הרי בשמים/א/קג
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד אשר דרש ממני להשיב לו נידן הנשים שיש להן שינים תותבות של כסף אם צריכות להסירן בשעת טבילה שלא יהיו חציצה וגם בענין שסותמין הנקבים שבשיניהם ע"י רופא במין דבק אם זה הוי חציצה או לא הנה בהשקפה ראשונה אמרתי להוכיח הדין הראשון מש"ס שבת ס"ה ע"א דאמרינן שם לענין שן תותבת דבשל כסף לד"ה מותר לצאת בו בשבת והלא אמרינן שם נ"ז ע"א דמה"ט לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן מפני שאמרו חכמים לא תטבול בהם עד שתרפם דילמא מתרמי להו טבילה של מצוה ושרי' לה ואתו לאתויינהו ד"א ברה"ר וא"כ לפי"ז איך מותרת לצאת בשן תותבת אי נימא דהוי חציצה לגבי טבילה האיכא ג"כ האי חששא ואמאי בשל כסף ד"ה מותר ומצאתי שהרגישו בזה האחרונים אמנם אחר העיון לפענ"ד אין מזה ראי' כלל לפמ"ש התוס' שם בר"פ דבדברים שהם עיקר מלבוש ליכא למיגזר דאפי' בחול אין דרך ללכת כלל ממקומו עד שילבישם אלא בדברים קטנים יש לחוש שאין מקפיד אם אינן עליו וא"כ בשן תותבת כיון שכל מגמת חפצה למלאות חסרון השינים ולכך היא הולכת בשינים של כסף שדומים לשאר שינים א"כ בזה בודאי ליכא למיחש דילמא תשא אותן בידה לביתה כיון דגנאי הוא לה ללכת מחוסרת שינים ולהכי אין להוכיח נמי מדרבי התיר במשנה שם בשן של זהב דלא חייש לדילמא מחייכי עלה ולא חייש דילמא מתרמי לה טבילה של מצוה כיון דנהי דמשונה היא משאר שיניים בכ"ז כיון שהיא הולכת בשן זה לתשלום השן החסר הוי' לגבה עיקר מלבוש ולא תשא אותו בידה לביתה והנה יסוד ההיתר בשן תותבת גבי טבילה שעליו בנו האחרונים הוא עפי"ד הבה"ג שהובא בש"ך יו"ד סי' קצ"ח ס"ק י"ד דכוחלת אם לרפואה ה"ז חוצץ ואם בשביל שתראה עיני' פורחת אינו חוצץ והיינו משום דכל לנאותו אינו חוצץ ובאמת צריך להבין מ"ש משירים נזמים וטבעות דפסקינן בש"ע סי' קצ"ח סכ"ג דאם הם מהודקין חוצצין אף שהם ג"כ לנוי הא התם פי' הראב"ד הטעם לפי שמקפדת להסירו בשעת לישה והוי מיעוט המקפיד וכן מבואר להדיא בהרא"ש ה' מקואות דחוטי צמר וחוטי פשתן ל"ה מיעוט שאינו מקפיד לפי שמקפדת להסירו בשעת חפיפה וכיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם וע' ש"ך סי' קצ"ח סק"א משא"כ בנ"ד בשן תותבת כיון שדעתה להשאר כן לעולם ואין דרכה להסירו בשום פעם ומה שמצטרכת איזה פעם להסירו לנקותו או כי ירפה מושב השן אין מיקרי בשביל זה מקפדת כמ"ש בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ע"ו ע"ש] הוי דומיא דאמרי' בסוף חגיגה כאן בצפוי עומד דכיון שאין עומד להסירו בטל לגבי עיקר והוי כגופו וכמו דמצינו בעירובין ע"ח ע"ב אבל לענין חציצה אי בטילי חייץ ואי לא לא חייץ ופירש"י וז"ל אי בטלי' להדיא ואמר לא שקילנא לי' מהכא בטיל ואי לא לא ע"כ וא"כ לפי זה אי אינו עתיד להנטל משם הוי כגוף הנדבק בו ודמיא לריבדא דכוסילתא בנדה ס"ז שכ' בפירש"י שם הטעם דתוך ג' ימים אינו חוצץ משום שאז רך הוא ונדבק בבשר והוי ממש כגופו ושעל כן נראה דלא יסתור היתר זה למ"ש הר"ן בסוכה פ' לולב הגזול דעד כאן ל"א סברא זו דכל לנאותו אינו חוצץ אלא גבי לולב דלית לן קרא לפסול בו חציצה ואינו אלא מדרבנן לכך אמרינן דכל לנאותו בטל לגבי לולב והרי הוא כאלו נוטל בו ממש אבל היכי דאיכא קרא לפסול חציצה כגון בטבילה דכתיב בי' ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בזה ל"א ההוא סברא דכל לנאותו אינו חוצץ וא"כ בנ"ד נהי דמיעוט המקפיד אינו אלא דרבנן מ"מ הא עיקר חציצה בטבילה הוי' דאורייתא [ומ"ש בריטב"א קידושין כ"ה ובפנ"י סוכה ז' דהא דבעי' בביה"ס ראוי לביאת מים משום דכל שא"ר לבילה בילה מעכבת בו ז"א אלא מדרבנן אינו מוסכם להלכה ע' נוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ד ובתניינא סי' קל"ה ובמק"א פלפלתי בזה באורך אכ"מ] וא"כ לא נאמרה סברא זו גבי חציצה דטבילה לד' הר"ן הנ"ל. אולם להאמור נכון דכל שאין דרכה להסירו משם בטל לגבי בשרה והוי כגופה דמהני עכ"פ שנימא בכי הא כל לנאותו אינו חוצץ בכ"מ. והר"ז דומה למ"ש הרא"ש במקואות פ"ט בשחרורית הנדבק בקומקום מבחוץ שאין אדם מקפיד עליו ודרכו בכך חשיב כדופן הכלי ואפי' בכולו אינה חוצצת ע"כ וזה שאמרו בש"ס יבמות ע"ח ע"ב גבי מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה דאף דאר"כ דרק רובו שאינו מקפיד אינו חוצץ מדאורייתא אבל כולו חוצץ מדאורייתא שאני עובר דהיינו רבותי' פי' והו"ל כגוף האם וה"נ בכל דבר שאין דעתו להסירו משם הוי כגוף הדבר הדבוק אליו. וראי' לדבר נראה מדברי הש"ס עירובין ק"ד ע"א בוזקין מלח ע"ג כבש במקדש בשביל שלא יחליקו ופריך שם ה"ד אי דקמבטלה קא מוסיף אבנין ואי דלא קא מבטלה הא הויא חציצה. ולכאורה מ"פ הא כל לנאותו אינו חוצץ אעכצ"ל דמשום דהתם פסול חציצה מה"ת לא מהני לן האי טעמא דלנאותו כדברי הר"ן הנ"ל והשתא פריך הכי אי דקמבטלה וכיון דקמבטלה הוי כגוף הרצפה ואז לא איכפת לן טעמא דחציצה דבכה"ג שאין דעתו להסירו משם הא הוי כגוף הדבר ובכי הא אמרינן בכ"מ לנאותו אינו חוצץ אפי' היכי דפסול חציצה מדאורייתא וכדברינו הנ"ל הא קמוסיף אבנין ואי דלא קמבטלה א"כ הדר איכא טעמא דחציצה עכ"פ נשמע מכלל דברינו דהיכי שאין דעתו להסירו משם אמרינן בכל מקום לנאותו אינו חוצץ וא"כ איכא שפיר בנ"ד ההיתר דכל לנאותו אינו חוצץ:
ונידן סתימת נקבי השינים שהוא לרפואה דמיא שפיר לכחול שע"ג העין דחוצץ ועד כאן לא התירו הפוסקים בענין הקאלטיני"ש אלא לפי שסכנה היא להסירם ובענין זה שיש סכנה להסירם לא חייץ כדמצינו בתוספתא הביאה הר"ש סוף מקואות הנכנס לו חץ בירכו ר' אומר אינו חוצץ וחכ"א ה"ז חוצץ בד"א בשל עץ אבל בשל מתכת ה"ז חוצץ וכ' הר"ש הטעם דבשל מתכת אינו חוצץ לפי שיש סכנה כשמסירו הוי דבר שאינו מקפיד ואינו חוצץ וע' באור זרוע ה' נדה סי' שס"ב שדן מזה לענין הקאלטני"ש אמנם בנ"ד שהוא לרפואה שאינה סכנה הלא אי לאו הרפואה בודאי גם היא היתה מקפדת על הדבק שלא יהי' בין השינים ורק כעת שיש לה כאב השינים היא מוכרחת ללכת בדבק הזה וכן שאר נשים שאין להן כאב השינים בודאי מקפידות שלא ימצא דבק כזה בין שיניהן בכה"ג בדאי חוצץ ולא מיקרי מועט שאינו מקפיד וראי' לזה נראה מדברי הש"ס שבת ק"כ ע"ב הרי שהי' שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחוץ כ' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל כו' האי גמ' ה"ד אי דמיהדק קא הוי חציצה אי לא מיהדק עיילי בי' מיא חציצה תיפוק לי' משום דיו בלחה ולכאורה קשה מאי פריך תיפוק לי' משום דיו הרי הד הוי מיעוט שאינו מקפיד דאדרבא הוא מקפיד שלא ימחה השם מעל בשרו כדי שלא יעבור על לא תעשון כן משא"כ הגמי הרי יסירנו משם אחר הטבילה הוי מיעוט המקפיד ושפיר חוצץ ובשלמא לשי' רש"י ז"ל בעירובין ד' ע"ב ובסוכה ז' דבבשרו אפי' מיעוט שאינו מקפיד חוצץ ניחא משא"כ לשיטת התוס' ודעימי' והכי קיי"ל דגם על בשרו מיעוט שאינו מקפיד אינו חוצץ שפיר קשה אעכצ"ל דזה לא הוי מיעוט שאינו מקפיד דהרי אי לאו שהי' שם בודאי הי' מקפיד שלא יהי' דיו על בשרו וכן שאר אנשים שאין להם שם על בשרם הם מקפידין שלא יבא דיו על בשרם ורק הוא ארי' הוא דרביע עליו איסור ל"ת כן ולא מיקרי בשביל זה מיעוט שאינו מקפיד עוד יש להביא ראי' מדברי הש"ס עירובין ק"ג ע"ב כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש אבל לא במדינה ושם בגמ' קאר"י ברי' דר"ח ל"ש אלא גמי אבל צלצול קטן הו' יתור בגדים ופריך ותיפוק לי' משום חציצה וקשה דאי נימא דכל היכי דלרפואה הוי מיעוט שאינו מקפיד א"כ הלא כ' בכפו"ת סוכה ל"ז די"ל בטעמא דרבא דס"ל בעירובין שם דבמקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת ושלא במקום בגדים גע"ג חוצצת פחות מגע"ג אין חוצצות דהיי"ט משום דבמקום בגדים אדם מקפיד עליו ובמיעוט המקפיד חוצץ אבל שלא במקום בגדים אין אדם מקפיד אלא בגע"ג אבל בפחות אין אדם מקפיד לפיכך ל"ה חציצה וא"כ מ"פ על הא דגמי דתיפוק לי' משום חציצה הלא גמי הוא מרפא שעל כן אסור במדינה משום דרפואה בשבת שבות היא א"כ דילמא ה"ט דהגמי אינו חוצץ כיון שהיא לרפואה הו' מיעוט שאינו מקפיד שאינו חוצץ וכמ"ש באמת הכפ"ת הנ"ל אליבא דרבא אלא ע"כ דכיון דאי לאו משום הרפואה הי' מקפיד שלא יהי' גמי על אצבעו מיקרי מקפיד וחוצץ ע"כ נראה בענין סתימת נקבי השינים שחוצץ דכל דבר שהוא רק משום רפואה ואין בו סכנה להסירו הויא חציצה:
והנה בענין חציצה דבית הסתרים ע' בב"י סי' קצ"ח דבאדם חציצה דביה"ס הויא חציצה אפי' כשהוא בלוע ובכלים לא. וזה כביר הקשה אותי הרב מוה' אהרן שמחה אבד"ק סאליצא נ"י ע"ד הרמב"ן הובא בנימוק"י פ' החולץ בגר שטבל קודם שמל א"ע כתב דמהני לי' הטבילה ע"ש שמביא ראי' ממעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה והקשה לפי"ד הב"י דבאדם הוי' חציצה דביה"ס חציצה אפי' בבלוע א"כ הלא הערלה עומד לחתוך והוי' חציצה דביה"ס והשבתי דמלבד דנוכל לומר דהרמב"ן יסבור כשי' הסמ"ג שהובא בב"י שם דגם באדם חציצה דביה"ס לא הוי חציצה לבר מן דין י"ל עפי"ד הר"ן בחי' חולין ע"ג ע"א גבי ידות הכלים שהן ארוכין ועתיד לקוצצן מטביל עד מקום המידה והקשה דליהוי מקום החתך חציצה וכן הקשו בתוס' שם ותי' כיון דבידו לקוצצן ואינו קוצץ א"כ מסתמא ניחא לי' שיהי' מחובר עד שעת הקציצה והוי מיעוט שאינו מקפיד דאינו חוצץ ע"ש ולפי"ז הה"נ נוכל לומר כן דכיון דבידו גם עתה למול א"ע ולא מל א"כ ניחא לי' שיהי' מחובר עוד עד שעת המילה הו"ל מיעוט שאינו מקפיד דאינו חוצץ. יותר לא ירשני הזמן להאריך דברי הדור"ש באהבה כה"י:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |