הרי בשמים/ב/צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב צז

סימן צז

בעזה"י יום ו' עש"ק ט"ז שבט שנת תרנ"ו לפ"ט סטרי

שלום וי"ר לכבוד דודי ידידי הרב הגאון החריף ובקי ירו"ש כש"מ יעקב תאומים נ"י לפנים אבד"ק טארניגראד כעת ראבד"ק קאלאעיי יצ"ו:

מכתבו הגיעני היום ומהרתי בוא היום בתשובתי אליו כמבוקשו בדבר שכ"מ שצוה שיתנו כל מלבושיו לאחד מנכדיו אם הטלית של מצוה הוא בכלל המלבושים:

הנה לפענ"ד אין זה צריך לפנים דלא מיבעיא למאי דקיי"ל ציצית חובת גברא היא וכלי קופסא פטורין מן הציצית א"כ אינו מחויב בציצית רק בשעה שהאדם לובש ומתעטף בו בודאי הוי בכלל המלבושים אלא אף למ"ד ציצית חובת מנא היא הרי אינו חייב בציצית רק בגד שראוי ללבישה כדא' במנחות מ"א. שאין הגדול מתבייש לצאת בו לשוק וזקן שעשאה לכבודו פטורה ע"ש א"כ הו"ל בכלל המלבושים והבגדים דאטו משום שמתחייב בציצית יצא מכלל בגד והרי התורה קראה בגד דכתיב על כנפי בגדיהם ואי משום דמלת מלבוש או בגד סתם אינו כולל טלית כיון שיש לו שם פרטי הרי כל המלבושים יש לכ"א בלשון חכמים שם פרטי כמו חלוק סודר וכדומה ויש להביא עוד סמוכין לזה דמלת טלית הוא נכלל בלשון בגד סתם מהא דקא' בב"מ ע"ח. הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק לא יקח בו טלית וקא' טעמא משום דשני הוא וכל המעביר ע"ד בעה"ב נקרא גזלן ע"ש וקשה דאמאי נקט דוקא חלוק שהוא שם פרטי להמלבוש התחתון ואמאי ל"א רבותא יותר דאפי' נתן לו דינר לקנות בו בגד לא יקח בו טלית דהו"ל שינה מדעת בעה"ב א"ו דזה ל"ה שינוי דטלית נכלל בלשון בגד סתם. ומה שהביא מעלתו משבת ק"כ. דחשיב התם י"ח מלבושים שמצילין מפני הדליקה ולא קחשיב טלית הנה חשיב התם מקטורן שהוא בגד העליון ונקרא טלית בלשון הש"ס כדמצינו ב"ב נ"ז: טלית של ת"ח כיצד כל שאין חלוקו נראית מתחתיו טפח ופרשב"ם טלית. מקטורן שמתכסה בו על כל הבגדים שהוא לובש. עוד הביא כ"ת במכתבו מד' תשו' רשב"א המכונה תו"א סי' קפ"ג שמסתפק אם תפילין הם בכלל בגד ואיננו כעת ת"י. ויש לה"ר לזה מפרש"י זבחים י"ט ריש ע"ב ד"ה ששם מניח תפילין שכ' וז"ל הלכך ליכא חציצה כו' משום יתור בגדים הוא דאצטריך לאשמעינן דלאו בגד הוא עכ"ל הרי דתפילין ל"ה בכלל בגד: אמנם באמת אפי' אי הוי בלשון תורה או בלשון חכמים בכלל בגד אין ראי' מזה ללשון הנאמר בשטר דבשטרות אזלינן בתר לשון בנ"א כמבואר בסמ"ע סי' מ"ב ס"ק כ"ח בשם תשו' הריב"ש ובלשון בנ"א בודאי ל"ה תפילין בכלל בגדים:

וזה איזה שנים כתבתי לענין מה שנתוכחו חכמי הזמן בעסק שטר צוואה אם תכשיטי כסף וזהב שקבועין בהן אבנים טובות ומרגליות הם בכלל לשון כלי כסף וזהב שנאמר בהצוואה וכתב ידידי הרב הגאון מברעזאן נ"י לדון דהעיקר הוא גוף הכלי והאבנים טובות בטלות לגבי הכלי והביא ראי' מחושן ואפוד דחשיב בקרא בין הבגדים אף דהיו קבועין בהן אבנים טובות וחכם א' תפס עליו דהרי גם הציץ הוא בין הבגדים אף דהוא רק טס של זהב ואינו בגד כלל. וש"ב הרב הגאון מהרי"א איטינגא ז"ל כ' לתקן את דבריו ונדפס כעת בחבורו שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' פ"ז בזה"ל ויש להביא ראי' לדבריו דבקרא ר"פ ואתה תצוה כתיב ואלה הבגדים אשר יעשו וקא מפרש כל בגדי כ"ג מלבד מכנסים וציץ ובמה שלא מנה מכנסים קא דריש בגמ' יומא ה': מכנסים אין כתובין בפרשה אמנם במה שלא מנה הציץ ליכא שום טעם ומזה מוכח להדיא כדברי הג' מברעזאן דכיון דכתיב בקרא ואלה הבגדים לא מצי למיחשב ציץ דהוא טס של זהב ולא בגד ומדקחשיב בההוא קרא חושן ואפוד מבואר דזה מיקרי בגד משום דהאבנים יקרות בטלות לגבי עיקר הכלי ומה דקחשיב בגמ' ציץ בהדי בגדי זהב י"ל דאגב שבעת הכלים האחרים שהם בגדים כדכתיב בקרא קרי לציץ בגד וכזה נמצא הרבה בגמ' עכ"ל ובמחכת"ה דבריו אין מדוקדקים דהרי בקרא כתיב ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך והלבשת את אהרן את בגדיו ונכלל גם הציץ וגם בהך קרא דואלה הבגדים אחר דקא חשיב חושן ואפוד ומעיל כתיב ועשית ציץ זהב טהור גו' ואטו בסכינא חריפא מפסיק לי' לקרא והרי בתוס' נזיר נ"ד: ד"ה ת"ש כו' כ' וז"ל ואור"ת דתכשיטי כלי מתכות שפיר מיקרי בגדים כדכתיב בבגדי כהונה אלה הבגדים אשר יעשו וחשיב ציץ עכ"ל הרי דר"ת מוכיח באמת מזה דתכשיטי כלי מתכות מיקרי בגדים. והלא בש"ס שבת ס"ג: קא' בתחלה רב דימי בשם ר"י דיליף דאריג כ"ש טמא מציץ ופריך לי' והתניא ציץ כמין טס של זהב רוחב שתי אצבעות כו' ומסיק דילפי' תכשיט כ"ש שהוא טמא מציץ ואריג כ"ש מאו בגד וכ' בפנ"י בחי' שם דבתחלה הי' ס"ד דהא דכתיב בפ' ציץ ואלה הבגדים היינו משום דציץ אריג הוא שהי' נתון על פתיל תכלת ושפה לראשו וש"מ דאריג כ"ש טמא ופריך לי' כיון דע"כ הא דתכשיט כ"ש טמא הוא משום דתכשיט בכלל בגד הוא א"כ אינו מוכרח דהא דקרי' רחמנא לציץ בגד הוא משום האריג דהיינו הפתיל תכלת שהוא טפל להזהב דאיפשר משום דתכשיט הוא בכלל בגד ומסיק דתכשיט כ"ש שהיא טמא ילפי' מאו בגד ובתוס' שם הקשו דתיפוק לי' דתכשיט כ"ש טמא מדכתיב בכלי מדין טבעת דזוטר מיני' ומובא בחי' הריטב"א שם בביאור התי' של התוס' ע"ז וז"ל דתכשיט כ"ש דקא' כולל ב' דברים שהוא קטן ושתכשיטו כ"ש לומר דעיקרי' לא קאי לתכשיט והא דנקטי' בהדיא דמקבל טומאה היינו משום דמעיקרא כתיב ואלה הבגדים אשר יעשו ובתרי' כתיב ציץ אלמא בגד נמי איקרי ומקבל טומאה כבגד עכ"ל הרי דגם למסקנא דפשיטא לי' דלא קרי' רחמנא להציץ בגד משום האריג דהיינו הפתיל של תכלת בכ"ז ילפינן מיני' דתכשיט כ"ש היינו שעיקרו לא נעשה לתכשיט טמא מדקריא רחמנא לציץ בגד:

ובעיקר הדבר מ"ש הרה"ג מברעזאן דהאבנים טובות בטלות לגבי הכלי איפכא שמעינן מדברי התוס' שבת נ"ז: בהא דקא' התם ג' דברים נאמרו באיסטמא אין בה משום כלאים ואינה מטמאה בנגעים ואין יוצאין בה לרה"ר וכ' התוס' וז"ל ובערוך פי' איסטמא חתיכה של בגד מוזהב וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות ולפי"ז ניחא דמטמא במת ושרצים כשאר תכשיט אבל בנגעים לא שאין הבגד עיקר כ"א הזהב ואבנים טובות ומה"ט נמי אין בה משום כלאים עכ"ל הרי מפורש יוצא מדברי התוס' דהבגד בטיל לגבי האבנים טובות דלא כד' הרה"ג מברעזאן הנ"ל ורק גבי בגדי כהונה קרי' רחמנא לחושן ואפוד בגד וגלי קרא דאינו בטיל לגבי האבנים טובות ולא במק"א ויהי' איך שיהי' אין ראי' מזה לענין לשון הנאמר בשטרות זובנ"ד בטלית לית דין צריך בשש דהוא בכלל מלבוש כמבואר בש"ע אה"ע סי' ק"ט ס"ד בשכ"מ שליח שיתנו לאשתו המלבושים גם הסרבל ואונקלי ומטפחות וסודר בכלל דבכל דבר שאדם לובש ומתעטף בו נקרא מלבוש ע"ש ועש"ע ח"מ סי' רמ"ח סי"א ברמ"א ובשו"ת שבו"י ח"א סי' קע"א.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף