הרי בשמים/ב/קיג
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ב' ט"ז אלול תרנ"ד לפ"ק סטרי.
- כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר כבוד הרב כו' מוה' אורי בלאם נ"י דומ"ץ דק"ק וויזניצא יצ"ו.
מכתבו הגיעני ומהרתי בוא היום בתשובתי למען בקשת כבוד בש"ב הרה"צ אבד"ק נ"י להחיש תשובתי אליו בעובדא דאתא לקמי' ברב אחד אשר הושב לכסא רבנות בעיר גדולה רבתי עם במדינת רומעניען עפ"י השתדלות שמעון אשר דבריו ימצאו מסלות בלבות אצילי העדה ומנהיגיה וכאשר הציע לעיניהם מעלותיו ומדותיו צוו עליו לערוך לו מכתב קריאה לדרוש שמה וימהר לכתוב לו ויבוא החכם העירה וידרוש בתוך קהל ועדה ואחרי יגיעת שמעון ועבודתו הרבה הצליח חפצו בידו לאסוף אספת ראשי הקהלה ויבחרו דבריהם עם הרב וימלא אחרי תנאיהם שהתנו עמו וכל חפצם השלים. אכן דרש מאתם לתת לו קאנסענס בחת"י שני אלפים אנשים מאנשי העדה שלא יאכלו מבשר זבח שלא נשלם פרס שלו והם הגידו לו כי אך למותר הוא לאפושי גברי אשר בחותמם יזכו לו וראשי העדה צוו על שמעון בהיותו האיש הבינים שיראה לבצע הדבר ללכת אחרי רבים להטות אותם לבחירת הרב ראובן וכראות שמעון כי להעבודה הקשה הזאת דרוש ביטול זמן רב וההכרח יאלצהו לפנות עצמו מעסק השפיליטערייא אשר ממנו ימצא חית ידו וכאשר יצליח ה' בידו יוכל להרויח בחודש א' אלף ר"כ ויותר הגיד להרב ראובן לאמר הלא עיניך הרואות כי תכבד העבודה העמוסה עלי ואהי' נלחץ להתבטל מעסקי למען אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ומשרת הרבנות הזאת כחומר חותם תתהפך בידי לכל אשר אחפוץ אטנה ע"כ נקבה עלי שכרי לא פחות מן שני אלפים ר"כ והשיב לו הרב ראובן כי סכום רב כזה אין ביכלתו ליתן מכיסו בפעם א' ושאל אותו אם יצטרך לתת כסף עוד לאנשים פרטים והשיב לו כי מקבל עליו את הכל והרב ראובן שתק. וראשי הקהלה אמרו להרב ראובן שיסע לע"ע לביתו עדי יחקרו אודותיו. וביני וביני עוד רבנים אחרים למבחן והמתווך שמעון לא נח ולא שקט מעבודתו כשמנה חדשים ויעמול בזיעת אפים לבל ינהו אנשי העדה אחרי הרבנים האחרים ויאותו הראשים לשלוח ט"ג אחרי הרב ראובן עוד הם מדברים והוא בא לחון פני עירם ויתנו המשרה בידו. וכעת תובע שמעון מהרב ראובן שכר פעולתו שני אלפים ר"כ כמו שהתנה עמו חוץ הוצאות שעלו לערך חמשה מאות ר"כ והרב ראובן מכחישו באמרו להד"מ שלא הבטיח לו שכר סרסרות ואפי' הבטיח לו אינו רק כשאר סרסור ובפרט שלא קיים תנאו ליתן לו שני אלפים חתימות ומה לו ממי הי' המניעה הוא התנה כן וע"ז הראה שמעון מכתבו האחרון של הרב שהשיב לו על מכתבו שכתב לו אחרי נסעו לביתו שידע שלא יגרע משכרו מהסך שני אלפים ר"כ ע"ז השיב לו בזה"ל ידע כ"ת כי בודאי תהא משכרתו על צד היותר טוב. ובדבר החתימות הוא לא התנה זאת עמו רק ביקש כזאת מהקהל והוא אסף וקיבץ חתימות כל מה שהי' ביכלתו ובתחבולותיו לקח לו את לבות האנשים הנוהים אחרי הרב השני ונלוו אליו כמעט יותר משלשה חלקים מהעיר ועי"ז הוכרח הרב השני לעשות שלום ונעשה קאמיטע ונתקיים הפרס של הרב ראובן בתוקף ולמה זה אפוא אלה החתימות עוד זהו תוכן טענותיהם:
הנה בדבר מה שטוען הרב שהתנה לתת לו שני אלפים חתימות ולא נתקיים לו יהא כדבריו שהתנה כן עם שמעון אין זה טענה דכיון שמגמת חפצו של הרב בהחתימות הי' בכדי להחזיק הפרס שלו וכיון ששמעון סיבב הדבר במועצות ודעת שנתחזק הפרס ע"י הקאמיטע הלא אין צורך עוד בהחתימות ואזדא לי' חיוב זה של שמעון והו"ל כי הא דאמרי' בנזיר כ"ד. כי משעבד לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא ע"ש וגדולה מזו שמענו מד' הש"ס גיטין ע"ד ההוא גברא דא"ל לאריסי' כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלי ריבעא את דלי ארבעי ואכול תילתא לסוף אתא מיטרא אמר רבה הא לא אצטריכא ופירש"י ומזלו גרם. הרי דאפי' נתהו' הדבר ממילא בלעדי פעולת הפועל שא"צ להתנאי שהתנה עמו מחויב לתת להפועל כחיובו דמזלא דפועל גרם דלא אצטריך לדלות מכ"ש בנ"ד שגם החיזוק של הפרס עפ"י הקאמיטע בא להרב בהשתדלות שמעון בודאי מחויב הרב לתת לו שכרו משלם. וכי"ב מצינו בב"ק קט"ז. בהא דקתני התם במתני' שטף חמורו וחמור חבירו בנחל שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים וא"ל אני אציל את שלך ואתה נותן לי דמי חמורי חייב ליתן וקא' התם בגמ' דאפי' ירד להציל ועלה שלו מאליו אפ"ה צריך לשלם לו דמי חמורו כאלו מת דא"ל מן שמיא רחימו עלי' והה"נ אפי' אם הי' הדבר בא ממילא שנתחזק הפרס של הרב בלעדי קיבוץ האלפים חתימות צריך לשלם לשמעון כאלו הוא הי' מאסף החתימות דא"ל מן שמיא רחימו עלי' שלא יצטרך לייגע כ"כ:
ובדבר מה שלא הבטיחו הרב ראובן בפירוש שני אלפים ר"כ הרי מדאמר שאין בכחו ליתן ב' אלפים בפעם א' הוא עד מוכיח שהסכים לו על סכום המעות רק שאין לאל ידו לתת לכסף רב מוצא בפעם א' והרי מדהוסיף שמעון לדבר אח"כ שאין ביכלתו לבטל א"ע מעסקיו בפחות מסך כזה והוא שתק הרי שתיקה הוי' כהסכמה כדמצינו בחו"מ סי' של"ו ס"א שכרו בפני חבירו ושתק חבירו שתיקה כהודאה וחייב לתת לו שכרו ואף שהתומים בסי' פ"א חוכך בזה הדין של הרמ"א שם שכ' מי שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן ואבי הבן שתק שתיקה כהודאה דמיא ותמה ע"ז התומים דבשתק מתוע"ס ל"ה שתיקה כהודאה היינו בדלא גלי דעתי' מעולם דניחא לו בפעולה זו משא"כ בנ"ד הרי ביקש הרב ראובן משמעון להשתדל בזה ובלא"ה הרי כ' בנתה"מ שם דבכה"ג שהתחיל ללמוד עם בן חבירו בידיעתו בכה"ג הוי הודאה וריצוי לכ"ע ע"ש וכיון שכן הדין נותן דמחויב לשלם לו השכר וא"י לומר משטה אני בך כיון דהפסיד עי"ז שנתבטל מעסק השפיליטערייא שלו והרי מבואר בד' הרא"ש פ"ב דב"מ דאפי' ל"ה מפסיד רק דבר מועט ג"כ מחויב לשלם לו כל שכרו דומיא דא' גבי ז"נ וזל"ח דאם חסר קצת מגלגלין עליו את הכל ע' מעד"מ שם ובמח"א ה' שכירות סי' י"ח כ' שכ"ה ד' הרמב"ם פי"ב מגזילה ואבידה ע"ש ואפי' לד' רש"י ותוס' דנראה מדבריהם דאינו חייב אא"כ הפסיד כ"כ באותה מלאכה שהי' מתעסק בה אבל לא יותר ועסמ"ע סי' רס"ה סק"ז בכ"ז זהו דוקא היכי שברור לו של"ה מפסיד יותר אבל בנ"ד הרי יוכל להיות שגם מעסק השפיליטערייא שלו הי' מרויח סך כזה במשך הזמן הלז ובכה"ג גם רש"י ותוס' מודו דמחויב לשלם לו כל שכרו וכמ"ש באמת באס"ז ב"ק קט"ז בשם הר"מ מסרקסטה וז"ל ואם הי' צייד וא"ל בטל מצודתיך והעבירני נותן לו מה שהתנה עמו כיון שבטלו שמא באותה שעה הי' מזדמן לו דג גדול וכן כי"ב עכ"ל הרי דכל דאיכא לספוקי שמא הי' לו מאותה מלאכה שנתבטל ממנה ג"כ כ"כ נותן לו שכרו שהתנה עמו וה"ה בנ"ד הרי בודאי בעסק השפיליטערייא הי' באפשרות עכ"פ להרויח כ"כ ומלבד זה הרי היו רבנים אחרים שהי' מאחזים פני כסא רבנות הלז ולולא שהי' סומך על הרב ראובן שיתן לו שכר זה הי' משתדל עבור רב אחר והי' ג"כ נותן לו שכר כזה. וכי"ב כ' בתשו' דברי ריבות סי' שצ"ו לענין סרסור שהי' מסרסר למכור סחורתו של א' מהסוחרים פוסק שם דחייב ליתן שכרו כפי שהבטיחו דכיון שהיו עוד סוחרים עם סחורות אלו יכול לומר אפסדתני שבשבילו בטל סרסרותו מלעשות עם אחר אף שאין ידוע אם הסוחרים האחרים היו נותנים לו כ"כ ע"ש:
איברא שיש מקום לחלק בזה דעד כאן ל"א הכי רק בשהבטיח לו בפירוש השכר י"ל דהשליח סמך על דבריו שישמור הבטחתו דשארית ישראל לא ידברו כזב ונתבטל עי"ז ממלאכתו לכך צריך לשלם לו ול"ה זה מבטל כיסו ש"ח דפטור דבכה"ג הו"ל כהא דא' בפ' החובל בהדקי' באנדרוניא ואיפסק להלכה בח"מ סי' ת"כ סי"א דאם הכניסו בחדר וסגר עליו הדלת ובטלו ממלאכתו דמחויב לשלם לו וענימוק"י ב"מ פ' השואל בהא דא' התם פרה במשיכה ובעלים באמירה וז"ל לא דבעלים משתעבדים באמירה אלא דה"ק דבאמירה בעלמא נשאל משום דבודאי יקיים דכתיב שארית ישראל לא ידברו כזב עכ"ל וכי"ב כ' ברא"ש חולין פא"ט סי' ל"ד דבטריפות מחמת סירכא ל"ה מק"ט ול"ד למוכר שור ונמצא נגחן דשא"ה כיון דהמוכר מכיר במומי השור סמוך עליו דשארית ישראל לא ידברו כזב ע"ש וכיון שכן ל"ש הך מילתא רק בשהבטיח לו השכר בפירוש דומיא דמצינו בקידושין מ"ה: בההוא דאמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה ע"ש וכהא דא' בפסחים צ"א. במי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין בבה"א דישראל שוחטין עליו בפ"ע כיון דאבטחינהו מפיק לי' דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ול"ש ד"ז רק בהבטחה בפירוש אבל כל שלא הבטיח לו בפירוש רק דאיכא ג"ד ע"י שתיקתו ל"ש זה וכן מפורש יוצא מדברי המח"א ה' שלוחין סי' כ"א שכתב דהיכי דהבטיח לו חבירו לעשות השליחות ואמר כן אעשה בזה שייך הך דשארית ישראל לא יעשו עולה דסמיך על הבטחתו אבל אם לא הבטיחו אך שהוא שלחו ושתק ל"ה רמאות כשאינו עושה השליחות ע"ש הרי דאף דמינוי השליחות מועיל ג"כ ע"י שתיקה כדמצינו בש"ע אה"ע סי' מ"ה ואפ"ה ל"ש בי' הך דשארית ישראל לא יעשו עולה וא"כ ה"ה בנ"ד שלא הבטיח לו הרב ראובן בפירוש שיתן לו סך שני אלפים ל"ה לו לסמוך ע"ז להתבטל מעסק שלו ואם הוא עסק בסרסרות הרבנות ועזב עסק שלו איהו הוא דאפסיד אנפשי'. אמנם באמת הרי גם בלעדי סברא זו אנו יכולין לחייב את הרב ראובן מאחר דשתיקה הוי כהסכמה ממילא צריך ליתן הסכום שהתנה שמעון כיון דבדברים כאלה אין גבול וקצבה כמה צריכין ליתן שהכל הוא לפי טורח המתווך ואיכות העיר וכמות הפרס שלה ובכה"ג א"י לומר משטה אני בך כמ"ש הש"ך בח"מ סוסי' רס"ד דבמקום שאין לשדכנות קצבה מחויב ליתן כל שכרו שהתנה עמו ועט"ז יו"ד סי' של"ו סק"ג ומכ"ש לענין שתדלנות דכ' בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ז דאפי' למ"ד דבשדכנות וסרסרות אינו מחויב ליתן כפי תנאו משום דקיי"ל בסי' רכ"ז דבקבלנות י"ב דין אונאה ול"ד לפועל דפסקינן שם סעיף ל"ג דבפועלים אין דין אונאה מ"מ בשתדלנות כ"ע מודו דחייב ליתן לו כל מה שפסק ע"ש ועתשו' מבי"ט ח"ב סי' נ"ו שמאריך לענין שתדלנות בדברים דמחויב באמירה בעלמא בלי שום קנין ליתן לו כל מה שהתנה עמו ע"ש שמביא מהך דקידושין ס"ג. גבי בשכר שאדבר עליך לשלטון דמקודשת למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף. ובפרט די"ל דכיון דשמעון סמך על שתיקת הרב ראובן וסביר דאודויי אודי לי' ליתן לו הסך שני אלפים לכך טרח כולי האי לגמור הענין באופן נעלה שיהי' להרב לכבוד ולתפארת ויהי' הפרס שלו בטוח ביותר למען תנוח דעת הרב ראובן שיתן לו שכרו בת"ח ואילו הוי ידע שלא יתן לו רק כשאר סרסור הלא אין עליו רק להביא הדבר לידי גמר ככל סרסור ומה לו במה שיהי' טובתו אח"כ והוי' כהא דא' בב"מ ע"ו. דאמרי לי' כיון דאמרת לן בארבעה טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא ע"ש והה"נ כן הוא:
והנה אף דהרב מכחישו של"ה מבטיח לו שכר כזה מעולם עכ"פ הרי כתבו מוכיח שכתב לו תשובה על מכתבו שרוצה דוקא שרי אלפים שיקבל שכרו על צד היותר טוב הרי הוציאו בזה מכלל סרסור דעלמא עכ"פ ואף דכ' בתשו' צ"צ סי' י"א דבינוני הוי ג"כ בכלל טוב וה"ר מפרשב"ם ב"ב ס"ט: גבי חזינן אי דיקלא טבא הוא ע"ש בכ"ז הרי כתב ע"צ היותר טוב ולישנא יתירא לטפויי אתי מכ"ש דלשון יותר הוא מרבה ומגדיל ההטבה בודאי הוא עודף על בינינו ומצינו כי"ב בנזיר ח': הרני נזיר ואחת מונה שתים ועוד מונה שלש ושוב מונה ארבע וא"כ כיון דהוציאו הרב ראובן במה שהבטיח לו שכרו עצהיו"ט משכר סרסור בינוני ממילא י"ל דסמוך שאם יגמור עבודתו באופן נעלה יתן לו סך שני אלפים כמבוקשו ועכ"פ צריך ליתן לו שני שלישים מהסך הלז. עשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ד. זהו מה שנלפענ"ד לפי חו"ד דעת תורה ודעת נוטה ידידו דור"ש מברכו בכוח"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |