הרי בשמים/א/ס
|
< הקודם · הבא > |
בעזהש"י יום ה' ך' מרחשוין תר"מ לפ"ק סטריא.
- ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב הגדול המופלג החריף חכם ונבון כש"ת מו"ה נפתלי גאטליב אבד"ק קומפלינג כעת דומ"ץ דק' יאס יצ"ו:
מכתבו הגיעני ולמען הפק רצונו אחוש ולא אתמהמה להשיבו בדבר נגיד א' מק' אשר הביא את בתו במסורת ברית החיתון עם בחור א' מק' פלוני וכעת נפק עליו קלא דלא פסיק שהוא דר עם נכרית ויש לו ולד ממנה ר"ל וע"כ הכלה ממאנת להחזיק עוד בכנף הקשר עם המנוול הלזה ובא אבי הכלה לפני הבד"צ דקהלתכם וערכתם מכתב להרב אבד"ק פלוני שיזמין הבחור הזה לק' יאס לד"ת וקבעתם לו זמן וכן עשה והזמינו לד"ת שיקריב משפטו עם הכלה ואבי' לפני הבד"צ דק' יאס וכן עשיתם איזו פעמים והוא סירב ולא בא ועי"ז נתתם מכתב ביד אבי הכלה לאות כי ניתק הקשר והרשות בידו לעשות שידוך אחר ובכל זאת אחרי אשר ראיתם שאא"ז הגאון האמיתי אבד"ק סטאניסלאב שליט"א בספרו היקר שו"ת בר ליואי דעתו הגדולה נוטה שהצד שרוצה לנתק הקשר מיקרי תובע ומחייב לילך ולדון במקומו של הצד המקיים פקדתם על אבי הכלה לעמוד לדין עמו בק' פלוני ושמע לקולכם ושלח איש עתי עם כו"ה לעמוד את הבחור הנ"ל למשפט לתרע בי דינא דק' פלוני והקשה ערפו ג"כ בשם ושלחו אחריו ג"פ וסירב מלבא וניתן בידו כתב סירוב ועתה נפשו בשאלתו אם יש עוד ממש בהקשר הלז עפ"י דתוה"ק:
הנה אראה ראשית לי לחקור בדין זה מי מהצדדים מיקרי תובע בכה"ג שיהי' מחויב לילך אחר הנתבע ולכאורה אפשר לומר דכיון דגוף הקנין שישאו זא"ז הא באמת ל"מ מפני שהוא קנין אתן ואין חיוב עליו אלא מחמת הבושת ולכן הוא פטור אם נותן את הקנס כמו שהאריך בזה הב"ש בסי' נ"א סק"י ע"ש וע' בח"מ סי' רמ"ג ס"ז בהג"ה א"כ הא הקנס אינו מתחייב רק כשיעשה שידוך אחר ואז יהי' הצד השני התובע ויהי' מחויב לדון במקום הצד שביטל השידוך ושיוכל הצד השני לכופו שלא יעשה שידוך אחר זה לא שמענו ואי בשביל החרם הנה באמת דעת הסמ"ע בסי' רמ"ה דאם נותן הקנס הוא פטור מהחרם אף שכתוב בתנאים בפירוש והקנס לא יפטור את החרם ואפי' להטו"ז ביו"ד סי' רל"ו שפוסק דמ"מ צריך התרה הנה באמת דעת הרבה פוסקים דא"י הב"ד לכוף למי שעובר על החרם רק דמיקרי עבריינא ואפי' למה שנראה מדברי הב"ש הנ"ל דהרשות ביד ב"ד לכופו עכ"פ אם הבת ממאנת הא האב פטור מקנס כמבואר בתשו' הרשב"א הובא בפוסקים באה"ע סי' נ' משום דאונס רחמנא פטרי' דכי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה עד שיפייסה שתרצה והכי אמרינן בגיטין ל' ע"א בההוא דאמר אי לא פייסינא לה עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה וקא' שם לא"ד דאטו תרקבא דדינרי בעי למיתב לה ע"ש ואף דבתשו' הרשב"א שם מסיים הלב יודע אם לעקל כו' היינו בענין שממאנת בסתם ואינה נותנת אמתלא מבוררת וחיישינן שמא האב הגורם בדבר שתמאן אמנם בנ"ד שלפי מכתב כ"ת כבר נגלה ערות הבחור הזה בקהל וישיחו בו יושבי שער וגלוי ומפורסם לכל הנבלה אשר עושה אין לך אמתלא מבוררת גדולה מזו דבכה"ג הוי כאלו הב"ד ראו ויודעין מזה. כדמצינו בתוס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה לנדותה שהקשו דהא גר צריך שלשה משפט כתיב בי' ותי' בשם י"מ דכיון דידוע לכל שטבלה כאלו עומדים שם דמי ע"ש הרי דבדבר הגלוי לכל הוי כאלו הב"ד עמדו אצל הדבר הזה וראו בעיניהם והה"נ בנ"ד. וע' בשו"ת תפארת צבי מש"ב הגאון מהמברוג ז"ל חאה"ע סי' ע"ח שכ' ג"כ בפשיטות דאין הצד שרוצה לבטל השידוך מיקרי תובע שיהי' מחויב להגיש משפטו לפני הב"ד שבמקום הצד הב' ע"ש וא"כ לפי"ז גם בג"פ הראשונים שהרב דק' פ' הזמינו שילך לדין בק' יאסי והוא סירב מלעמוד לד"ת הי' דינו כמסרב ואף שלא הוזמן מהב"ד דק' יאס רק מהרב דק' פ' שידון א"ע בק' יאסי הנה גם באופן זה הויא הזמנה כדמצינו בש"ס ב"ק ט"ו ע"ב דאע"ג דאין דנין דיני קנסות בבבל מ"מ אי אמר קבעו לי זימנא דאזלינא לארעא דישראל קבעינן לי' ואי לא אזיל משמתינן לי' ע"ש א"כ חזינן עוד גדולה מזו דאע"ג דדייני בבל א"י לדון דיני קנסות משום דליכא סמוכין אפ"ה אם הזמינוהו דייני בבל שילך לדון לפני הסמוכין שבא"י הוי' הזמנה ואי לא אזיל כתבינן פתיחא עלי' וע' בש"ך ח"מ סי' י"א סק"א שכ' בשם מהרש"ל דבמקומות שאין שם ב"ד אי תבע אדם לחבירו ממון והנתבע אומר הביא לי הזמנה ממקום שיש ב"ד ואז אלך עמך שיכולין בני עירו לקבוע לו זמן ע"ש אפס דלכאורה קשיא לי ע"ז מש"ס סנהדרין ס"פ זה בורר שלחו לי' למר עוקבא לדזיו לי' כבר בתי' שלם עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמי' אחי העביר עלי את הדרך אמרו לו השיאוהו ויראה פנינו בטבריא הא גופה קשיא אמרת אמרו לו אלמא דיינוה אתון השיאוהו ויראה פנינו בטברי' אלמ' שדרוהו הכא כו' ר"א אמר דיני קנסות הוי ובבבל לא דייני דיני קנסות והא דשלחו לי' הכי כדי לחלוק כבוד למר עוקבא וקשה דלמאי אצטריך לי' לומר כדי לחלוק כבוד למר עוקבא דילמא קא"ל השיאוהו היינו שיקבעו לי' זימנא דהא אע"ג דבבבל לא דייני דיני קנסות מ"מ יוכלו להזמינו שידון לפני דייני א"י כנ"ל וא"כ אמרי שפיר השיאוהו היינו הזמינוהו שיראה פנינו בטבריא וידון כאן אמנם י"ל דלא הי' נראה לו לר"א שיהי' מכוון בלשון השיאוהו הזמנה ועדיפא מיני' קאמר שהוא כדי לחלק כבוד למר עוקבא עכ"פ בנ"ד בודאי היתה מועלת ההזמנה של הרב דק' פ' שידון בק' יאס וכיון שמיאן ללכת יש לו דין מסרב והמעיין בתשובת אא"ז הגאון המובהק שיחי' יראה שלא החליט לחייב הצד שרוצה לבטל השידוך לילך למקום הצד השני לדין מטעם שנקרא תובע בלחוד רק בצירוף הטעם שהי' דרין שם שניהם תחלה כשהתחתנו א"ע והשלישו שם הנדוניא ומביא שם בשם הכנה"ג ח"מ סי' י"ד דיכולין הב"ד שהם במקום שהי' בתחלה דרין שם להכריח אפי' להנתבע למקום התובע וגם לא הי' שם טענה מבוררת להמיאון שמיאנו בהשידוך:
והנה ראיתי בתשובת א"ז הגאון האמיתי נ"י הנ"ל שרצה להביא ראי' דאותו האיש שרוצה לפטור א"ע מהחרם הרבוץ עליו מיקרי תובע מש"ס קידושין ע' ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא א"ל הבו לי בישרא א"ל נטר עד דשקיל לשמעי' דר"י בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהוד' בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלי א"ל לר"י שמתי' אמרי רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עלי' דעבדא הוא אזל ההוא אזמני' לדינא לקמי' דר"נ אייתי פיתקא דהזמנה כו' והקשה לפי"ד הפוסקים דרק התובע יכול לכוף את הנתבע לילך לב"ד הגדול אבל לא הנתבע וא"כ איך כפה ר"ל את ר"י שהי' מפומבדית' ושלח לי' פיתקא דאזמניתא שיבא לנהרדעא לדון לפניו עם ההוא גברא הרי אף שר"נ דין ב"ד הגדול הי' לו שהי' חתנא דבי נשיאה מ"מ הא ההוא גברא בעי למיפטר א"ע מהשמתא והלא אין הנתבע יכול לכוף את התובע לילך לב"ד הגדול א"ו שזה שמוטל עליו החרם ועליו לברר אם חל עליו השמתא או לא זה מיקרי תובע ויכול לכוף את שכנגדו לילך עמו לב"ד הגדול ולפענ"ד י"ל דאין משם ראי' דאיכא למימר מה שהזמינו ר"נ לבא לפניו לדין הוא כיון שר"י הי' ראש בפומבדיתא וכל בני העיר הי' כפופים תחתיו לכן לא היו כשרים דייני עירו למידייני' מפאת שהי' יכול לטעון שחושש שלא יסתתמו טענותיו כמבואר בשו"ת עבוה"ג סי' מ"ז דהיכי שהתובע טוען שלבו נוקפו לדון בעירו של הנתבע שלא יסתתמו טענותיו מחויב הנתבע לילך למקום התובע ע"ש וע' ברמ"א סי' י"ד דמי שהוא מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותו לדון בעיר אחרת אפי' לב"ד קטן מהב"ד שבעירו ומכ"ש ר"י שבני עירו הי' יראים מלפניו יראת הכבוד ולא הי' יכול לדון עמו בעירו ולכך הי' מזמינו ר"נ לבא לפניו ועוד היכי נוכל למימר הכי הר' מבואר בראשונים דלהכי כל התובעים מצו כייפי למיזל לב"ד הגדול אפי' בנגזל וניזק אף דל"ש בהו הטעם דאמרינן בסנהדרין ל"א משום דעבד לוה לאיש מלוה מ"מ י"ל טעם אחר דבשלמא התובע לא יוציא מעותיו בחנם שהרי גם אם יזכה בדין אין שכנגדו מחויב להחזיר לו ההוצאה אבל להנתבע אין שומעין לפי שמה שרוצה לפזר מעות הוא כמערים כדי לפטור א"ע מהמלוה ע' בתוס' ב"ק קי"ב ע"ב ד"ה מצי טעין כו' ובמרדכי פ' ז"ב וא"כ לפי"ז באין התובע עושה הוצאה כגון שיש לו בלא"ה דרך לשם גם התובע לא מצי כייף להנתבע לילך לב"ד הגדול וכן מפורש בב"י סי' י"ד בשם תשו' הרשב"א ובסמ"ע שם סק"ח בשם הרמב"ן וע' בקצוה"ח שם וא"כ הא ההוא גברא מנהרדעא הי' ובלא"ה הלך לנהרדעא וא"כ אף לפי סברת א"ז הגאון נ"י שהוא מיקרי תובע לא הי' יכול להזמינו וכן מ"ש אח"כ א"ז הגאון הנ"ל לדחות דאדרב' ההוא גברא דאזמני' לר"י לדינא הוא משום שקראו עבד וקיי"ל כל הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי וא"כ ההוא גברא התובע לא הי' צריך לזה דהא כיון שלפי דעתו שלא הי' חייב נדוי הא קיי"ל במ"ק י"ז ע"א דהמנדה למי שאינו חייב נדוי איהו גופי' בר נדוי ההוא וא"כ הי' ההוא גברא התובע. אולם באמת נלפענ"ד דהתם לאו מדין ב"ד הגדול קאתינן עלה רק דההוא גברא תבע עלבונו לפני ר"נ והזמינו לדין כיון שלא הי' דייני עירו כשרים למידייני' כנ"ל וע' בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' צ"ב בהג"ה דלענין החרם הוי הב"ד הבע"ד ע"ש ובעיקר ראיית א"ז הגאון נ"י מש"ס קידושין הנ"ל הרגיש בזה בשו"ת הרשב"ש סי' ת"כ להוכיח מכאן דגם בשארי ענינים בטענות בזיונות וכדומה הי' שולחין פתקא דאזמנותא והי' דין המסרב כמו בטענות ממון ע"ש עכ"פ בנ"ד הדין ברור שהרשות ביד הב"ד דק' יאס ליתן רשות לאבי הכלה לנתק הקשר ולשדך את בתו לאיש אחר מטעמי דאמרן. וע' בב"י סי' שפ"ח בשם שו"ת הרשב"א דבכה"ג ששלחו אחריו ולא בא דנין את האדם שלא בפניו. ובזה הנני ידידו דורש"ת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |