הרי בשמים/א/עו
|
< הקודם · הבא > |
- תשובה לחכם אחד
ע"ד מה שהקשה כ"ת בש"ס חולין ג' ע"ב ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתה כשירה והקשו התוס' במאי הוכשר הא קיי"ל דם קדשים אינו מכשיר וע"ז הקשה כבודו נימא דאתיא כר"ש לקמן ל"ג דשחיטה מכשרת:
הנה נלפענ"ד דלק"מ עפי"מ דמשמע לקמן ל"ו ע"ב וכ"כ התוס' להדי' לקמן ע"ג ע"ב ד"ה הוכשרו בדמים דמאוריית' לא מכשרה שחיטה לר"ש רק מדרבנן וא"כ הא כתב רש"י ז"ל בשמעתין דלכך בחולין שנעשו עטה"ק שוחט לכתחלה בסכין ארוכה כדמוקי רבב"ע האי דהכל שוחטין לכתחלה בחולין שנעשו עטה"ק ובמוקדשין אסור לכתחלה משום דחולין שנעשו עטה"ק אינו רק מדרבנן ולכך לא חיישינן שמא יגע בבשר משא"כ מוקדשין דהוא מדאוריית' חיישינן לכתחלה שמא יגע בבשר א"כ אי נימא דבמוקדשין ההכשר הוא בשחיטה וכיון דהכשר דשחיטה אינו רק מדרבנן א"כ תיהדר קושי' לדוכתה מ"ש טמא במוקדשין מחולין שנעשו עטה"ק ולכך לא מצי התוס' לשנויי הכי והוא פשוט וברור. ולפענ"ד אפשר ליישב קושי' התוס' ע"ד החידוד דהנה לכאורה קשה למה אמר במוקדשין הטעם שמא יגע בבשר ולא קא' שמא יגע בדם דהרי שמואל ס"ל בפסחים ט"ז ע"א משקי בי מטבחייא דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן אפי' לאחר עדות יוסף בן יועזר על משקי מטבחייא דכאן א"כ אמאי לא ניחוש שמא יגע בדם העומד לזריקה אולם באמת לק"מ דהא אמרינן בכמה דוכתי דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה וא"כ אמאי אמרינן אי ליתי' קמן דנישיילי' שיאמר ברי לי שלא נגעתי וליכא אחרים רואין ל"מ כיון דלא נודע שנגע א"כ אפי' אי יודע אח"כ שטימא את הדם הא דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה. ולפי"ז הא מבואר בתוס' פסחים י"ז ריש ע"ב ד"ה אבל דם לא דהא דדם קדשים אינו מכשיר הוא רק בזבח כשר כיון דאינו נשפך כמים אינו מכשיר אבל דם זבח שנפסל הוי נשפך כמים ומכשיר ומבואר בצל"ח בחי' שם סי' פ"ו דדם זבח שנפסל לא הוי אפי' בכלל משקי בי מטבחייא דלא דמי למים של מטבחייא שראויים לתשמיש הקדשים וצריכים הם לתשמיש הקדשים לא גזרו עליהם טומאה בשביל הפסד קדשים אבל דם שנפסל לא חשו עליו והרי הוא בכלל שאר משקה וכתב שם עוד שלפי"ז אם נטמא הבשר והחלב כיון שלכתחלה לא יזרוק הדם אף שאם זרק הורצה מ"מ כיון דלכתחלה לא יזרוק ל"ה בכלל משקי מטבחייא ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל דחיישינן שמא יגע בבשר וגם בדם וכיון דהדם נטמא הא אינו ראוי לזריקה לכתחלה א"כ הוי דם זבח שנפסל והוי נשפך כמים וגם אינו בכלל משקי מטבחייא כנ"ל א"כ שפיר מכשיר הדם להבשר ומקבל הבשר טומאה מחמת הכשר הדם. ובשלמא בפסחים כ' ע"א גבי מחט שנמצאת בבשר פריך שפיר האי בשר דאתכשר במאי אי בדם הא דם קדשים אינו מכשיר כיון דשם בודאי לא נטמא הדם משום שנמצאת המחט תחובה בבשר פנימה ולא היתה אצל הדם א"כ ההוא דם ראוי לזריקה ואינו נשפך כמים ופריך שפיר הא דם קדשים אינו מכשיר משא"כ הכא שפיר אפשר לשנויי כנ"ל דהכשר הבשר הוא משום הדם. עוד אפשר לכאורה בישוב קושי' התוס' הנ"ל עפמ"ש הפנ"י בחידושיו לפסחים י"ז ע"ב דהא דדם קדשים אינו מכשיר היינו דוקא אותו הדם שנתקבל בכלי אבל שאר דם ודאי נשפך כמים ומכשיר א"כ אפשר הבשר להתכשר בשאר הדם דהא בשעת שחיטה ד' מיני דמים יוצאין (ע' כריתות כ"ג ע"א ובפירש"י פסחים כ"ב ע"ב) ואינו כשר לזריקה אלא דם הנפש וא"כ הבשר מוכשר בשאר הדם [ואף דדם התמצית אינו מכשר כדאי' חולין ל"ו מ"מ הא גם דם הנפש א"א שיתקבל כולו שלא ישאר מאומה א"כ ההיא טיפה שלא נתקבל מכשיר ועוד לפי"מ דס"ל לר"י במשנה כריתות כ' ע"ב ר"פ דם שחיטה דחייב כרת בדם התמצית א"כ כיון דס"ל דקרוי דם לענין כרת ה"ה דדם התמצית קרוי דם לענין הכשר וכן מסתפק בזה בס' ערוך לנר בחי' כריתות כ"ב ע"א ע"ש) אמנם הא מבואר בפנ"י דעכ"פ ממשקי מטבחייא לא נפיק שלא כד' הצלח הנ"ל דאפי' משקי מטבחייא ל"ה. אולם הא כ' התוס' בפסחים כ' ע"א ד"ה לא דיין דטעמא דמשקי בית מטבחייא אין מכשירין משום דס"ל דתלושין אין מכשירי' דדריש יטמא דכתיב גבי משקין יטמא ממש ולא הכשר וליכא אלא חד קר' בהכשר וס"ל לאוקמי טפי במחוברין מבתלושין ע"ש וא"כ הא שם ט"ז ע"א פריך ותלושין מי מכשירין והאריב"ח כו' ופירש"י אמים הוא דמתמה משום דמים תלושין לא חשיבי אבל אשאר משקין לא מתמה דכולהו תלושין נינהו ע"ש במהרש"א וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל דנוכל לומר דהבשר אתכשר בשאר הדם שאינו מתקבל בכלי ונשפך כמים ומכשיר ואי דהוי עכ"פ משקי מטבחייא ז"א דהא הטעם דמשקה מטבחייא אינו מכשיר משום דהוי תלושין וזה שייך במים אבל בדם שפיר מכשיר דבשאר משקין ליכא למ"ד דיפסול תלושין והא דלא קא' התם גבי מחט שנמצא בבשר קודש דאתכשר בשאר דם שלא נתקבל בכלי נוכל לומר דקאי לר"פ רס"ל התם י"ז פ"ב דמשקי בית מטבחייא הלכתא גמירי לה דדכן וה"ה הא דאין מכשירין הלכה למ"מ וכמבואר ברמב"ם פ"י מה' ט"א ה' י'. וא"כ לא מטעם תלושין אתי עלה ואינו מכשיר גם שארי דמים מטעם משקי מטבחייא שהוא הללמ"מ [והא דכ' התוס' הנ"ל שם הטעם משום תלושין באמת צ"ע וי"ל דקאי התם למ"ד בחולין קי"ח דאין יד להכשר א"כ נהי דהביה"ש הוכשר מדם שלא נתקבל בכלי אבל שאר הבשר שנמצא שם המחט במאי אתכשר הלא אין יד להכשר] עכ"פ קושיית התוס' הנ"ל מיושבת שפיר דהכא קאזיל אליבא דשמואל דדריש יטמא דכתיב גבי משקין יטמא ממש ולא הכשר ולדידי' תלושין אין מכשירין וזהו הטעם לדידי' דמשקי מטבחייא אין מכשירין דמוקי לקרא במחוברין דוקא כנ"ל וזה שייך רק במים ולא בדם וא"כ שאר דם שלא נתקבל בכלי לדידי' שפיר מכשיר והנה בפסחים שם גבי מחט שנמצא בבשר קודש משני כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' ופירש"י וא"א שלא יפול מן המשקה על הבשר כל שהוא בשעת הפשט וכ' התוס' ע"ז ואין נראה דא"כ הו"ל תלושין ותלושין לא מכשירין כיון דדריש שמואל יטמא ממש ליכא אלא חד קרא בהכשר וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקט והעבירה בנהר משום דבעי הכשר מן הנהר שהוא מחובר דע"י העור הוכשר הבשר דבהעור והרוטב פליגי אי יש יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים עכ"ל ולפענ"ד יש לתמוה מדברי הש"ס חולין קכ"ח ע"א אר"י כך הי' ר"ע שונה חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה וא"צ הכשר שכבר הוכשר בשחיטה אמרתי לפניו למדתנו רבינו עולשין שלקטן והדיחן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות הכשר שני וחזר ר"ע להיות שונה כר"י ע"ש הרי דההכשר שקודם שנעשה אוכל ל"מ אח"כ וא"כ אפי' עדיין משקה טופח אחר שחיטה עכ"פ כיון דמחיים לא הי' מהני ההכשר להבשר במה שהעבירה בנהר דלאו בר קבולי טומאה הוא א"כ אחר שחיטה שנעשה אוכל הא צריך הכשר שני והא דעדיין משקה טופח עלי' ל"מ כיון דהו"ל תלושין לדעת התוס' דלשמואל תלושין אין מכשירין וצע"כ:
ועפ"י דברי התוס' האלה שכתבו דהא אי מים תלושין מכשירין או לא תלוי בפלוגתא דרב ושמואל דלשמואל דליכא אלא חד קרא בהכשר ולכך תלושין אין מכשירין דמוקי לה דוקא במחוברין ולרב איכא תרי קראי להכשר ומוקי חד במחוברין וחד בתלושין ולכך גם תלושין מכשירין ע"ש בצל"ח. עם זה נראה לי ליישב דברי הטו"ז ביו"ד סי' ס"ט שהקשה שם על הרמ"א שכתב דהדחה ראשונה אסור להדיח במי פירות והקשה מדברי התוס' חולין ל"ג ע"א שכ' על המשנה שם השוחט בהמה חי' ועוף ולא יצא מהן דם כשרין ונאכלין בידים מסואבות וכ' התוס' דלכך לא הוכשר בהדחה דמיירי בהודח במי פירות ואי איתא דהדחה ראשונה אסור להדיח במ"פ א"כ אכתי קשה דהא הוכשר בהדחה ראשונה והביא בשם יש מי שתירץ דתוס' ס"ל דלא הי' צריך להדחה ראשונה דס"ל טעם הדחה ראשונה משום דם שע"פ הבשר וכאן אין דם שהרי לא הוכשר והט"ז דחה דבריו דאין שום דם מכשיר אלא דם שחיטה ותמה בס' ישועות יעקב על דבריו דהרי הש"ס קא' שם ממאי דבחולין עסקינין דילמא בקדשים וקא' דאילו בקדשים מאי איריא שלא יצא מהן דם אפי' כי יצא נמי אינו מוכשר דדם קדשים אינו מכשיר ולפי"ז קשה דילמא לכך נקט לא יצא מהן דם דאם יצא מהן דם שוב צריך הדחה ראשונה משום דם ואף שאין הדם מכשיר מ"מ מי הדחה מכשירין ותמה מאד על הט"ז שלא הרגיש בתמי' זו. ולהנ"ל אפשר לומר דהא באמת קשה מאי הקשו התוס' שהוכשר בהדחה דהא מים תלושין אין מכשירין ועכצ"ל דקושייתם הוא דא"כ תקשי לרב דס"ל תלושין מכשירין וסתם משנה ע"כ מיתוקמא אליבא דכ"ע א"כ לפי"ז אזדא תמיהת הישיע"ק הנ"ל דשפיר פריך בגמ' שם כי יצא מהן דם נמי ואי דנימא דלכך קתני לא יצא מהן דם דאי יצא דם הא בעי הדחה והוכשר בהדחה ז"א דא"כ ע"כ שמעינן מהאי מתניתין דתלושין מכשירין דאל"ה לא הוכשר בהדחה ול"ל לא יצא מהן דם וא"כ תקשי לשמואל דס"ל תלושין אין מכשירין ואין כאן תמי' על הטו"ז בזה. והנה לכאורה אפשר להקשות שם בסוגיא דמחט שנמצא בבשר דפריך האי בשר דאתכשר במאי אמאי לא משני דאתיא כר"ש דשחיטה מכשרת אולם באמת לק"מ דהגמ' שם רוצה לאוקמי המשנה דעדיות אליבא דהלכתא דבאמת אין הלכה כר"ש בזה ולכך משני בשהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי' אמנם הא קשיא לי ע"ד התוס' חולין הנ"ל שהקשו האיך משכחת הא דנאכלין בידים מסואבות הא הוכשר בהדחה והוצרכו לדחוק לצלי או במ"פ הרי לפי"ד הר"י בתוס' פסחים ל"ג ע"ב ד"ה לאימת שכ' דאע"ג דאוכל מקבל טומאה במשהו מ"מ אינו מקבל הכשר בפחות מכביצה וא"כ משכחת שפיר כשהבשר נחתך לחתיכות פחות פחות מכביצה ולא אתכשרי בהדחה ואף שנוגעין זב"ז לא מצטרפי כמבואר בתוס' חולין קי"ח ע"ב ד"ה אין יד כו' ובשלמא לדברי התוס' כריתות י"ג ע"א דמדרבנן מקבל הכשר אפי' בפחות מכביצה ניחא אולם לדברי המהרש"א ז"ל בפסחים שם שכ' דאפי' מדרבנן לא מקבל הכשר בפחות מכביצה צ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |