הרי בשמים/ב/נ
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד מה שהקשה כת"ה בחולין י"א. שהקשו התוס' שם בהא דילי' רבה ב"ש דאזלינן ב"ר מפ"א דא"ר ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה וליחוש דילמא טריפה היא אלא לאו משום דאזלי' ב"ר והק' בתוס' כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמ' אחזקה שאינה טריפה למ"ד טריפה אינה חי' ותי' משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו וע"ז הקשה כ"ת דאכתי תקשי מהא דמייתי מר ברי' דרבינא מפסח וראב"י משעיר המשתלח אכתי תקשי דילמא לאחר יב"ח ומשום דאוקמ' אחזקה דטא"ח ואי דא"כ עברה שנתו ז"א לפ"מ דא' בר"ה ו': דמונין השנה משעה שנראה להרצאה וא"כ שפיר משכחת שהוא יב"ח עם איזה ימים כיון דשנתו מתחלת לאחר שמנה ימים משנראה להרצאה. וכ' כת"ר ליישב דבאמת צריך להבין קושי' התוס' דהרי יוכל להיות שהוא טריפות ע"ש סופו דיכול לחיות יב"ח אמנם בפ"א שפיר הקשו כיון דעכ"פ יותר מכ"ד חודש לא יוכל לחיות וא"כ שפיר משכחת בפרה בת שתי שנים ועוד איזה ימים כיון דמונין משעה שנראה להרצאה והתינח בפ"א משא"כ בפסח ושעיר המשתלח כיון דע"כ צריכין להיות בני שנה א"כ שפיר איכא לספוקי דילמא י"ב טריפות שהוא ע"ש סופו ותי' עפי"ז ד' הרמב"ם פ"ה מעבויה"כ שכ' טעמא דשעיר המשתלח טריפה פסול משום יעמד חי ובגמ' שם קא' משום דאין הגורל קובע כו' ולהאמור י"ל דאילו הוי מייתי מקרא דיעמד חי שפיר הומ"ל כשהוא יב"ח עם איזה ימים דאז איכא חזקה מדחי יב"ח ואי דילמא טריפות ע"ש סופו עכ"פ כיון דיכול לחיות הא לא נתמעט מיעמד חי ולהכי קא' משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם וא"כ אם הוא טריפות ע"ש סופו אע"ג דיוכל לחיות עכ"פ כיון דלשם א"ר הא אין הגורל קובע אותו לעזאזל אדפח"ח ודין הניין לי שדבריו בהשכל נאמרים ע"ד הפלפול:
איברא דבגוף קושייתו הנ"ל יש להתבונן דהרי בתוס' ערכין י"ח: כ' בהא דהקשו שם על הא דדריש התם כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם והק' ל"ל קרא תיפוק לי' מסברא דאלת"ה האיך נמצאו תמידין כשרין לר"ה שאם נולד קודם ר"ה מיד כשנכנס ר"ה בן ב' שנים הוא ואנן כבש בן שנה בעינין לתמידין ואם נולד יום ר"ה מח"ז הוא וכ' בשם י"מ דהשנה מתחלת מיום שנראה להרצאה כדא' בר"ה גבי בכור דכתיב לפני ה"א תאכלנו שנה בשנה דאין מונין אלא מיום הרצאה ועז"כ התוס' דאינו כן דל"א דין זה כ"א לענין בל תאחר אבל לענין מנין שניו לא דהא א' בפ"ק דזבחים דשעות פוסלות בקדשים ואי אזלינן בי' אחר הרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם הוא בן שנתו אלא ש"מ דאזלינן אחר הלידה ממש וא"כ לכאורה ל"ק קושיית כ"ת כיון דלענין עברה שנתו אזלינן בתר לידה ממש א"כ כשעברו יב"ח הו"ל עברה שנתו. אמנם הרי באמת בפמ"ג יו"ד במש"ז סי' ט"ו סק"ג כ' דהנך ז' ימים בעינין מעל"ע והגאון ר' שמחה מבוברקא ז"ל השיג עליו מד' התוס' הנ"ל דא"כ ל"ה דחי התוס' מידי כיון דאי בעינין ז' ימים מעל"ע א"כ שפיר משכחת דבשעת השחיטה הוא בתוך שנתו ובשעת הזריקה עברה שנתו כגון שנולד עד"מ בו' בניסן בשעה ד' ונעשה ראוי להרצאה בי"ד ניסן שעה ד' וכשנשחט בשנה הבאה בי"ד בניסן בשעה ג' הוי עדיין בתוך שנתו ואם נתאחרה הזריקה עד שעה ה' הו"ל עברה שנתו אולם באמת מבואר באחרונים דהך דל"ב ז"י מעל"ע מה"ת הוא דבשלמא אי הוי בעינין מדאוריי' ז"י להוציאו מכלל נפל בודאי היינו מצריכין מעל"ע אמנם כיון דמדאוריי' הא ל"ח דילמא נפל הוא דרוב ולדות בני קיימא הן רק מדרבנן חיישינן למיעוטא דנפלים דהוא מיעוט המצוי ורק גזרת התורה הוא דבעינין ז' ימים אפי' בידוע שכלו חדשיו דבודאי לאו נפל הוא ע"כ ל"ב מה"ת ז"י מעל"ע. ושפיר כתבו התוס' לדחות ד' הי"מ כיון דרק מדרבנן דחיישי' לס' נפל כ' הפמ"ג דבעי' ז"י מעל"ע אבל מדאורייתא ודאי ל"ב מעל"ע כיון דא"ח לנפל מה"ת דאזלינן בתר רובא דלאו נפלים נינהו וא"כ אי הוי חשבינין משנראה להרצאה ל"ה משכחת הדין דשעות פוסלות בקדשים מה"ת ולפי"ז שפיר הקשה כ"ת דבסוגיא דחולין שם למאי דלא ידענו עדיין דאזלינן ב"ר א"כ חיישינן מדאורייתא לנפלים וא"כ בעינין מה"ת ז' ימים מעל"ע ול"ק על הי"מ מהא דשעות פוסלות בקדשים דשפיר משכחת כנ"ל וא"כ אחרי דחשבינין משעה שנראה להרצאה עולה יפה קושי' כת"ר דמאי ראי' מייתי משעיר המשתלח ואינך דילמא מיירי כששהא יב"ח עם איזה ימים דעדיין לא עברה שנתו ומשום דאוקמ' אחזקה. אמנם באמת נלפענ"ד דל"ק דהנה נראה ליישב ד' הי"מ שלא יקשה עליהם מהא דשעות פוסלות בקדשים עד"ז דהרי באמת קושי' התוס' בערכין הנ"ל ע"כ הוא רק אליבא דר"מ דס"ל בר"ה י'. יום א' בשנה חשיב שנה דאלו לר"א דס"ל התם דרק למד יום בשנה חשיב שנה והכי קיי"ל הא ל"ק קושי' התוס' כלל דמשכחת שפיר תמידין בר"ה אפי' אי נחשוב למנין עולם כגון שנולדו בתוך ל' יום שקודם ר"ה וא"כ י"ל דלהי"מ ס"ל כשיטת התוס' בנדה ל"ב. שכתבו שם בדעת ר"מ דחייש למיעוטא הוא מדאורייתא וא"כ בעינין לר"מ ז' ימים מעל"ע מה"ת וא"כ שפיר כ' דחשבינין משעה שנראה להרצאה לדידי' ומשכחת שפיר הא דשעות פוסלות בקדשים לדידי' כיון דאיהו בעי ז' ימים מעל"ע מה"ת והתוס' שם דדחו מכח זה להי"מ ס"ל התם כשיטתם בחולין י"ב. דר"מ רק מדרבנן חייש למיעוטא ומדאורייתא מודה דאזלינן בתר רובא וא"כ מה"ת ל"ב ז"י מעל"ע גם לר"מ וכיון שכן דסברת הי"מ ע"כ היא רק אליבא דר"מ וא"כ שפיר י"ל דהא דמייתי בחולין דאזלינן ב"ר משעיר המשתלח ואינך הוא למאי דקיי"ל כר"א דל' יום בשנה חשיב שנה ול"ק קושי' התוס' דערכין כלל וא"צ לומר דחשבינן משעה שנראה להרצאה וא"כ כשעברו יב"ח מלידתו הו"ל עברה שנתו ונראה שזה הוא שדחקו להתוס' בחולין י"ב. לומר דע"כ ר"מ חייש למיעוטא רק מדרבנן ולא פי' כמ"ש באמת בדף כ"ח: למ"ד לענין נקב יש לושט בדיקה מבחוץ ע"ש או כפירוש הרשב"א בחידושיו שם ונראה משום דאי הוי אמרינן דר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא א"כ ס"ל דבעי' ז"י מעל"ע מה"ת וא"כ חשבינן שנה דקדשים משעה שנראה להרצאה וא"כ מ"פ פסח וקדשים מא"ל הרי אפשר דהי' משהי להו יב"ח עם איזה ימים דעדיין לא עברה שנתו דאז איכא חזקה מדחי יב"ח והיכי דאיכא רובא וחזקה הו"ל המיעוט מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ כמ"ש בתוס' בכ"ד וע"כ כתבו דע"כ ר"מ דחייש למיעוטא הוא רק מדרבנן ולהתוס' נדה הנ"ל שכתבו דר"מ חייש למיעוטא מדאוריי' י"ל דס"ל דל"ה חזקה כיון שלא נתבררה כמ"ש גבי פ"א:
והנה באופן אחר י"ל בישוב ד' הי"מ הנ"ל דלא יקשה עליהם מהא דשעות פוסלות בקדשים דאיפשר לומר דאצטריך כגון שהשחיטה הי' ביום הח' משנראה להרצאה והזריקה הי' ביום שאחריו ואשמעינן קרא דעברה שנתו פוסל גם אח"ש קודם הזריקה ואי דא"כ בלא"ה פסול מטעם לן דמה ז"א דמכח הפסול דלן דמה הא אם עלה לא ירד ואשמעינן דפסול משום עברה שנתו ואף אם עלה ירד ושעפיז"נ ליישב ע"ד החידוד מה דקשה לכאורה בש"ס חולין הנ"ל בהא דיליף ראב"י דאזלינן ב"ר משעיר המשתלח דילמא טריפה הוא ופסול משום דאין הגורל קובע כו' ולכאורה הרי כ' בתוס' שם ד"ה חטאת דגם ר"ש ס"ל דאזלי' ב"ר וא"כ הא ר"ש ס"ל ביומא מ' דהגרלה לא מעכבא וא"כ מנלי' לראב"י רוב אליבא דר"ש אמנם י"ל דהרי באמת הקשו אמאי לא מייתי ראב"י מקרא דיעמד חי פרט לטריפה וי"ל דהרי באמת הקשו התוס' בפ"א דילמא משום חזקה ותי' דהוי חזקה שלא נתבררה שעה א' וי"ל דלהכי לא מביא הקרא דיעמד חי כיון דכבר הבאנו למעלה דברי התוס' שכ' דע"כ הקרא לא ממעט רק מ"ש בפירוש דהיינו דרוסה ולענין דרוסה הא איפשר דמשהינין לה יב"ח עם איזה ימים כיון דמונין משעה שנראה להרצאה [ויש להוסיף עוד ולומר דאף דראב"י גופי' ס"ל בחולין נ"ז: הלכה טריפה יולדת ומכ"ש דס"ל טריפה חי' כמ"ש בתוס' חולין ק"מ. בכ"ז הרי כ' בחידושי מהר"ם שיף ר"פ א"ט דאפי' מאן דס"ל טריפה תי' מודה בדרוסת ארי דאינה חי' דילפינן לה מקרא דלכלב תשליכון לפי דרשת המכילתא והרמב"ם הובא בטיו"ד סי' כ"ט דרק בשארי טריפות ס"ל דחי' מקרא דזאת החי' או מבין החי' אשר לא תאכל וע' בס' לב ארי' שם. ואזדא בזה קושי' הפלתי בסי' נ"ז שהקשה דל"ל לר' ינאי בזבחים ע"ד: דאוקמ' בנתערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב לוקמ' באין הדריסה ניכר מבחוץ ואי דא"כ מהני שהיית יב"ח ולמה ירעה ז"א דהא ר' ינאי ס"ל בנדה כ"ב. דטריפה חי' ואין יב"ח סימן ולהאמור נכון דבדרוסה כ"ע מודו דאינה חי' יב"ח] ובדרוסה הא הוי שפיר חזקה שנתבררה לשי' הסוברים דטיפת דרוסה אינו מזיק לולד א"כ בודאי לא נולדה דרוסה והו"ל חזקה שנתבררה בשעה שנולדה. ולהכי מייתי רק מהא דאין הגורל קובע כו' ולפי"ז י"ל דלר"ש שפיר יש להוכיח מהקרא דיעמד חי ואי דמשהינין לי' יב"ח ז"א דלדידי' הו"ל עברה שנתו ואי דמונין משעה שנראה להרצאה ז"א דא"כ היכי משכחת הא דאמר קרא שעות פוסלות בקדשים ואי דנ"מ לענין דאי מטעם לן דמה אם עלה לא ירד כנ"ל ז"א דהא במתני' זבחים פ"ג. ס"ל לר' יהושע בדם פסול אם עלה ירד וכ' בפיהמ"ש להרמב"ם שם דר"ש הולך בשיטת ר' יהושע וא"כ כיון דגם משום דם פסול אם עלה ירד א"א לומר דיסבור דמונין משעה שנראה להרצאה ושפיר יש הוכחה אליבא דר"ש מכח הקרא דיעמד חי פרט לטריפה ודו"ק:
אולם כ"ז הוא רק לחידודי ובאמת דברי הפיהמ"ש להרמב"ם הנ"ל שכ' דר"ש הולך בשיטת ר' יהושע צ"ע מזבחים פ"ד. דמבואר איפכא אמנם עכ"פ דברי הי"מ מיושבים שפיר דלמאי דקיי"ל דגם בדם פסול אם עלה לא ירד שפיר י"ל דמונין השנה משעה שנראה להרצאה ויתיישב עפי"ז מאי דמקשין בסוגיא דזבחים ע"ד הנ"ל דקא' כולהו כר' ירמי' ל"א דמוקי בולד טריפה כר"א לא מוקמי ותק' האחרונים לשיטת הסוברים דפרה מעוברת שנרבעה מזיק טיפת הדריסה להולד א"כ הו"מ לאוקמי בולד טריפה כזה שנדרסה האם. ונראה דהרי באמת הקשה הכו"פ לר"ל דמוקי התם כגון דאיערב בנפילה אמאי קתני ירעו לישהינהו יב"ח ותי' דמיירי בקדשים דצריכין להיות בני שנתן ואי ישהא אותן יב"ח יהי' עברה שנתן וא"כ לפי"ז י"ל דלא הו"מ לאוקמי בולד דרוסה כיון דהטעם משום דטיפת הדריסה מזיק לולד א"כ מהני שהיית יב"ח ואמאי קתני ירעו ואי דא"כ עברה שנתו ז"א דלפי ההלכה הא מונין השנה משעה שנראה להרצאה א"כ יוכל שפיר להשהותו יב"ח עם עוד איזה ימים ולא יהי' עברה שנתו והבן אמנם דברינו לא יתכנו לפמ"ש למעלה בשם הפלתי דבימי הגמרא היו צריכין בשהיית יב"ח דס' טריפה שס"ה ימים כמנין ימות החמה ומבואר ביומא ס"ה: דלענין עברה שנתו קיי"ל כרבנן דלא בעי' שס"ה ימים רק יב"ח מיום ליום וא"כ כנגד הז' ימים של הראיית להרצאה איכא י"א יום שימות החמה יתרים על ימות הלבנה וממילא עברה שנתו וע"כ יסבו דברינו אליבא דהחולקים וס"ל דל"ב גם בשהיי' להוציא מס"ט רק יב"ח מיום ליום:
מעתה נשוב להנידן שאנו עסוקין בו בעוף שניטל חרטום העליון אם מהני מה שמטלת ביצים זה חצי שנה הנה ד"ז דניטל חרטום העליון שמקורו הוא מד' הרמב"ם ז"ל בניטל לחי העליון בבהמה דטריפה וה"ה בעוף בניטל חרטום העליון כמ"ש בתבו"ש סי' ל"ג והנה הרמב"ם ז"ל בתשו' לחכמי לוניל הביאו הכ"מ בפ"ח מה' שחיטה הכ"ג כ' לענין ניטל לחי העליון שאע"ג שטריפות זה לא הוזכר בשום מקום בדחז"ל מ"מ הוא טריפה לפי שעפ"י דרך הטבע א"א לו לחיות בלעדי לחי העליון כאשר האריך בהסבר הענין עפ"י יסודי חכמת הטבע ע"ש ולכאורה הרי כ' הרמב"ם פ"י מה' שחיטה הי"ב ואין להוסיף על טריפות אלו כלל שכל שאירע לבהמה או לחי' או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי הדורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל איפשר שתחי' ואפ' נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופו לחיות עכ"ל וא"כ לכאורה האיך הוסיף הרמב"ם טריפות ניטל לחי העליון שלא נמנה בגמרא עפ"י שחקר חכמתו מדרכי הרפואה שא"א לו לחיות הלא הוא סותר לפסקו הנ"ל וכדא' ריב"ב בחולין נ"ד. וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים. אמנם באמת לק"מ כמו שביאר בתב"ש סי' ל"ג בענין נימוק הלשון עם הטולטלת דטריפה דאין זה מוסיף על הטריפות כיון דגמירי לן כל שאין כמוה חי' טריפה אלא דאלו י"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני אנן ל"ה יודעין מעצמינו שמחמתן א"א לחיות אבל הדברים הידועים וברורים שא"א להבע"ח להתקיים מחמתו הוא בכלל שאינה חי' לא תאכל ע"ש וכן הוא בניטל לחי העליון דאע"ג דכ' הרמב"ם דבמה שהוא חוץ ממה שמנו חכמים אפי' נודע לנו מדרכי הרפואה שאין סופו לחיות אין להוסיף על הטריפות היינו לגזור טריפה בהחלט דנימא דלא יועיל גם אם רואין שחי' יב"ח או ילדה כמו שאין מועיל לשאר ודאי טריפה וכמו שמתבאר מד' הרמב"ם בהלכה י"ג שם וז"ל וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה אעפ"י שנראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואיפשר שתחי' מהם אין לך אלא מה שמנו חכמים שנא' עפ"י התורה אשר יורוך עכ"ל ומובן עפ"מ שהאריך בתשו' הרשב"א ח"א סי' צ"ח דבאותן הטריפות הודאין והמנויות והמוסכמות בדברי חז"ל ל"מ שהיית יב"ח כיון דטריפות ידועות הן ובלי שום תנאי נאסרו ואי איפשר להן בשום צד לבא לידי היתר לעולם שא"כ אתה מוציא לעז על דברי חכמים דל"מ כנגד זה עדות המעידין שחיו יב"ח ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני האמתיים והמקויימים עכ"ד. וזה הוא רק בטריפות שמנו חז"ל דבהם כתיב עפ"י התורה אשר יורוך אבל מה שהפוסקים גזרו טרפות ע"י מה ששיערו עפ"י חכמת הרפואה שא"א להם לחיות כניטל לחי העליון להרמב"ם ונימוק הלשון להרוקח בזה אם חיו יב"ח הם כשרין דכיון דלא נמנו במנין הטריפות שבגמרא ל"ש לגזור עליהם טריפה בהחלט דהו"ל כמוסיף על הטריפות כנ"ל ולכך אם אירע שחי יב"ח הוא כשר ולא איכפת לן אם יהי' הכחשה להשכלת הטבע כמו שהאריך בכי"ב בכו"פ סי' מ' ע"ש והרי בפלתי סי' ל"ג כ' דבניטל לחי העליון גם להרמב"ם ל"ה רק ס' טריפה ובש"ע כ' רק דראוי לחוש לדבריו ובאמת הרבה מהראשונים ז"ל חולקים עליו בזה אבל עכ"פ חיות ולידה נלפענ"ד דמועיל והרי רבים מהפוסקים כתבו דגם בפלוגתא דרבוותא מהני יב"ח ועכ"פ בניטל החרטום בעוף בודאי מהני הטלת ביצים. זהו מה שנלפענ"ד בזה. הארכתי קצת למען הראות לו חביבותי' גבן ולי מה יקרו אמרותיו הטהורות להשתעשע עמו בפלפולא דאורייתא והי' שלום מאד"ה כנפשו היקרה ונפש ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |