הרי בשמים/א/נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א נז

סימן נז

לק' גריידינג

בעזהש"י אור ליום ב' כ"ח לירח סיוון תר"מ לפ"ק סטריא.

שלום וישע רב לכבוד הרבני המופלג ושנון. זית רענן. כש"מ ארי' אפיסדארץ נ"י.

מכתבו הגיעני והנני להשיבו אך בקוצר האפשרי כפי מסת הפנאי אך כמציץ מחרכי הטרדות אשר השתרגו עלו על צוארי בין בתרי אמרותיו ואני כותב על הספר את אשר רוח מבינתי יענני ונשמת שדי תבינני בעזהש"י:

פתח דבריו יעיר בדברי הש"ס ב"ק ע"א ע"ב דפריך שור הנסקל איסורי הנאה הוא ולאו דמארי' קא טבח אמר רבא הב"ע כגון שמסרו לשומר כו' והקשה לפימ"ש התוס' בכריתות כ"ד ע"א ד"ה דא"ל נרבע שורו בשם רבינו אפרים דרובע ונרבע אינו אסור בהנאה דל"ג לי' מנוגח וכ' ליישב הא דא' שם שיהנ"ס שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו דה"פ דזכה בו בדמי השור במה ששוה בחייו יותר מאחר מיתה דלא אפקרי' רק שיעשה בו מיתת ב"ד אבל לא מדמי הנבילה ע"ש וא"כ לפי"ז לוקי נמי הא דאר"מ גנב שוה"נ וטבחו משלם דו"ה מיירי ג"כ ברובע ונרבע כדאוקמינן בכריתות הא דקאר"י שוהנ"ס שהוזמו עדיו כו' בנרבע וכ"כ להדיא במהרש"א בקידושין נ"ז ע"ב דבסתם שוה"נ דקא' הש"ס הוא ג"כ רובע ונרבע וא"כ מ"פ הש"ס שור הנסקל איסור הנאה הוא לישני דמיירי ברובע ונרבע דהוא ג"כ שוהנ"ס דמותר בהנאה לדעת הר"א הנ"ל עכ"ק:

הנה לכאורה עלה במחשבה לפני לתרץ בפשיטות דהא לדעת רבינו אפרים דסובר דלא ילפינן רובע ונרבע מנוגח א"כ בשחטו לאחר שנגמר דינו מותר באכילה ג"כ דהא בב"ק מ"א דרשינן בנוגח מלא יאכל את בשרו דאע"ג דעבדי' כעין בשר דשחטי' אסור וברובע ונרבע דליכא קרא ומנוגח לא ילפינן ממילא דאי שחטו לאחר שנגמר דינו גם באכילה מותר והא דכ' התוס' בלשונם הנאה היינו משום דבהנאה מותר אפי' לאחר סקילה וא"כ לפי"ז ל"ה מצי לשנויי דמיירי ברובע ונרבע דא"כ תקשי הא דחכמים פוטרין משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' ואי מיירי ברובע ונרבע דמותר באכילה לד' הר"א הנ"ל א"כ הוי שפיר שחיטה ראוי' וא"ש:

אמנם לכאורה קשה מש"ס סנהדרין קי"ב ע"א בעי ר"ח בהמת עיר הנדחת מהו דמהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב א"ר ל"ש שחטה משחט ל"ש קטלה מקטל א"ד כיון דשחטה מהניא לה שחיטה ופירש"י וז"ל דבין בשחיטה ובין בהריגה קרינן בי' לפי חרב דאפי' שחטה מיתה בעלמא היא ולא מהני מידי א"ד לפי חרב היינו שלא כדרך שחיטה אבל דרך שחיטה מהניא לה לטהרה מידי נבילה כו' ע"ש והנה התוס' בע"ז י"א ע"א ד"ה ואי חוקה היא כו' כתבו שם דלשון הריגה דקרא הוא כולל הכל בין חרב בין קופיץ ע"ש וא"כ לפי"ז הדרק"ל לוקמא ברובע ונרבע ואי דכיון דלא כתיב קרא ברובע ונרבע הוא מותר באכילה כששחטו ז"א דהא ברובע ונרבע כתיב ואת הבהמה תהרוגו ובלשון הריגה נכלל ג"כ קופיץ וא"כ נוכל לאוקמי כגון ששחטו בקופיץ כדמצינו בפסחים ע' ע"א דשוחטין גם בקופיץ וא"כ כי שחטה בקופיץ נתקיימה מצות הריגה דבקרא ומה לי משחט שחטה מה לי מקטל קטלה כמו דבעי הש"ס הנ"ל למימר בבהמת עיר הנדחת והוא שם איבעיא דלא איפשטא ולחומרא בשלמא הא דבעינן בשוהנ"ס דנוגח קרא דאת בשרו דשחטו אחר שנג"ד אסור י"ל דעיקר הקרא אצטריך היכי ששחטו בסכין דהא בנוגח כתיב סקול יסקל השור ומצות סקילה אינה אלא באבנים והיכי דבדק צור ושחט בה דעבדי' כעין סקילה אפשר לומר דבלאו קרא הוי ידעינן שאסור כמו דבעי הש"ס שם למימר וע' בתוס' שם ד"ה היכא כו' רק דדחי שם כיון דמאת בשרו משתמע רק דעבדי' כעין בשר דשחטי' וכיון דשחיטה בצור כשר לכתחלה כמו בסכין אין לחלק ולומר דכונת התורה דוקא בכה"ג אבל באמת בבדק צור ושחט בו בלאו קרא הוי ידעינן דאסור והה"נ ברובע ונרבע דלא כתיב קרא בשחטו בקופיץ דעבדי' כעין הריגה נימא דאסור באכילה והדרק"ל אמנם יש לחלק דעד כאן ל"ק הש"ס סברא זו מה לי משחט שחטה ומה לי מקטל קטלה אלא בבהמת עהנ"ד כיון דאסורה מחיים בהנאה ולא עשתה השחיטה שום הכשר שפיר נוכל לומר דבשחיטה קרינן בי' לפי חרב דמיתה בעלמא היא ולא אהני' מידי אבל ברובע ונרבע כיון דמחיים אין חל עלי' איסור הנאה רק שצריך לקיים בה מצות הריגה א"כ כי שחטה שפיר י"ל דהכשירה שחיטה זו אפי' באכילה ומיושב שפיר. אולם קשה לכאורה מש"ס זבחים ע' ע"ב אין לי אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה חלב של שור הנסקל ועגלה ערופה מנין ת"ל כל חלב ואיס"ד עגלה ערופה טהורה היא היא טהורה וחלבה טמא היכא דערף מיערף לא אצטריכ' לי' כי אצטריכ' היכא דשחטה מישחט ותיהני לה שחיטה לטהרה מידי נבילה ל"צ שמתה ופירש"י בד"ה ותיהני לה שחיטתה תטהרוה מלטמא דאין לך שחיטה בבהמה טהורה שמטמאה ע"ש וקשה הלא כיון דהתם קאזיל הש"ס דעגלה ערופה מחיים נאסרה בהנאה א"כ לא התירה השחיטה כלום וא"כ מאי אצטריך לי' להש"ס להקשות דתהני לה השחיטה לטהרה מידי נבילה והיינו דהשחיטה תטהר אע"ג דאינה מתרת לא באכילה ולא בהנאה משום דאין לך שחיטה בבהמה טהורה שמטמאה הלא אדרבא כיון דלא התירה השחיטה מידי נימא מה לי מיערף ערפה מ"ל מישחט שחטה ותיהוי כאלו נערפה ותטהר מידי נבילה לפי"מ דקאזיל שם דסברא דעריפה מטהרת מידי נבילה כדקא' בבהמת עהנ"ד כנ"ל אמנם באמת ג"ז נכון עפי"ד הש"ס חולין כ"ד ע"א ותהא עגלה כשירה בשחיטה בק"ו ומה פרה שלא הוכשרה בעריפה כשרה בשחיטה עגלה שכשרה בעריפה א"ד שהוכשרה בשחיטה א"ק וערפו העגלה בעריפה אין בשחיטה לא ע"ש וכיון דחזינן דמיעטה התורה עגלה משחיטה א"כ ל"ש למימר מה לי מיערף ערפה כו' ושפיר פריך הש"ס דתיהני לה השחיטה לטהרה מידי נבילה וכפירש"י ז"ל דאין לך שחוטה בבהמה טהורה שמטמאה אמנם עדיין קשה לכאורה דאמאי אצטריך קרא בשוהנ"ס דאם שחטו לאחר שנג"ד אסור תיפוק לי' מכל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל אך באמת לק"מ דהא כ' בתוס' חולין קט"ו ע"א גירסא בבריית' שם גבי חורש בשור וחמור כו' השתא לגבוה שרי להדיוט מיבעיא ולגביה מנ"ל דשרי דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה מכל אלה אי אתה מקריב פי' מעוך וכתות ונתוק וכרות אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבירה וגם מדמיעט רחמנא מן הבהמה להוציא הרובע מכלל דלהדיוט שרי ול"ש כל שתיעבתי לך כו' ע"ש וע' בסוטה מ"ו ע"א דילפינן שם מקראי דקדשים שנעבדה בהן עבירה לא מפסלי מהקרבה וממילא נלמוד מיני' להדיוט דבע"ח אין נאסרין להדיוט מפני שנעבדה בהן עבירה דהשתא לגבוה שרי להדיוט מיבעיא וא"כ ה"ה לענין שור הנסקל י"ל דלהכי אצטריך קרא דשחטו לאחר שנג"ד אסור דבלא"ה לא הוי אסרינן מכל שתיעבתי לך כיון דבע"ח שנעבדו בהן עבירה לא אסרינן מכל שתיעבתי לך כו' אולם בתוס' בכורות ל"ד ע"א ד"ה ומי קניס כו' כ' בשם הספרי פ' ראה דס"ל לר"א שם דהמטיל מום בבכור ואוכלו עובר משום ל"ת כל תועבה ע"ש וע"כ דס"ל לר"א דגם בעלי חיים שנעבדה בהן עבירה איכא משום ל"ת כל תועבה (וסוגיא דב"ק הנ"ל דבעי' קרא בשחטו לאחר שנג"ד ע"כ לא אזיל אליבא דר"א) א"כ שפיר קשה מפ' שור הנסקל א"ה הוא נימא דמיירי ברובע דאינו איה"נ לדעת הר"א ואי דא"כ גם באכילה מותר ומ"ט דחכמים דפטרי כנ"ל ז"א דילמא אזלי שם אליבא דר"א דשייך בבעלי חיים שנעבדה בהן עבירה משום ל"ת כל תועבה וא"כ אסור בשחטו משום כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל אולם ג"ז נכון דהא ר"מ ס"ל בפסחים כ"א ע"ב כר"א דכ"מ שנאמר לא יאכל ל"ת אחד איסור אכילה וא' איה"נ במשמע א"כ שוב גם בהנאה אסור וכמו דס"ל לרב אשי בחולין קי"ד לענין בב"ח וא"כ שפיר פריך הש"ס שוה"נ איסורי הנאה היא ולאו דמארי' קטבח:

ובאופן אחר נראה בישוב קושיית מעלתו דהנה באמת הקשו התוס' בזבחים ע"א ע"א על הא שכתבו שם מקודם דרובע ונרבע אסורין בהנאה מנלן הא כי כתיב קרא בנוגח כתיב ולא ילפי מהדדי כדא' בפ' שור שנגח דו"ה שיש בנוגח שאין ברובע ויש ברובע שאין בנוגח ושמא איכא שום דרש ולא ביארו התוס' כלום מאיזה דרש. ונראה דתליא בפלוגתא דתנאי בתמורה כ"ח דחד יליף ממן הבהמה להוציא רובע ונרבע ומן הצאן להוציא את הנוגח וא"כ לדידי' כיון דאיכא בכל חד מיעוטא בפ"ע ולא ילפי מהדדי בודאי אין לנו למילף שיהא רובע ונרבע אסורין בהנאה כיון דלא כללינהו קרא כאחד משא"כ להך תנא דמפיק התם רובע ונרבע מקרא דכי משחתם בהם מום בם וכ"מ שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועכו"ם וע"כ גם שור שהמית ג"כ בכלל זה דשפיכת דמים בודאי הוא השחתה והש"ס לא הוצרך לפרש רק דבר ערוה ועכו"ם דהוי ס"ד דל"ש בהו לשון השחתה וע"כ נוגח בכלל דהא קא' התם דהאי תנא דריש מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן פרט לחולה זקן ומזוהם וע"כ דנוגח יליף מכי משחתם בהם וגו' וכן מפורש ברמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח ה"ו דכולהי ילפינן מכי משחתם בהם מום בם ע"ש וא"כ כיון דלההיא תנא כללינהו בחד קרא א"כ כמו דנוגח אסור בהנאה ה"ה רובע ונרבע אסור בהנאה. והנה בב"ק מ' ע"ב קא' שם אם נאמר רובע למה נא' נוגח ואם נאמר נוגח למה נא' רובע מפני שיש ברובע שאין בנוגח ויש בנוגח שאין ברובע כו' נוגח משלם כופר רובע אינו משלם כופר כו' אמר מר נוגח משלם את הכופר רובע אינו משלם את הכופר ה"ד אילימא דרבעה וקטלה מה לי קטלה בקרנא מ"ל קטלה ברביעה ואלא דרבעה ולא קטלה האי דלא משלם כופר משום דלא קטלה הוא אמר אביי לעולם דרבעה ולא קטלה דאתיוה לב"ד וקטלוה מהו דתימא כמאן דקטלה דמי קמ"ל רבא אמר לעולם דרבעה וקטלה ודקא קשיא לך מ"ל קטלה בקרנים מ"ל קטלה ברביעה קרן כונתו להזיק האי כונתו להנאת עצמו הוא במאי פליגי ברגל שדרסה ע"ג תינוק בחצר הניזק לאביי משלם כופר לרבא לא משלם כופר. והנה התוס' שם כ"ו ע"א כ' דרבא בעצמו ס"ל דרגל שדרסה ע"ג תינוק בחצר הניזק משלם כופר ורק אליבי' דההוא תנא דקא' יש בנוגח שאין ברובע קא' דס"ל דלא משלם כופר וע"כ דרבא לא ס"ל כההיא תנא דדריש נוגח ורובע משני מיעוטין וע"כ דס"ל כי ההיא תנא דדריש מקרא דכי משחתם בהם מום בם וגו' א"כ ממילא לרבא רובע ונרבע אסורין בהנאה כנ"ל וא"כ הא רבא משני התם כגון שמסרו לשומר כו' א"כ נוכל לומר דהפירכא הוא ג"כ מדברי רבא [כעין שכ' בתוס' ביצה ל"ח ע"א ד"ה וא"ר יוחנן ובכ"ד] וא"כ שפיר פריך לשיטתו אפי' שוהנ"ס דרובע ונרבע איסורי הנאה הוא ולאו דמארי' קטבח:

ובדרך זה אמרתי ליישב מה שנשאלתי מחכם אחד על דברי השיטה מקובצת ב"ק מ"ה ע"א בהא דקא' שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו מוקדש וכ' בש"מ בשם המאירי וז"ל הקדישו מוקדש וב"ד מכריחין אותו לפדותו בשויו וליתן דמיו לבדה"ב שהרי לא ירדה עליו קדושת מזבח שהנוגח שהמית פסול כו' ע"ש והקשה החכם הנ"ל מש"ס תמורה הנז' דקא' שם הרובע והנרבע כו' הם כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן הרי להדיא דחל עלייהו קדושת מזבח ולדרכנו הנ"ל מיושב שפיר דלההוא תנא דממעטינן רובע ונרבע ונוגח ממן הבהמה ומן הצאן ממעטינן דלא חל עלייהו קדושת מזבח ובשיטה זו קאי המאירי משא"כ התם בתמורה הא קאי שם בדברי התנא דדריש מכי משחתם בהם הא לא כתיב שם רק לא ירצו לכם דאינן מכפרין אבל קדושת מזבח שפיר חל עלייהו ולכך צריכין מום קבוע לפדות עליהן:

אמנם הא קשיא לי לר"א דס"ל בספרי הנ"ל דבעלי חיים שנעבדה בהן עבירה אסורין מדאוריית' משום לא תאכל כל תועבה כו' א"כ ל"ל קרא לנוגח ורובע ונרבע דאסורין לגבוה הרי בלא"ה כיון דאסורין משום ל"ת כל תועבה א"כ אסורין להדיוט וממילא אסורין לגבוה משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל בשלמא הא דאצטריך בש"ס ב"ק הנ"ל קרא דלא יאכל את בשרו דאע"ג דשחטי' כעין בשר אסור י"ל דאצטריך לענין ללקות עליו דמל"ת כל תועבה לא הי' לוקין משום דהוי לאו שבכללות אבל הא דאצטריך קרא לאוסרן לגבוה שפיר קשה דהא בין כך ובין כך אין לוקין דהא השתא נמי דילפינן ממן הבהמה ל"ה ג"כ רק לאו הבא מכ"ע ואין לוקין עליו ואי דנימא דר"א ס"ל כי ההיא תנא דיליף להו מכי משחתם בהם מום בם לא ירצו דהוי לאו ולוקין עליו כיון דלאו זה ל"ה לאו שבכללות כמ"ש בתוס' מכות ח"י ע"א דלאו דובשר בשדה טריפה ל"ת ל"ה לאו שבכללות אף שכולל כמה דברים כיון דל"ה לאו שבכללות אלא כגון כי אם צלי אש שכולל נא ומבושל וכן כל שבקודש פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים שהם ב' שמות אבל הכא שכולל כל יוצא לבד ושם יוצא חד הוא רק דהוי בכמה דרכים ל"ה לאו שבכללות ע"ש וא"כ ה"נ כולל כל שהוא השחתה ושם השחתה חד הוא ועוד דהרי לד' הרמב"ם בלאו שבכללות אין לוקין שתים אבל על כל א' לוקין מדחשיב הרמב"ם בשורש ט' לאו דעמוני ומואבי ולא תאכל ממנו נא לאו שבכללות ואפ"ה כ' בסנהדרין פי"ט דלוקין על לאוין אלו רק דשנים אין לוקין א"ו דבאכל נא ומבושל אין לוקה שתים אבל לעולם על כל א' לוקה [וע' בס' ערוך לנר יבמות י"א ע"ב] וא"כ אצטריך גם לענין גבוה ללקות עליו ז"א דהא אמרינן בזבחים ע"ז א"ר יהודא לא נחלקו ר"א וחכמים על אברי חטאת שנתערבו באברי עולה שיקרבו ברובע ונרבע שלא יקרבו על מה נחלקו על אברי עולה תמימה שנתערבו באברי בע"מ שר"א אומר יקרבו ורואה אני למעלה כאלו הן עצים וחכ"א לא יקרבו ור"א מ"ש רובע ונרבע דלא חזי בעלת מום נמי לא חזי כו' אלא טעמי' דר"א מיעט רחמנא מום בם הוא דלא ירצו הא תערובת ירצו וא"כ מדקא' בבע"מ דע"י תערובת ירצו וברובע ונרבע הא מודה שלא יקרבו ואי איתא דממעט רובע ונרבע מכי משחתם בהם מום בם א"כ גם ברובע ונרבע היל"ל דיקרבו מכח ההוא קרא גופי' מום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו אע"כ דר"א יליף ממן הבהמה ומן הצאן א"כ הדרק"ל ל"ל קרא הא בלא"ה מוכח מל"ת כל תועבה ול"ה ממשקה ישראל ונלפענ"ד לתרץ דהנה באמת י"ל לר"א דס"ל דרובע ונרבע אסור משום דאסור באכילה מל"ת כל תועבה כו' ול"ה ממשקה ישראל ומן הבהמה מן הבקר ומן הצאן אינו מיותר דנוכל לומר דדריש לי' פרט לחולה זקן ומזוהם כמו דס"ל לתנא דר"י בתמורה שם והא דמשמע התם דליכא שום תנא דלא ידרוש למעט רובע ונרבע מחד מהני תרי קראי אי ממן הבהמה אי מכי משחתם בהם וגו' נראה דיתיישב שפיר אפי' לר"א דאיכא נפקותא בהא דדריש לי' ממן הבהמה או מאידך קרא דהנה בזבחים ע"ג פריך שם הש"ס על המשנה דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשוה"נ אפי' א' בריבוא ימותו כולן נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מקבוע ומביאים התוס' בראש הפרק שם בשם ר"ת דזהו דוקא לגבי גבוה גזרינין שמא יקח מקבוע אבל בחולין ע"ש וא"כ איכא נפקותא גדולה בהא דדריש לי' ממן הבהמה ולא מקרא דממשקה ישראל כגון שנתערב רובע בין שאר בהמות ואינו ניכר דאילו הי' רק מטעם שאסור להדיוט ול"ה ממשקה ישראל הלא אז הי' מותר ע"י נכבשינהו דניידי כיון דלגבי חולין הא שפיר אמרינן כל דפריש מרובא פריש וממילא כיון דלהדיוט מותר תו הוי שפיר ממשקה ישראל משא"כ השתא דממעטינן לי' לגבוה ממן הבהמה הא ל"מ דנכבשינהו דניידי כיון דלגבי גבוה הא גזרינן שמא יקח מקבוע ודעת לנבון נקל ליישב בזה קושי' התוס' בתמורה שם כ"ח ע"א דת"ר מן הבהמה להוציא רובע ונרבע והלא דין הוא ומה בע"מ שלא נתעבדה בה עבירה פסול לגבי מזבח רובע ונרבע שנעבדה בה עבירה א"ד שאסורין לגבי מזבח כו' טול לך מה שהבאת הרי שנתעבדה בה עבירה בשני עדים כו' ופירש"י שם טול לך מה שהבאת לאו פירכא הוא מה"ט הרי שנתעבדה בה עבירה בב' עדים כלומר הרי יש לך להביא בדין זה אותו שב' עדים מעידין בו שרבע או שנרבע דהא ודאי חייב מיתה ואסור לגבוה עפ"י ע"א או עפ"י הבעלים דליכא מיתה מנ"ל דאסורין לגבוה אי לאו קרא והקשו התוס' וא"ת ל"ל ק"ו לרובע ונרבע עפ"י ב' עדים תיפוק לי' ממשקה ישראל דדרשינן מן המותר לישראל והאי הרי הוא אסור בהנאה ולדברינו מיושב שפיר דנ"מ בהא דמביא מק"ו לענין אם נתערב אם יהי' מותר ע"י דנכבשינהו דניידי דמטעם ממשקה ישראל הי' מותר ומכח הק"ו אסור וכנ"ל:

עוד י"ל בישוב קושיית מעלתו דהנה הקשו המפורשים לשי' ר"ת בזבחים ובסנהדרין דשור הנסקל אינו נאסר בהנאה מחיים א"כ מ"פ שור הנסקל איסורי הנאה הוא הרי אינו אסור עדיין מחיים ונראה ליישב לפי"מ דאי' במכילתא פ' משפטים דילפינן דשור הנסקל אסור בהנאה מק"ו מעגלה ערופה מה עגלה ערופה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה שוהנ"ס שנעבדה בו עבירה לא כ"ש שאסור בהנאה וא"כ י"ל דפריך התם לההיא מ"ד וא"כ הא מוכח בש"ס זבחים ע' ע"ב שהבאתי למעלה דר"מ ס"ל עגלה ערופה נאסרה מחיים בהנאה ע"ש בפירש"י וא"כ ממילא גם שוהנ"ס אסור מחיים בהנאה וא"כ לפי"ז כיון דע"כ אזיל למ"ד דיליף בק"ו מעגלה ערופה א"כ ממילא גם רובע ונרבע איכא למילף מהאי ק"ו שאסור בהנאה אפי' מחיים ופריך שפיר שוהנ"ס א"ה הוא. משא"כ הרבינו אפרים דפוסק דמותר בהנאה הוא לפי שיט' הש"ס ב"ק הנ"ל דיליף בנוגח מאת בשרו וכיון דל"י רובע מנוגח ממילא דמותר בהנאה. אחר זמן מצאתי דאתא לידי ספר שער המלך וראיתי בפ"ה מה' מאכלות אסורות שהקשה קושייתינו הנ"ל דל"ל קרא בשוה"נ בשחטו לאחר שנג"ד שאסור תיפוק לי' מל"ת כל תועבה ותי' דדוקא בלאו המפורש בתורה אמרינן כל שתיעבתי כו' אבל בלאו הבא מכ"ע לא מיקרי דבר שתיעבתי לך ע"ש. ומ"ש מעלתו ליישב דברי הרמב"ם בפ"ה מאיסורי מזבח ה"א במה שתמהו עליו הכ"מ והלח"מ בהא שפוסק כאביי דיש הקטרה בפחות מכזית וגם סותר ד"ע שכתב דאין הקטרה פחותה מכזית וכתב מעלתו דכונת הרמב"ם במ"ש דאסור בכל שהו היינו אם ההיתר משלים לכזית ופוסק כזעירי דבשאור בל תקטירו היתר מצטרף לאיסור. הנה כבר קדמו בזה בס' מעין החכמה על התרי"ג מצות מהגאון בעל עא"ר במלת של כל שאור וכל דבש וגו' וע' בשעה"מ פ"א מחו"מ ה"ו ובשו"ת יד אליהו סי' כ"ב יותר לא ירשני הזמן להאריך עוד ואסתגר בזה דברי הדור"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף