הרי בשמים/ב/ז
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' י"ג סיון שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי
- ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ירא ד' מרבים כש"מ יחיאל איכל הכהן נ"י דומ"ץ דק"ק עיר ישן יצ"ו.
מכתבו הגיעני עד"ש בסופר סת"ם שעסק בתיקון ס"ת ישן להעביר בקולמס על הנפסקים ומטושטשים ואמר בתחלת התיקון לשם קדושת ס"ת וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ותיקן שם בן ד' בהוב"ש כהוגן ואח"כ הי' כתוב תיבת יהי' ותקנו ג"כ ולאשר דרכו בתקון ס"ת ישן לחזור בהעברת הקולמס למפרע אחר איזה תיבות מחמת שעל קלף ישן אין הדיו נתפס היטב כ"כ ע"כ גם כאן לאחר שתיקן תיבת יהי' חזר והעמיד הקולמס על הה"א האחרונה מהשם בן ד' שהי' כתוב מקודם והעביר הקולמס על מקצת מגגו ומחמת שהי' שגור בפיו תיבת יהי' שתיקן מקודם אינו זוכר אם הי' דעתו מתחלה על השם הקדוש בעת שהתחיל לתקן מקצת הגג של הה"א הנ"ל אפס זאת זוכר בבירור שתיכף ומיד בהגמרו אמר לשם קדושת השם ודורש כ"ת מאתי חוו"ד כדת מה לעשות בהיריעה הלזו אם יש להכשירה או לגונזה ולהחליפה באחרת:
הנה לכאורה דין זה תלוי באשלי רברבי דהנה בש"ס גיטין כ'. אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתנן הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהוד' וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהוד' וחכ"א אין השם מן המובחר אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן ל"ק רבנן התם דבעינא זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא. ומובא בש"ע אה"ע סי' קל"א ס"ה ב' דיעות בזה דהרמב"ם פוסק בגט שכתבו של"ש והעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט ואפי' לכהונה אינו פוסל והיינו דפוסק כרב חסדא דס"ל דלרבנן דיו ע"ג דיו ל"ה כתב כלל ודעת הר"ח והרשב"א הוא הי"א המובא שם שחוששין לו היינו דמספקא לן דילמא כראב"י דסובר גם לרבנן בעלמא דיו ע"ג דיו הוי כתב ורק בשם ל"מ הע"ק לשמה משום זה אלי ואנוהו ע"ש וכ' בפמ"ג א"ח סי' ל"ב במש"ז ס"ק ט"ו דכשהעביר בקולמוס של"ש על תפילין שכבר נכתבו לשמה תליא בפלוגתא הנ"ל דלהרמב"ם כשר כיון דס"ל דיו ע"ג דיו ל"ה כתב כלל לרבנן [דהא דקאמר אין השם מן המובחר רק לדבריו דר"י קאמרי כמבואר בירושלמי שמובא בחי' הרשב"א שם] ואינו מזיק ההעברת קולמוס של"ש ולהר"ח והרשב"א פסול כיון דמספקא להו דילמא הלכה כראב"י דגם לרבנן דיו ע"ג דיו הוי כתב ע"ש. אמנם לפענ"ד באמת י"ל דגם להרשב"א כשר בהעביר קולמוס של"ש כיון דאיהו ס"ל בגיטין י"ט. כד' התוס' שם ובשבת ק"ד. דהיכי דאין כתב השני מתקן כלום אף ר"י מודה דל"ה כתב ומכ"ש לרבנן וא"כ בהעביר קולמס של"ש לכ"ע ל"ה כתב אמנם לפמ"ש במג"א סי' ל"ג סק"ז דטעמא דרבנן דר"י לראב"י דפוסלין בשם משום זה אלי ואנוהו היינו משום דמיחזי כמנומר ע"ש וא"כ י"ל כמו התם דהוי הכתב דלשמה כתיבה מעליא משום דהיכי דמתקן הכתב הב' הא מהני כתב ע"ג כתב לראב"י ואפ"ה פסול בשם משום מנומר ה"ה להיפך כשהי' הכתיבה הראשנה לשמה והעביר קולמוס של"ש אף דבכה"ג ל"מ כתב עג"כ בכ"ז פסול משום מנומר:
והנה לכאורה הי' נראה דבכ"ז יש להכשיר בנ"ד כיון דבשעה שהעביר הקולמס בפעם שנית וסבור שעומד בתיבת יהי' הי' עדיין כתיבת האזכרה לחה מהעברת קולמס הראשון וי"ל דבמעביר קולמס על כתיבה לחה לא מיחזי כמנומר דדוקא בשכותב על היבש הלא ניכר הכתיבה האחרונה ומיחזי שפיר כמנומר משא"כ בכשהוא עדיין לח הלא אינו ניכר כתיבה האחרונה שנבללין יחד ול"ה מנומר בכה"ג והי' נראה לכאורה להכריח ע"ד הפלפול דע"כ פלוגתא דר"י ורבנן לא קמיירי אלא במעביר בקולמס לאחר שכבר נתייבשה התיבה הראשנה דהנה בתשו' נוב"י מהד"ק סי' א' הקשה בהא דס"ל לר"י מעביר עליו קולמוס ומקדשו והרי הדיו הראשון חוצץ בין הכתב הב' להקלף ואנן בעינן שיכתוב על הקלף ותי' דכל לנאותו אינו חוצץ ע"ש והנה מלבד דאכתי קשה למ"ש הר"ן בסוכה פ' לולב הגזול דהא דכל לנאותו אינו חוצץ הוא רק גבי לולב דלית לן קרא למיפסל בי' חציצה ואינו אלא מדרבנן לכך אמרינן דכל לנאותו בטל לגבי הלולב והרי הוא כאלו אין כאן חציצה אבל היכי דמיפסל חציצה מדאוריי' אפי' כשהוא לנאותו חוצץ ע"ש וא"כ בנ"ד הא ודאי מדאוריי' פוסל חציצה בין הקלף להכתב כיון דכתיב ואני כותב על הספר משמעותו שלא יהא דבר חוצץ בין הכתב להספר היינו הקלף כדדרשינן בזבחים י"ט. על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו וא"כ גם בלנאותו חוצץ. לבר מן דין אינו מובן האיך שייך כאן הא דלנאותו דהרי הכתיבה התחתונה ל"ה נוי כיון דהי' של"ש ואם תתבטל הכתיבה העליונה לגבי התחתונה כמ"ש בנוב"י שם הא לא יתכשר השם כיון שהכתיבה הראשנה הי' של"ש והמחוור הוא מה שראיתי מתרצים בזה דל"ה חציצה משום דקיי"ל מין במינו אינו חוצץ ור"י ורבנן לשיטתייהו אזלי דכ' הר"ן בנדרים נ"ב בפלוגתא דר"י ורבנן לענין ביטול במב"מ דר"י אזיל בתר העצם במב"מ ורבנן ס"ל כיון שזה איסור וזה היתר הוי מבשא"מ וה"ה דפליגי בזה לענין חציצה [ושעפי"ז נראה לבאר ד' הש"ס זבחים ח"י דפריך התם על הא דקתני במתני' המקריב קדשים ואימוריהן בחוץ חייב. אמאי והאיכא חציצה ופירש"י שהבשר שא"ר להקטרה חוצץ בין האימורין למערכה ומשני רב מין במינו אינו חוצץ. והיינו דאף דהבשר הא א"ר להקטרה והאימורין ראוין להקטרה והוי מבשא"מ כמו איסור והיתר בכ"ז רב לשי' דס"ל בפסחים כ"ט: כר"י דמב"מ במשהו ואזיל בתר העצם לענין מב"מ וא"כ חלב ובשר הא הוי מב"מ בעצם ע' חולין ק"ג. דבחלב מן החי חייב משום בשר מן החי ועש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"א. וא"כ כיון דבעצם הוי מב"מ לכך אינו חוצץ לרב] ולכך ס"ל לר"י מעביר עליו קולמוס ומקדשו דכיון דאזיל בתר העצם אין הדיו של הכתיבה הראשנה חוצץ משום דמב"מ אינו חוצץ משא"כ רבנן לשי' אזלי דכיון שהדיו הראשון לא נתקדש ופסול והעליון הא מקדש הוי מבשא"מ וחוצץ. ולפי"ז כיון דעיקר טעמייהו דרבנן הוא משום חציצה א"כ הרי תוספתא ערוכה היא הובאה בש"ס שבת ק"ך: וכ"ה להלכה בש"ע יו"ד סי' קצ"ח סט"ו הדיו החלב והדבש כו' יבשים חוצצים לחים אינם חוצצים. וא"כ ע"כ מיירי הך פלוגתא דר"י ורבנן בשהכתיבה הראשנה כבר נתייבשה דאי לחה עדיין הא גם לרבנן ל"ה חציצה כיון דדיו לח אינו חוצץ. אמנם אחר העיון לא נוכל למימר הכי דבאמת מוכח דלרבנן ל"מ העברת קולמוס גם כשהכתיבה הראשנה עודנה לחה. והוא ממה ששנינו במס' סופרים פ"ה הלכה ג' הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין וכתב יהוד' ולא נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם ר' יהוד' אומר יחזיר עליו את הקולמוס ויקדשנו א"ל אין זה מן המובחר ע"כ וא"כ הרי כ' התוס' במנחות ל': ד"ה ר' יוסי דמחיקה שייך למיתני בלח וגרירה ביבש ע"ש וא"כ מדקא' ת"ק מוחקו ע"כ מיירי כשהוא לח ואפ"ה פליגי רבנן על ר"י דקא' תקנתא דהעברת קולמס ומוכח ע"כ דס"ל לרבנן דגם כשהוא לח אין להכשיר ע"י העברת קולמס לשמה. ואיפשר דס"ל לרבנן שפיר משום חציצה ואי דלח אינו חוצץ ז"א די"ל דבדאיכא דיו הרבה גם לח חוצץ כמ"ש בתוס' זבחים ע"ח: גבי דלי שיש בו חלב דבדאיכא חלב הרבה לא מחלחלי מיא אע"ג שהוא לח ע"ש וא"כ הה"נ כשהדיו שלמטה הוא הרוב הוי שפיר חציצה ועפירש"י חגיגה כ': ד"ה ומנגב. וכיון שכן גם לראב"י דלדידי' הטעם דל"מ לרבנן הע"ק לשמה משום מנומר ל"ד המג"א הנ"ל ע"כ אנו צריכין למימר דגם כשהוא לח שייך מנומר:
אכן בגוף ד' המג"א הנ"ל כבר תמה הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב ושאר נו"כ הש"ע דהרי א' בגיטין נ"ד: דלא פסול מנומר אלא במעביר קולמס על הרבה אזכרות שנכתבו של"ש אבל בחדא אזכרה לא פסול מנומר וע"כ דטעמא דרבנן לראב"י הוא משום דאף דמהני כתב ע"ג כתב בכ"ז אין זה כבוד להשם מפני שכתיבה אחת היא של"ש. ונראה כיון דבאמת לראב"י גופי' לא ברירא לי' הא וקאמר בלשון דילמא לדיחויא בעלמא כמ"ש בפמ"ג הנ"ל וכיון שכן י"ל באם הי' להיפוך שנכתב מקודם לשמה והעביר קולמס של"ש לא מיפסל משום הכי דדוקא היכי דהכתיבה הראשנה הי' של"ש ונפסל אמרינן מספיקא דאין זה כבוד השם להכשירו ע"י הע"ק לשמה ולא נתקדש משא"כ כשהכתיבה הראשנה הי' לשמה וכבר נתקדש אין בידינו לפוסלו ע"י הע"ק של"ש מכח הך ספיקא דראב"י להוציא מקדושתו וכי"ב מצינו בעירובין לו. מספיקא לא נחתא עלי' קדושה מספיקא לא פקעה לי' קדושתי' מיני' ע"ש ומלבד זה באמת הסברא נותנת כן דכל דעיקר הכתיבה הי' של"ש אין זה כבוד להשם אם מתכשר ע"י הע"ק לשמה משא"כ כשעיקר הכתיבה הי' לשמה אין זה מגרעת בכבוד השם אם העביר עליו קולמס של"ש אחרי שעיקר הכתיבה הי' לשמה והעברת הקולמס בכה"ג שאין הכתב הב' מתקן הא ל"ח כתב כלל כנ"ל. אמנם אי משום הא עדיין יש לנו לחשוש לשי' שארי ראשונים ז"ל שאינם תופסים לתי' התוס' הנ"ל דהיכי שאין הכתב הב' מתקן ל"ח כתב והא דבשבת פטור בדיו ע"ג דיו הוא משום דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שנכתב כבר לא חשיב ע' חידושי הריטב"א גיטין י"ט. ולפי"ז כיון דכתב השני ג"כ כתב הוי א"כ שפיר י"ל דאין זה כבוד השם אחרי שמעורב בו גם כתיבה של"ש. ועוד יותר מזה יש בכאן מקום לחשוש דהרי כל הענין שמתירין להעביר בקולמס כשמתיישן הכתב ומתחיל לקפוץ מן הקלף אף על שמות הקדושים מבואר בתשו' מהרי"ל ותה"ד הובא בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רנ"ו דהוא משום דעדיין כשר הוא ואינו עושה עתה אלא להחזיקו הוי כהא דמחיצה ע"ג מחיצה בעירובין כ"ה. דמחיצה תחתונה עיקר ומש"ה אינו קונה בנכסי הגר ומ"מ לענין שבת אם אח"כ נבלעו המחיצות התחתונות מתכשרות בעליונות וה"ה בזה כיון שהכתב התחתון מתקלקל מתכשר בהעליון ע"ש וא"כ באורך הזמן כשתשאר הכתיבה העליונה לבדה הרי לא יהי' רק הכתיבה של"ש בלבד אמנם בכ"ז יש לסמוך להכשיר בנ"ד על מה שאמר הסופר קודם התיקון שכל התיקונים שיעשה בהאזכרות יהיו לשם קדושת השם דמבואר בט"ז יו"ד סי' רע"ד סק"א בשם הסמ"ג דגם בתחלת הכתיבה יכול לסמוך על זה היכי ששכח מלקדש השם. ואף שבנ"ד הי' כונה הפכיית כיון שהי' סובר שעומד בתיבת יהי' בכ"ז הי' נלפענ"ד לכאורה דהיכי שהתנה מתחלה שכל התיקונים של האזכרות יהיו לשם קדושת השם אף שמחשב אח"כ באיזה שם לשם תיבה אחרת ל"מ כיון שמתקן השם והוי העשי' מסתמא ע"ד תנאי הראשון ולא אתי המחשבה של עכשיו ומבטלת המעשה שהוא ע"ת הראשון. ויש לה"ר לזה לכאורה מריש זבחים ב': דקא' וזבחים בסתמא כשרין מנלן כו' אלא מהא דתנן כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם שלמים טעמא דאמר לשם פסח ולשם שלמים הא לשם פסח וסתמא כשר אלמא סתמא כלשמן דמי וכ' בתוס' שם וז"ל פי' בקונטרס דסוף שחיטה סתמא אשתחיט ותימא כיון דאמר בתחלת שחיטה לשם פסח וכי כל שעה יש לו לדבר עד שיגמר שחיטתו כו' ויש ליישב דאפי' את"ל לשם פסח וסתמא פסול אפ"ה א"צ לדבר כל שעה אלא שבתחלת שחיטה יאמר שעושה כל השחיטה לשם שחיטת פסח עכ"ל ולכאורה ילה"ק לפי"ז מנ"ל להש"ס למידק מהא דסתמא כשר דילמא לשם פסח ולשם שלמים היינו אף שאומר בתחלת השחיטה שתהי' כל השחיטה לשם פסח בכ"ז אם מחשב לבסוף גם לשם שלמים פסול הא סתמא כשר בכה"ג אבל לשם פסח וסתמא בשלא אמר מעיקרא שעושה כל השחיטה לשם פסח באמת פסול הוא. וע"כ מוכח מזה דפשיטא לי' להש"ס דכל שאמר מעיקרא שתהי' כל השחיטה שישחוט לשם פסח אף שחישב אח"כ בסוף לשם שלמים אינו פוסל. והנה אף אם נרצה לדחות ראי' זו ובאמת לא משמע הכי סוגיית הש"ס דפסחים נ"ט: ע"ש משום דכשמחשב אח"כ בפירוש לשם שלמים הרי חוזר מדיבורו הראשון. אכן בכ"ז בנ"ד שפיר יש להכשיר כיון דמעשיו מוכיחין שמתקן השם שהרי מעביר קולמס על אותיות השם שאינם דומין לתיבת יהי' וסותר מעשיו למחשבתו והוי כהא דא' ריש מנחות שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשיו מוכיחין עלי' לשום מחבת. חריבה לשום בלולה מעשיו מוכיחין עלי' שהוא חריבה ע"ש. ולבר מן כל דין הרי כיון שהוא הי' סובר בדעתו שעומד בתיקון תיבת יהי' ובאמת הי' מתקן השם וכיון דגם תיבת יהי' עכ"פ קדושת ס"ת יש בו הו"ל כהא דחטאת וכסבור שלמים וקא חשיב לשום שלמים דקיי"ל במנחות מ"ט. דעקירה בטעות ל"ש עקירה והה"נ הו"ל עקירה בטעות והרי הוא כתיקון סתמא דמהני תנאו הראשון שאמר שכל התיקונים של האזכרות יהיו לשם קדושת השם ועוד דהרי באמת מבואר בתוס' גיטין ל"ב: דאם כותב אדם ס"ת לשמה שוב א"י לחזור ולבטל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אפס דאם הי' יודע שהוא שם ויעביר בקולמס של"ש י"ל דמעשה האחרון מבטל מעשה הראשון משא"כ כשהי' בטעות בודאי א"י לבטל מה שכבר נכתב לשמה ומכ"ש בנ"ד שהסופר כבר העביר הקולמס בראשנה לשמה ול"ה צריך עוד להעברת הקולמס השניי' ומבואר בתוס' ב"ק ס"ו: ד"ה ועוצבא דהיכי דא"צ להמעשה לא חשיב שינוי מעשה ע"ש ובפרט שהסופר הלא אינו זוכר בבירור אם הי' דעתו אז על תיבת יהיו והרי בתשו' מים רבים סי' נ"ז נ"ח נ"ט מביא דיעות חלוקות אם הא שצריך לכוין בקדושת האזכרות לשמה הוי דאוריי' או דרבנן ועחי' הר"ן סנהדרין מ"ח ותשו' עבוה"ג סי' ס"ה ובפמ"ג א"ח סי' ל"ב בא"א ס"ק ל"ב. ומכ"ש היכי שאמר בתחלת התיקון שהתיקונים שיעשה יהי' לשם קדושת ס"ת אף שהא"ר סי' ל"ב משיג על הט"ז בשם הסמ"ג הנ"ל בכ"ז יודה דבכה"ג עכ"פ ל"ה רק דרבנן וגם עיקר דין שלנו שאנו מסתפקין בו מחמת ההע"ק של"ש גם למאן דפוסל הוא רק משום זא"ו דהוא ג"כ דרבנן עתוס' סוכה ר"פ לולב הגזול ומהרש"א שבת ק"ד: ותשו' שאגת ארי' סי' נו"ן. גם יש לצרף לסניף מה שבסוף הי' מתקן השם לשם קדושת השם וע' בספרי הר"ב ח"א סי' א' מה שפלפלתי אם מהני קידוש דבסוף ועט"ז א"ח סי' ל"ב סק"ו ופר"ח אה"ע סי' קנ"ה מ"ש בשם הרד"ך לענין כותב מקצת אות של"ש ומה שמפלפל בזה בתשו' מים רבים הנ"ל. וליתר שאת יצוה להסופר להעביר עוד הפעם בקולמס על השם הלז לשם קדושת השם והוא כשר בלי פקפוק דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |