הרי בשמים/ב/קלז
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' ה' אדר"ש תרנ"א לפ"ק סטרי
- שלום רב לאוהבי תורת ד' כבוד הרבנים המאה"ג לממשלת התורה והיראה דיינים מובהקים ומצויינים בשערי ההלכה הרב מוה' נפתלי סג"ל גאלדבערג נ"י והרב מוה' משה אפטער נ"י והרב מוה' יוסף בעער נ"י ביד"צ דק"ק טארנא יצ"ו.
בהדי פניא דמעלי שבתא הגיעני מכתבם עד"ש ע"ד התקנה אשר נעשתה בעיר פ' זה שבע עשרה שנה נגוזו ועברו עפ"י טובי העדה בהסכמת חבר עיר ובידה"צ וכל אנשי העיר אשר הקמח המוכשר על חה"פ יהי' תחת השגחת הביד"צ ובאמצעית ראשי העדה ונאמני הקהלה יתנהל אופן המסחר של הקמחא דפיסחא וההכנסה מזה העולה לכמה אלפים יתחלק בכל שנה בין עניי דמתא ועתה נצמח קטטה ומריבה בין רבים מאנשי העיר ובין מנהלי העדה וברצון מתנגדי המנהיגים לעבור הגבול אשר גבלו הראשונים ולהרוס אשיות התקנה הנ"ל ויאמרו להביא למו רב ומורה ממק"א להכשיר את הריחיים דשם ולתת השגחתו על כל הנעשה נגד רצון הבי"ד וטובי העיר ונפשכם בשאלתכם אם יוכלו הביד"צ להכריז איסור על הקמח הנ"ל על חה"פ כי חוץ לזה אשר בהירוס התקנה הטובה הלזו יפסידו העניים אף גם יקופח עי"ז פרנסת דייני מתא עכת"ש:
הנה לא פורש במכתבם אופן התיסדות התקנה. והנה אם נתקנה ביום הוסדה שהקמח שיהי' נטחן בלתי השגחת הבי"ד ומנהלי העדה יהי' אסור לעוגות מצות על חה"פ הדבר פשוט דרשות ביד הצבור לאסור את המותר כהך דתשו' הרא"ש המובא ביו"ד סי' א' בקהל שפסלו שחיטת הכל ומ"ש הפר"ח שם דשחיטה אחר אינו אסור מעיקר הדין אלא משום קנסא זהו דוקא אם התקנה היתה בסתם שלא ישחוט אלא טבח ידוע אבל אם היתה התקנה בפירוש שמה שישחוט זולתו יהי' אסור אז מדינא שחיטת אחר אסורה כמבואר בשמ"ח סי' ב' סכ"ב [דלא כנראה מדברי תשו' נובי"ק חיו"ד סי' א' דהפר"ח מיקל אף בכה"ג] וכ"פ בנובי"ת חיו"ד סי' ה' דבכה"ג שאסרו בפירוש שחיטת זולתו אסור הבשר משחיטת אחר מדינא דרשאין הצבור לגזור למיגדר מילתא על פתו ויינו שיהי' פתו כפת כותי ויינו כיי"נ כמבואר ברמ"א סי' ר"ה ס"ב וכן הוא בכל דבר שיש בו צורך קיום וחיזוק התורה כהך דא' בסנהדרין מ"ו. דבי"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה ואף הטובים לחודייהו יכולת בידם לתקן בעירם כן בלעדי הסכמת אב"ד עיר כהא דתניא ב"ב ח': ורשאין בני העיר להתנות כו' ולהסיע על קיצתן ופירש"י לקנוס את העובר על קיצת דבריהם כו' ואף דא' התם ד"ט. דהיכי דאיכא אדם חשוב לא כל כמינהו דמתנו כבר כ' בתשו' ריב"ש סי' שצ"ט ומהר"ם אלשקר סי' מ"ט דזה לא קאי רק אבני אומניות שעשו תקנה ביניהם והריב"ש הסביר הענין דאי ליכא אדם חשוב אז הם בתקנתם כבני העיר אבל היכי דאיכא אדם חשוב ועשו בלעדי הסכמתו אינם אלא כיחידים ולא כבני העיר ע"ש וכ"פ הסמ"ע סוסי' רל"א ונהי דבטור' וברמ"א וכן בש"ך שם כ' לחלוק ע"ז ושגם בני העיר אינם רשאין לתקן בלתי הסכמת חבר עיר וכ"פ בתשו' ב"ח החדשות סי' מ"ג ע"ש אולם היכי שהתקנה היא למיגדר מילתא לכ"ע מועיל תקנת טובי העיר בלחוד בלתי הסכמת חבר עיר והרי בדאיכא רווחא להאי ופסידא להאי נחלקו הראשונים ז"ל אי מהני תקנת הטובים בזה דשי' ר"ת במרדכי ב"ב שם דאין כח ביד זט"ה לתקן אפי' בהסכמת הרוב להפסיד היחידים ושי' הראבי"ה שם דיכולין לתקן גם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ובלבד שלא ימחו הרוב והובאו שני הדיעות בח"מ סי' ב' ואפ"ה אם אם התקנה היא למיגדר מילתא לכ"ע יכול הרוב לכוף את המיעוט אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כמו שהאריך בזה המהרי"ק בשורש ק"פ ובמהרשד"ם חיו"ד סי' פ"ב ע"ש ולפענד"נ להסביר הענין בטיב טעם דהרי באמת בכל התקנות כגון כשמתנין על המדות ועל השערים איכא רווחא ללוקחים ופסידא למוכרים שמוכרחים למכור בזול כפי קיצתן של בני העיר ואפ"ה מהני התקנה וע"כ מטעם הפקר ב"ד הפקר כמ"ש בח"מ סי' ב' בהג"ה שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול והפקרן הפקר וא"כ אמאי לא תועיל ג"כ תקנתם להפסיד ליחידים מטעם הפקר בי"ד ונראה בטעמא דמילתא דהנה בש"ס גיטין ל"ו. פריך על הא דהלל התקין פרוזבול ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא אמר אביי בשביעית בזה"ז ור' היא כו' ושם ע"ב ומא"מ דמדאוריי' לא משמטא שביעית ותקנו רבנן דתשמט אמר אביי שוא"ת הוא רבא אמר הפקר בי"ד הפקר וכ' הכ"מ בפ"ט מה' שמיטה ויובל הט"ז בדעת הרמב"ם דלא ס"ל כפירש"י בגיטין שם דשינויא דרבא קאי גם למאי דאקשי ברישא מא"מ דמדאוריי' משמט כו' אלא סובר דשינויא דרבא לא קאי רק אפירכא השני' מא"מ דמדאוריי' לא משמט ותקנו רבנן דלשמט וטעמו דכל שאין הממון בידו הפקירוהו הבי"ד אבל להוציא מידו שלא כדין תורה כלומר אלו היתה שמיטת כספים דאוריי' ל"ה מתקני להוציא מידו ע"י הפקר ולהבין במאי מחולקים רש"י והרמב"ם ז"ל נראה דהנה הרמב"ם בפ"ב מה' ממרים כתב לחלק בענין אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין אם פשטה הגזירה בכל ישראל דהיכי שהגזירה היתה משום סייג וגדר ופשטה בכל ישראל אפי' בי"ד גדול מן הראשונים א"י לבטל והקשה הכ"מ שם מגיטין ל"ו: גבי התקין הלל פרוזבול אמר שמואל אי איישר חילי יותר מהלל אבעלי' וא' נמי התם דאי לדרי עלמא תיקן הלל פרוזבול אין בידינו כח לבטל דאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו כו' משמע הא גדול בחכמה ובמנין יכול לבטל ותי' דתקנת פרוזבול ל"ה סייג וגדר אלא תיקון העולם מפני תקנת עניים שלא תנעל דלת בפניהם ומפני תקנת העשירים שלא יפסידו ע"ש אמנם רש"י ז"ל בגיטין שם עמוד א' ד"ה מוסרני כו' ובעמוד ב' שם כ' דתקנת פרוזבול הוי סייג וגדר וע' במהר"ם שיף שם מ"ש בדברי רש"י ולפי"ז שפיר כל חד לשיטתי' אזיל דהנה בגיטין שם יליף ר"י דהפקר ב"ד הפקר מקרא דעזרא וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ור"א יליף מקרא דיהושע אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו והנה לענין לומר הפקר ב"ד הפקר להוציא ממונו ש"א מתחת ידו לא נוכל למילף מהך דמה אבות מנחילין כו' כיון דהאב המנחיל שמרבה לזה וממעט לזה הרי הך ממונא לא אתי לידי' דבן מעולם ואיך נוכל ללמוד מזה להפקיר ממונו ש"א שהוא כבר תחת ידו ולא נוכל למילף מהך קרא רק לענין להפסיד ממון שאינו תחת ידו אמנם מהך קרא דעזרא דכתיב יחרם כל רכושו שפיר מצינו למילף דהפקר ב"ד הפקר גם בממון כזה שכבר הוא תחת ידו אמנם בעינין דוקא שיהי' במקום סייג וגדר דומיא דהך דעזרא וערמב"ם פכ"ד מסנהדרין ה"ו ולכאורה יל"ע לפי"ז מב"מ כ"ז. דמיבעיא לן אי סימנים דאוריי' או דרבנן כו' וא"א דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממונא כו' ופרש"י דהפקר ב"ד הפקר והרי התם הוא להוציא מיד המוצא ואינו סייג וגדר אמנם י"ל דהתם אמרי' בכל גווני הפקר ב"ד הפקר דניחא לי' למוצא דניהדרי' בסימנים כי היכי דכי אבדה לי' לדידי' ניהדרי לי' בסימנים כדא' התם בגמ' וכי"ב בב"מ י"ב: עניים גופייהו ניחא להו וע' תשו' מהר"ם בר ברוך החדשות סי' ע"א. ומלבד זה הא כ' הראשונים ז"ל דלמוצא לית לי' חז"מ] ולפי"ז א"ש מאד דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל דתקנת פרוזבול ל"ה סייג וגדר כנ"ל א"כ לא נוכל למילף זה מקרא דעזרא וא"כ לא מצינין לשנויי אפירכא קמייתא מא"מ דמדאוריי' משמט כו' שהוא מטעם הפקר ב"ד הפקר כיון דזהו להוציא מיד הלוה ממון שהוא ת"י והוא שלו מדאוריי' שזה ע"כ נלמד מקרא דעזרא והלא בעינין סייג וגדר דומיא דעזרא כנ"ל והרמב"ם הא ע"כ ס"ל דתקנת פרוזבול ל"ה סיג וגדר כנ"ל והלכך לא מצי קאי שינויא דרבא הפקר בד"ה רק אפירכא בתרייתא דפריך מא"מ דמדאוריי' לא משמט ותיקון רבנן דמשמט שזהו להפקיר ממון שאינו ת"י וזה נלמד שפיר מהך דנחלות ול"ב סייג וגדר משא"כ' רש"י ז"ל לשי' דתקנת פרוזבול הוי סיג וגדר והלכך פי' שפיר דשינויא דרבא קאי אפירכא קמייתא כיון דלדידי' נלמד שפיר מקרא דעזרא שהוא ג"כ סייג וגדר ושייך שפיר הפקר ב"ד הפקר גם להפקיר ממון שת"י וא"ש כמין חומר בס"ד. והשתא מתבאר שפיר הך דינא דרשאין בני העיר להסיע על קיצתן דאף שהוא ג"כ להפסיד המוכרים וכן בבני אומניות בהסכמת חבר עיר דאיכא פסידא דלוקחים בכ"ז לענין פסידא כי האי שפיר אמרינן הפקר ב"ד הפקר אפי' שלא במקום סייג וגדר כיון דהוי הפסד ממון דלא אתי לידייהו ונלמד מהך דנחלות דאמרינן בכזה הפקר בד"ה אפי' בלא מיגדר מילתא משא"כ לענין להפסיד ליחידים הפסד ממש להפסיד את שישנו בידם דזה לא נלמד מהך דמה אבות מנחילין כנ"ל ול"א בי' הפקר בד"ה רק כשהוא לסייג וגדר דנלמד מקרא דעזרא כנ"ל ואז אמרי' שפיר הפקר בד"ה אפי' במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי והבן:
עכ"פ זכינו לדין דהיכי שהוא למיגדר מילתא יכולין זט"ה לתקן אפי במקום דאיכא רל"ה ופסידא להאי ובמהרשד"ם ומהרי"ק הנ"ל מבואר דתקנה כמו שהיא למיגדר מילתא הוי' מה"ת וכ"ה בט"ז יו"ד סי' רי"ח ועט"ז סי' רכ"ח ס"ק מ"ב ובתשו' שער אפרים סי' ס"ג וע"ב הביא מחלוקת הרא"ש ומהרי"ק מהו נקרא מיגדר מילתא ומדברי הירושלמי שהובא בר"ש פ"ה דפאה מוכח דכל שהוא לתקנת עניים נקרא סייג וגדר ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד דאיכא תקנת עניים וחיזוק ד"ת לענין איסור חמץ וגם נתיסדה התקנה עפ"י בי"ד הקבוע שהמחום רבים עליהם בודאי שייך הפקר בד"ה עתוס' קידושין ע"ד. ד"ה שודא ופשיטא דהוי מהני אפי' אי הי' פסידא ליחידים בזה ובפרט שאין כאן שום אפקועי ממונא שיגיע מזה איזה נזק והפסד לשום אדם רק טובת עניים בלבד בודאי חלה התקנה מאז ואפי' הי' המיעוט מוחין המיעוט נגרר אחר הרוב עש"ע יו"ד סי' רכ"ח סל"א ול"ד ובתשו' הרא"ש כלל ד' סי' ד' וביש"ש פ"ק דחולין סי' נ"א ונראה דאפי' אותן שלא ידעו מהתקנה ול"ה בעיר בשעה שנתיסדה בע"כ התקנה חלה עליהם דאף דכ' הראשונים ז"ל דבעינין רוב מתוך כולם בכ"ז הלא כ' בס' ברכי יוסף ח"מ סי' י"ג דזהו רק במבוררים כממונים ופרנסים אשר בכל בדקי העיר הם נועדים אצלם בעינין רוב מתוך כולם אבל אם המנהיגים היו כולם במעמד רק שלא היו יחידים בשעה זו לא איכפת לן כיון דחובת גברא לקיים כל דבר אשר הסכימו עליו מנהיגי הקהל וגדולי' ע"ש ואנכי הבאתי סמוכין לזה דגם אותן שלא נודע להם התקנה כיון דנתמנו מנהיגים ועל פיהם נתיסדה התקנה אנשי העדה בתרייהו גרירן והו"ל כידעו מהתקנה וקבלוה עליהם בפירוש והוא מהש"ס תענית כ"ד. דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אודעינהו לר' יוחנן ולר"ל לצפרא אודעינהו א"ל ר"ל לר"י הא לא קבילנא עלן מאורתא א"ל אנן בתרייהו גררינן ופירש"י משיכין אנו אחריהן וכמי שקבלנו עלינו ע"ש וה"ה בתקנת הקהל כיון שבני העיר גרורים אחרי הטובים והפרנסים אפי' אותן שלא ידעו הו"ל כקיבלוה עליהם בפירוש והכי מבואר בש"ך יו"ד סי' רכ"ח ס"ק פ"ט בשם הרשב"ץ דעכשיו הולכין אחר רוב מנהיגי הקהלה ע"ש וכיון דהעיקר תליא במנהיגים ל"ב רק ביניהם רובו מתוך כולו אבל לא בשאר בני הקהלה מלבד זה הרי כתב בב"ח ח"מ סי' ב' דבכה"ג שהוא סיג וגדר לתורה או עכ"פ מילי דשמיא ל"ב רובו מתוך כולו והכי מבואר בתשו' רמ"א סי' ע"ג. ובפרט דמהדרך הוא כשמיסדים איזה תקנה בעיר מכריזין אותה בבכנ"ס ובמ"ד ומבואר בתשו' חת"ס ח"מ סי' קט"ז דכשהי' הכרזה הו"ל כבמעמד כולם ובפרט שכפי מכתבכם נוסדה התקנה הלזו מראש בהסכמת כל העדה ומש"ס הוריות ג': מוכח דאפי' קיבלו בשתיקה הוי כהסכמה. וכיון שחלה אז התקנה על הצבור ממילא היא חלה ג"כ על הדורות שאחריהם כמ"ש הפוסקים ביו"ד ס' רי"ד ובב"י הביא ד' הריב"ש בשם הרמב"ן במשפטי החרם דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם כדחזינין דכל עיקר קבלת התורה שקבלו עליהם ועל זרעם וכל זרע ישראל מחויבין בה ע"ש והכי אשכחן בפלגש בגבעה שלפי שנשבעו איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה היו נאסרין ג"כ הדורות שאח"כ עד שהוצרכו לדרוש ממנו ולא מבנינו כדא' בב"ב קכ"א: ועתשו' מהר"ם אלשקר סי' ס"ט ותשו' חו"י סי' קכ"ו ובנובי"ק חיו"ד סי' ס"ז כ' דאם היתה התקנה בתורת גזירה בודאי יכולין לגזור גם על דורות הבאים ע"ש וא"כ בנדוננו אם נתיסדה התקנה מתחלה בפירוש שהקמח שלא יהי' תחת השגחת הבי"ד דשם יהי' אסור על חה"פ חל כעת ג"כ האיסור על הקמח כמאז וא"י להתיר להם אי ליכא כעת רוב הצבור מוחין כמבואר בתשו' מהרשד"ם הנ"ל דכל תקנות הצבור נעשים עפ"י מנהגם הידוע להם ועפ"י המנהג ההוא נמשכים בהתרת התקנה שהרשב"א ז"ל כ' שנהגו שאפי' א' מן הצבור יכול לעכב מלהתיר ומקומות יש שבהסכמת הרוב מתירים ובמקום שאין מנהגם ידוע יש לנו לדון כפי ד"ת לילך לעולם אחר הרוב והמעטים בטלים וצריכים לקיים הסכמת הרוב ע"ש ומד' מהרשד"ם חיו"ד סי' רכ"ז מבואר דאחר שקימו וקבלו בני העיר עליהם התקנה עפ"י זט"ה שוב לא מצו הדרי בהו ואפי' הרוב מוחים לבטל התקנה מעשה טה"ע קיימין ע"ש וע"כ דעתו דכשהרוב מוחים בשעת עשיית התקנה אז הוי כמסלקים את הטובים מסתמנותם ואפס כחם מלתקן התקנה אבל אחר שכבר נתקבלה התקנה אף שהרוב מוחים אח"כ כיון שבשעת גמר התקנה הי' כח בידם לתקן שוב אין כח ביד הרוב לבטלה אח"כ וגדולה מזו נראה מדברי התוס' ע"ז צ"ו: ד"ה אי איכא כו' דהיכי דבשעה שנתקנה התקנה היו יכולין לעמוד בה אף דבדור שאחריהם א"י לעמוד בה חלה עליהם התקנה בע"כ ע"ש וכ"נ להדיא מש"ס פסחים נ': בבני ביישן דהוו נהגי דלא אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו לקמי' דר"י א"ל אבהתן הוי אפשר להו אנן דלא אפשר לן כו' א"ל שמע בני כו' הרי דאף דלהם ל"ה אפשר לעמוד בהתקנה מ"מ כיון דבראשיתה היו יכולין לעמוד בה וכיון שחלה שוב לא פקעה בכדי אפס דדעת הרמב"ם פ"ב מממרים דבכה"ג מתירים אפי' בי"ד קטן ובכ"מ שם מביא ד' רש"י שחולק ע"ש ואפי' אי נימא דהיכי דכעת הרוב מוחין יכולין להתיר הלא בנ"ד התקנה נעשה לדב"מ לטובת עניים והרי מבואר ביו"ד סי' רכ"ח סכ"ח דאם היתה ההסכמה לדבר מצוה א"י להתיר. ונראה דאפי' אם ירצו מתנגדי המנהיגים לחלק ג"כ ההכנסה לעניים ורק שיהי' בזה קיפוח פרנסת הבי"ד ג"כ יש די לחזק מוסדות התקנה שלא יוכלו לבטלה דהרי לא גרע משכירות מנין וחזן בא"ח סי' נ"ה שכופין ע"ז ועכ"פ אם כבר נעשה התקנה לצרכי עניים לא יוכלו לבטלה גם השתא דלא נשאר רק צורך החזקת הבי"ד כדוגמא שכ' הרא"ש בגיטין י"ז. בענין תקנת זמן בגיטין אף דל"ש בזה"ז שמא יחפה לא בטלה התקנה מפני שאר חששות שנוהגין גם עכשיו אף שמתחלה ל"ה מתקנים בשביל זה ע"ש כי על כן התקנה בתקפה עומדת. והנה אף אם לא נזכר בהתקנה בפירוש איסור שאז אין לאסור הקמח בדיעבד כמ"ש בפר"ח ותבו"ש הנ"ל ועש"ך סוסי' ל"ג בשם תשו' מהר"ם לובלין בצבור שתקנו לבדוק הוושטין אם אירע שהשליכו הראשים מותר בדיעבד אבל מי זה יערב לבו לבטל תקנה קדומה אשר כבר פשטה בעיר זה י"ז שנה ועתוס' גיטין ל"ו ד"ה אלא שכתבו דהיכי דהתקנה היתה מעיקרא על מקום א' ונתפשט האיסור במקום ההוא דינו לענין זה כפשט איסורו ברוב ישראל ע"ש והרי הרמב"ם בפ"ב מממרים כ' דאם נאסר מב"ד הגדול בכדי לעשות סייג לתורה ופשט איסורו בכל ישראל אין ב"ד גדול אחר יכול לעוקרו ולהתירו אפי' הוא גדול מן הראשונים ומקורו מד' הש"ס ע"ז ל"ו בגזירת י"ח דבר דאפי' יבא אליהו וב"ד אין שומעין לו וסובר הרמב"ם דהטעם הוא משום דסייג לתורה הם וא"כ לד' הרמב"ם ה"ה בתקנה שנתקנה במקום א' משום סייג וגדר ונתפשטה במקום ההוא אפי' ב"ד גדול מן הראשונים א"י לבטל ונהי דבתוס' בגיטין ובע"ז שם כתבו דאין חילוק בזה ומובא בשם ירושלמי טעמא די"ח דבר דעמדו להן בנפשותיהן דתלמידי ב"ש היו הורגין בתלמידי ב"ה ובשאר דברים אפי' פשט בכל ישראל גדול יכול לבטל אבל עכ"פ הלא בעינין בי"ד גדול מן הראשונים ומאן ספין ומאן רקיע להכריע בזה תקותי חזקה כי שארית ישראל לא יעשו עולה להרים יד לרופף עמודי התקנה ולהרוס יסודותי' ולא ירעו ולא ישחיתו ח"ו להבי"ד חשוב דיינים מומחים דפקיע שמייהו שבעיר פ' והעושה שלום במרומיו ישפות שלום לנו ולכל שארית הנמצאה כנפש ידידם דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |