לעיר ברעמין בפרייסען ע"ד לנסוע משם עם הספינה לאמעריקא וביום ג' פ' בא בא מכתב ממנו מברעמין לזוגתו שביום מחר דען 20 יענער אום 8 אוהר אסע עם האייזענבאהן להדאמפפשיף זיא געהט אום 2 אוהר מיטטאגס אב כו' איך פאהרע מיט דען שנעלל־ דאמפפער עלבא אב. ולפני שנת תרנ"ה הי' דר האיש הנ"ל עם ז' באמעריקא שבע שנים והי' לו רייזע פאס משם והראה לבעלי הספינה הפאס הזה אחרי שלא הי' לו תעודת מסע מעיר מולדתו טארנא וכן כתב לז' וביום המחרת נתפרסם בהצייטונג שהדאמפפער עלבא נדחף מספינה אחרת ונטבע בשעה מועטת לערך 15 מינוטען ואחרי שדרשו קרובי האשה מהגעזעללשאפט מהספינה על אודת האיש משה הנ"ל בא מכתב מהם ביום ג' בשלח שבהרשימה מהנוסעים עם הספינה הזאת נמצא שם משה לייסטען מנעוויארק ולא נמצא בין הניצולים וביום ה' בשלח הגיע להם מהדירעקציאן טאדטען שיין וכתוב בו בזה"ל דער דריטטע אפפיציר טעאדאר שטאלבערג אויס אלבענבערג (זה אחד מן השיפסאפיצירע הנמלטים] גיבט פאלגענדע ערקלערונג אב כו' דיא גאנצע מאננשאפט אונד פאסט זעממטליכע פאססאשיערע האבען בייא דעם אונטערגאנגע דער עלבא דורך ערטרינקען איהרען טאדט געפונדען צו דען גערעטטעטען געהערע איך אונד 12 פאן דער מאננשאפט אונד ד פאססאשערע פאלגענדע פערזאנען האבען דען טאדט געפונדען משה לייסטען אויס נעוויארק אמעריקא 32 יאהרע אלט כו'. ובהצייטונג נכתב ששתי ספינות קטנות נתנו להאנשים שבהספינה הגדולה למלט נפשם האחת נמלטה היינו האנשים הנזכרים בהפראטאקאלל מהאפיציר הנ"ל והיו שטים ע"פ המים לערך שש שעות אנה ואנה עד שבאה ספינה גדולה והובילה אותם לאי אחד והשנית נטבעה מיד ואחר איזה שבועות בא בהמ"ע נפ"פ טעלעגראפישער בעריכט שהאנשים התרים בספינה לצוד דגים מצאו גוף מת ונראה שהוא משה לייסטען שנטבע בהספינה עלבא ואחר ג"י הגיע לקרובי האשה מכתב מהדירעקציאן ותוכו רצוף מכתב מהדייגים להדירעקציאן בזה"ל וויר בענאכריכטען זיא דאס געסטערן דורך דאס פישערבאט אירענסטאפע אייניגע געגענשטענדע אונד געלד. אונד פערשיעדענע פאפיערע אים ווערטהע פאן לו פפונד שטערלינג דיא פאן איינער לייכע גענאממען וואורדען פאן וועלכער דיא פאפיערע צייגען דאס עס פאן משה לייסטען איזט נאך לעוועסטאף געבראכט ווארדען. דיא לייכע וואורדע דאנן אין דיא טיעפע פערזענקט. ודרשו בעד השבת החפצים והמעות י פפונד שטערלינג. והשיבו קרובי האשה שיתנו להם כמבוקשם ושלחו הדייגים הפאקעט לברעמין להדירעקציאן והם שלחו הכל ליד אשת משה לייסטען ואלה החפצים שנמצאו שם רייזע פאס הנ"ל מכתב תעודה על אומנותו עשיית קאפאלאטשין והוא ג' ניירות דבוקים זל"ז א' מבעל מלאכה שלימד אותו האומנות הזאת ב'. קיום הנאטאר. ג'. קיום של הקאנזול. מכתב תשובה מהאגענט של הספינות מהמבורג על שאלת משה לייסטען להגביל לו הזמן שיוכל לנסוע לאמעריקא ומחיר הקארטען שטר שותפות שעשה משה לייסטען עם איש א' בטארנא והכותב מכיר כ"י וח"י ר' משה לייסטען וכן השותף מכיר חתימתו והשותף הזה יש בידו ג"כ שטר כזה אות באות בחתימת שניהם ובכ"י הסופר הנ"ל גם נמצא מה שכתב לעצמו בכ"י ממש דברים וחשבונות מעסק השותפות הנ"ל גם קארטע מהספינה על שמו משה לייסטען אדרעסקארטען בשמו פראכטבריעף ישן על שמו גם הדייגים שמצאוהו קרעו מכתנתו שהי' לבוש בו חתיכה שרשום עליו M.L. נומר 12 שהוא ר"ת משה לייסטען גם נאטיצבוך חשבונות מכתב ידו בריעפטאש כתוב בו סכום כספו שמנה באנקנאטען צעהנער וכן נמצא האלזטיכעל אדום שנתן לו אחיו במתנה כיס של עור על מעות שנתן לו גיסו במתנה ציגארענטעשיל ציגארענשפיטץ זייגערל עם קמטטע זהב מעדאילע של זהב שנתנו לו אנשי החבורה מאמעריקא שהי' גבאי אצלם וחקוק בו שמו מ. לייסטען. וגם פ'. א. א. ר"ת פעראיין אגודת אחים. וכ"ז מכירין קרובי האשה בט"ע גמור שהם של משה לייסטען. זהו תוכן הענין:

הנה ראשונה חובה עלינו התחקות על שורש הידיעה וערות יסוד הבירור איך ובמה נודע לנו שהאיש משה לייסטען עלה בהספינה עלבא ונטבע בתוך שאר הנטבעים והוא עפ"י תשובת הדירעקציאן לקרובי האשה על שאלתם אדותיו שנמצא בספר המתים שלהם משה לייסטען שתי' לו פאס מנעוויארק שהי' בין הנטבעים כפי הפראטאקאלל של השיפסאפיציר. והנה אף שהי' על שאלת קרובי האשה ובכזה ל"ה מסלפ"ת בכ"ז הלא הגדת השיפסאפיציר הי' ע"י שאלת עכו"ם לעכו"ם שלב"פ הישראל ובכה"ג הא הוי מסלפ"ת כמבואר ברמ"א סי' י"ז סט"ו. וגם הי' ע"י קישור דברים שהרי לא הגיד בפרוטרוט על משה לייסטען בלבד אפס שסיפר את כל המאורע בהספינה עלבא שנטבעה וחישב את משה לייסטען בתוך שאר הנטבעים וזה חשיב קישור דברים וכמ"ש כי"ב בתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ט ע"ש ותשובת הדירעקציאן אף שהי' על שאלת קרובי האשה ג"כ נראה דמהני בזה דהרי בט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ב כ' שם בכונת הטור דהשמיענו דבאיסורין מהני מסלפ"ת אפי' ע"י שאלה בלבד שלא ידע שאיסור והיתר תלוי בזה משא"כ בעדות אשה ע"ש ולכאורה למה בעדות אשה אינו מועיל מסלפ"ת ע"י שאלה ועכצ"ל משום דבאמת קיי"ל בב"ק קי"ד: דבדאוריי' ל"מ מסלפ"ת רק דבעדות אשה משום עיגונא אקילו בה רבנן ולכך י"ל דלא הקילו רק בשהי' בלי שאלה דא"א לומר שהגוי הי' מתכוין להעיד ולא כשהי' ע"י שאלה ולפי"ז הרי כ' בש"ך שם סק"ב דבמילתא דעבידא לאיגלויי נאמן מסלפ"ת אפי' בדאוריי' ובפר"ח שם כ' דבעדות אשה איפשר שלא יתברר לעולם שהבעל חלף הלך לו לאיים הרחוקים ע"ש וא"כ בנ"ד שהדירעקציאן שלחו להם העתק מרשימת ספר המתים שבידם ומהפראטאקאלל של השיפסאפיציר וזה הרי הוא מילתא דעבידא לגלויי ולהתברר אם הדבר אמת ובכה"ג שוה דינו לשאר איסורין דאוריי' דאפי' הי' ע"י שאלה אם רק א"י שהיתרה של האשה תלוי בזה הו"ל מסלפ"ת ומהאי טעמא גופי' אין לנו לחוש בנ"ד מה שבא מהדירעקציאן בכתב ומובא בש"ע סעי' י"א ד' הרמב"ם דמסלפ"ת בכתב ל"מ דהרי בלבוש שם כ' לפרש ד' הה"מ בטעמא דהרמב"ם משום דלא מקילינין בעגונה תרי קולי מסלפ"ת ועפ"י כתב ע"ש וכי"ב מצינו בתוס' נדה ס"ז: דתרי קולי לא אשכחן דשרי הש"ס הרחקת חפיפה מטבילה וסרך בתה ע"ש ולפי"ז כיון דבמדעל"ג מהימן גם בשאר איסורי דאוריי' מסלפ"ת הא ל"ה תרי קולי ולהטעם הב' שכ' הפוסקים משום דבכתב א"א להבחין אם הי' לפי תומו או לא זהו רק בכתב נכרי שכתוב איש פ' מת אבל היכי שמוכח מתוך הכתב שלפי תומו מדבר כבנ"ד שכתוב במכתבם קישור דברים וכדומה בכה"ג אין זה גריעותא מה שהוא בכתב וא"כ מהני שפיר בנידן שאילתנו דהו"ל נכרי מסלפ"ת מפי נכרי מסלפ"ת דמשיאין על פיו כבש"ע סעי' ט"ז ובח"מ ס"ק ל"ה ובק"ע סי' של"ה. ובלא"ה י"ל כיון דהא דע"י שאלה ל"ה מסלפ"ת הוא משום דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לחוש דילמא הוא מתכוין להעיד ול"מ אמנם בנ"ד כיון ששלחו להאשה כל החפצים הנ"ל והמכתב מהדייגים עכ"פ רגלים לדבר הוי שאין מתכונין להעיד ובכה"ג בודאי מועיל אפי' ע"י שאלה דנהי דנכרי שאינו מסלפ"ת אינו נאמן אפי' לאיסור אפי' בדאיכא כמה אומדנות והוכחות כדבריו כמ"ש ברמ"א יו"ד סי' ק"ל בכ"ז כשהוא מסלפ"ת רק שהי' ע"י שאלה מהני הרגל"ד לבטל הריעותא שהי' ע"י שאלה דומיא דמצינו בתוס' כתובות ס"ג: לענין טמאה אני לך למ"א דא"נ שמא ענ"ב אפ"ה כשיש רגל"ד נאמנת וה"ה די"ל לענין נכרי מסלפ"ת כשהי' ע"י שאלה דיש חשש שמא כיון להעיד כשיש רגל"ד מסתלק חשש זה והוא כעין מ"ש במהרי"ק שורש קצ"ט דהא דמצינו דאומדנא ל"מ להוציא ממון היינו היכי דע"י האומדנא אנו רוצין לחדש איזה מעשה כגון בב"ב צ"ג. בגמל האוחר בין הגמלים לא קיי"ל כר' אחא דא' בידוע שזה הרגו אבל היכי דע"י האומדנא אין אנו צריכין לחדש שום המעשה דהמעשה נעשה לפנינו והספק הוא על איזה כונה נעשה בזה מועיל לן האומדנא לידון את המעשה לפי הכונה המוכחת ע"ש וגדולה מזו כ' בנובי"ק חאה"ע סי' נ"ד דאפי' בדשב"ע מהני ע"א בצירוף הרגל"ד ע"ש ומכ"ש בעגונה דכשר גם פסולי עדות רק דבעינין שלא יתכוין להעיד אהני לן עכ"פ האומדנא לדון אמירת הנכרי אף שהוא ע"י שאלה לפי הכונה המוכחת שלא כיון לעדות. והרי ביבמות קכ"ב: בעובדא דפונדקית כ' בתוס' שם דלרבנן ל"ה ממש מסלפ"ת כיון דשאלו אותה אי' חברינו ומה שהוציאה מקלו ותרמילו זה היתה יכולה לעשות לעדות הרי דנזהרו התוס' דלא נימא כיון דאיכא רגל"ד שהוציאה מקלו ותרמילו יועיל אף שהי' ע"י שאלה דמאי דקא בכיא הי' פשיטא להם דס"ל לרבנן דזה ל"ה הוכחה דאיפשר דעל דבר אחר היתה בוכה שנשבה וכדומה וליכא הוכחה רק ממה שהוציאה להם מקלו ותרמילו עז"כ התוס' דג"ז ל"ה רגל"ד דאיפשר שהיתה עושה כן לעדות כיון דבאמת היתה מוכרחת להשיב החפצים שלו שהרי הניחוהו אצלה בפונדק עם מה שבידו רק שהיתה יכולה להעלים ולהכחיש עז"א דאיפשר שהיתה עושה כן לעדות וליכא רגל"ד משא"כ בנ"ד הלא איכא אומדנות והוכחות גדולות שאין כונת הדירעקציאן להעיד בכה"ג לא מגרע לן מה שהי' ע"י שאלה. ועוד י"ל דהרי באמת בירושלמי ביבמות שם קא' רב אחא בשם ר' חנינא עשו אותה כחי' שהיא נאמנת על אתר ופי' הפ"מ כלומר אף דל"ה מסלפ"ת דהרי שאלו אותה אי' חברינו אפ"ה נאמנת דעשו אותה כחי' ע"ש והיינו דס"ל בשיטת ר"ע דלהכי האמינוה להפונדקית משום דעשו אותה כחי' והא דפליגי עלי' רבנן ולא ס"ל דצריכין להאמינה מדין נאמנות החי' משום שהניחוהו אצלה ואין אחר יודע ממנו כי אם היא י"ל עפמ"ש בר"ן ובפנ"י קידושין ע"ג: דלהכי נאמנת החי' אף דאין דשב"ע פחות משנים משום דלא אתחזק לא לאיסור ולא להיתר ע"ש וביותר י"ל כיון דהתם מיירי בהרבה נשים שילדו בבית א' ואומרת החי' זה כהן זה לוי זה נתין וזה ממזר כו' א"כ אין כאן כ"א גילוי מילתא בעלמא שהיא מבררת החזקה ובכה"ג ל"ה להוציא מחזקה משא"כ הפונדקית הלא מעידה להוציא מחזקת חיים של זה ובכה"ג ליכא למידן מכח נאמנות החי' ולפי"ז י"ל דבנ"ד שהיו כולם בהספינה ואין אחר יכול לידע מי הם הנטבעין ומי הם הניצולין כ"א בעלי הספינה עפ"י בירור הממונים שלהם בודאי שייך בזה לדון מכח נאמנות החי' שאינו רק מברר החזקה מי הם הנטבעין ומי הם הניצולין. ולבר מן דין י"ל דהא דל"מ במסלפ"ת ע"י שאלה זהו רק בעכו"ם שבא לפנינו ושואלין אותו במקום שאפשר לתלות שאומר הגוי כן שיצמח לו איזה הנאה ותועלת מהאשה אפי' בדרך רחוקה ונפלאה חיישינן אבל בכה"ג שאין מקום לומר שכיון לאיזה תועלת כבנ"ד אין לחוש אף שהי' ע"י שאלה כענין שמצינו גבי חשש איחלופי כשר במר דטריפה בש"ע יו"ד סי' קי"ח דהיכי שאין הגוי נהנה בחליפין ל"ח שיכשיל ישראל בחנם ע' כי"ב בט"ז אה"ע סי' י"ז סק"ה ובב"ש שם ס"ק ל"ח:

והנה ראיתי לכ"ת במכתבם שכתבו לסמוך ע"ז מדין ערכאות. הנה לד' ספר החכמה ורבינו יקיר שמובא פ"ק דגיטין דעכו"ם המוחזקין שאין משקרין כגון ערכאות כשרים לעדות מה"ת ורק בגיטין פסולין משום דלאו בני כריתות נינהו ובפנ"י גיטין ט': כ' שכ"ה גם שי' רש"י שם וכ"ה בתוס' ב"ק פ"ח ד"ה יהא בשם רש"י ז"ל א"כ בודאי כשרים גם בעדות עגונה אלא אפי' לשי' התוס' בגיטין ט' וד"י: ובב"ק שם דעדות ערכאות דכשר בד"מ ל"ה רק תקנתא דרבנן שתקנו להאמינם דקים לן בסהדותייהו שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו וכ"כ בר"ן בגיטין שם ע"ש ועב"י ח"מ סי' ל"ד מ"מ בעדות אשה שמת בעלה הם נאמנים ואף דבב"מ כ': א' היכי פשיט מר איסורא מממונא הרי כ' בתוס' שם לפי תי' הב' דבאמת ממונא חמיר אפס דהתם לענין חשש ב' יב"ש דהוא משום לעז בממונא ל"ש לעז ואפי' לפי תי' הא' שם עכ"פ הוא רק היכא שלא הוחזק כהא דכל מעב"ד ה"ז יחזור דלע"ע אין מוציאין ממון מחזקתו עתוס' חולין צ"ו. ד"ה פלניא אין למילף איסורא מיני' וכי הא דמציכנו בב"מ כ"ז: דאי סימנין דרבנן מהני רק לגבי אבידה ולא באיסורא וכן בחשש שאלה כ' בתוס' ב"מ כ': דגבי אבידה כך תקנו דלא לחוש לשאלה ובעדות אשה שמת בעלה חיישי' לשאלה אבל בערכאות דחזינן דתקנו דמועיל להוציא ממון מחזקתו בודאי מהני גם לענין עגונה דאף דל"ה רק תקנ"ח והיל"ל דלא יועיל רק באיסור דרבנן בכ"ז בעדות אשה משום עיגונא אקילו בה רבנן שהרי הכשירו חכז"ל עדות קרוב ועבד ושפחה במסלפ"ת להשיא אשה על פיהם אף דלענין הממון של אותו האיש גופי' ג"כ אין נאמנים שהרי אין האחין יורדין לנחלה על פיהן א"כ מכ"ש עדות ערכאות דמהני לענין ממון להוציא מחזקה בודאי דמועיל לענין היתר נישואי אשה גם הלא חזינן בכ"מ ל"מ מסל"ת באיסורין רק בדרבנן ואפ"ה בעדות אשה מועיל. והרי בנימוק"י סוף יבמות כ' בהא דמכשרי' עד מפי גוי מסל"ת אע"ג דקיי"ל גזלן ד"ת פסול לעדות אשה בכ"ז גוי מסלפ"ת כשר משום דקים לן דקושטא קאמר ע"ש וא"כ בערכאות הא א' ג"כ בגמ' דקושטא קאמרי דלא מרעי נפשייהו בודאי כשרים בעדות אשה כמו גוי מסל"ת שאינו ערכי והלא הדברים ק"ו דהרי חזינין לענין ממון עדיף ערכי ממסל"ת דבגיטין י"ט: אר"פ כי הוי אתי לקמי' שטרא פרסאה דעביד בערכאות של כותים מקרי להו לשני כותים זה שלב"פ זה במסל"ת ומגבי בי' ממשעבדי א"כ חזינין דבמסל"ת לא סמכינין רק על שנים זה שלב"פ זה ואלו בעדות ערכי הא בחד סגי אף שאינו מסל"ת ושעפיז"נ ליישב מה שנתקשה בשו"ת ביא"פ חאה"ע סי' ל"א בד' הכנס"י שכ' בהא דא' בגיטין כ"ח: ת"ש שמע מבי"ד של ישראל שהיו אומרים איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו מאי מת ומאי נהרג אילימא מת ממש ונהרג ממש דכוותה גבי נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיי"ל דכל מסלפ"ת הימוני מהימני לי' והקשה בשו"ת הריב"ש הרי מסל"ת בלא קישור נשבריה ל"מ וכ' הכנס"י דפריך מכח ק"ו כיון דמסל"ת נאמן ק"ו קומנטריסין דמהני מדין ערכאות וכ' ע"ז הבית אפרים שהוא דוחק גדול דאטו מסל"ת וקומנטריסין בני ביקתא חדא נינהו דניתי עלה בתורת ק"ו הא כל חד סברא באנפי נפשי' הוא ומה ענין ללמוד זמ"ז בק"ו והו"ל למיפרך בפשיטות והא קיי"ל דערכאות מהימני ולהאמור נכון דלא הו"מ למיפרך דליהמני מתורת ערכאות כיון דערכאות הוא רק תקנתא דרבנן אפשר דל"מ בעדות אשה כנ"ל ולכך פריך מדקיי"ל דמסל"ת נאמן בעדות אשה אף דבשאר איסורין ל"מ רק בדרבנן ואפ"ה בעדות אשה מהני א"כ מכ"ש ערכאות דעדיף ממסל"ת כנ"ל ודו"ק:

ובדרך היותר פשוט י"ל דהרי באמת בביא"פ שם הרגיש בזה דמהך דשמע מקומנטריסין י"ל דאין ראי' שהם דברים שבע"פ ולא נאמרו בכתב ובכה"ג מרעי נפשייהו וכמ"ש הרא"ש דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות שבע"פ מרעי נפשייהו אלא דהרי דעת קצת פוסקים דאפי' בעדות בע"פ לא מרעי נפשייהו וקשה לדידהו הו"ל למיפרך מכח ערכאות ע"ש אמנם באמת אפשר לומר דאפי' להנך פוסקים דגם בעדות בע"פ לא מרעי נפשייהו הוא דוקא כשהם מתכונים להעיד על דבר מה דזה נוגע להתמנותם ולא מרעי נפשייהו להעיד שקר אבל לא בסיפור דברים בעלמא דאז הם כשאר נכרי וא"כ א"א למיפרך דיהי' נאמן בשמע מקומנטריסין מדין ערכאות דהא אפשר של"ה מתכוין להעיד רק דרך סיפור דברים בעלמא ולפי"ז י"ל דהכי קאי פירכת הש"ס דכוותה גבי נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיי"ל דכל מסל"ת הימוני מהימני לי' וא"כ ממ"נ אי ל"ה מתכוין להעיד רק דרך סיפור דברים הא נאמן מכח מסל"ת ואי באמת נתכוין להעיד ול"ה מסל"ת הא מהימן מדין ערכאות והבן. עכ"פ איתברר לן דערכאות מהני לענין עדות אשה ומפורש הכי להדיא במהרי"ק שורש קכ"א וא"כ בנ"ד שנשלח מהדירעקציאן העתקה מהפראטאקאל שנכתב בפינקסם ושנרשם בספר המתים שלהם משה לייסטען שנטבע בספינה עלבא הלא מבואר בב"י ח"מ סי' ס"ח בשם רמב"ן ורשב"א דספר הערכי חשיב כשטרות הנעשים על ידן ומהימן טובא דקפיד טפי שלא לשקר וכ"פ ברמ"א שם ופי' בסמ"ע ספר הערכי פי' כרך שלהן שכותבין בו כל דבר הבא לפניהן כנהוג ג"כ בזמנינו אמרי' ג"כ דלא מרעי נפשייהו לכתוב בו שקר [ובמק"א העליתי דאף אי נימא דערכאות פסול לעדות אשה דנהי דקים לן דקושטא קאמרי מ"מ גזה"כ הוא דצריך עדות גמורה מה"ת דאין דשב"ע פחות מב' עדים כשרים מ"מ בכה"ג שהי' עדות ערכאות על הטביעה ואח"כ הועלה מן המים אדם מת שהוכר בהבגדים שהי' לבוש בהם שהם של הנטבע בודאי מהני דאף דקיי"ל דחיישי' לשאלה בכ"ז הרי כבר הקשה הנוב"י בתשו' אמאי חיישי' לשאלה הרי קיי"ל חזקה כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו ותי' דאיכא כנגד זה חזקת א"א ולפי"ז נראה דע"י עדות הערכאות עכ"פ איתרע חזקת א"א כענין שמצינו בכתובות פ"ה. אר"פ השתא דאמר מר קים לי בגוה מילתא הוא כגון אבא מר ברי דקים לי בגוי' קרענא שטרא אפומי' קרענא ס"ד אלא מרענא שטרא אפומי' ע"ש הרי דהסברא דקים לי בגוי' נהי דאין אנו סומכין ע"ז לקרוע השטר על פיו אבל מרע לי' לחזקת השטר וה"ה בעדות ערכי דא' בגמ' דקים לן בגוי' דקושטא קאמר נהי דל"מ להשיא אשה על פיו אבל מ"מ הורע חזקת א"א שלה וכיון דאיתרע החזקת א"א שפיר סמכינין על הבגדים ול"ח לשאלה משום חזקה כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו]:

והנה אף דבספר הדירעקציאן לא נכתב רק מה שהעיד לפניהם השיפסאפיציר הנ"ל והם לא ראו בעצמם בכ"ז הלא מובא בסמ"ע שם סק"ה וסק"ח דהרמב"ם והרמ"ה מכשירין שטר ערכאות גם כשהערכי עצמו אינו רואה הענין רק ממה שמעידין לפניו ובטור שם מבואר הטעם משום דערכאות לא מקבלי סהדי אא"כ אתחזקי להו בהימנותא ואף דבסמ"ע שם כ' בשם הרא"ש דבעינין דוקא שיהא כל דבר נעשה לפני הערכאות עצמן ולא כשעושין ע"י עדים הלא כ' בתומים שאין דברי הסמ"ע מוכרחין בזה די"ל דגם הרא"ש מכשיר אפי' בעושה הערכי עפ"י עדים שמעידין לפניו משום דהערכי אינו מקיים וכותבו בספר עד שיעמוד על הבירור שכן הוא ובתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקפ"ב כ' וז"ל ובמקומות אלו שהערכי מעמיד נער במקומו שא"י לכתוב ואעפ"כ מקיים אותו שטר שכ' הנער לא חיישי' לי' דסמכינין אחזקה דלא מרעי נפשייהו ול"ה מקיים לי' אי לאו דקים לי' בי' דל"ה משקר וכן אפי' כתב הנער והערכי חתם על ידו שהרי מה שהכשירו לא מדינא דעדות הכשירו אלא משום חזקה דלא משקרי ולא מרעי נפשייהו גם כאן ע"י הנער כשר דודאי ירדו לאמתת הענין ועוד שהנער אימת אדניו עליו עכ"ל ולפי"ז יש מקום בנ"ד לסמוך על המכתב מהגעזעללשאפטסדירעקציאן הנ"ל אף שהי' ע"י שאלה מדין ערכאות וכן ראיתי בתשו' חת"ס אה"ע סי' מ"ג. מ"ד. שנטה קו להקל לסמוך על עדות ערכאות בעגונה וכ' שבערכאות יש לסמוך יותר כשהי' מהם בכתב מבע"פ דכיון שנותנין כתוב וחתום בודאי לא מרעי נפשייהו ע"ש ועט"ז יו"ד סי' שט"ז סק"ד שהביא ד' המהרי"ק לסמוך ע"ז לענין עגונה והרי מצינו לענין איסורין ביו"ד סי' ס"ט בעכו"ם המשמש בבית ישראל וא"י אם הדיח הבשר אחר המליחה כ' שם דלסמ"ג ל"מ מסל"ת ואפ"ה במירתת כגון בעבדו ושפחתו אמרי' דבודאי הדיחו עש"ך שם ס"ק מ"ב וכמה פוסקים ס"ל דגם באיסור דאוריי' שייך סברא דמירתת עסי' קי"ח סי"א וי"ב ובש"ך ס"ק ל"ה. ל"ז. וכן מצינו בחולין צ"ו. דסמכינין אטעימת קפילא בלבד לד' רבים מהראשונים ז"ל שם מסל"ת משום דאומן לא מרע אומנותי' ער"ן שם וב"י יו"ד והכי אשכחן במנחות מ"ג. דשרינין לוקח תכלת מן המומחה מטעם חזקת אומן לא מרע אומונותי' ער"ן פ"ק דחולין ובע"ז פא"מ ובש"ע יו"ד סי' קי"ד וכיון שכן בלא"ה יש סברא להאמין לדברי המכתב מהממונים מהדירעקציאן מטעם דלא מרע נפשי' ומתירא לשקר שלא יפסיד האמנותו בודאי קושטא קאמר כיון דמצינו דסמכינין בכי"ב גם בשאר איסורין דאוריי' מהני בעגונה עכ"פ שיהי' עליו דין מסל"ת אפי' ע"י שאלה כל שא"י שאו"ה תלוי בזה כמו דמהני בשאר איסורין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף