הרי בשמים/ב/קע
|
< הקודם · הבא > |
ובדבר שאלתך בס"ת שהה"א הראשנה מהשם הוי' הקדוש בהוב"ש נדבק להוא"ו ע"י שנפל עליו רוק מפי הקורא ונתלחלח הדיו ונעשה גיפלאסין ומשוך מלמטן קו מאות לאות והאותיות ניכרין היטב וגם מתוך הקו נראה היטב השחרות מהאותיות ונפשך בשאלתך כדת מה לעשות בזה:
הנה כ"ת הביא ד' הנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קס"ט שכ' דמ"ש בש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ו וביו"ד סי' רע"ו סי"א שאותיות של שם שהם דבוקות יכול לגררן היינו שהם דבוקות מתחלת כתיבתן שזה ודאי פסול לכל הדיעות ולכך הגרירה הוא תיקון בודאי אבל בנעשה לאחר הכתיבה שמא הלכה כהך תי' של הב"י שאינו פסול משום מוקף גויל כשנעשה לאחר הכתיבה וא"צ תיקון כלל וא"כ אין הגרירה לצורך תיקון עכ"ד והנה עיקר חומרת הנוב"י שגבה ממנו דהנה הב"י בסי' ל"ב שם הקשה בהא דא' במנחות כ"ט באיפסק אות בניקבא מהני קריאת תינוק דלא חכים ולא טיפש הרי קיי"ל כל אות שאין מוקף גויל מארבע רוחותי' פסולה ותי' בתי' הא' דמוקף גויל אינו פוסל רק בנדבקה אות לאות ולא באיפסק בניקבא ועוי"ל דלא פסיל בניקבא כ"א בשאינו מוקף גויל מתחלת הכתיבה אבל אם ניקבה אחר שנכתב כשירה כיון שתחלתה הי' בכשרות וא"כ לשני התירוצים בנדבקה אות לאות פוסל אפי' כשנעשה לאחר הכתיבה ולתי' הב' אינו כשר רק בנקב כשנעשה לאחר הכתיבה אבל לא בדיבוק אות לאות ולכך באמת בש"ע סי"ח כ' המחבר דבנגיעה אות לאות פסול בין קודם שתגמר האות בין לאחר שנגמרה האות ורק בסט"ז לענין נקב מחלק שם בין אם הי' קודם הכתיבה או נעשה לאחר הכתיבה ולפענ"ד מובן הדבר בסברא דבשלמא פסול דמוקף גויל ע"י דיבוק אות לאות כיון דהוא שינוי בגוף כתיבת צורת האותיות כפי שניתנו מסיני אף דאינו פסול ג"כ רק משום וכתבתם כתיבה תמה ומשמע רק בשעת כתיבה מ"מ בשינוי בתמונת האותיות הא בודאי פוסל גם כשנעשה לאחר הכתיבה כי הא דשבת ק"ג: שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן כו' אף דדריש לה מוכתבתם מ"מ פסול גם כשנעשה לאחר הכתיבה כיון דשינוי וחילוף בתמונת אות הלא יוכל להיות ח"ו חורבן העולם כדא' בעירובין י"ג. משא"כ באיפסק בניקבא כיון שאין שינוי ותמורה בכתיבת צורת האותיות שאינו פסול רק משום כתיבה תמה לכך אינו פסול רק כשהי' כן בשעת הכתיבה ויש להביא עוד ראי' לחילוק הנ"ל דבפסול דמוקף גויל משום דיבוק אות לאות אין לחלק בין קודם הכתיבה לאחר הכתיבה והוא מדברי התוס' גיטין דכ': בהא דקא' ל"צ דמעורה ומוכיחים שם התוס' מהא דבגט א"צ מוקף גויל ולכאורה מאי ראי' היא זו דילמא הא דמוקי התם במעורה מיירי שהאריך הסופר האותיות לאחר כתיבת הגט ובכה"ג גם בס"ת אינו פסול משום מוקף גויל כיון שנכתב בכשרות וע"כ דבנגיעה אות לאות אין לחלק בין שעת הכתיבה לאחר הכתיבה [ועב"ש סי' קכ"ה סק"ט ודבריו שם צ"ע] וכיון שכן אין טעם לחומרת הנוב"י הנ"ל שלא לגרור דיבוק אות לאות בשם אפי' כשנעשה לאחר הכתיבה בודאי ואדרבא הרי מקור דין זה דאותיות שך שם שנדבקו דשרי לגוררן ולהפרידן מביא בב"י סי' רע"ו ד' המרדכי בשם ר"י שה"ר מהך דמס' סופרים דדיו שנשפך על השם מותר למחוק הדיו כדי לתקן וא"כ בדיו שנשפך על השם הא מיירי לאחר הכתיבה ובמרדכי שם הלא דוחה ראיית הר"י משום דשאני הך דמ"ס שכבר נתקדש השם כשנפל עליו הדיו ומצוה לתקנו משא"כ כשנדבק בתחלת הכתיבה נכתב השם בפסול ע"ש וא"כ כשנעשה הדבק לאחר הכתיבה גם לד' המרדכי שרי לגרור:
אפס לכאורה יש מקום לחומרת הנוב"י עפמ"ש בב"י א"ח סי' ל"ב שם בשם הרשב"א והסמ"ק לפרש ד' הירושלמי עירב האותיות אית תני כשר דלאחר כתיבה אינו פוסל חק תוכות דכיון דיכול לגוררו אפי' אינו גורר הדבק כשר דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וא"כ כל היכי שהאותיות ניכרין היטב הלא גם לדידן ליכא פסול דחק תוכות וכשר לגרור הדבק בלבד וא"כ הלא לפי"ד הרשב"א והסמ"ק א"צ גרירה בנ"ד וכשר בלא תיקון א"כ ל"ה מחיקה ע"מ לתקן ואסור לגרור אמנם כן לכאורה יש להתבונן דמה איסור מחיקה יש כאן כיון דאינו מוחק גוף השם ובפמ"ג א"ח בא"א סי' ל"ב ס"ק מ"ז כ' באמת דשרי למחוק קצת מהאות כשנשאר בהמותר צורת אות ע"ש ומכ"ש גרירת הנגיעה שאינו מגוף האותיות אמאי יאסר בי' מחיקה אולם בנוב"י שם כ' דבמוחק מקצת מהאות נהי דליכא איסור מדאוריי' אבל איסור דרבנן בודאי איכא דלא גרע מנטפל לשם ע"ש אמנם לפענ"ד א"א לומר הכי רק באות גופי' אבל בגרירת הקו. המדבק אות לאות י"ל דלית בי' משום איסור מחיקה אף מדרבנן עפ"מ דבנובי"ק סי' ע"ו כ' בשם הג' ר' טיאה ווייל דקדושת הנטפל הוא רק מכח צירופו וחיבורו להשם כהא דדרשינן בפסחים י"ט. כף אחת הכתוב עשה כל מה שבכף אחת ע"ש וא"כ הרי באמת א' בחגיגה כ"ד. צריך לכלי הכלי מצרפו א"צ לכלי אין הכלי מצרפו וא"כ הנגיעה הרי א"צ להשם ואינו קדוש ואף דא' בחגיגה התם דמדרבנן גם שא"צ לכלי הכלי מצרפו בכ"ז הרי מבואר בתוס' מנחות כ"ד. ד"ה שאין דדוקא בשירי מנחה מהני צירוף הכלי אף שא"צ להכלי דאינו יוצא מקדושתו שהי' עליו קודם קמיצה אבל היכי שמעולם ל"ה צריך לכלי ל"מ צירוף הכ"ש לגבי' ע"ש וא"כ הדיו של הנגיעה הלא מעולם ל"ה צריך להשם ולא קדיש מתורת צירוף. אמנם זהו רק בנגיעה המדבקת אות לאות ע"י כתיבת הקולמס משא"כ בנ"ד שנתלחלח הדיו מהשם ונתפשט מאות לאות א"כ מעיקרא היתה הדיו הלזו בהשם גופי' אף שעתה א"צ עוד להשם מ"מ מדרבנן גם שא"צ להשם קדיש מתורת צירוף לענין שאינו יוצא מהקדושה שהי' עליו מעיקרא כנ"ל וגדולה מזו מצינו במנחות צ'. בבירוצי מדות הלח כיון דמגוה דמנא נעקרו כבר נתקדשו אפי' למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא לדעת שלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול ע"ש והה"נ בהגיפלאסין מהשם הקדוש שייך ה"ט כיון דהדיו מגוי' דהשם קאתי ולפי"ז י"ל כיון דלהרשב"א והסמ"ק א"צ לגרור כנ"ל א"כ ל"ה צורך תיקון ואסור לגרור הדבק לכאורה אמנם באמת ז"א דהרי כל טעמייהו של הרשב"א והסמ"ק הוא משום כל הראוי לבילה כו' ואי נימא דאסור לגרור משום קדושת השם א"כ א"ר לבילה ואינו כשר בלא גרירה וא"כ שרי לגרור דהוי לצורך תיקון. ובלא"ה הרי בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"א מצדד להקל אף למחוק אות מהשם בכדי לתקן אח"כ אף שיש ספק אם צריך תיקון דכיון דא"א לקרות בה מספק שהיא ספק פסולה הו"ל תיקון כיון שאין זה מוחק דרך השחתה רק בכדי לתקן ע"ש א"כ מכ"ש בנ"ד שאינו באות של השם גופי' וגם שאינו ע"מ לתקן אח"כ רק המחיקה גופה היא התיקון בודאי יש להתיר לפענ"ד לגרור הדבק מהגיפלאסי"ן רק שישאר קצת ממנו סמוך להאותיות עצמן שלא יגע ח"ו בגופן של האותיות מהשם הנכבד בהוב"ש זהו מה שנלפענ"ד בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |