הרי בשמים/ב/קעא
|
< הקודם · הבא > |
ובנידן שאלתך באבל שבא ממקום קרוב ביום הז' קודם שעמדו המנחמין מאצל גדול הבית דהדין דמונה עמו ופוסק מאבלות אם צריך להניח תפילין אח"כ ביום ההוא אי נימא כיון דביום שמועה קרובה אסור בהנחת תפילין אסור כל היום א"ד דזהו דוקא כשמונה לעצמו או כשבא בתוך ז' אצל גדול הבית אבל כשבא ביום הז' כיון דפוסק מאבלות כשעמדו המנחמין מאצל גה"ב חייב ג"כ בהנחת תפילין עכ"ש:
הנה לכאורה יש סברא לומר דכיון דקיי"ל דנוהג אבלות ביום הז' עד אחר התפילה ושיעמדו המנחמים מאצלו א"כ הרי לפי מנהג העולם בזה"ז כל עיקר מצות תפילין הוא רק בשחרית בשעת התפילה וכיון דאז הי' אסור עדיין בהנחת תפילין אמרינן כיון דאידחי אידחי ושוב אינו מניח תפילין גם אח"כ אמנם באמת ז"א דהרי בטיו"ד סי' שפ"ח מביא בשם י"א דאבל גם ביום השני אסור בהנחת תפילין עד אחר שיתפלל ויעמדו המנחמים מאצלו ע"ש א"כ חזינן דאף דכל שעת התפילה הי' פטור בכ"ז לאחר עמידת המנחמים יכול להניח תפילין. והנה ראיתי בס' זכור לאברהם חיו"ד ה' אבלות אות ג' שמביא מה שנסתפקו בהא דקיי"ל דבבא ממקום קרוב מינה עם גדול הבית אפי' בא ביום הז' אם כשבא ביום הז' הוי גם לדידי' מקצת היום ככולו כמו לגבי גה"ב א"ד צריך לנהוג אבילות כל יום הז' ע"ש ובאמת לפ"מ דמבואר בפירש"י מ"ק כ"א: דלהכי בבא ממקום קרוב מונה עם גדול הבית משום דכיון דיכול לבא בתחלת האבילות חשבינן לי' כמאן דאתא וכ"כ הרי"ף וע' בחי' הריטב"א שם וא"כ כמו דאמרינן לגבי גדול הבית דלגבי' הוא סוף ז' מקצת היום ככולו ה"ה גם למי שבא ממקום קרוב דחשבינן לי' כמאן דאתא הו"ל גם לגבי' כסוף ז' ואפשר דמה שנסתפקו בזה הוא לפ"מ דא' בנזיר ט"ו: דל"א מקצת יום ככולו רק באבלות דרבנן ע"ש וא"כ לפמ"ש בתשו' רדב"ז ח"א סי' תקכ"א דיום שמועה קרובה הוא דאורייתא ואף דברא"ש פ' ואלו מגלחין סוסי' נ' כ' דיום שמועה קרובה הוא דרבנן בכ"ז היש מקשים שמביא שם ס"ל דהוא דאוריי' ע"ש ולכך מספקא להו להני גדולים שמביא הזל"א דדילמא הוא דאוריי' ול"א בי' מקצת היום ככולו ולכך אפשר דנוהג אבלות כל היום. אמנם להלכה הלא פסקינן דיום שמועה קרובה היא דרבנן כמ"ש בט"ז סי' שצ"ח סק"א וכ"כ בפשיטות בדג"מ סי' שפ"ח ע"ש וא"כ בודאי אמרינן מקצת היום ככולו שמה"ט בעינין דוקא מקצת יום ול"מ ליל שביעי דל"א מקצת לילה ככל היום כולו כמ"ש בתוס' מ"ק כ"א: ד"ה אפי' בתי' בתרא ומחמרינין נמי כתי' הראשון של התוס' שם דבעינין שיעמדו המנחמין מאצלו ולכך פוסק אבלות מהבא ממקום קרוב לאחר שעמדו המנחמים מאצל גדול הבית וכיון שפסק האבלות מניח תפילין אח"כ. ולכאורה הי' אפשר לומר דהרי לענין תפילין א"א למימר דנגרר אחר גדול הבית כיון שהאבל הגה"ב הי' מחויב בתפילין גם מקודם דרק ביום ראשון אסור להניח תפילין וכיון דיום השמועה הו"ל כיום קבורה ואסור בהנחת תפילין משום דכתיב ואחריתה כיום מר וכל שעה שהוא מר נפש מתעולל בעפר ואין זה פאר כמ"ש בתוס' מ"ק כ"א. ד"ה משלישי ע"ש וכיון שביום השמועה הוא במרירות כל היום אסור בהנחת תפילין כל היום אמנם באמת ז"א דמשעה שפסק מלחול עליו חיוב האבילות שרי לי' להניח תפילין דאיסור הנחת תפילין אינו תלוי במרירות בלבד רק בזמן שחל עליו אבלות דבשלמא ביום הראשון שחל עליו אבלות מצוה לצער א"ע ואסור בהנחת תפילין משום היסה"ד משא"כ כשאינו חל עליו אבלות אף שהוא במרירות וקיי"ל בש"ע א"ח סי' ל"ח דמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור מהנחת תפילין הלא מבואר בב"ח ומג"א שם דזהו דוקא בשא"א לו ליישב דעתו אבל בדאפשר לו חייב ליישב דעתו ולהניחן והכי א' בסוכה כ"ה: איבעי לי' ליתובי דעתי' ויש להביא עוד ראי' לדברינו מדברי המג"א סי' תקמ"ח סק"ה לענין הקובר מתו בחה"מ דלא חלה עליו אבילות וכתב דמניח תפילין ביום ראשון כיון דמאי דאבל אסור בתפילין משום שהוא לו יום מר ואבל מעולל בעפר קרנו וזה ל"ש בח"ה דאינו נוהג בו אבילות עכ"ל הרי דלאו במרירות בלבד תליא מילתא דהרי התם אנינות נוהג דאנינות היא מואחריתה כיום מר ואפ"ה מניח תפילין וע"כ דלא תלי' רק בזמן דאיכא חיוב אבלות וא"כ כ"ש בבא ממקום קרוב ביום ז' דליכא אנינות כיון שפוסק אבלות לאחר שעמדו מנחמים מאצל גדול הבית הו"ל כשמועה רחוקה דמניח תפילין בו ביום לאחר אבלות השעה וה"ה בנ"ד מניח תפילין אחר הפסקת האבלות כמו בט"ב דאין מניחין תפילין בבוקר ואחר חצות מניחן הנלפענ"ד כתבתי דברי ש"ז ידידך דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |