הרי בשמים/ב/קמט
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד העובדא דאתא לקמך בראובן שקנה בחצר אחד מאת הממונה בכח הבאנק הנקרא סעקוועסטער ערמת שחת לערך תשעה קלאפטער והבטיחו בהאססעקוראנץ על שמו אח"כ שלח את שמעון שהי' סגן הסעקוועסטער הנ"ל לשכור עבורו מערל א' תושב הכפר ההוא מקום להניח שם השחת למען לא יגבהו איזה בע"ח מהמאסע בחובו וראובן נתן ביד השליח שמעון מעות עבור שכירות המקום ושכר העגלות להוביל השחת למקום המושכר ואחר עבור ירחי מספר ושמעון כבר עקר משכני' וסיכי' מהכפר הלז בא לוי בע"ח של שמעון לעבוט עבוטו בכח הערכאות והראו לו הערלים מהכפר ההוא על השחת לאשר שמעו מפי שמעון שהשחת הלז הוא קנין כספו ובאמת הגיד שמעון כן שרצה להתפאר בפני הערלים שהשחת הוא שלו וראובן העריך משפטו בערכאותיהם נגד לוי שהשחת הוא שלו והראה הכתב מהאססעקוראנץ וכן הודה שמעון שהשחת הוא של ראובן וביני וביני נמכר השחת בהגעריכט וכסף הפדיון מונח שם עד אשר יתברר הדבר עם מי הצדק וכבר נגוזו ועברו כשלש שנים ועוד לא נחרץ המשפט בהערכאות וקבלו ע"ע להגיש עצומותיהם בד"ת ועד האלהי' יבא דבר שניהם וקרבו למשפט לפניך ודרוש תדרוש מעמי לחות דעי איך לידייני' להאי דינא:
הנה לא נכחד ממך דברי הש"ך בח"מ סי' צ"ט סק"ד שפוסק שאין הלוה נאמן לומר שהוא של אחרים עד שיביא ראי' שכן הוא דחיישי' לקנוניא ול"מ הודאתו לחוב לאחרים אף שיש לו מיגו דהוי מיגו במקום חזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו ואף שישבע אותו האחר שהוא שלו אינו נאמן אכן בתומים שם העלה דאמרי' מיגו וכ' דכן יש להורות אפס בשכבר ראהו בידו דנימא מיגו דיהיב לי' במתנה כ' דיש לפקפק כמ"ש הראשונים בפ"ב דכתובות גבי שטר אמנה דנוח לו לומר שהוא של אחר דמובטח בו שלא ירצה לגזול את שלו אבל ליתן לו במתנה ירא ממנו שיעכבו חבירו לעצמו ויפשוט לו את הרגל ע"ש אמנם בנ"ד הלא כתב האססעקוראנץ נכתב ע"ש ראובן וחזינין שאינו ירא ממנו א"כ אית לי' שפיר המיגו דהי' נותן לו במתנה וא"כ נראה דאחרי שראובן ישבע שהשחת שלו מחויב לוי להחזירו לו וכדהביא שם בתומים דשבועה עכ"פ בעי כדין הבא ליפרע מנכסים משועבדים דלא יפרע אלא בשבועה. וה"נ הבע"ח הזה דינו כדין לוקח ע"ש סק"ד. ומלבד זה כיון ששמעון הי' סגן הסעקיועסטר והי' רגיל להתעסק בהסחורות של החצר ההוא בודאי אין ראי' ממה ששכר הוא המקום על השחת לשנאמר בו חזקה שהוא שלו כמבואר בש"ע שם ס"ג גבי סרסור דאין החפצים הנמצאים בביתו שהוא רגיל למוכרם בחזקת שלו שימשכנם בע"ח ולבר מן כל דין כיון שזאת ידוע שראובן קנה מעיקרא השחת והרי כתב האססעקוראנץ מוכיח על זה א"כ לענין דנימא ששמעון קנאו אח"כ ממנו מדשכר את המקום על השחת עכ"פ הלא בכה"ג ל"ש החזקה כ"מ שנמצא ת"י אדם הוא שלו כמבואר בסי' רמ"ה ס"ז מקבל מתנה שבא בע"ח לגבות ממנו ואמר אינו מתנה בידי אלא אני שומר עליו נשבע היסת ותחזור לבעלי' ואפי' לפמ"ש בס' שע"מ סי' צ"ט ליישב שלא תקשי מזה על שי' הסמ"ע והש"ך שם דהיכי שכבר תפס המלוה המטלטלין עבור חובו כיון שיכול אדם לתפוס עבור חובו הוי כלוקח וטענינין ללוקח ולא מפקינין מיני' והך דסי' רמ"ה מיירי היכ' שהמלוה בא לגבות מהם חובו בכה"ג לא טענינין לבע"ח שקנאם הלוה ע"ש בכ"ז בנ"ד הלא הי' התפיסה ע"י עכו"ם ול"מ כלום כמבואר בתשו' מהרי"ק הובא בד"מ ח"מ סי' כ"ו דתפיסה ע"י ערכאות ל"מ וענובי"ת ח"מ סי' ל'. וגם מה שחילק השע"מ שם אח"כ בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין א"נ לחוב לאחרים בהודאתו ומחזקינן שהם שלו דתפיסתו מוכחת עלי' הדבר ברור דבנ"ד ל"ש תפיסתו מוכחת עלי' כיון דלא נמצא באמת השחת אצלו בביתו רק שהוא שכר המקום של השחת והרי אומר ששכרו בממון של ראובן וכתב האססעקוראנץ מוכיח ומרע לי' להחזקה דכ"מ שנמצא ביד האדם הוא שלו. גם הרי בכנה"ג ח"מ סי' צ"ט בהגהות הטור אות ט' כ' בשם הר"י הלוי דהא דא' כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו היי"ד חפץ או מעות אבל בסחורות ל"ש הך חזקה. וכי"ב כ' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ח הובא בנתה"מ סי' ס' ס"ק י"ד לענין חזקת כנכ"ה לחלק בין סחורות לשאר מטלטלין ע"ש שע"כ מכל הלין טעמי נראה ברור שראובן נאמן בשבועה שהשחת הוא שלו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |