הרי בשמים/ב/צח
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד העובדא דאתא לקמי' באיש אחד מעיר אחרת שכתב לאחיו הדר בקאלאמיי שיקנה עבורו שם קמח דגן כמה באללען ושיהי' נומר 2 וישלח לו עם הבאהן וכן עשה וקנה עבורו שלשים באללען ק"ד רק שלא הי' נדבק הנומר על השקים והאמין להמוכר שהוא נומר 2 ושלח לאחיו הק"ד ע"י הבאהן וכהשיגו הקמח כתב לאחיו בקאלאמיי איך שהקמח אינו נוממעריט והוא גרוע שא"א לאפותו ולא יצלח לשום דבר ובודאי אינו נומר 2 שע"כ אינו רוצה לשלוח לו המעות תמורתו והלך האח השליח ופרע להמוכר במעותיו ועשה הוצאות ונסע לאחיו המשלח ועמדו בשם לד"ת ואחר שנגבה עדות אצל הביד"צ שהקמח הוא רע ולא נחלף מהבאהן יצא הפס"ד שמחויב האח השליח לקבל הקמח בחזרה ולהחזיר לאחיו גם הוצאות הבאהן פראכט של ההולכה ועתה קרבו לפני כ"ת למשפט האח השליח עם המוכר וטוען המוכר שיש בידו לברר שהקמח הי' נומר באמת ואשר לא הי' טוב לאפיי' כן טבע הקמח מנומר 2 שמההכרח לערב קמח חטין בתוכו ובלעדו לא יצלח לאפיי'. וגם אולי נחלף על הבאהן ואין האחריות עליו זהו תוכן הד"ת:
הנה מ"ש כ"ת לדמות דין זה להך דמובא ברמ"א סוסי' רל"ג במכר לו כסף בחזקת כסף צרוף ונמצא כסף סוגים דהמקח קיים ומחזיר לו האונאה דהכל מין כסף וה"ה בנ"ד אף של"ה הקמח נומר 2 הכל מין קמח הנה באמת בש"ך שם סותר דין זה והעלה להלכה דהוי כיפות ונמצאו רעות דהלוקח יכול לחזור בו והנה במח"א דיני אונאה סי' ו' תי' דל"ד ליפות ונמצאו רעות דהתם יכול הלוקח לומר בפירות יפות אני רוצה אבל בנמצא כסף סוגים ל"ש לומר בכסף צרוף אני רוצה דכל שמחזיר לו זה אונאתו יכול הלוקח להוליכם לצורף ויצרפם ויחזור להיות כסף צרוף ע"ש שהעלה דכל היכי דאיפשר בהשלמה אפי' התנה בפירוש אמרינן דל"ה קפידא וסגי בהשלמה והמקח קיים. וראיתי לש"ב הגאון מטרנאפאל ז"ל בספר יהושע בפו"כ סי' תפ"ח שמפקפק בזה וכ' דבכה"ג שא"ל להדיא שהוא צרוף ונמצא סוגים אפשר דדמי למ"ש הרמ"א בסי' רל"ב ס"ה במכר לו בית והי' מום בגוף הבית כשא"ל שיש כותל שלם ונמצא רעוע דהמקח בטל ע"ש ולפענ"ד אין מזה קושיא כלל דהתם כשמוכרחין לבנות כותל מחדש הרי לא מיקרי השלמה ותיקון דפנים חדשות באו לכאן והרי במח"א גופי' שם הרגיש דנידון זה דומה למ"ש בש"ע שם בשם תשו' הרא"ש דאם נמצא קלקול שאיפשר לתקנו שלא ידע בו הלוקח אינו מקח טעות דבדמים שהוא מנכה יחזור לקדמותו והיינו דכל היכי דהוא מום עובר ואינו פנ"ח אחרי התיקון ל"ה מק"ט וא"כ בשברי כסף דבלא"ה עומדים להתיכם באש ולעשות מהם כלי א"כ ממילא יצרף הצורף הסיגים שבתוכו ול"ה מקח טעות שעל כן באמת כ' המח"א שם דבמכר לו כלי כסף בחזקת צרוף ונמצא סש"ב סיגים באמת הוי מק"ט ולכאורה הא גם כלי איפשר בהשלמה ע"י התכה וצירוף ולהאמור מובן שפיר דבכלי ל"ש לומר דאפשר לצרפו דאז יהי' פנים חדשות. וסמוכין לזה נראה מד' הש"ס ב"ק צ"ו: האי מאן דגזל נסכא מאברי' ועביד זוזי ב"מ מ"ט הדר עביד להו נסכא זוזי ועבדינהו נסכא קנה מאי אמרת הדר עביד להו זוזי פנים חדשות באו לכאן וע"ש בתוס' ד"ה ועבדי' וה"ה בנ"ד כיון שאין מהדרך להתיך כלי שלם א"א לומר שיהי' המקח קיים מפאת שאיפשר להתיכו ולצרפו כיון דאז יהי' פנ"ח משא"כ שברי כסף כיון דדרך להתיכן באש ועומדין לכך להכי כי מצרפן ל"ה פנ"ח וכעין זה כ' בתוס' פסחים ל': ובזבחים צ"ו. דבקדרה של חרס כיון שאין דרכה להסיקה כשמחזירין אותה לכבשונות פנים חדשות באו לכאן אבל תנור כיון דדרך להסיקו ועומד לכך ל"ה פנ"ח ע"י הסקה ע"ש והה"נ בשברי כסף כיון דעומדין להתכה ל"ה הצירוף פנ"ח ולכך שפיר המקח קיים ומנכה לו שיעור אונאתו. אמנם כל זה הוא רק בכה"ג שהדבר הנקנה בפ"ע איפשר בהשלמה ותיקון ואז אפי' התנה בפירוש ל"ה מק"ט כמו שהוכיח במח"א שם מד' הרמב"ם (ומש"ש אח"כ לתרץ הך דהמשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק דאיבעיא לן אי הוי מק"ט הרי איפשר בהשלמה דהתם מיירי בהתנה וכן תי' באמת במג"א סי' תל"ז סק"ז אינו מובן דהא המח"א בעצמו הוכיח שם מקודם דהיכי דאיפשר בהשלמה אפי' בהתנה המקח קיים ומנכה הדמים ומכ"ש במשכיר בחזקת בדוק כו' שאין המום בגוף הבית בודאי ל"ה מק"ט כמבואר בסי' רל"ב שם) משא"כ בעובדא דידן שהקמח א"א בתיקון בפ"ע רק ע"י תערובת קמח חטין זה בודאי לא מיקרי איפשר בהשלמה וכעין זה מצינו לענין ט"א דאע"ג דהיכי דחזי לאכילה ע"י תיקון מיקרי אוכל שיטמא ט"א בכ"ז אם תיקונו לאכילה אינו שיהי' נאכל בפ"ע רק ע"י תערובת לא מיקרי אוכל שיטמא ט"א עתוס' נדה נ'. ונ"א:
ומה שרצה כ"ת לדמות נ"ד להך דסי' רל"ב סי"ז גבי שמן שפתח הלוקח הנאד ומצא שהשמן עכור שישבע המוכר שנתן לו שמן טוב כמו שהתנה עמו והה"נ על המוכר לישבע שנתן לו קמח טוב כמו שהתנה עמו ולא יותר. לפענ"ד בנ"ד לא יפעול המוכר כלום בשבועתו זאת שהרי ע"כ הוא נשבע רק שהקמח הי' נומר 2 אבל בכ"ז כיון שהקמח בעצמותו הוא רע ולא יצלח לאפיי' כמו שנתברר בפני הבי"ד שבמקום המשלח הא הוי מק"ט והתם בשמן הלא כ' בב"י שם בבדה"ב דמיירי שיוכל השמן להעשות צלול ע"י שיניחו אותו וירדו שמריו ועכירות שבו למטה ע"כ ועמח"א סי' הנ"ל. אפס כשיוכל המוכר לברר שכל קמח מנומר הלז א"ר לאפיי' בלתי תערובת קמח חטין הלא אז גם השליח אינו חייב כלום נגד אחיו המשלח כיון שכן הוא טבע הקמח הלז. ובודאי אז מחויב האח המשלח לשלם לאחיו כל הדמים בלי מגרעת. אמנם כשאין ביד המוכר לברר זאת והקמח הלז א"ר לאפיי' בודאי הוי מק"ט וא"י המוכר לטעון שמא התנה המשלח עמו בין לתקן בין לעוות כבסי' קפ"ב ס"ד דזהו רק לענין טעה השליח בכ"ש אבל היכי דאיכא ביטול מקח אטו בשופטני עסקינן שיתנה אפי' יעוות הרבה כמ"ש בש"ך שם וענובי"ת חח"מ סי' ל"ה. ובשו"ת פנ"י סדר ב' חח"מ סי' ק' ק"א. וכיון שכן מחויב המוכר לשלם לו הוצאות ההולכה אף שהודיעו שמוליכו למקום אחר כמבואר בסי' רל"ב סכ"א אמנם השליח בודאי מחויב לשלם לאחיו גם הוצאות הולכת הקמח כיון שעשה פשיעות במה שקיבל מהמוכר הקמח בלתי נוממערירט וסמך על הימנותי' דהמוכר ועדיף זה מהא דא' בב"מ מ"ב: גבי בקרא איבעי לי' לעיוני זהו הנלפענ"ד פשוט וברור דברי ב"א ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |