הרי בשמים/ב/קט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב קט

סימן קט

בעזה"י יום ד' י"ב אדר שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי.

שלום רב לכבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתו"י בנש"ק כש"מ ואטל פארילא נ"י אבד"ק אוסטיצקא יצ"ו.

מכתבו הגיעני וכבר נדרשתי בזה מידידנו הרה"ג מוה' מאיר אריק נ"י אבד"ק יאלאוויץ נידן זה והנני לתשובתו עד"ש בראובן שיושב בשכירות בית וחנות מעשיר א' זה כ"ג שנה וממנו פרי מחיתו נמצא ואחר עבור איזה שנים משכירות ראובן השכיר המשכיר שאר הדירות ועוד חנות שבבית הזה לשמעון וזה שנים עשר שנים שהעשיר שבק לן ולכי"ח ויושבים ראובן ושמעון בשכירות מאלמנת המנוח ועתה כשמעם שברצון האלמנה למכור את הבית הלז נסעו שניהם אלי' ע"מ שיקנו ממנה את הבית בשותפות ואחרי שלא באו עמה לידי גמר חזרו לביתם ושמעון חזר מיד בערמה להאלמנה והעתיר דברים עלי' עד שנתרצתה למכור לו הבית וקיבלה ממנו אדראן ואולם בתנאי מפורש שלא תתן לו קאנטראקט עד אשר יגיש עצומותיו עם ראובן בד"ת מכח טענת מצרנות ולמשפטם עמדו היום וטוען שמעון כנגד ראובן שאין לו טענת מצרנות אחרי שהוא רק שוכר וגם שקנה מאשה ועוד שהוא קרוב להאשה ולו משפט הקדימה עכ"ש.

הנה מבואר ברמ"א ח"מ סי' קע"ה סעי' ס"ב היו בית וחנות זע"ז ושכרן לשנים ואח"כ בא למכרם כל אחד מצרן לשלו ולמה שהוא דר בו וכ' בש"ך שם דאפי' קנה חבירו את חלקו מסלקו אידך מחלקו ומה שמקשה שם דברי הב"י אהדדי הלא כ' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רמ"ב דחנות שאני דהו"ל פיסוק חיותי' וכ"ע מודים שיכול השוכר לסלק את הלוקח וא"כ בנ"ד דראובן דר בחנות הלז זה שנים רבות אין ספק די"ב דין מצרנות ובפרט שעדיין לא חל הקנין של שמעון מכח שהתנתה האשה באופן שיעמוד מקודם לדין עם ראובן:

והנה במכתבו של הרה"ג מיאזלוויץ הנ"ל כ' להוכיח דשייך גם בשכירות דין מצרנות כיון דדין מצרנות הוא משום ועשית הישר והטוב וברמב"ן עה"ת פ' ואתחנן כ' שמשום שא"א לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם לכן אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך כו' חזר לומר בדרך כלל שיעשה הישר והטוב בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משוה"ד וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא. ועפי"ז כ' הרב הנ"ל דכיון דנצטוו ישראל ע"ז בכניסתן לארץ ואז הרי ל"ה משכחת כלל שתמכר שדה לחלוטין דהרי חוזר ביובל וא"כ ל"ה רק ק"פ ולא קה"ג והו"ל כשכירות ואי דמשכחת לה כשמכר בית בבתי ערי חומה דאם לא גאלה עד שנה הא אינה חוזרת ביובל ז"א דהרי אסור למכור כ"א לצורך מזונותיו כמ"ש ברמב"ם פי"א מה' שמיטה ויובל ומבואר בש"ע סעי' ס"ג דבמוכר לצורך מזונותיו ליכא דין מצרנות עכ"ד. הנה בעיקר הדבר שחשב הרב הנ"ל בדעת הרמב"ן לומר דדינא דב"מ הוא דינא דאוריי' הדבר זר לומר כן דהרי לפי' שי' רש"י בב"מ ק"ח. לית לי' לרב נחמן דינא דבר מצרא כלל וכי נימא דיחלוק על דין התורה. ועוד הרי הדין פשוט בש"ע סעי' מ"ד. מ"ה. דבכל ספק הוי הלוקח מוחזק ועל המצרן להביא ראי' כיון שהוא בא רק מכח תקנה וקנין הלוקח הוא קנין תורה וכיון שכן דדינא דב"מ הוא רק תקנת חכמים ורבנן אסמכוה אקרא דועשית הישר והטוב וא"כ הרי הקרא הזה כולל כל הדברים שאדם צריך לעשות לפנים משוה"ד וא"כ שפיר אפשר לומר דהא דאסמכו גם דינא דב"מ אהך קרא הוא דוקא בזמן שאין היובל נוהג. אמנם באמת אין אנו צריכין לזה דהרי בגיטין מ"ח. אמרינן דביובל ראשון דלא סמכא דעתייהו דהמוכר והלוקח יש לו להלוקח קה"ג ובס' ברוך טעם בסוגי' דק"פ אסברה לה משום דאפשר שלא יתקעו בי"ד ביו"כ ולא יחזור ביובל ע"ש דפח"ח וא"כ בתחלה במשך זמן היובל הראשון הי' למי שקנה שדה מחבירו קה"ג בו והי' שייך שפיר דין מצרנות. ועוד דהרי קיי"ל בערכין י"ד: מכר אילנות אין חוזרין ביובל ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות ע"ש וא"כ דין מצרנות הלא נוהג בכל דבר המחובר לקרקע ושייך שפיר דין מצרנות גם בזמן שהיובל נוהג אפי' אי נימא דבשכירות ליכא דין מצרנות כגון במכירות אילנות דהוא קנין עולם ולבר מן דין הרי הא דא' בגיטין דמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג ל"ה רק ק"פ היינו משום דקא' בירושלמי הובא במ"ל פי"א מה' שמיטה ויובל דקונה שדה בזמן שהיובל נוהג אסור לחפור בה בורות שיחין ומערות דושב לאחוזתו בעינן א"כ אין לו זכות בגוף הקרקע והו"ל רק ק"פ אמנם זהו רק במכירת שדה שנוהג בה יובל וקרינן בי' ושב לאחוזתו. וא"כ לפ"מ דא' בב"מ ע"ט. דמוכר שדהו לששים שנה אינה חוזרת ביובל שנא' והארץ לא תמכר לצמיתות מי שאין שם יובל נצמתת יצתה זו שאע"פ שאין שם יובל אינה נצמתת במוכר שדה לס' שנה דאינה יוצאת ביובל אע"ג דחוזרת לס' שנה מ"מ כיון דלא קרינן בי' ושב לאחוזתו הא שרי לי' להלוקח לחפור בה בורות שיחין ומערות א"כ בכה"ג הרי יש לו זכות בגוף הקרקע ערמב"ם פכ"ג מה' מכירה וענתה"מ סי' קצ"ה. (ובשלמא לענין ביכורים שפיר קא' רב יוסף בגיטין מ"ח. דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יב"נ ול"א בכגון שהיתה החלוקה ביניהם על ס' שנה או פחות משום דלענין ביכורים כיון דסו"ס חוזר להזמן המוגבל לא קרינן בי' מפרי האדמה אשר נתת לי עתוס' ב"ב כ"ז. ד"ה לא. או י"ל דהך מילתא אי באין לו רק ק"פ שרי לחפור בורות שיחין ומערות תליא בפלוגתא דרב יוסף ורבא בב"ב ד"נ. גבי אין לאיש חזקה בנכסי דלאוקימתא אשתו דרב יוסף שם אף בעל בנכסי אשתו שאין לו בהן רק ק"פ אפ"ה רשאי לחפור בורות ערמב"ם פי"ד מה' טוען ועסמ"ע סי' רי"ב ס"ק י"ג וא"כ לדידי' אפי' אי רשאי לחפור בורות אין לו קה"ג וע"כ דמאי דמבואר בירושלמי גיטין פ' השולח דהא דיש לו רשות לחפור בורות הוא רק אי רק כקה"ג דמיא אתיא אליבא דרבא וא"כ רב יוסף הנ"ל לשיטתי' שפיר קא' דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חב"ח עד יב"נ. אמנם לענין מצרנות אף אי נימא דבשכירות אינו נוהג בכה"ג דיש לו זכות בגוף הקרקע בודאי נוהג) וא"כ לא דמי לשכירות ולכ"ע י"ב בכה"ג דין מצרנות ובפרט לפמ"ש בתוס' ערכין ד"ל. שאם הלוקח קצץ אילנות מאי דקץ קץ ופטור מלשלם גם בשעת היובל ומשמע אפי' לא מכר לו ע"מ לקוץ האילנות א"כ בודאי לא הו"ל כשאר קנין פירות דנימא דלא יהי' בו ג"כ דין מצרנות. גם הרי קיי"ל דגם בהפקר י"ב משום דינא דב"מ כמבואר בש"ע סעי' נ"ו דאם ימצא כמותה של הפקר שבמקום אחר להחזיק בה יכול המצרן לסלקו וא"כ הרי הפקר חוזר ביובל כמ"ש בס' ברוך טעם וא"כ נ"מ שפיר גם בזמן שהיובל נוהג בשדה של הפקר. וחוץ מכ"ז לא ידענא מנא לי' דמאן דסובר דבשכירות אין בו דינא דב"מ אף בשיש לו להשכן שדה סמוכה שהיא שלו לחלוטין יסבור נמי דאפי' במוכר למזונות עצמו לית בי' משום דינא דב"מ הרי איפשר דלהך שיטה רק כשמוכר למזון האשה והבנות ליכא משום דינא דב"מ ולא כשמוכר למזונות עצמו ובב"י מובא פלוגתא בזה וא"כ משכחת שפיר במוכר בית בע"ח לצורך מזונותיו דא"ח ביובל ושייך שפיר דין מצרנות:

והנה מ"ש הרב מיאזלאוויטץ הנ"ל דמשכחת במוכר בית בע"ח ועבר ומכר שלא לצורך מזונותיו דהמכירה קיימת ושבזה מבין מ"ש בסמ"ע סי' קע"ה סק"ז דעשיית הישר והטוב לא תיקנו רק על הלוקח ולא על המוכר והוא משום דהמוכר הא קעביד איסורא שמכר שלא לצורך מזונותיו ול"ש להזהיר לו שיעשה הישר והטוב רק להלוקח דאיהו לא קעביד איסורא עכ"ד הנה דבריו אלה לא יתכנו דהרי אם המוכר עושה איסור ממילא גם הלוקח ממנו עושה איסור שעובר על לפני עור. עתוס' שבת ג'. ותוס' קידושין נ"ו. ד"ה אבל ובמקנה שם ובמג"א סי' שמ"ז סק"ד ועשו"ת הרלב"ח סי' קכ"ו ובמל"מ פ"ד מה' מלוה ה"ב ועוד דהרי בסמ"ע כ' זה בזה"ז דל"ש איסור זה ואפ"ה אין התקנה רק על הלוקח ולא על המוכר. ובאמת גוף הדבר שכ' זה בשם הסמ"ע הוא מפורש בפירש"י ב"מ ק"ח: בהא דקא' זבין לנכרי לית בי' משום דינא דב"מ דלאו בר ועשית הישר והטוב הוא ופירש"י וז"ל ואין לנו לומר על דינא דב"מ ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה עכ"ל והדבר מובן בסברא דאיך נטיל על המוכר לעשות טוב וישר במה שהוא חלקו ונחלתו והרי אפי' לענין זה נהנה וזה לא חסר דכופין על מידת סדום כ' בנימוק"י ב"ק פ' כיצד הרגל בשם הרא"ה דזהו דוקא בקרקע של שניהם שאין משתמש בשלו כלל אבל להשתמש במה שהוא שלו בכגון זה אמרו כופין על מידת סדום ע"ש:

ובדבר הטענה שקנה מאשה הנה אפי' באשה שקנתה דלכ"ע לית בה משום דינא דב"מ אפ"ה כ' ברמ"א סמ"ז דשותף יכול לסלקה דשותף עדיף ממצרן וכ' הש"ך דה"ה שוכר א"כ מכ"ש בקונה מאשה דהוא מחלוקת הפוסקים אם שייך דינא דב"מ בודאי שוכר יכול לסלקו ועתשו' ב"ח הישנות סי' י"ח ובתשו' שבו"י ח"ג סי' קכ"ה. ומה שטוען שמעון שהוא קרוב לאשה בודאי אינה טענה דמצרן קודם לקרוב כמ"ש בתשו' שבו"י ח"ב סי' קס"א דאין להשגיח בזה שאומרים העולם דקרוב קודם ובזה הדין עם הרב מיאזלאוויטץ נ"י במ"ש דאף אי נימא דקרוב קודם הוא דוקא קרוב כזה שפסול לעדות. כדמצינו בב"י ח"מ סי' רמ"ז באומר נכסי לקרובי יש בכלל הקרובים שהם פסולים לעדות דוקא והכי מצינו בש"ע יו"ד סי' שע"ד לענין הא דקרובי המת נוהגין אבילות כל שבוע הראשון כ' בש"ך שם בשם המ"ב דבמקום שא"י המנהג אין להראות אבילות רק הקרובים הפסולים לעדות וכי"ב טובא:

ומה שתמה הרב הנ"ל עמ"ש בק"ע בירושלמי דנזיר פ"ד ה"ו דשדה אחוזה שנגאלת מקרובים היינו פסולי עדות דוקא ותמה מש"ס קידושין כ"א וגאל את ממכר אחיו וכי יש לך אדם שאין לו גואלין ואי בעינן פסולי עדות דוקא מי לא משכחת שמתו כל קרוביו שפסולין לו לעדות וע"כ דקרובים דהתם היינו מי שראוי ליורשו. הנה כבר קדמו בזה בס' קרן אורה בחי' לנזיר כ"ח: והנה תלמידי האברך החריף מוה' זלקא האליך נ"י מק"ק שטשעריץ אמר ליישב ד' הק"ע דאיפשר דכונתו דוקא קרובים פסולי עדות בעוד שהם בחיים א"י לגאול רק קרובים פסו"ע של המוכר ולאחר מותם יורשים משפט הגאולה קרוביהם שהם פסו"ע להם דומיא דא' ב"ב קט"ו. נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן וא"כ שפיר פריך וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלין ויפה אמר. ולכאורה יש לעורר בזה דהרי בהא דא' התם בסמוך שדה אחוזה בהדיא כתיב בי' על שדה הארץ יחשב כדארנב"י לקרוב קרוב קודם ה"נ לקרוב קרוב קודם והקשה הרשב"א בחי' דהרי ג"ז בלא"ה ידעינן משום דחזינן דלענין נחלה א' בב"ב ק"י: דכיון דכתיב לשארו הקרוב דרשינן קרוב קרוב קודם ה"נ כתיב ובא גואלו הקרוב אליו קרוב קרוב קודם ותי' דאי משום גואלו הקרוב אליו הו"א הקרוב שיש בידו ספק לגאול קודם ואפי' הי' בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד ב"ד קודם כו' אבל השתא דכתיב יגאלנו רבה כל הגאולות לעכב שיהיו דוקא כסדר הזה ואם בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד אינו נגאל ע"ש ולפי"ז הא לכאורה א"א למימר שיהי' כונת הק"ע שכ' דאין גאולת קרובים רק בפסו"ע שהוא רק כ"ז שהן קיימין להם משפט הקדימה כיון דגם בפסו"ע גופייהו הקרוב קרוב קודם. אמנם באמת לפענ"ד הך דרשא דקרוב קרוב קודם אינו רק לר"א דס"ל חובה ודריש כי לא יהי' לו גואל בשא"א ביד הראוי ליורשו ליגאל ואין הגאולה מוטלת אלא על הקרוב מן הכל כפירש"י שם לדידי' שייך שפיר הך דרשא אבל לר"י הא ע"כ לא נראה לו לפרושי קרא הכי שעל כן פריך וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלין א"כ לדידי' לא דרשינן הקרוב קרוב קודם ושעפי"ז נראה דלא קשה מה שהקשה בלח"מ פ"ב מה' עבדים ה"ז על הא דהשמיט הרמב"ם בה' שמיטה ויובל גבי שדה אחוזה הדין דקרוב קרוב קודם ולהאמור נכון דז"א רק לר"א דקא' חובה אבל לר"י דקיי"ל כוותי' דהוא רשות ע"כ לית לי' הדרשא דקרוב קרוב קודם וכיון שכן דר"י ע"כ לא ס"ל הך דקרוב קרוב קודם א"ש ממילא דברי תלמידי הנ"ל:

והנה ראיתי בדברי הרב הנ"ל שתמה עמ"ש במהרי"ט ח"ב ח"מ סי' ס"ח בשם הרמב"ן דלהכי ביתומים ואשה לית בהו דינא דבר מצרא משום דיתמי ואשה לאו בני מיעבד הישר והטוב נינהו. דהרי בב"מ ל"ה. אמרי' שמו לה לאשה ואינסיבא ומתה בעל בנכסי אשתו לוקח הוי לא מיהדר ולא מהדרינן לי' דאשה גופה ל"ה צריכה למיהדר כיון דהא דשומא הדר הוא משום ועשית הישר והטוב ואשה לאו בת מיעבד הישר והטוב היא הנה לא עיין בדברי הרמב"ן גופי' במלחמות פ' המקבל שכ' וז"ל דשאני אשה ויתמי דלאו בני מיעבד האי הישר והטוב נינהו ולא רמו רבנן עלייהו תקנתייהו שאם לא עכשיו אימתי דלאו בני מקח וממכר הם ואפי' הם עשירים כהילני המלכה ובני' עכ"ל הרי דעיקר טעמא הוא דעשיית ישר וטוב זה דב"מ דייקא ל"ש באשה דלאו אורחא דאיתתא לאטרוחי למיקני קרקע כמבואר זה בתשו' מהרי"ו סי' צ"ט אבל בעשיית הישר והטוב דשומא הדרא שפיר שייך גם באשה כיון דליכא שום טירחא והלא חזינן דאינן שוין בדינייהו דהרי בטענת מצרנות קיי"ל דמהני אפי' בזבנה או אורתה ולענין שומא הדרה אינו חוזר בזבנה או אורתה: אפס במה שפלפל בתשו' מהרי"ט שם בסי' ס"ז בדברי הריב"ש שכ' דביתמי לאו ה"ט דבאשה אלא משום דיתומים קטנים לאו בני מיעבד מצוה נינהו והקשה המהרי"ט דלענין אין נפרעין מנכסי יתומים קטנים עד שיגדלו איכא דיהיב טעמא בפ"ק דערכין משום דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ואיכא דיהיב טעמא משום דחיישינן לצררי ואמרינן א"ב מת בתוך זמנו כו' וקיי"ל דכל היכי דליכא למיחש לצררי נפרעין ול"ח לטעמא דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ע"ש ולפענ"ד בדינא דב"מ י"ל מכח מ"ש בפירש"י נדה מ"ו: דקטן לאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא וא"כ כיון דדינא דב"מ הוי תקנתא דתקון רבנן משום ועשית הישר והטוב וקטנים הא לאו בני קבולי תקנתא דרבנן נינהו. עכ"פ בנ"ד עפ"י דתוה"ק יש לראובן זכות מצרנות ואין לשמעון לקנות החלק של ראובן שיושב בה בשכירות לקפח לחיותי' ח"ו. והי' שלום דברי ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף