הרי בשמים/א/נט
|
< הקודם · הבא > |
לק' גלינ
בעזהש"י יום ד' ח"י למב"י תר"מ לפ"ק סטריא.
- לה"ה המופלג ושנון מו"ה נחמי' אליעזר באסעכיס נ"י.
מכתבו הגיעני אדמהו אכנהו ולא ידעתיו. אפס להפצרת מח' יד"נ הגביר החריף מו"ה מנחם מאניס נ"י מק' אשר העתיר בי ויפק רצון ממני להשיבו אך בקיצור נמרץ לפי מסת הפנאי:
בדבר קושי' הפלתי בסי' ס"ב בש"ס פסחים כ"ב ע"ב דפריך והרי אבמ"ה דרחמנ' אמר לא תאכל הנפש עם הבשר ותני' ר"נ אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבמ"ה לב"נ ת"ל לפ"ע לא תתן מכשול הא לכלבים שרי והקשה לפי"מ דא' בחולין דחכמים דר"י ס"ל דאין אבמ"ה נוהג בטמאה דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר מי שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו כו' ומסקינן בגמ' שם הנ"מ לישראל אבל לב"נ ד"ה מוזהר על הטמאין כטהורין וא"כ דילמ' ר"נ מיירי מאבמ"ה של טמאה דאין ישראל מוזהר עליו משום אבמ"ה ושרי לי' בהנאה רק דאסור ליתן לב"נ משום לפ"ע כיון דלב"נ אסור בטמאה ומ"ש מעלתו בישוב קושי' זו כבר קדמו בס' אור חדש וכן בחידושי רע"א על פסחים שם וגם אנכי בעניי הארכתי כבר ליישב קושי' זו באופנים שונים ואך למען לא אשים פניו ריקם שמתי עיוני עוד הפעם ליישב קושי' זו עוד באופן אחר דהנה לכאורה אפשר לומר כיון דהשת' עדיין לא ידע הש"ס דטמאה מותר בהנאה מדכתיב גבי שרצים לכם א"כ י"ל דלא הי' יכול לאוקמי בטמאה דגם בטמאה אסור בהנאה משם שנאמר בשרצים לא יאכל אולם אכתי קשה דהרי קיי"ל באבמ"ה אסור במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית א"כ האיסור דטמאה ליכ' רק על האיסור דבגידין ועצמות ליכ' טעם טמא וא"כ ליכ' שיעור' וע' בצל"ח דגם לענין הנאה בעינן שיעור' וא"כ הדרק"ל. אמנם י"ל דהנה מבואר בפירש"י ז"ל בחולין ק"ב סוף ע"א דלהכי אמרינן דסגי באבמ"ה במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית מדפלגינהו רחמנ' לאבמ"ה ובמה"ח ולא כתבם בחד לאו ע"כ לאורויי דמיחייב אאבר אע"ג דאין שיעור בשר ואבשר אעפ"י שאין שיעור אבר ע"ש ולפי"ז התינח למאי דידעינן דאבמ"ה מותר בהנאה וקשה אי בעינן באבר שיעור בשר בלא"ה חייב משום בשר מה"ח וע"כ דחייב במשהו בשר אבל השת' דס"ד דאבמה"ח אסור א"כ שפיר בעי כזית בשר דאכילה כתיב בי' ואי דא"כ ל"ל לאיחיובי משום אבמ"ה הא בלא"ה חייב משום בשר מה"ח ז"א דמשום במה"ח הא הוי מותר בהנאה כיון דיליף מובשר בשדה טריפה ל"ת ושם פרטה התורה היתר הנאה לכלב תשליכון אותו ולכך אצטריך לכתוב קרא מיוחד על אבמ"ה להורות דאסור בהנאה וא"כ שפיר באבמ"ה בעי כזית וא"כ ליכ' לאוקמי בטמאה דהא כיון דאכתי לא ידעינן היתר הנאה בטמאה הא אסור בהנאה משום טמאה ואי דטמאה הוי ח"ש ז"א דהא השת' דס"ד דאבמ"ה אסור בהנאה הא בעי כזית בשר באבמ"ה כנ"ל וא"כ איכ' שיעור שלם ומיושב שפיר קושי' הפלתי:
ומה שהביא בשם ספר מנחת חינוך דבמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בלפני עור מדאוריית' דלא גרע ממניח לו אבן בדרך או משיא לחבירו עצה שאינה הוגנת. באמת כתב כן בשו"ת פנ"י חח"מ סי' ט' ע"ש וע' בתשו' בית אפרים חא"ח סוס"י ל"ו שהניח זה בצ"ע ולכאורה יש להביא ראי' לזה מדברי הש"ס ע"ז כ"ב ע"א בהא דארשב"א לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחש"מ וקא פריך מאי איריא מפני שנקראת ע"ש תיפוק לי' משום לפני עור ולכאורה קשה מ"פ תיפוק לי' משום לפ"ע הרי קא' לעיל ו' ע"א דהיכי דאית לי' בהמה לדידי' ל"ש לפ"ע וא"ע בלפ"ע רק בדקאי בתרי עברי דנהר' וא"כ דילמ' קא' רשב"א ההיא טעמ' דנקראת על שמו בכה"ג דאית לי' שדה לדידי' ועכצ"ל דקושיית הגמ' הוא למה קא' רשב"א הטעם דנקראת ע"ש דמשמע דליכא לעולם כי אם איסור חשד דרבנן הרי איכא אופן שיהי' איסור דאוריית' כגון בלית לי' שדה לדידי' דאז יש איסור לפ"ע דאוריית' וא"כ ע"כ משמע מזה דגם במכשיל באיסור דרבנן שייך לפני עור דאוריית' דהא מלאכת חה"מ אינו רק מדרבנן כמ"ש התוס' שם בשם ר"ת ולזה העירני בני היקר המופלג ושנון כמר שאול שליט"א. ועוד יש לה"ר מדברי התוס' ב"מ י' ע"ב שכתבו וא"ת מאי נ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח בר חיובא לא לקי על הקידושין לרבא דאמר בי' יוחסין קידש אינו לוקה בעל לוקה כו' א"נ י"ל דאף לרבא נ"מ דאי יש שליחות חלין הקידושין ואי אין שליחות אין חלין הקידושין ולכאורה קשה הרי כ' התוס' ביבמות י' ע"א דבקידושין בלא ביאה ליכ' אלא איסור דרבנן וא"כ אמאי נימ' דאי אין שליחות אין חלין הקידושין אפי' לרבא דס"ל כ"מ דארל"ת א"ע ל"מ מ"מ באיסור דרבנן הא כתבו הפוסקים דמהני וא"כ כיון דלא אתעביד כאן רק איסור דרבנן היל"ל דהקידושין מועילין אע"כ כיון דהשליח עבר מדאוריית' משום לפני עור לכן אמרינן שפיר אעל"מ ולכך אי אין שליחות לדב"ע ל"מ הקידושין משום איסור השליח דהוא דאוריית'. ועוד יש לה"ר מדברי רש"י ז"ל בשבת ק"נ ע"א במשנה ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים וז"ל בגמ' פריך פשיט' כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום לפ"ע לא תתן מכשול ולכאורה קשה דל"ל למימר משום לפ"ע הרי כתבו הפוסקים דבאיסור דרבנן יש שלד"ע א"כ הוא בעצמו עובר על השבות דשכירות פועלים בשבת אע"כ דאפי' באיסור דרבנן איכ' לפ"ע דאוריית' ולכך נקט רש"י ז"ל רבות' יותר דאפי' איסור דאוריית' איכ' אולם יש להוכיח איפכ' מדברי הש"ס ב"מ ס"ח ע"ב בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטר' דהוי כתיב בי' פלג' באגר פלג' בהפסד אמר רבא רב עיליש גבר' רבא הוא ואיסור' לאינשי לא הוי ספי ממ"נ אי פלג' באגר תרי תילתי בהפסד כו' והוכיח מכאן הרשב"א ז"ל בחידושיו דבאבק ריבית אינו עובר רק המלוה ולא הלוה דאל"ה אמאי לא קאמר ואיסור' לא הוי עביד. ולכאורה אכתי אמאי קאמר רב עיליש גבר' רבא הוא הלא גם באינש מאן דהו אמרינן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ובודאי הי' בדרך היתר ומפרשין לשון השטר אי פלג' באגר תרי תילתי בהפסד כו' וע"כ כמ"ש הה"מ בפ"א מה' אישות דבדרבנן ליכ' לאוקמ' אחזקת כשרות דדרבנן קילא להו לאינשי ולא זהירי בהו ולכך שפיר קא' רב עיליש גבר' רבא הוא ואוקמינן לי' אחזקת כשרות שלא יעבור גם אדרבנן כיון דא"ר אינו רק דרבנן והשת' אי נימ' דגם באיסור דרבנן המכשיל עובר בלפני עור מדאוריית' תיהדר קושי' לדוכתה ל"ל למימר רב עיליש דגבר' רבא הוא א"ו דבאיסו' דרבנן אינו עובר בלפני עור כי אם מדרבנן. וכן יש לה"ר מדברי הש"ס בכורות ל' ע"א גבי החשוד על הטהרות אינו חשוד על המעשרות ושביעית וקא' בגמ' טעמ' דנהי דחשוד אדרבנן לא חשיד אדאוריית' ע"ש ואי נימ' דבמכשיל חבירו באיסור דרבנן עובר בלפני עור דאוריית' א"כ כי חשוד להכשיל באיסור דרבנן הא עושה איסור דאוריית' דלפני עור א"ו דבדרבנן ליכ' לפני עור מדאוריית' וע' בתוס' חגיגה ח"י ע"א ד"ה חש"מ כו' וע' בשו"ת הרשב"א סי' תתקל"ח ובשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ג' וסי' כ"ד. יותר אין הפנאי מסכים עמדי להאריך והי' בזה שלום מאד"ה דברי הדור"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |