הרי בשמים/א/עז
|
< הקודם · הבא > |
רמב"ם פ"ה מה' בכורות ה' ט' אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית ה"ז פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה לאכלה לאכלה ולא לסחורה ואם תהי' חייבת בבכורה ה"ז משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית וכ' בהשגות הראב"ד א"א בגמ' מפרש משום דלאכלה א"ר ולא לשריפה וקא בעי לאקטורי אימורין ע"כ וכ' הכ"מ שבנוסחת הרמב"ם הי' כתוב לאכלה ולא לסחורה והקשה הלח"מ דא"כ היכי פריך מהא דהאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי כיון דאלו מיטמיא בת שריפה היא לאכלה א"ר ולא לשריפה ולדברי הרמב"ם הא הי' הגירסא בדברי ר"ח לאכלה ולא לסחורה ומ"פ לי' מהא וכ' דה"פ דכי היכי דדריש הכא לאכלה ולא לסחורה נדרוש נמי התם לאכלה ולא לשריפה ובאמת הוא תמוה דא"כ אמאי לא פריך נמי על ר"ח דלמה נקט מטעם ולא לסחורה היל"ל מטעם ולא לשריפה משום הקטרת האמורין דלשריפה קיימי וכן העיר הרי"ט אלגזי ז"ל. ונלפענ"ד דהנה בתוס' שם נתקשו בהא דא' בגמ' שם שא"ה דכתי' לדורותיכם חכ"ה כו' וליגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה והקשו התוס' נילף מעומר דעיקר לשריפה ואמרי' בפ' כל קרבנות שומרי ספיחין בשביעית היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופריך היכי מייתי עומר מפירות שביעית לאכלה א"ר ולא לשריפה ומשני א"ק לדורותיכם וליישב זה נראה דהנה לכאורה קשה מ"פ התם לאכלה א"ר ולא לשריפה ובמנחת עומר איכא קומץ שקרב לגבי מזבח הרי אמרינן בזבחים י"ג ע"ב ובכ"ד דאכילת מזבח שמה אכילה וא"כ היכי נוכל למעט מלאכלה דבר הנשרף ע"ג המזבח הרי ג"ז הוי בכלל אכילה שעל כן נראה עפי"מ דקיי"ל במשנה פסחים ע"ו ע"ב חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם כו' ולפי"ז פריך הש"ס הכי היכי מייתי עומר בשביעית הרי אי מיטמי בת שריפה היא כיון דאינו נאכל בטומאה ולאכלה א"ר ולא לשריפה דומיא דפריך בבכורות גבי עיסת שביעית כיון דאלו מיטמיא בת שריפה [ואף דמצינו בזבחים ל"א ע"א דאכילת אש של הדיוט מיקרי נמי אכילה דכתי' תאכלהו אש לא נופח ה"ד לענין פיגול בחישב עליו בלשון אכילה שתאכלהו אש למחר אבל לא נכלל בסתם אכילה דקרא רק אכילת מזבח ע' תוס' מנחות ז' ע"ב] ומשני ג"כ א"ק לדורותיכם כמו דמשני בעיסת שביעית אבל מטעם הקומץ שקרב ע"ג המזבח ליכא למעטי' משום דגם אכילת מזבח שמה אכילה והשתא מיושב קושית התוס' דלא הי' יכול למיגמר מעומר בשביעית כיון דגם התם עיקרו לאכילה והפירכא אינה אלא כי מיטמיא בת שריפה היא כמו בחלה אבל גם בהמת שביעית לענין בכורה שפיר גרסינן לאכלה ולא לסחורה דמטעם האימורין ליכא למיפטרי' משום לאכלה ולא לשריפה דכיון דהאמורין קריבין ע"ג המזבח הא אכילת מזבח שמה אכילה ולא היה יכול למיפרך על ר"ח דאמאי קא' משום ולא לסחורה ולא קא' משום לאכלה ולא לשריפה כקושי' הלח"מ הנ"ל דכיון דבזה ל"ה יכול למעט מלאכלה ולא לשריפה כיון דגם אכילת מזבח שמה אכילה כאמור וצודקת שפיר גירסת הרמב"ם ז"ל דגריס לאכלה ולא לסחורה:
והנה בש"ס בכורות הנ"ל על הא דקא משני התם שא"ה דכתיב לדורותיכם פירש"י וז"ל לדורותיכם כתי' בחלה משמע אפי' בשביעית וכתי' מראשית עריסותיכם וגו' ע"כ. ובתוספות יום טוב בפ"ט דשביעית תמה ע"ד רש"י הללו דלמה הוצרך להביא הך קרא דמראשית עריסותיכם כיון דמקרא דלדורותיכם דרשינן אפילו בשביעית והנה ר"ע מברטנורה שם כ' על המשנה דהאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה וז"ל דלא תימא אין חלה בשביעית משום דכתי' לאכלה ולא לשריפה וחלה אם נטמאת טעונה שריפה קמ"ל דראשית עריסותיכם אמרה תורה מאיזה עיסה שתהי' חלה תרימו עכ"ל וכ"כ הר"מ בפירוש המשניות שם והוא תמוה מדוע שינו את טעמם ממה שאמרו בגמ' מקרא דלדורותיכם. ונלפענ"ד בישוב כל זה עפי"מ דלכאורה קשה הרי קי"ל דמדאורייתא חלה אין לה שיעור ובהפרשת עיסה כל שהו נפקה העיסה מתורת טבל כמבואר בפ"ב דחלה וברמב"ם פ"ה מה' בכורים וא"כ אמאי נימא דעיסת שביעית לאו בת חיוב חלה היא כיון דאלו מיטמא בת שריפה היא הא אפשר להפריש כל שהוא וטומאת אוכלין הוא בכביצה א"כ לא תהי' בת שריפה אם תגע בה טומאה אמנם הא באמת דעת רש"י ז"ל בפסחים ל"ג ובכ"ד וכן דעת הרמב"ם בפ"ה מה' ט"א דרק לטמא אחרים בעינן כביצה אבל לטומאת עצמן בכ"ש א"כ אפי' אי יפריש כ"ש תהי' בת שריפה אם תטמא וכבר הרגיש בזה ברי"ט אלגזי על ה' חלה להרמב"ן ע"ש אמנם אכתי קשה דהא משנה ערוכה היא בפ"ב דחלה משנה ב' עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות וכן פסק הרשב"א בתשו' סי' תס"ד כסתמא דהאי משנה ואחריו החזיק בבית יוסף יו"ד סי' שכ"ט וכ' שכ"ד הרמב"ם ע"ש דלא כהרא"ש ה' חלה [ובחידושי הקשיתי ממשנה פ"ב דחלה הובאה בסוטה ל' ר"א אומר חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד ב' עיסות א' טהורה וא' טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף וחכמים אוסרין ומוקי שם בגמ' דפליגי אי חולין הטבולין לחלה כחלה דמי או לא וקשה הרי אפי' אי נימא חולין הטבולין לחלה כחלה דמי יוכל לעשות עיסה טהורה היינו של מי פירות שלא הוכשרה לקבל טומאה ויוכל שפיר להקיף ולא תקבל טומאה והא גם עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה כנ"ל ובחי' הארכתי ואכ"מ] ולפי"ז קשה מאי קא' שא"ה דכתי' לדורותיכם משמע אפי' בעיסת שביעית הלא שפיר משכחת עיסת שביעית שחייבת בחלה בעיסה שנילושה במי פירות ולא הוכשרה א"כ ל"ש למימר כיון דאלו מיטמיא בת שריפה היא דהא יכול להפריש כל שהו ואי דטומאת עצמן היא בכ"ש ז"א דהא כתבו התוס' בפסחים שם דאף דמקבל טומאה בפחות מכביצה מ"מ אין מקבל הכשר בפחות מכביצה ע"ש וע' בשעה"מ פ"ו מה' ברכות א"כ הא עיסה זו עדיין לא הוכשרה כיון שנילושה במ"פ והחלה שהופרשה אינה מקבלת הכשר כיון דפחות מכביצה לכ"ע אינה מקבלת הכשר ע"כ נלפענ"ד דמזה נזהר רש"י ז"ל וכ' וכתיב מראשית עריסותיכם דמשמע מאיזה עיסה שתהי' כמ"ש הר"ע והרמב"ם הנ"ל ור"ל דמשמע אפי' עיסה שנילושה במים ולא במי פירות ג"כ חייבת בחלה בעיסת שביעית ובזה שייך שפיר לחוש דילמא מיטמיא והויא בת שריפה וא"כ שפיר משמע מלדורותיכם דגזה"כ היא דעיסת שביעית חייבת בחלה וא"כ ע"כ אצטריך רש"י ז"ל להביא הקרא דעריסותיכם דמשמע מאיזו עיסה שתהיה דלולא האי קרא הו"א דליכא ראי' מלדורותיכם אפי' עיסת שביעית דהומ"ל דאינו חייב בעיסת שביעית רק עיסה שנילושה במ"פ ולכך הביא קרא דראשית עריסותיכם דמשמע מאיזו עיסה שתהי' אפי' לא נילושה רק במים ג"כ חייבת בחלה וא"ש ג"כ ד' הר"ע והרמב"ם הנ"ל דעיקר ההוכחה היא מקרא דמראשית עריסותיכם כנ"ל. ובמה שהקשה הרי"ט אלגזי שם בהא דקאר"ח דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה משום לאכלה ולא לשריפה ליתי עשה דבכור ולידחי העשה דלאכלה ולא לשריפה. לפענ"ד לק"מ דהוי דומיא דא' בכתובות מ' גבי עשה דולו תהי' לאשה כיון דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל לא אלים עשה זו לדחות את ל"ת וה"נ הא בידו למכור הבהמה לנכרי או להפקירה ולא תחול עלי' קדושת בכורה. וגם י"ל עפי"ד התוס' עירובין ק' דעשה דפשיעה אינה דוחה את ל"ת וה"נ אין עשה דבכור דוחה העשה דלאכלה ולא לשריפה אף שכ' הרשב"א הובא במ"ל פ"א מה' נערה בתולה דעשה דוחה לאו הבא מכ"ע עיי"ש הכא אינו דוחה מטעמי דאמרן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |