הרי בשמים/ב/קיד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב קיד

סימן קיד

לק"ק ראזוואדאוו.

בעזה"י יום ה' י"ד טבת תרנ"ה לפ"ק סטרי.

שלום רב לכבוד נ"ד ידידי האברך החריף ושנון המפולפל ענף עץ אבות כמ"ש יוסף תאומים נ"י.

מכתבך הגיעני והנני לתשובתך בנידן אשר השבת למחבר אחד שהעיר בענין הא דקיי"ל בסוכה מ"א: דגבי לולב מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ויוצאין בו לכתחלה ומברכין עליו לפי"ד התוס' כתובות ע"ב. ומנחות ס"ה. דהיכי דיש ספק בקיום המצוה אין לברך וא"כ הרי בנדרים י"ד: גבי קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאסור לישן היום דילמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר אינש וא"כ ה"נ ניחוש דילמא לא יחזירנו דבתנאה לא מזדהר ונמצא שבירך ברכה לבטלה עכ"ק:

הנה מהך דקונם עיני בשינה לכאורה ליכא קושיא כלל דהרי באמת א' בגיטין פ"ד. דאפי' ר"נ דפליג על ר"י וס"ל דיישן היום ולא חייש להך דבתנאה לא מזדהר הוא משום דבדידי' קיימא דאי בעי מבריז נפשי' בסלואתא ולא נאים אבל היכי דלאו בידו כלל גם ר"נ מודה וא"כ לפי"ז י"ל דגם רב יהוד' דס"ל דבתנאה לא מזדהר הוא רק לענין שינה דשמא תחטפנו שינה ויישן שלא לרצונו כהא דמצינו ברכות ד"ד: אבע"א משום דאיכא אונס שינה ולא ס"ל כר"נ בהא דא"ב מבריז נפשי' כו' אבל היכי דבידו הוא ממש גם ר"י מודה דל"א בתנאה לא מזדהר וענימוק"י וריטב"א בה' נדרים. אמנם באמת מדפריך התם מהך דשאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכן מהא דככר זו עלי היום אם אלך למקום פ' למחר דהליכה הלא הוי בידו ממש ואפ"ה פשיטא לי' להש"ס דלר"י בתנאה לא מזדהר אכן כבר כתב בפרישה יו"ד סי' ר"כ בשם רש"ל וז"ל דוקא בנדרים דקילי הוא דאמרינן בתנאי לא מזדהרי אינשי אבל גבי גיטין פסק הרא"ש בריש המגרש דכל תנאי שיש בידה לקיימו מותרת להנשא מיד ול"ח שמא תעבור על התנאי ועט"ז שם ס"ק י"ט שהביאו והוסיף לחלק דל"א בתנאה לא מזדהר רק היכי שאין נ"מ אלא על למפרע אבל היכי שיש נ"מ גם על מכאן ולהבא ל"א הכי ע"ש וא"כ הה"נ הלא נ"מ בהא שאינו מחזיר גם על להבא דהלולב הוי גזל בידו וא"י לצאת בו ביום שני משא"כ אם מחזירו יכול לצאת בו דביו"ט ב' נפיק בשאול ובכה"ג ל"ש לומר בתנאה לא מזדהר. והנה לכאורה הי' נראה לה"ר היפוך זה מד' הש"ס גיטין פ"ג לענין הא דקתני במתני' המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני שר"א מתיר מידי דהוי אכל תנאי דעלמא ופריך לי' ר"ע התם הרי שהלכה זו וניסת לא' מן השוק והי"ל בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים ופריך עלי' הש"ס א"ה בכולהי תנאי דעלמא נמי לא תנסיב דילמא לא מקיימא לי' לתנאי' ונמצא גט בטל ובני' ממזרים ולכאורה קשה דהרי באמת הקשו בתוס' שם ד"ה ועמדה ונשאת לזה כו' והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור א"א ותי' דעמדה ונישאת לאחר מיתת המגרש קאמר ולפי"ז מ"פ מכל תנאי דעלמא דילמא התם שפיר מיזדהרה אף שהוא תנאי כיון דנ"מ שנאסרה להבא משום א"א אם לא תקיים תנאה משא"כ הכא הא על להבא אין נ"מ כיון שכבר מת המגרש ואין נ"מ רק על למפרע ולהכי בתנאה לא מזדהרה ופריך ר"ע שפיר וע"כ מוכח דאין לחלק בזה אמנם באמת ליכא קושיא מהתם דהרי גם אפי' מת המגרש איכא נ"מ לענין הבנים שהיו לה מהאחר שלא יהי' ממזרין ועכ"פ פשטא דהש"ס מוכחא דלא חיישינן בגיטין להא דבתנאה לא מזדהרה בתנאי שבידה לקיימו רק בנדרים חייש ר"י אם כמ"ש בתוס' שבועות ק"ח. דחמיר לי' לאינשי טפי אכילת איסור מן התנאי או כעין דס"ל להפוסקים בח"מ סי' ל"ד דחשוד על שבועה דלהבא לא מיפסל לעדות משום דבשעה שנשבע אין שקר יוצא מפיו והה"נ בתנאה כיון דאכילת התנאי גופי' אינו איסור רק שנמצא שבראשנה עשה איסור וזה לא חמיר להו לאינשי וא"כ עפ"י שני הטעמים הנ"ל ל"ש הכא הך דבתנאה לא מזדהרא כיון שבידו הוא לקיימו:

והנה בלא"ה י"ל למ"ש בש"ע יו"ד סוסי' רי"ג אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא ישכח ויישן למחר א"כ ע"כ ל"א רק דבתנאי לא מזדהר אינש ולא רמיא אנפשי' לזוכרו ונשכח מלבו אבל אין חשש שיזכור התנאי ויעבור עליו במזיד א"כ הכא הא ל"ש למיחש שישכח התנאי כיון דהנותן הלא יתבעהו שצריך לו את בו א"ר אפי' ישכח הוא יהי' נזכר ע"י הנותן ובמזיד הא ל"ח שיעבור אולם הק' בתוספת ישנים נדרים כ"ה: הקשו באמת היכי חיישינן שישכח מהתנאי ויעבור עליו ויישן למחר הרי אי ישכח הו"ל נדרי שגגות ומותרין ותי' דמתוך דאמרי' בתנאה לא מזדהר חיישינן שמא יישן למחר במזיד ע"ש וא"כ חזינן דחיישינן גם שיעבור במזיד על התנאי אמנם נראה דהת"י אזלי בשי' ר"י שבתוס' שבועות הנ"ל דס"ל דעיקר תליא בהתנאי דאם בשעת התנאי ל"ה האדם בשבועה שהי' שוגג או אנוס לא חיילא עלי' שבועה כלל ע"ש א"כ עכצ"ל דחיישינן נן שיעבור על התנאי במזיד אמנם לשי' רש"י שם ודעמי' שחולקין וס"ל דחלות השבועה או הנדר תליא במעשה הראשונה דאם הי' אז מזיד שפיר עובר אף אם הי' על המעשה השניי' שוגג א"כ שפיר חיישינן שמא ישכח התנאי ויעבור למפרע כיון שבשעת מעשה הראשונה הי' מזיד אכן בפרישה סי' רל"ט סק"כ כתב דגם לשי' ר"י חיישינן רק שמא ישכח היינו שיהי' זוכר שהוא תנאי אבל יהא שכוח מהאיסור שאכל כבר ע"ש וא"כ כיון דעכ"פ לא חיישינן רק שע"י שלא מזדהר בהנאה ישכחהו וא"כ הכא לענין לולב במתנה ע"מ להחזיר הא ל"ש חשש זה כנ"ל ולק"מ. וכ"ז כתבתי רק למען רוות צמאונך יען חזיתא לדעתך דלחדודי קא בעית אבל גוף הקושי' של המחבר הזה הבל הוא דמה ענין בתנאה לא מזדהר לכאן אם חיישינן נן שלא ירצה להחזיר הרי גזל הוה בידו אף דהוי שוא"ת עכ"פ איסורא הוי ולא תנאה דא"כ תקשי בכל המצות דמברכין עליהן עובר לעשייתן האיך מברך דילמא ימלך ולא יעשה המצוה (ובמ"ש בספר באר היטב שסביב הש"ע ביו"ד סי' י"ח סק"ו דלהכי אין מברכין על בדיקת סכין קודם השחיטה שמא ימלך ולא ישחוט באמת דברי תימה הם) וגם הלא ענין מזדהר בתנאה ל"ש רק בתנאי שאדם מתנה על עצמו במה שאינו נוגע רק לעצמו ואינו תלוי בחבירו אבל כמה שהוא תלוי בדעת חבירו ולזכותו הלא מה לנו שהוא אינו מזדהר הרי חבירו יכפהו בבי"ד לקיים התנאי ולהחזיר לו את שלו:

אמנם אי קשיא הא קשיא לכאורה לפמ"ש הרא"ש בסוכה שם בשם בעל העיטור דבמתנה ע"מ להחזיר אם נאנס מידו לא נתקיים התנאי והוי גזל למפרע ובמל"מ פ"ג מה' זכיי' מצדד לומר דגם לד' הרבינו ישעי' והרשב"ם דס"ל דפטור מאונסין מ"מ אם נאנס נתבטלה המתנה וא"כ קשה האיך יוכל לברך דילמא יאנס מידו ולא תתקיים המצוה וזה הא ל"ה בידו שלא יארע לו אונס ודמיא הא שפיר למ"ש בתוס' כתובות ומנחות הנ"ל דזבה אינה מברכת על ספירתה דילמא תראה ותסתור ואף דאונסא לא שכיח מ"מ למ"ש בט"ז א"ח סי' ח' סק"ח דמשום חומרא דלא תשא מחמרינן בחשש ברכה לבטלה שלא לסמוך על חזקה א"כ מה"ט הי"ל למיחש אפי' למידי דלא שכיח עתוס' מנחות ס"ז. והנה בגוף דברי רבא דקא' הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לו ס"ז. יצא לא החזירו לא יצא י"ל ע"ד פלפול קצת דהנה באמת נתקשו בתוס' שם אמאי לא החזירו לא יצא הרי הוי תנאי ומעשה בדבר א' כיון דהתנאי סותר למעשה כמו בה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר דהתנאי בטל והמעשה קיים וכן הקשה ברא"ש ב"ב ס"פ יש נוחלין ותי' דרבא ס"ל ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואין התנאי סותר למעשה. אולם הרי באמת בתוס' גיטין ע"ה נסתפקו בדעת רבא דאיפשר דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וא"כ שפיר קשה הא התנאי סותר למעשה אכן באמת לפמ"ש בתוס' גיטין ע"ד: ד"ה אדמיפלגי דאפי' לרב יהוד' דאמר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי היינו דספוק' מספקא לי' אי ע"מ הוי כמעכשיו או לא א"כ י"ל דלהכי לא החזירו לא יצא דדילמא ע"מ כאומר מעכשיו ואין התנאי סותר למעשה וצריך להחזירו ולפי"ז יתיישב קושיא הנ"ל לפמ"ש בלבוש א"ח סי' י"ז לענין טומטום ואנדרוגינוס דצריכין לברך על ציצית דהוי ס"ס ספק שמא זכרים הם וחייבין בציצית ואת"ל נקבות שמא הלכה כמ"ד דגם נשים חייבות וכ"כ בלח"מ פ"ד מה' ברכות דבס"ס מברכין ע"ש וכ"פ בפמ"ג א"ח בא"א סי' תפ"ט ועפמ"ג יו"ד סי' כ"ח. וא"כ הה"נ איכא ס"ס דילמא יקיים התנאי ויחזיר הלולב ואת"ל שיאנס מידו ולא יחזירנו דילמא ע"מ לאו כאומר מעכשיו והוי תו"מ בד"א והתנאי בטל והמעשה קיים וממילא א"צ להחזיר וע"כ שפיר מברכין. אמנם אכתי קשה למאי דקיי"ל להלכה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו איך פסקינן דמברכין בלולב במתנה עמ"ל דילמא יאנס מידו ויהי' למפרע ברכה לבטלה. ונלפענ"ד דכיון דבשעה שנוטל הלולב לצאת בו הלא בדעתו להחזירו לכן שפיר יוכל לברך ואפי' אי נמלך אח"כ וא"ר להחזיר ל"ה ברכתו לבטלה כדמצינו בחי' הריטב"א חולין ק"ו. במי שנטל ידיו לאכילה ובירך ענט"י ואח"כ נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה כיון דבההוא שעתא שנטל ידיו הי' דעתו לאכול וכ' ע"ז וכן דנתי לפני מורי והודה לדברי ע"ש וכי"ב כ' ברא"ש פ"ק דתענית סוסי' י"ז שהקשה האיך לוה אדם תעניתו ופורע והלא נמצא שקרן בתפלתו ותי' דכיון דבשעה שהתפלל הי' בדעתו להתענות לא מיקרי שקרן בתפלתו אם אכל אח"כ. וא"כ הה"נ אפי' אי הי' נמלך וא"ר להחזיר ל"ה ברכתו לבטלה למפרע כיון שבשעת ברכה הי' בדעתו להחזירו. וגם בידו הי' להחזירו ומכ"ש אם נאנס בודאי ל"ה ברכה לבטלה למפרע ועד כאן לא כ' התוס' הנ"ל הכי רק לענין ברכת ספירת זבה שמתחלה הוי דבר שאינו בידה שלא תראה והר"ז דומה למ"ש בתשו' הרשב"א סי' י"ח דלהכי אין מברכין על מצות צדקה והענקה וכדומה משום שאינו בידו דשמא לא ירצה שום עני או העבד לקבל (ויש להעיר לפי"ז עמ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש י"ד דבהפרשת תרומה ההפקעה מאיסור טבל והנתינה לכהן הוא מצוה א' דלא כהרמב"ן שם א"כ איך מברכין על הפרשת תרומה דילמא לא ירצה הכהן לקבל וי"ל דיהי' ראי' מכאן למ"ש הפר"ח הובא בקצוה"ח סי' רמ"ג דבמתנות כהונה יוצאין גם בנתינה בע"כ ועי' ברא"ש פ"ק דכתובות שמביא בשם יש מ"ש שצריך לברך ברכת אירוסין קודם קידושין כדי שיהי' עובר לעשייתן ויש שכותבין שצריך לעשות אחר האירוסין דילמא הדרא בה האשה והו"ל ברכה לבטלה ע"ש והיינו ג"כ משום דלאו בדידי' תליא הקידושין דהרי א"י לקדשה בע"כ ויש לחלק הענינים אכ"מ) וה"ה בדבר שאין בידו מתחלתו ל"ש ברכה דדילמא יהי' נמנע מזה לאונסו אבל בדבר שמתחלה הוא בידו ודעתו לעשותו בודאי יכול לברך שפיר וכשחוזר מדעתו ומכ"ש כשנאנס אח"כ ל"ה ברכה לבטלה למפרע וביותר אין שייך לחוש לזה לפמ"ש בתוס' ר"ה ל"ג. דברכה שא"צ הוא רק מדרבנן וכ"כ בר"ן שם וברא"ש פ"ק דקידושין סי' מ"ט וברבינו יונה ברכות פ' אלו דברים דלא כמ"ש במג"א סי' רט"ו דהוא מדאוריי' ועמג"א סי' תרכ"ח סק"ו ובפמ"ג שם:

והנה במה שהבאת במכתבך שיטת הר"א כ"ץ ומהר"ם בר ברוך דס"ל במתנה ע"מ להחזיר חוזרת המתנה ממילא להנותן ול"ב חזרת הקנאה (וכ"נ דעת הר"ן בנדרים מ"ח: שהקשה על מה דקא' התם קני ע"מ להקנות לא קני מ"ש ממתנה ע"מ להחזיר ואי נימא דמתנה עמ"ל הוי קנין מוחלט ובעי חזרת הקנאה כשמחזירו א"כ שנא ושנא דהרי בקנין סדר הדרא סידרא למארי' ממילא ובמתנה עמ"ל בעינין חזרת הקנאה ועו"כ דס"ל להר"ן ג"כ דבמתנה עמ"ל המתנה חוזרת ממילא להנותן) ודעת הרא"ש בסוכה שם דמתנה עמ"ל הוי קנין עולמית להמקבל מתנה רק שמתנה עמו תנאי דחזרה כמו ע"מ שתתן לי מאתים זוז וכ"ה דעת הריטב"א שם ובקידושין ו': והאריך בזה בקצוה"ח סי' רמ"א ובאב"מ סי' כ"ח ס"ק נ"ג. הנה לפענד"נ לה"ר ע"ד הפלפול להרא"ש דהנה לכאורה איכא לאקשויי לפמ"ש הרמב"ן הובא באס"ז ב"מ מ"ח. דלר"י דס"ל ד"ת מעות קונות ל"מ גם במתנה קנין משיכה מה"ת (דלא כתוס' ע"ז דע"א. ד"ה פרדשני שכ' דבמציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דמשיכה קונה מה"ת) ולפי"ז לכאורה האיך נקנה להם הלולב להזקנים מר"ג שיהי' מה"ת לכם דא"א לומר ע"י קנין חצר היינו בהספינה כדא' בב"מ ט': דספינה ל"ה חצר מהלכת משום דספינה מינח נייחא. ומיא הוא דקא ממטי לה. מלבד שכ' בקצוה"ח רסי' קצ"ח דכיון דחצרו אינו אלא מתורת יד או מתורת שליחות וכיון דידו ממש אינו קונה למ"ד מעות קונות מאי עדיפא דחצר וכן למ"ד משום שליחות מודה היכי דל"ש ידו חצר נמי ל"ק ע"ש חוץ לזה הלא מסתמא היתה הספינה מושכרת לכולם וקיי"ל דחצר השותפין אין קונין זמ"ז ע' תוס' קידושין ח': גבי אם הי' סלע של שניהם ואי שהקנה להם הלולב בקנין אגב הלא כ' התוס' בב"ק י"ב: וברשב"א ורא"ש שם דקנין אגב אינו אלא מדרבנן ונהי דנימא דהרמב"ן ס"ל דקנין אגב דאורייתא וכדמשמע בקידושין כ"ו. דיליף לי' מהך דערי מצורות ביהוד' וגם מדמוקמינן התם דף כ"ז. להך מעשה שבאו ר"ג וזקנים בספינה שהקנה להם המעשרות אג"ק והתם ע"כ הוא מה"ת שהי' מחויב להוציאם מהבית דשנת ביעור היתה כמבואר בתוס' שם ובב"מ י"א: אמנם מבואר בפוסקים דדוקא היכי דהוי צבורין דומיא דערי מצורות אז הוי מדאוריי' אבל באינן צבורין ל"ה רק דרבנן וא"כ ה"נ הרי האתרוג ל"ה צבור כיון שהיו אז בספינה ואינו רק דרבנן. ובחליפין ג"כ א"א לפמ"ש בתוס' ערכין ל'. דבמתנה ע"מ להחזיר ל"מ קנין חליפין ע"ש ואי דנימא דהרמב"ן ס"ל דמהני קנין דרבנן גם לגבי דאוריי' הרי מבואר בחי' הר"ן גיטין ס"ה. דהוא רק מטעם הפקר ב"ד הפקר והרי כ' בתוס' יבמות פ"ט: דהיכי דלא נפיק מרשותי' לגמרי ל"ש הפקר ב"ד הפקר וכיון שהקנה להם במתנה ע"מ להחזיר הרי לא נפקא מרשותי' לגמרי ול"ש הפקר ב"ד הפקר וע"כ יהי' מוכח מזה כד' הרא"ש וסייעתי' דבמתנה ע"מ להחזיר הוי הקנין עולמית ותנאי מילתא אחריתא הוא וצריך חזרת הקנאה א"כ אפי' במתנה עמ"ל לגמרי נפקא מרשותי' ושייך שפיר הפקר ב"ד הפקר:

אמנם באמת יש ליישב הקושי' הנ"ל גם לשי' הר"א כ"ץ ודעמי' עפמ"ש בספר מחנה אפרים ה' קנין מעות סי' י"א ובנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' נ"ד דעד כאן ל"ק הרבינו ירוחם שהובא באה"ע סי' כ"ח דע"י קנין דרבנן לא נעשין קידושי תורה אלא דוקא היכי שהקידושין הם ע"י הקנין דרבנן ובאים כאחד משא"כ אם נקנה לו מקודם חפץ בקנין דרבנן להיות שלו לכל דבר יכול אח"כ לקדש בו אשה מה"ת כיון דכבר נעשה שלו ע"ש וא"כ ה"נ י"ל דכיון דמקודם הקנה ר"ג לר"י הלולב נעשה שלו לכל דבר ויכול לצאת בו אח"כ מה"ת דכיון דכבר נעשה שלו הו' אח"כ לכם מדאורייתא ומה נכון ליישב עפי"ז מה דקשה לכאורה לפ"מ דא' בבכורות נ"א: ר' חנינא הוי רגיל ושקיל ומהדר חזיא לההוא גברא דהוי קאזיל ואתי קמי' א"ל לא גמרת ויהבת מידעם ביש עבדת ופירש"י אפי' לא יחזירם אין בנו פדוי כיון דהי' מכוין שיחזיר לו לא גמר ומקני לי' עתוס' שם וברע"ב שם משנה ח'. ונהי דכשמתנה ע"מ להחזיר דרך תנאי אמרינן כיון שהתנה בפירוש גמר ומקני לי' לשעה ומועיל וכמ"ש באמת במרדכי פ"ק דקידושין בשם ראבי"ה לתרץ קושי' התוס' דבכורות שם שהקשו מ"ש ממתנה ע"מ להחזיר ע"ש אמנם קשה לפי"ז היכי מוכיח בסוכה שם מהמעשה דר"ג דס"ל בעלמא מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה כרבא דילמא באמת ס"ל מתנה ע"מ להחזיר ל"מ דכיון דרוצה שיחזיר לו לא גמר ומקנה לו אפי' כשהוא דרך תנאי כעובדא דר"ח הנ"ל וכדס"ד דש"ס גיטין ד"כ: דגם גברא לא ידע לאקנויי היכי שחוזר אליו אחר שעה עב"ש סי' קכ"ד ס"ק י"ט מש"כ בשם תשו' רש"ך ואפ"ה לענין אתרוג ס"ל דמהני מתנה עמ"ל משום דכיון דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני' אמרינן דבודאי גמר ומקנה קנין לשעה בשביל שיברך עליו חבירו דומיא דמצינו בתוס' עירובין פ'. ד"ה רב דמשום מצוה גמר ומקני ע"ש וכי"ב כ' בתוס' ע"ז דע"א. ד"ה ר"א לענין הפקעת בכורה וכ"ה בתוס' בכורות י"ח: ד"ה אקנויי וע' אב"מ אה"ע סי' ל' סק"ג. אבל בעלמא ל"מ מתנה עמ"ל כיון שאינו רק לשעה לא גמר ומקנה כנ"ל ועפ"י דברינו הנ"ל מתיישב שפיר דהתינח אי נימא בכל מקום מתנה עמ"ל שמה מתנה אמרינן שפיר דכיון דנקנה לו מקודם במתנה עמ"ל ונעשה שלו לכל דבר יוכל לצאת בו אח"כ והוי לכם מה"ת משא"כ אי נימא מתנה עמ"ל בעלמא ל"ש מתנה רק ע"י קיום המצוה דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני' נגמר הקנין א"כ המצוה והקנין באין בב"א ותיהדר קושיא לדוכתה איך ע"י קנין דרבנן הוי לכם מה"ת אמנם עדיין יש להקשות לפי"ז דהרי כבר הבאתי מה שהקשו התוס' דאמאי לא החזירו לא יצא הרי הוי תנאי ומעשה בדבר א' ותי' דרבא ס"ל ע"מ כאומר מעכשיו דמי והקשה בספר ישיע"ק א"ח סי' תרנ"ח דא"כ היכי מוכח דס"ל לר"ג מתנה עמ"ל שמה מתנה דילמא ס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי והוי תו"מ בדבר א' והתנאי בטל ומעשה קיים וא"צ להחזיר ותי' עפי"ד התוס' גיטין הנ"ל דאף לר"י דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו היינו דספוקי מספקא לי' וא"כ אי מעמ"ל ל"ש מתנה לא הי' יוצא ר"י דדילמא ע"מ כאומר מעכשיו דמי וצריך להחזיר אמנם חזר. והקשה לפי"ד הרשב"א שהובא במ"ל פ"ו מטוען בראובן שמכר כרם לשמעון וב' עדים מעידים שהי' תנאי וב' אומרים של"ה תנאי כיון דהוי תו"ת מוקמינן בחזקת הלוקח כיון דהמכירה היא ודאי חשיב הלוקח חזקת מ"ק וכ' בשם הראנ"ח ופ"מ דגם בספיקא דדינא הוי הדין כן וא"כ אף אי מספקא לי' ל"ה צריך ר"י להחזירו מספק דמוקמינן לי' בחזקת המקבל אכן באמת דעת הרמב"ם הובא באה"ע סי' קכ"ד גבי היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מת"י דחזקת מ"ק ל"מ לענין איסור וא"כ אי הוי ס"ל מעמ"ל ל"ש מתנה ל"ה יוצא ר"י המצוה מכח חזקת מ"ק דל"מ זה רק לענין ממון ולא לענין איסור. אמנם לפי"ז יהי' חוזר וניעור קושייתינו הנ"ל דמנ"ל דמעמ"ל שמה מתנה דילמא הכא משום דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני' בודאי גמר ומקני אבל בעלמא ל"ש מתנה ואי דאם אינו מועיל הקנין מקודם רק משום קיום המצוה הא ל"מ קנין דרבנן לדאוריי' כנ"ל ז"א דהרי מקודם לענין קנין ממון הא ל"ה מתנה עמ"ל כלל דא"צ להחזיר מכח חזקת מ"ק ולענין המצוה דל"מ חזקת מ"ק הא שפיר אמרינן דבשביל המצוה גמר ומקני ול"ה קנין דרבנן לדאורייתא דכיון דקודם קיום המצוה הא הוי שלו לכל דבר הוי אח"כ לכם מה"ת והיא קושיא נפלאה לכאורה. אמנם באמת י"ל דבפשיטות לא קשיא די"ל דכונת הש"ס הוא דנשמע ממעשה דר"ג דמתנה עמ"ל הוי קנין עכ"פ דאז אפי' אי נימא דלא גמר ומקנה מהני חביבות המצוה דנימא דגמר ומקני אבל אי הוי אמרינן דמתנה ע"מ להחזיר ל"ה קנין כלל הא ל"ה מועיל גמר ומקני כמו שהאריך בזה בנוב"י מהדו"ק חח"מ סי' כ"ח דלא מצינו בשום מקום דגמר ומקני חשיב קנין ועב"י ח"מ סי' קע"ו ובהגהמ"ר פ"ג דב"ב:

אמנם הא יש להקשות לכאורה מנ"ל לדייק ממעשה דר"ג דקא' והחזירו לאשמועינן דמתנה עמ"ל שמה מתנה דילמא באמת ל"ש מתנה וא"כ הוי התנאי סותר למעשה והתנאי בטיל והמעשה קיים והא דהחזירו מתורת שכירות כמ"ש הראשונים ז"ל ביבמות ק"ו. ואשמעינן דאף דקיי"ל בהבטיח לפועל חפץ בשכרו יכול ליתן דמיו כמ"ש ברא"ש ע"ז ס"ג. דזהו רק בחפץ סתם מטעם שכ' הרא"ש שם דהרי לא משך הפועל בהחפץ ולא נקנה לו ורק שחייב לו בעד הפעולה לענין דמי שכירות הפעולה אמרינן מה לי הוא מה לי דמיו משא"כ באתרוג של ר"ג שקנאו באלף זוז בודאי הי' כונתו שיחזיר לו האתרוג בעצמו ולא דמיו וחביבות יקרת האתרוג גופי' הוא בכלל דמי השכירות שא"א לו ליתן דמיו שכל הון לא ישוה לו ומה דמים יערוך לו. וכן ילה"ק ע"ד התוס' שם שהקשו אמאי אם החזירו יצא והרי כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה הלא איפכא הו"ל לאקשויי דאמאי אם לא החזירו לא יצא הרי התנאי סותר למעשה שלפי המעשה הא נותן לו במתנה ויכול להקדישו וכשאומר ע"מ שתחזירהו לי א"י להקדישו א"כ הו"ל תנאי ומעשה בדבר א' והיל"ל דיצא גם כשלא החזירו וכי"ב שמעתי מקשין בהא דהיי"ב בגיטין פ"ג: ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות משום שכל ימי חיי' אגידא גבי' ואמאי לא נימא דהתנאי סותר למעשה כיון דלפי התנאי אגידה גבי' ול"ה כריתות והתנאי בטל והמעשה קיים אמנם הדבר נכון עפ"מ שראיתי לא"ז הגאון ז"ל בס' תו"ג בחי' גיטין כ': שהקשה מהא דה"ז גיטך אם מתי דאין גט לאחר מיתה הרי התנאי סותר למעשה כיון דאין גט לאח"מ והתנאי בטל ומעשה קיים ותי' דשא"ה דמצד הדין התנאי סותר למעשה הוי תנאי ודוקא בה"ז גיטך מ"מ שתחזירהו לי שא"ל שיהי' גט אחר שתחזירנו לי שמצד הלשון התנאי סותר למעשה אז התנאי בטל ע"ש וא"כ ממילא לפי דבריו אזדי גם הקושיות הנ"ל. איברא דלכאורה יש סתירה לזה מד' הריטב"א בקידושין כ"ג: גבי הא דקא' בגמ' שם על הא דקתני במתני' לר"מ קונה העבד א"ע בכסף ע"י אחרים וחכ"א בכסף ע"י עצמו ומוקי לה כגון דאקני לי' אחר מנה וא"ל ע"מ שאין לרבך רשות בו ר"מ ס"ל כי א"ל קני קני עבד וקני רבי' וכי א"ל ע"מ לאו כלום קאמר לי' והקשה הריטב"א שם דהרי לר"מ לא סגי שלא כפל תנאו וכיון שכן הוא איך אפשר שיעבור על התנאי דיקנה רבו שהרי התנה בת"כ שאם יקנה רבו לא יקנה הוא וכיון שנתבטל התנאי דין הוא שתתבטל המתנה ומביא שם לחד תירוצא דל"ה תנאי משום דהוי תו"מ בד"א והתנאי בטל ומעשה קיים הרי דגם היכי דמצד הדין התנאי סותר למעשה ג"כ התנאי בטל ונלפענ"ד בזה עפמ"ש הב"ש בסי' ל"ח סק"ו דאף דאנן לא קיי"ל כר"מ ולא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר מ"מ משפטי תנאי שהם מסברא אסמכינין לה דלהוי דומיא דב"ג וב"ר דלר"מ אף מה שאינו מסתבר בעינין דומיא דב"ג וב"ר ע"ש ולפי"ז י"ל דבהא פליגי ר"מ וחכמים בקידושין שם דלר"מ אף במה שהתנאי סותר למעשה מצד הדין דמסברא ל"ה אמרינן בזה דהתנאי בטל ומעשה קיים בכ"ז בטל התנאי משום דל"ה דומיא דב"ג וב"ר משא"כ לחכמים כיון דל"ה תנאי סותר למעשה מצד הלשון רק מצד הדין ל"א מסברא דליבטל ובכה"ג לא ילפי' מב"ג וב"ר ולכך ס"ל כיון דאמר ע"מ אהני לי' תנאי' ויש לפלפל עפי"ז טובא בפירש"י ותוס' ביצה ד"כ. גבי הרי עלי תודה ע"מ שאצא בה ידי חגיגה כו' ואכמ"ל:

וע"ד הקושיא השני' שהבאת בשם המחבר הנ"ל שהקשה על שי' הרא"ש דמתיר ליקח טלית בלא דעת הבעלים משום ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' לפי"ד התוס' פסחים ד"י: דל"ש ניחא לי' לאינש כו' רק בודאי מצוה ולא בספק והרי גם הכא הוי ספק לבעלים דילמא לא יחזירנו ולא יקיים המצוה דעל הכלל ל"ש אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינין ובספק הא ל"א ניחא לי' לאינש כו' הנה דברים האלה המה רק פטפוטי מילין בעלמא תלוים על בלימה דמה ענין שמיטה אצל הר סיני דהתם בככר בפי נחש שפיר כ' התוס' דלהכי לא אטרחוהו חכמים בממוני' לשכור חבר להוציא הככר מפיו משום דספק הוא אם יכנס כלל לחיוב המצוה דאיפשר שיאכלנו הנחש או יוציאנו ולמה זה ישדי זוזי בכדי אבל הכא הלא מי שיקח הטלית ויקיים המצוה ויחזירנו הלא מצוה ודאית היא ושרי שפיר השואל לברך כיון דלגבי אדם פרטי הא אמרינן דבודאי לא יעשה איסור ויחזירנו לו ואי דבכלל העולם איפשר שימצא אדם שישלח בעולתה ידו ולא יחזירנו לגבי' באמת ל"א דניחא לי' כו' דאיהו לא יצא י"ח המצוה וממ"נ כשישאלנו אדם כשר שרוצה לקיים המצוה להחזירו הא אמרינן ניחא לי' כו' ומקנה לי' במתנה עמ"ל ואלא שיקחה אינש דלא מעלי ולא יחזירנו הא באמת ל"י י"ח מצות ציצית ואיך שייך לומר בזה שהוא ספק מצוה ובחנם הארכת לדחות דבריו להביא ממרחק לחמך אחרי שהם דחוים ממילא.

ובדבר מה שהקשית עמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' ר"כ דלהכי ל"ב ת"כ בנדרים משום דלא גרע דיבורו מכונתו של הנודר יוצא מדבריו דהיכי דדברים שבלב הויין דברים גם ת"כ ל"ב אכ"ק בקידושין מ"ט: בהא דקא' בגמ' התם על הא דקא' רבא דברים שבלב אינן דברים מנלי' לרבא הא כו' ותיפוק לי' מדא' בכ"ד דבעינין תנאי כפל ואי איתא דבכ"מ דברים שבלב הויין דברים אמאי בעי' ת"כ עכ"ק הנה לפענ"ד לק"מ דהרי ר"מ הוא דבעי ת"כ בקידושין ס"א. ורחב"ג פליג עלי' התם עתוס' גיטין ע"ה. ד"ה לאפוקי שכ' דלר"ח ל"ב שום משפטי תנאים ע"ש ואנן דקיי"ל דבעינן משפטי תנאים רק במ"ת שהם מסברא ילפינן מב"ג וב"ר כד' הב"ש הנ"ל וא"כ למאי דס"ד דדברים שבלב הויין דברים ממילא ל"ב באמת מ"ת כלל משום דלא גרע דיבורו מכונתו ושעפי"ז אמינא לבאר ע"ד החידוד דברי הש"ס בקידושין שם ד"נ. דפשטוה דדברים שבלב ל"ה דברים מהא האומר לשלוחו הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמא והביא לו אע"פ שאמר בעה"ב ל"ה בלבי אלא ע"ז כיון שהביא לו מזה בעה"ב מעל ואמאי הא קאמר בלבי אלא לאו משום דאמרינן דברים שבלב אינן דברים ופריך ודילמא שא"ה דלמיפטר נפשי' מקרבן קאתי ומשני הול"ל מזיד הוי ופריך לא עביד אינש דמשוי נפשי' רשיעא וכ' התוס' בד"ה הול"ל מזיד הייתי דנהי דאין אנו מאמינים אותו לומר בלבי הי' כך מ"מ מזיד הייתי הוי' טענה מקובלת יותר והקשה בפנ"י הרי משנה מפורשת היא בכריתות מה אם ירצה לומר מזיד הייתי ותי' בספר המקנה דהרי באמת הקשו התוס' בב"מ ג': האיך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם מע"ר ותי' שיכול לומר שא"ר להביא חולין לעזרה וא"כ תינח התם דאי הוי אמר מזיד הייתי הוי חב"ע אבל הכא ל"ה חב"ע כיון דממ"נ א' מהם מעל או הוא או השליח וקיי"ל דאדם מביא קרבנו להתכפר בו חבירו מדעתו א"כ כיון דבאמת א"נ לומר מזיד אני משום דאין אדם מע"ר יכולין בי"ד לכופו שיביא אשם להתכפר בו או הוא או השליח עכדפח"ח ולכאורה יש להעיר דהנה באמת יש להקשות לכאורה בהא דמצינו במשנה כריתות כ"ב: חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש אכל א' הראשנה ובא אחר ואכל את השני' ס"ל לר"ש דשניהן מביאין אשם א' על תנאי ואיך שייך בזה תנאי הלא כיון דקיי"ל כהני שלוחי דרחמנא הם ומבואר בחי' הרשב"א קידושין כ"ג: דלפי סוגיית הש"ס נדרים ל"ו: אפי' בשחיטה דכשרה בזר ג"כ שלוחי דשמיא אינון מדלא פשיט לי' התם מהם דמא"מ דאיהו למ"ע ושליח מצי משוי ע"ש וא"כ איך איפשר למרמי תנאה בהקרבת קרבן הרי הו"ל תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח והוא איסורא דאית בי' ממונא היינו דמי הקרבן ע' שבועות ל"ו. ובעינן משפטי תנאים ואי דנימא כיון דהבאת הקרבן לעזרה אפשר ע"י שליח דומיא דכ' התוס' בנזיר י"א. ד"ה דהוי לענין נזירות ז"א דהרי כ' התוס' בגיטין כ"ח: דלכתחלה אין לשלוח קרבן ע"י שליח משום דמבטלו ממצות סמיכה א"כ הו"ל א"א לקיימו ע"י שליח אמנם י"ל לפמ"ש בתוס' כתובות נ"ו. וביאר הדברים בפנ"י כתובות ע"ד. דלהכי בעינן משפטי התנאים משום דל"א דיבור ומבטל מעשה א"כ י"ל דבקדשים כיון דעיקר הוא המחשבה כדכתיב כל נדיב לב עולות להכי ל"ב משפטי התנאים ולפי"ז קשה לכאורה למאי דס"ד דגמ' בקידושין דדברים שבלב בכ"מ הויין דברים א"כ הדר קשיא דאיך יכילנא למימר דאי הוי אמר מזיד הייתי ל"ה מאמינן לו משום דאין אדם מע"ר והוי אמרינן לי' שיביא קרבן אשם על תנאי שיתכפר בו הוא או השליח הרי ה"ל תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח כנ"ל ואי דבקדשים כיון שישנו בלב ל"ב בי' משפטי התנאים ז"א דהרי למאי דסלקא אדעתן דבכ"מ דברים שבלב הויין דברים ואפ"ה גלי קרא דבעי' משפטי תנאים א"כ למה לא ניבעי גם בקדשים מ"ת ולדברינו הנ"ל א"ש ע"נ דהכא ע"כ קאזלינן אליבא דחכמים דפליגי על ר"מ וא"כ אי מסברא ל"ב לא ילפינן מב"ג וב"ר וא"כ לס"ד דמועיל בכ"מ דברים שבלב באמת ל"ב בשום דוכתא משפטי תנאים דכיון דמסברא ל"צ דלא גרע מכונתו ל"י מבג' וב"ר כלל ודו"ק. ובלא"ה ל"ק קושייתך הנ"ל דהרי כ' התוס' בקידושין שם דמימרא דרבא דקא' הוי דברים שבלב דמשמע אי הוי פירש הי' מועיל אפי' לא כפלי' לתנאי' היינו משום דקאי התם היכי דאיכא אומדנא ודי בגילוי מילתא בעלמא ע"ש וא"כ הא דקא' מנלי' לרבא הא דדברים שבלב ל"ה דברים הוא במקום דאיכא גילוי מילתא ול"ב ת"כ וליכא לאקשויי מידי. דברי בד"ז ידידך דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף