הרי בשמים/ב/לח
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד אשר דרוש ידרוש מעמי לחוות דעי בענין שהזובחים שמשלחים העגלים הללו לעיר וויען אינם משלמים לכ"ת הפרס הקצוב לו מכל בהמה ומעלתו בא בטענה אחרי שמאז מעולם בתשעה ימים שמר"ח אב עד אחר ט"ב ששוחטין ג"כ בלי בדיקה המנהג קבוע לשלם מזביחה זו פרס להרב כפי שמשלמין מטריפות אם כן אפוא בדין הוא שיטול שכרו גם מאותן העגלים:
הנה לא פורש במכתבו איך נכתוב בהשטר רבנות שלו לשון ההתחייבות של הפרס שלו מבני הקהלה למען נוכל לחתוך הדין עפ"י דקדוק לשון השטר כמבואר בתוס' תמורה י"ז: דצריך לדקדק בלשון השטר יותר מדברי המשנה והנה אם נכתב סתם שמחויבים זובחי הזבח לשלם לו פרס כו"כ משחיטת כל בהמה כשרה וטריפה בודאי חייבין הזובחים לשלם לו מכל אשר ישחט בעירו ומה לו שהבשר נשלח למקום אחר אין דינו אלא עם הזובחים כההוא דמצינו בחולין קל"ב. לענין מתנות כהונה דדרשינן מאת זובחי הזבח שדין הכהן עם הטבח והכי קיי"ל ביו"ד סי' ס"א דאף אם שוחט להאכיל לכלבים או לרפואה ג"כ חייב במתנות כהונה אפס בנמצא טריפה גזה"כ הוא דפטור ממתנות דהתורה לא חייבה אלא מה. שראוי לאכילת כהן ולא מה שא"ר רק לכלבו. וא"כ בעסק התחייבות דמי הפרס שלו כיון שכבר נהוג לשלם לו ממה שנשחט אף בלי בדיקה כגון ט' ימים שמר"ח אב לא נגרע כחו במה שהם זובחים לשלוח הבשר לוויען כיון דלשון השטר כולל התחייבות ג"כ על אופן זה דאין דינו אלא עם הטבחים כנ"ל וכבר ידוע מ"ש הראשונים ז"ל ומכללם הריב"ש בסי' ר"ז דבשטרות דינם כמו בנדרים דהולכין בהם אחר לשון בנ"א ובלשון מסופק בנדרים כ' בתוס' ע"ז כ"ז. ובכ"ד דאזלינן בתר לשון המקרא ובלא"ה הלא מסתימת הלשון משחיטת כל בהמה כו' משמע אף שאין הבשר נמכר בעיר הזאת וכבר כתב הב"י בח"מ סי' מ"ב בשם תשו' הרשב"א דהיכי דהלשון כולל לפי דעת השומעין אפי' לא בא מפורש בשטר ל"א בזה יד בעל השטר על התחתונה ומפרשינן לי' לפי דעת השומעים ע"ש ואף שמעולם ל"ה מנהג בעירו לשחוט בהמות בלי בדיקה ולשלוח הבשר משם וזה חדשים מקרוב באו וא"כ לא עלה ע"ד שיתחייבו גם על אופן זה. בכל זה אם התחייבו א"ע בני הקהלה נגדו בשטר בלשון זה מסתמא הי' דעתם בכל מה שיסבול לשון זה עפ"י דתוה"ק כעין מ"ש התוס' בערכין ה'. בענין מעריך פחות מבן חודש דאר"מ אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חודש וגמר ואמר לשם דמים וכ' התוס' דאפי' אינו יודע מ"מ דעתו עפ"י שתיקנו חכמים אותו הלשון ועתו"ס גיטין ט'. ד"ה ואינו חוזר בעבד כו' דמסתמא דעתו כמו שיאמרו לו חכמים ע"ש ובפרט לפ"מ שנזכר במכתבו שהדרובין נמכרין בקהלתו א"כ אפי' אי הי' חיוב אנשי הקהלה רק באופן שיהי' נמכר הבשר בעירו בכ"ז אטו בעינין שיהי' נמכר כל הבשר מהבהמה דוקא ורק לענין דו"ה מצינו בב"ק ע"ח: דאם שייר דבר הניתר עמו בשחיטה אינו חייב בדו"ה דגזה"כ וטבחו כולו בעינן או מכרו כולו בעינן ובסתם ודאי המשמעות גם אם נמכר קצת מהבשר במקומו חל על הזובחים חיוב תשלומי הפרס הקצוב לו:
ובדבר מה שנתקשה בפ' מטות בפסוק כ"ב. אך את הזהב וגו'. פירש"י אעפ"י שלא הזהיר לכם משה אלא על ה' טומאה כו' ואך לשון מיעוט כלומר ממועטין אתם מלהשתמש בכלים אפי' לאחר טהרתן מטומאת המת עד שיטהרו מבליעת איסור נבילות והקשה כ"ת הרי אנן קיי"ל דלא אסרה תורה אלא כלים בני יומן. לא ידענא מאי קושיא היא זו הלא אזהרת התורה במדין ג"כ ל"ה רק על ב"י ולרבנן דר"ע דפסחים מ"ד: באמת קא' דגע"נ חידוש הוא ואסרה תורה גם אב"י דס"ל דגם קדירה ב"י א"א דלא פגמה פורתא ור"ע ס"ל התם דלאו חידושא הוא דבגע"מ לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י והרי כלים הנקחים מן הנכרים אפי' הע"ש א"צ כדממעטינן בע"ז ע"ה: מקרא דא"צ הע"ש וא"כ אפי' למ"ד לינת לילה פוגמת ותחלת הלילה גורם ע' ברא"ש שם ג"כ היו צריכין להגעילן להשתמש בהן בו ביום. ובמה שנתקשה בדברי הרמב"ן עה"ת שם עשו"ת רדב"ז ח"ו סי' שני אלפים ר"ה שמבאר דבריו בזה ובשארי דבריו לא ירשני הזמן לעיין כעת ועוד חזון למועד ברצה"י דברי ש"ב ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |